שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
106
אורי שגיב שואל/ת: שמתי לב שמאיר אריאל נהג לבטא את בניין הופעל עם קמץ קטן באות הראשונה. כך למשל בשיר נשל הנחש "אחת לאיזה זמן מגבל", המ' של מגבל נשמעת בקמץ קטן. כמו כן בשדות גולדברג "השדה המזהב", המ' בקמץ קטן. ויש לזה עוד דוגמאות. מה הסיבה להגייה הזאת? האם היא תקינה?
רוביק עונה:
אכן אריאל נוהג כך. בניין הופעל נהגה בפעלים רבים בשתי האפשרויות, בכל הזמנים: hof-al לצד huf-al. היום ההופעה בתנועת o נדירה יותר ואופיינית בעיקר ללשון המקרא, אך היא תקינה.
107
אורי הייטנר שואל/ת: במאמר של נורית גרץ ב"הארץ" על עמוס עוז היא ציטטה אותו מתוך ראיון ישן אתה: "האדם הוא סכום האש שעצורה בעצמותיו". האם לדעתך נכון היה לכתוב "עצורה" או "אצורה"? מתי נכון לכתוב כך ומתי כך?
רוביק עונה:
המקור המקראי של הניב הוא בירמיהו: "כאש בוערת עצור בעצמותי". ההופעות של "אצור בעצמותי" הן מה שאני קורא "הומופונים נודדים", המתייחס לקרבת המשמעות בין מילים הנשמעות זהות, ובמקרה זו 'עצור' (תפוס) ו'אצור' (נאגר, הוחסן). למרות ש'אצור' אינו המקור, אין לראות ב"אצור בעצמותי" שגיאה.
108
דור גבאי שואל/ת: בצבא שירתתי תקופה מסויימת, תחת מפקדת דקדקנית בשפה העברית. למעשה השפה הייתה בשבילה כלי לגאווה ולהאדרה עצמית. היא הייתה מקפידה במיוחד, בכתיבתנו החיילים, ובכתיבתה, לשים את הפסיק, בכל פינה, נידחת, של משפט. דעתי הייתה שפסיקים נוצרו כדי להקל על הקריאה, ולזרז את הבנת המשפט. כאשר, דעתה הייתה, שיש כללים, מוקפדים וברורים, היכן יש לשים את הפסיק, וכי, אין לעבור עליהם! ומה דעתך?
רוביק עונה:
המפקדת טעתה טעות גדולה המעידה על אי הבנת רוחה של השפה, העברית בפרט וגם ביחס לשפות אחרות. פסיקים מרובים הם מחלה סגנונית. הם קוטעים את רצף הקריאה ולעיתים קרובות גם את הבנת הטקסט. הפסיק מייצג מעין קצב נשימה של הטקסט, ויש לקבוע אותו על פי תחושת הכותב ולא על פי נוסחאות, בוודאי לא להציב פסיקים באופן גורף.
109
עמליה סגל שואל/ת: בלם היד ברכב נקרא: הנד ברקס. אני שומעת אנשים שאומרים - אמברקס. מאיפה נובעת השגיאה?
רוביק עונה:
אַמְבְּרֶקְס הוא שיבוש עתיק של hand brake, בלם היד. זאת במסגרת שיבושים של האנגלית המנדטורית כמו אֶנְזַפּ (hands up), פנדל ועוד. חילופי מ-נ אופייניים הן בתוך השפות השונות והן בעברית. הסיומת –ס נקשרת לכך שהבלמים זכו לצורת ריבוי אנגלית –brakes, ואלה נתפסו כמילה ביחיד. כך נוצרה צורת הרבים הישראלית ברֶקסים.
110
רחל שואל/ת: לאחרונה למדתי ניקוד ונתקלתי במילה "נְקֻדָּה". למרות שעברתי על כל חוקי הדגש שאני מכירה לא הצלחתי לפענח למה יש דגש ב-ד'. אשמח לביאור בנושא.
רוביק עונה:
מקור הדגש במילה הזו במסורות הקריאה של התנ"ך, במשקל קְטֻלָּה, ובו מילים נוספות כמו אֲגֻדָּה, כְּתֻבָּה ואחרות. משקלים לא מעטים נושאים דגש באחת האותיות, וזאת כאמור במסורות הגייה ולא מתוך כלל דקדוקי גנרי. למשל: משקל קַטָּל (בעלי מקצוע): טַבָּח, סַפָּן; משקל קטיל (תַקִּיף, כַּבִּיר).
111
מאיר מינדל שואל/ת: המלה המבקשת הבהרה היא נקרה בדרכו. בעבר - הוא נקרה בדרכו/היא נקרתה בדרכו. בהווה הוא נקרה בדרכו? הניקוד משתנה? היא נקרת בדרכו? בעתיד - הוא ייקרה בדרכו? היא תיקרה בדרכו?
רוביק עונה:
בעבר: נקרָה בדרכו, נקרְתָה בדרכו. בבינוני: נקרֶה בדרכו, נקרֵית בדרכו. בעתיד: ייקָרֶה בדרכו, תיקָרֶה בדרכו.
112
תמר ודוד שואל/ת: מהי הסיבה לפיה הצלילים j ן-dj נכתבים באמצעות האותיות ג' ו- ז', כאשר אין דמיון ברור בינם לבין הצלילים של גימ"ל וזי"ן?
רוביק עונה:
כמה עיצורים משפות העולם שאינם קיימים בעברית הצריכו אות עברית שתתאים להם. יוצרי הכתיב העברי נהגו תחילה על פי היידיש. שבה g נכתבה דזש (ג'ינג'י: דזשינדזשי), j נכתבה זש (ז'ורנל: זשורנאל), ch נכתבה טש (צ'רצ'יל: טשערטשיל). הפתרונות האלה נראו בצדק מסורבלים, ולכן פנו לעיצור קרוב בהגייתו מבחינה פונולוגית, אף כי הקרבה הזו אינה שקופה לגמרי. הגרש סימן שמדובר בעיצור זר.
113
רותי שואל/ת: מספר פעלים שהאות הראשונה שלהם היא ח׳, בשם הפועל מנוקדת בחטף פתח כמו לחסוך, לחלום ולחזור. אבל בפעלים לחשוב, לחפור ולחגוג ה–ח׳ מנוקדת בשווא. מהו ההסבר לכך?
רוביק עונה:
כאשר ח' פותחת הברה היא תנוקד תמיד בחטף ותיהגה בהתאם. כאשר היא סוגרת הברה שתי האפשרויות מתקיימות: כחטף או כשווא נע, ולא רק בפעלים, אם כי יש העדפות בהתניות שונות. מַחְשָבות ומַחֲשָבות – שניהם תקינים הן בכתיב והן בהגייה, וכך לַחְסוך ולַחֲסוך. גם העיצור ע' זוכה בסיום הברה לשתי האפשרויות בהתניות שונות: מַעֲיָן כנגד הצבַּעְתי.
114
יעל רונן שואל/ת: בילדותי שרנו בפסח את תפילת הטל, והיתה שם שורה "עיר כסוכה נוטרת"... ואני חשבתי שמדובר בסוכת שמירה שבימים עברו היתה בכרמים. אבל באתר זמרשת מצאתי שכתוב 'נותרת' בת'. האם ידוע לך מה נכון?
רוביק עונה:
הנוסח המקורי הוא "עיר כסוכה נותרת". הפרשנות שלך "כסוכה נוטרת" הגיונית, אך זה אינו המקור.
115
אסתר רוזנר שואל/ת: במסמך רשמי ללקוח אני צריכה לכתוב את המילה "פאקס". האם נכון לכתוב כמו שכתבתי או "פקס" (מתכוונת למכשיר השולח ומקבל מסמכים).
רוביק עונה:
הכתיב פאקס אינו שגיאה אבל הוא אינו רצוי. אין כל סיבה לשלב א' במילה פקס. תנועה המילה קצרה, והיא אינה יוצרת בלבול עם מילה כלשהי בכתיב דומה.
116
מרק בוים שואל/ת: אני קורא את "אשת הפירט היהודי" של אילן שיינפלד. נתקלתי שם במשפט על בריאת העולם, שהסיפא שלו היא "ובעשר ספרות יסוד, שהן ספרות בלימה". חיפשתי הסבר במרשתת, ומצאתי שם "ספירות בלימה", שזה מושג בקבלה. זה מתאים לנושא, שכן במשפט מוזכרים גם "כ"ב נתיבות חוכמה". ברם, הספר אינו כתוב בכתיב חסר (יעיד על כך האיות של "חוכמה"), ואפילו בכתיב חסר יש לכתוב "ספירה" במובן "מניה" בכתיב מלא.
רוביק עונה:
הכתיב ללא י' הוא שגוי. המילה בהקשר הקבלי היא עברית: ספִירה. המקור לשיבוש הרווח למדי הוא הקישור בין המילה לבין המילה הלועזית ספֵירה (במלעיל), הנכתבת גם ספֵרה. משמעותה המקורית בלטינית בגלגול מיוונית היא כדור, אבל בשימושים מאוחרים שלה יש קירבה סמנטית בין המונח הקבלי למונח הלועזי, ויתכן שיש השפעה של המילה הלטינית על השימוש העברי במילה ספִירה.
117
משה אליאב שואל/ת: כאשר מתפללים תפילת "מודים" בשמונה עשרה אומרים "הטוב כי לא כלו רחמיך". מה ההבדל אם אומרים "כלו" כאשר ה"כ" מנוגנת מלעיל, או כאשר ה"כ" מנוגנת מלרע?
רוביק עונה:
הצורה התקנית בהגייה הספרדית היא במלרע, כנהוג בגזרת לו"י: דמו, ראו, כלו. נראה שבהגייה המלעילית יש אנלוגיה לגזרת עו"י, שבה ההגייה מלעילית: באו, קמו, וכן השפעה של ההגייה האשכנזית המלעילית. אנלוגיות בדיבור בין בניינים עלולים מוכרת, למשל בשיבוש הֵכִיר או הֵציג (חסרי פ"נ), באנלוגיה להֵביא, הֵקים (נחי ע"ו).
118
עודד מיוחס שואל/ת: האם בכתיב מלא יש לכתוב רפויה או רפוייה, גלויה או גלוייה, וכו׳?
רוביק עונה:
על פי הכללים יש לכתוב רפויה, גלויה, וכן מסוימת, מחויב ועוד בי' אחת.
119
רון שואל/ת: באיזה ניקוד האות שי"ן מנוקדת? במילים: וִישְרָאֵל בִישְרָאֵל לִישְרָאֵל כִישְרָאֵל. בשווא נח או בשווא נע? יצא לי לשמועה אנשים הוגים בִיְשְרָאֵל וִיְשְרָאֵל, שהגייה זו נראית לי לא תקנית.
רוביק עונה:
ש' במילה ישראל מנוקדת תמיד בשווא. הצורה המקובלת בתנ"ך שומרת על החיריק באות י', ולכן נכתב וְיִשְרָאֵל. במקרים רבים בעברית י' שוואית בראש מילה הופכת לתנועה אחרי אות שימוש, למשל: וִירושלים, ולכן ההגייה וִישְראל אינה שגויה. במקרה זה ש' השוואית היא במעמד ביניים, מעין שווא מרחף. בכל מקרה, וְיְשראל היא הגייה שגויה. בעברית לא יבואו לעולם שלושה שוואים בזה אחרי זה.
120
אשל שואל/ת: ציטוט: ׳אם אין אני לי מי לי׳ או: ״אם אין אני לי מי לי״? מתי נשתמש בגרש אחד ומתי בגרשיים. מה ההבדל?
רוביק עונה:
ציטוט מופיע בדרך כלל בין מירכאות כפולות. כאשר הציטוט מופיע בתוך ציטוט רחב יותר הוא יופיע בגרשים בודדים, למשל: "כמו שכתוב במסכת אבות, 'אם אין אני לי מי לי'".
< הקודם ... 6 7 8 9 10  ... הבא >