שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
31
שרית שואל/ת: בספר משלי ההגייה של "יקראו אליי" היא "יִקְרָאֻנְנִי", "יִמְצָאֻנְנִי". הנון אמורה להיות נבלעת. האם הנוסח הזה מראה תהליך שונה על נושא הבלעת אותיות במקרא?
רוביק עונה:
זוהי צורה משנית המייצגת ככל הנראה צורה דקדוקית או דרך הגייה שנעלמה, ונדירה במקרא. צורות סיומת מושא בלשון מדובר (ידעו אותי, יהרגו אותי) היא בדרך המקובלת בעברת עד היום: ידעוני, יהרגוני, יראוני.
32
מיכל פלד שואל/ת: בשעה טובה נוספה למשפחתנו נכדה חדשה. שמה בישראל שי-יה =מתנת יה. נו... אז עכשיו ,איך כותבין שם זה??... שייה או שיה, בשני יוד''ים או ביוד אחת? ואיך בניקוד?
רוביק עונה:
אני לא רוצה לסכסך, אבל החבר'ה שלך סיבכו את חיי הילדה, שמעתה תיקרא לחילופין שֵׂיָה, שַעיה או בשם הסיני שִי-יָה. בכל מקרה יש לכתוב את השם תמיד בשתי מילים ומקף ביניהן: שי-יה. כמו בת-אל, למשל, ובניקוד שַי-יָה.
33
רותי שואל/ת: האם זו טעות לכתוב את המילה היה (אתה בציווי) בהייה עם שני יודים, כדי להבדיל בין זה לבין 'היה' הוא בזמן עבר?
רוביק עונה:
בהחלט לא טעות, ואפילו רצוי לכתוב כך. 'היה לי חבר, היה לי אח' נקרא כמו שיר לזכר מישהו. 'הייה לי חבר, הייה לי אח' הוא פנייה לקשר.
34
שרית שואל/ת: הפועל הוחלט מנוקד כך: הָחְלַטְתּ ה' בקמץ קטן. למה כאן לא מנקדים בקיבוץ?
רוביק עונה:
בניין הופעל נכתב בשתי הגיות וניקודים של אות השימוש הפותחת, ושתיהן תקינות: בקמץ קטן ובקובוץ. הָחלט-הֻחלט, מָחלט-מֻחלט, יָחלט-יֻחלט.
35
איתי שואל/ת: האם הוגים את הה' במילה "להיות"? האם ההגייה הנכונה היא liyot, lihiyot או משהו אחר?
רוביק עונה:
יש אכן במקרה זה פער בין ההגייה הנכונה להגייה המקובלת. הדרך הנכונה היא לִהְיוֹת: lih-yot, אך הגיית ה' בשווא נח קשה, ולכן לעיתים הה' מידמה לתנועת I לפניה – לִהִיוֹת, או נעלמת: לִיוְת.
36
רות שואל/ת: מדוע נאמר מדרדר (מדרדר במידרון) ולא מתדרדר? לאן נעלמה ה-ת׳?
רוביק עונה:
ת' נטמעה בד', וזאת בעקבות הקירבה הפונטית בין שני העיצורים. עם זאת הצורה התדרדר תקנית גם היא.
37
שיוי שואל/ת: כיצד מבטאים את המלה כאוס?
רוביק עונה:
בגרמנית מבטאים כָּאוס, וזאת בדמיון למקור הלטיני-יווני של המילה. ובאנגלית – כֶּאוֹס. הצורה התקנית אינה הצורה האנגלית, אבל בימי שלוט האנגלית יש מעדיפים את הצורה הזו.
38
צביה תיבון שואל/ת: אני מורה ללשון בחטיבת הביניים. מעוניינת לדעת כיצד כותבים הינך או הנך בכתיב חסר ניקוד. האם יש להוסיף יוד להינך (את) ולהינך (אתה)? שהרי בנון קיים דגש. היה לנו ויכוח בנושא.
רוביק עונה:
על פי הכללים וגם על פי ההיגיון יש להוסיף י' בכל המקרים: הינך, הינני, הינו, הינם וכדומה.
39
תמיר שואל/ת: בפרסומת האחרונה של הרכבת נאמר שצריך להצטייד בשובר shover כדי לנסוע ברכבת. זה לא אמור להיות שובר Shovar? בנוסף, מה מקור המילה?
רוביק עונה:
שתי הצורות, שובֵר ושובָר, נכונות וזכו לתו תקן. הדבר נקבע לאחר מחקר כתבי היד של המשנה, והתברר ששתי הצורות מופיעות בה. צורות הרבים שונות: שובֵר-שובְרים, שובָר-שובָרים. שובר במקור היה מהלך שביטל שטר חוב, ובמקור זה הביטול התבטא בשבירה פיזית של החרס עליו נכתב השטר.
40
מאיר מינדל שואל/ת: זלעפות בזין פתוחה - אאוט. זלעפות- בזין חרוקה - אין. קונדס בדלת פתוחה- אאוט, קונדס בצירי - אין. יש לומר - zilafot ,kundes. אנא הבהר, הסבר והאר את שתי המלים ואת הסיבות לכך שהטעויות נחרטו בשיח הציבורי.
רוביק עונה:
המילה קונדס נהגית באופן תקני בצירה - קונדֵס, אבל ההגייה המקובלת שלה היא בקמץ – קונדָס, ככל הנראה מטעמי נוחות ההגייה. אגב, קונדָס פירושה בלשון התלמוד מוט. זַלעפות וזִלעפות הן חלופות תקינות, ושתיהן מופיעות במקרא: זַלעפה, לעומת רוח זִלעפות. ההגייה הנפוצה היא בפתח, שוב מטעמי נוחות.
41
רעי שואל/ת: האם תקין לקטוע פסקה ארוכה עם נקודה לפני 'אבל' ואחריו פסיק, כמו שעושים עם המילים 'זאת', 'לכן' ואחרות?
רוביק עונה:
אין חוקים מחייבים בפיסוק. 'אבל' היא מילת קישור, וכמו ו' החיבור לא מומלץ לשים לפניה נקודה. לעיתים רצף המשפט, הסגנון או חירות הכותב מבקשים זאת, ואז הדבר תקין בהחלט.
42
רפאל פרידמן שואל/ת: אומרים "אחריי".. מדוע לא יאמרו "אחרנו" (במקום "אחרינו")? מה מקומה של ה-י' ב"אחרינו"?
רוביק עונה:
התשובה בשאלה. מילת היחס היא 'אחרי', והיא כוללת צירה מלא המחייב י'. לכן גם כל הנטיות יופיעו עם י': אחריהם, אחריו, אחרייך, אחרינו וכדומה.
43
אלקרינאווי שואל/ת: מה נכון, קיבלנו או קבלנו?
רוביק עונה:
בכתיב חסר הניקוד חובה לכתוב קיבלנו, מה גם ש'קבלנו' עשוי להיקרא קָבַלנו, הגשנו קבילה.
44
יהודה שואל/ת: המילה "בבל" כתובה בתורה עם סגול בהברה האחרונה. שאלה ראשונה: הברה סגורה מוטעמת תנועה גדולה, וכאן יש תנועה קטנה – סגול, למה? שאלה שנייה: אומרים "תלמוד בבלי" שהוא תואר. כאן הניקוד יהיה קמץ, ואחרי זה שווא. למה הניקוד השתנה, סגול לשווא נע?
רוביק עונה:
בָּבֶל מופיעה בסגול על פי המסורה. כללי הדקדוק נקבעו מתוך מסורות ניקוד קדומות, ובמקרה זה ואחרים, בעיקר בשמות אנשים ומקומות יש יוצאים מן הכלל. הניקוד בָּבְלִי נקבע על ידי האקדמיה ללשון בכפוף למה שמוגדר בהחלטתה 'כללי הייחוס', שעל פיהם אין משנים את הקמץ בשום נטייה של 'בָבֶל'. כך נקבע גם לגבי פרס, והניקוד הוא פָּרְסִי. בכל מקרה ב' השנייה נחטפת עקב התרחקות הטעם.
45
יואל שואל/ת: למה תמיד אומרים שכל כך חשוב לשמור על כתיב רציף? לדוגמה לא לכתוב גם פיזיקה וגם פיסיקה, או שין וסמך מתחלפות וכו'. אפילו באנגלית אין לכתוב באותו קטע מילים בכתיב אמריקני וגם בריטי, אפילו במילים שונות? מה זה משנה?
רוביק עונה:
שמירה על אחידות בכתיב כאשר יש יותר מאפשרות אחת היא סימן היכר למקצועיות והקפדה של מערכת עיתון, בית הוצאה וכדומה. בכל מערכת כזו המכבדת את עצמה נקבעים כללי האחידות, גם אם ידוע שקיימת אפשרות נוספת.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >