שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
211
משה אליאב שואל/ת: מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם ה', מִי כָּמֹֹכָה.... למה בפעם הראשונה מופיעה ה-כ בלי נקודה ובפעם השנייה מופיעה עם נקודה?
רוביק עונה:
השאלה העסיקה מדקדקים רבים. על פי כללי בג"ד כפ"ת במקרא, אותיות בגד כפ"ת בראש מילה אחרי מילה המסתיימת בתנועה ויוצרת המשכיות יהיו רפויות. לכן בשני המקרים צריך היה לכתוב מִי כָמֹכָה, בראשון בזכות המקף המחבר, ובשני בזכות טעם המשך על 'מי'. המסורה ומנקדי המקרא יצרו דווקא בידול בין שתי הופעות 'מִי כָמֹכָה', ולא נמצא לכך הסבר, הראשונה ללא דגש, השנייה בדגש. אפשר להתנחם בכך שבתנ"ך לא מעט מקרים של ניקוד שאינו בנוי על פי הכללים המקובלים.
212
יעקב שואל/ת: האם סלסילה היא צורת ההקטנה של סל, או שמא סלסַלה?
רוביק עונה:
סל קטן הוא סלסילה, כבר בספר ירמיהו: "כבוצר על סלסילות", וכן בתלמוד. סלסַלה בתלמוד היא אריג דק ומסולסל.
213
יעקב רוזנראוך שואל/ת: בתפילה נכתב "מודִים אֲנַחְנוּ לָךְ שָׁאַתָּה הוּא ה'". למה ש' קמוצה ולא סגולה?
רוביק עונה:
בתנ"ך מופיעה מילית הזיקה ש- כמה פעמים בקמץ או פתח, כמו בשירה דבורה: "עד שַקַּמתי דבורה...", וכן בסיפור גדעון: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי", ומכאן התגלגל 'שָׁאַתָּה' לשיר התפילה המצוטט.
214
רינה גרטל שואל/ת: בתהילים קכב מופיע הצירוף: "מלָשון רמיה" ("יהוה הצילה נפשי משפת-שקר מלשון רמיה"). מדוע המילה "לשון" מופיעה כצורת נפרד עם תנועת קמץ ארוכה?
רוביק עונה:
על פי ההקשר אין ספק שמדובר כאן בסמיכות, ולכן על פי הכללים צריך היה לכתוב לְשון רְמִיָה. יש לזכור שמסורות המקרא לא פעלו על פי ספרי דקדוק והנחיות מנוסחות וסדורות, והתנ"ך הועתק על ידי סופרים ובמקרים רבים על פי שמיעה או בטעויות סופרים, ולכן לצורות רבות בתנ"ך, כולל זו, אין הסבר דקדוקי מספק.
215
שמואל פרקש שואל/ת: מהי ההגייה הנכונה של המילה שזיף. והרבים שזיפים?
רוביק עונה:
בשני המקרים ש' בשווא נע: שְזִיף, שְזִיפים.
216
חלי שואל/ת: כיצד רושמים בכתיב חסר: מצוין או מצויין (כמילת הערכה)?
רוביק עונה:
כאשר י' בתנועת a מופיעה אחרי ו' בתנועת u היא תיכתב תמיד בי' אחת: מסוים, מחויב, מצוין, גויס (לצבא). כך גם בתנועות נוספות: מחויבת, מצוינת.
217
לאה מור שואל/ת: כאשר עורכים סדר יום לישיבה ובו רשימת נושאים, ולאחר הנושא שעל סדר היום, רושמים בסוגריים את שם האדם שמציג את הנושא. למשל, עדכונים שוטפים (ישראל ישראלי). האם הנקודה (של סוף המשפט) אמורה להיות בסוף הנושא שעל סדר היום, או לאחר שם הדובר אשר רשום בסוגריים. היכן למעשה מסתיים המשפט?
רוביק עונה:
הנקודה תופיע תמיד אחרי הסוגריים, הנחשבים חלק מן המשפט. סוגיה סבוכה יותר היא האם לשים נקודה או סימן פיסוק אחר בסוף משפט המסתיים במרכאות לפני המרכאות הסוגרות או אחריהן. התקנה המקובלת היא שסימן הפיסוק יופיע לפני המרכאות. למשל: הרצל אמר: "אם תרצו אין זו אגדה." לא תמיד הולכים לפי התקנה, אך היא בוודאי תקפה במקרה של סימן שאלה או סימן קריאה: החיילים צעקו: "עד מתי?!" ולא "עד מתי"?!
218
נעם שואל/ת: מדוע בתרגום לעברית של מונחים מסוימים בביולוגיה - עמילן (סוכר), עמילאז (אנזים), עמילואיד (משקע חלבוני), הוחלט להשתמש באות עי"ן בתחילת המילה?
רוביק עונה:
המילה 'עמילן' מופיעה בתלמוד הירושלמי, במסכת פסחים, בצירוף 'עמילן של טבחים'. מקור המילה יווני, והמקבילה האנגלית היא amylum. ביוונית amylos הוא שם תואר המתייחס לחיטה שלא נטחנה בטחנת הקמח: a+myle. הבחירה של לשון חכמים לכתוב את המילה בע' ולא בא' מעידה כנראה על התרופפות האופי הגרוני של העיצור ע'.
219
אירית ברמן שואל/ת: בשידורי גביע העולם בכדורגל (המונדיאל) יש המבטאים את ה'ר' במילה מילה "רחבה" (האיזור התחום שלפני השער) בשווא ויש המבטאים בקמץ. מה הניקוד וההגיה הנכונים?
רוביק עונה:
המילה היא רְחָבָה, בדומה למילות מקום כמו תְעָלָה וכן מְעָרָה, למרות שכאן המ' כנראה אינה אות שורש. רַחֲבָה הוא שיבוש נפוץ, הנובע מנוחות הדיבור.
220
אריאלה שואל/ת: הערות מחנך מתחילים בהנך לנקבה. האם לזכר כותבים הנך או הינך?
רוביק עונה:
על פי כללי הכתיב חסר הניקוד יש להוסיף י' הן בצורה הזכרית: הינך (נהגית הִנְּךָ), והן בצורה הנקבית: הינך (נהגית הִנֵּךְ).
221
אבישי לבנה שואל/ת: בתלמוד ובספרות ההלכה מופיע הבטוי "זקן ממרא" שפרושו אחד מהחכמים שאינו מקבל את דעת רוב חבריו וממרה את פיהם. לכאורה היה צריך לכנותו "זקן ממרה"... אך הוא מופיע בכל מקום כ"זקן ממרא". למה?
רוביק עונה:
הכתיב 'זקן ממרא' מושפע מהשורש הארמי מר"א המקביל לשורש העברי מר"ה, באותה משמעות.
222
אמיר כץ שואל/ת: מה נכון יותר: לומר או לאמר, דהיינו: אני רוצה לומר לך, או אני רוצה לאמר לך, או שניהם נכונים?
רוביק עונה:
השאלה מתייחסת לכתיב שם הפועל של אמר בבניין קל. הצורה הנכונה היא 'לומר'. הנטייה לכתוב לאמר היא אנלוגיה לצורות העתיד: תאמר, יאמר וכדומה.
223
איל שואל/ת: בהמשך לשאלה מהטור הקודם על מקור השם "ששבש": ראשית, האם יש לכתוב ששבש, שש בש או שש-בש? ושאלה בענין המונחים בעברית: מהו התרגום הנכון ל-checker? אבן, אבן-משחק או אולי חייל? ואיך יש לתרגם את הפועל (to hit (a checker?
רוביק עונה:
מאחר ש'ששבש' הפך למותג משחקי נפוץ אין סיבה לפצל בין המילים, רצוי לכתוב ששבש, אם כי הצורות האחרות אינן שגויות. Checker, או בכתיב בריטי chequer היא אבן משחק, אך במשחקים מסוימים ניתן לתת לה שמות מתאימות כמו 'כלי' במשחק השחמט. בסלנג להוריד כלי של היריב הוא 'לאכול', אך אפשר להשתמש בפעלים אחרים, להכות, להוריד ועוד.
224
עדינה רוזנפלד שואל/ת: כתיב: ביחיד - דו"ח. ברבים - דוחות או דו"חות??
רוביק עונה:
גם הצורה ביחיד נכתבת כבר מזמן על פי התקן ללא גרשיים, דוּחַ, וברבים דוחות. עם זאת השאלה במקומה, איך לכתוב מילים בראשי תיבות הדורשות גרשיים בנטייה. אין לכך כללים קבועים, עמדתי היא שראוי לוותר על הגרשיים בנטיות למיניהן. למשל: תנ"ך=תנכי, צה"ל=צהלי, נגמ"ש=נגמשים. הצורה הנטויה משלימה למעשה את המעבר של המילה מראשי תיבות למילה עצמאית.
225
הדס אלדר שואל/ת: האם כותבים בת/בר מצוה, או בת/בר מצווה?
רוביק עונה:
הנחיות הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה ללשון הן לכתוב את המילה מצווה בשני ווים. יש לזכור שאלה אינם כללים דקדוקיים מחייבים, אך בדרך כלל הם הגיוניים ומקובלים על הכל. במקרה של מצווה, הכתיב ללא ו', מצוה, אפשרי גם הוא, בדומה ל'תקוה' וכדומה, ויש בו בשימושים שונים מידה של אלגנטיות, ומצד שני אין כאן סכנה של קריאה שגויה.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >