שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
16
גיל שואל/ת: למה תקתוק הוא בת' ולא בט'?
רוביק עונה:
לתקתק הוא פועל אונומטופאי המזכיר את קולות הנקישה. במקרה זה ת' טבעית יותר לעברית מאשר ט'.
17
יונה שואל/ת: ויכוחים רבים נוצרו ביני לבין חברי ובני משפחתי בגלל ההקפדה שלי לקרא למשקה העלים תה ולא תי (תף צרויה). הרי כך גם כתוב על השקיות. האם אני צודק?
רוביק עונה:
הקריאה על פי הכתיב היא אכן הצורה הקצרה, תה. עם זאת הצורה המוארכת מושפעת משפות רבות, ובעיקר מיידיש, שבה שם המשקה הוא טֵיי. בגרמנית המילה מתארכת Tee, כך באנגלית tea, וברוסית צ'אי. נראה שהצורה הקצרה אינה מביעה את אופיו של התה, המבקש לשתות אותו לאט ובלגימות קצובות.
18
תמר שואל/ת: את השם יחיאל הוגים במלעיל או במלרע?
רוביק עונה:
באופן תקני, במלרע כמו כל השמות המסתיימים ב'אל'. בלשון הדיבור – במלעיל.
19
גורי פלטר שואל/ת: שאלה בניקוד - המילים תפוח, מלוח, מתוח וכו' מנוקדות בפתח מתחת לחית. לכאורה היה צריך לבטאן חָא בסיומת ולא אח, אז מה הסיבה?
רוביק עונה:
תנועת a לפני עיצור גרוני בסוף מילה נועדה להקל על ההגייה, כיוון שיש קושי בהגיית הגרוניות בשווא נח. לכן נוצר הפורמט של 'פתח גנובה', פתח הכתובה מתחת לאות אבל מייצגת תנועה הבאה לפניה ותומכת בהגייתה: תפוחַ, מנועַ, תמוהַּ ועוד.
20
נורית שואל/ת: בחדשות ערוץ 11 הביאו פס קול של קללות מפי איש משפחת פשע ערבית אחת שמאחל איחולים ״לבביים״ לאיש משפחת פשע אחרת. את פס הקול הביאו בשלמותו, בלי ״ביפים״ ובתרגום הכתוב לעברית שמו *** על הקללות בכל פעם שהוא השתמש במילה שבעברית היא מהשורש ז.י.נ. כשהוא השתמש במילה אח של שרמוטה כתבו את המילה במלואה. מה הסיבה? אותו דבר קרה גם בכתבה על הפגנות נגד המשטר בלבנון. נשמעו קללות עסיסיות בלי ביפ, בעיקר מהסוג של כוס אמק וכוס אוחתק, למרות שכל אוכלוסיית ישראל יודעת מה משמעותן.
רוביק עונה:
את השאלה יש להפנות לערוצים, אך הכתוביות המצונזרות מעידות על המעמד הבכיר שיש למילים כתובות על מילים בדיבור פה. מילה כתובה היא לכאורה משמעותית יותר ולכן יש להקפיד בה על לשון נקייה. אגב, בערוצים בעולם נוהגים לעיתים להשתיק גם את המילים הגסות המושמעות.
21
איתי ויצמן שואל/ת: אני שומע באופן תכוף שאומרים "לְדַעְתִּי" גם עבור דעה, וגם עבור דעת. לא שמעתי שימוש בצורה "לְדֵּעָתִּי". האם הביטוי יכול להיות במובן דעה? אם לא, מה הצורה הנכונה? מהם ביטויים נפוצים אחרים שמשמעם "לפי הדעה שלי"?
רוביק עונה:
'דַעֲתִי' היא צורת הנטייה של 'הדֵעָה שלי', וכן של 'הדעת שלי'. 'לשעתי': לפי הדעה שלי. ע' נחטפת עקב התרחקות הטעם. 'לדֵעָתי' אינה צורה דקדוקית.
22
אבנר בהט שואל/ת: אני מוצא בשירי אבן גבירול את הניקוד הבא: וְלָנֶצַח. הניקוד הנכון הוא וְלַנֶּצַח. הלא כן? מה הסיבה לניקוד הזה?
רוביק עונה:
לָ' בקמץ במקרה זה ורבים אחרים במקרא אינה לְ'+ה' הידיעה, אלא הארכה של ל' שוואית לפני הברה מוטעמת מלעילית או במילה חד הברתית, וזאת בשורת מקרים. בשמות הפועל לָצאת ולָקחת ועוד, בכינוים: לָזה, בָזה, בשמות עצם במסגרת צירופי לשון כמו פה לָפה, מים לָמים, או לפני מילים שבהם השילוב יוצר מעין תואר פועל: לָנצח, לָעד, לָרוב ועוד.
23
אופיר שואל/ת: לאחרונה החל שימוש נרחב בסימן נקודה. במקום /. במקום אתם/ן אמור מעתה אתם.ן. במקום רופאים/ות אמור רופאים.ות. רציתי לשאול האם כלל זו עברית תקינה? ומהו משמעות ותוקף השינוי?
רוביק עונה:
השימוש הזה נולד מתוך הכוונה ליצור פנייה לשני המינים בריבוי, מאחר שברירת המחדל היא פנייה בזכר. כך 'מרצימות' ו'רופאימות', וכן הנקודה, המחליפה את הלוכסן הנחשב פורמלי מדי. הצורה לא זכתה לתו תקן. החולשה העיקרית של הפתרונות האלה היא שהם מתאימים לכתיבה בלבד, בשעה שרוב הפניות הן בדיבור.
24
אודי שואל/ת: אני מורגל להגות את המילה "נופך", בחינת תכונה או היבט, כאשר ב-פ' יש תנועת פתח, וכך גם אנשים נוספים שאני מכיר. לאחרונה בדקתי במילון וראיתי כי יש להגותה עם סגול ב-פ'. האם שיבוש זה שכיח? והאם יש לך הסבר לשוני לקיומו או למקור שלו?
רוביק עונה:
המילה המקראית היא נֹפֶךְ, בסגול. השיבוש שכיח. נראה שיש כאן השפעה של הדמיון הצלילי בין כ' רפה לח'. ח' הגרונית בסוף המילה זוכה במשקל הסגוליים לתנועת a בעיצור שלפניה - שֶבַח, רֶוַח, מצַח וכדומה.
25
אפי שואל/ת: לאחרונה אנו רואים הרבה פרסומים על המונוליט שהתגלה בארה"ב, אבל זה נכתב מונולית. האין זו שגיאה?
רוביק עונה:
בהחלט לא. המילה היא monolith. על פי החוקים th מתועתקת מאנגלית לת', t לט'. מכאן ליתוגרפיה, אנתרופולוגיה ועוד.
26
דב שואל/ת: כיצד יש לנקד את המילה הישראלים?
רוביק עונה:
הַיִּשְׂרְאֵלִים. ר' נחטפת עקב התרחקות הטעם. בלשון הדיבור ר' נשמעת קרובה יותר לקמץ של ישרָאל.
27
י שואל/ת: ברוב קהילות האשכנזים, המלה ושבחך בקדושה נהגית וְשִׁבְחֲךָ (אלקינו...). אך לפי הגאון מוילנא יש לומר וּשְׁבָחֲךָ. האם יש הבדל מהותי? האם מבחינה דקדוקית יש העדפה לאחת הצורות?
רוביק עונה:
נימוקיו של הגאון מוילנא אינם מוכרים, אך שֶבַח היא מילה מלעילית והנטייה שלה היא על פי הגזרה: שִבְחֵי, שִבְחו, שִבְחֲךָ. יתכן שיש כאן אנלוגיה מצורות הרבים: שְבָחִים, שְבָחֶיךָ.
28
נדב זילברשטיין שואל/ת: תהיתי עם עצמי לגבי המילה ״מעברה״ - האם היא קשורה למילה מעבר? כמו ״תחנת מעבר״? ואם כן - מדוע היא עם ב' דגושה?
רוביק עונה:
מעברה היא כמובן תחנת מעבר. מקורה בתנ"ך, למשל בביטוי 'מעברות הירדן'. בתנ"ך ע' במילה זו מנוקדת בשווא נח, ובגד כפת אחריה יהיו על כן דגושות. בהגייה הישראלית אנחנו מאריכים אמנם את התנועה בע', אבל ב' דגושה היא כבר רכיב קבוע במילה. דוגמה נוספת לתופעה היא במילים מהפך ומהפכה.
29
איריס כרמל שואל/ת: כיצד מנקדים את ההֵא בצרוף "שלה" - הספר שלה - ספרה, המחברת שלה - מחברתה וכד'. יש מפיק בהא?
רוביק עונה:
אכן במקרים אלה יבוא תמיד מפיק בה"א. המפיק מציין שיש להגות את ה' כעיצור ולא כתנועה. למשל: כמָה בלי מפיק – מילת שאלה. כמַהּ עם מפיק – פועל במשמעות השתוקק או נכסף. כאשר יש כינוי קניין חבור (הספר שלה=ספרה) יבוא תמיד מפיק.
30
משה מכנס שואל/ת: בגיליון האחרון שלך מצאתי את הכותרת "מהם שמות טייסים". בצעירותי עבדתי זמן מה במדור ההוצאה לאור של מפקדת חיל האוויר, ושם היה דקדקן-טהרן, אשר גולן ז"ל איש אביחיל, שהקסים אותי בהקפדתו. הוא לא הניח לכתוב "מהם" כשאין ניקוד, מאחר שהקורא יאלץ לשבור את ראשו בשאלה האם יש לקרוא מ' קמוצה או מ' צרויה. מסקנתו, המקובלת עלי, הייתה כי כאשר מתכוונים ל-מ' צרויה, יכתבו "מהם", אך כשרוצים לכתוב מ' קמוצה יש לכתוב "מה הם", למען הבהירות ולמען רבים מאוד שאינם יודעים די הצורך את ההבחנה. ‬‬
רוביק עונה:
אני מעריך מאוד את הדקדקנות של גולן אבל אין לכך כל הצדקה. שליש מהמילים בעברית יכולות להיקרא ביותר מצורה אחת, לפעמים אפילו בחמש ובעשר דרכים. 'מה הם' היא צורה נכונה, אבל מסורבלת ומיותרת. הקורא יכול בנקל לדעת מתי מדובר ב'מָהֶם' ומתי ב'מֵהֵם'. למשל: "מהם המאפיינים של הקורונה" – ברור שהכוונה למָהֶם. "כמה מהם פעלו בדרך אחרת" – ברור שהכוונה למֵהֵם.‬
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >