שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
31
ראם בנטל שואל/ת: אשמח מאוד כיצד מפסקים את המילה ״אפוא״ במשפט. לעיתים אני רואה משפט המניח את הפסיק הן לפני המילה והן אחריה, לעיתים רק לפני המילה ולעיתים רק לאחריה.
רוביק עונה:
אין כללים מחייבים לפיסוק. בזמנו ניסו האקדמיה או מערכת החינוך לקבוע כללים נוקשים אך הם פגמו בזרימת הטקסט. לגבי אפוא, האפשרויות הסבירות הן שני פסיקים – לפני ואחרי, או היעדר פסיקים. אני ממליץ על האפשרות השנייה כדי לא ליצור לטקסט אופי מקוטע.
32
שלי סבג שואל/ת: מהו הכתיב הנכון: כחלון או קחלון?
רוביק עונה:
שמו של משה כחלון נכתב כך, בכ', ופירושו שחרחר. יש גם גרסאות בשמן של משפחות אחרות, בק': קחלון.
33
אילנה רונן שואל/ת: במלים ידה (יד שלה) בגדה (הבגד שלה) וכו' יש מפיק בה'. האם נכון שבמלים ידיה, בגדיה אין מפיק?
רוביק עונה:
המַפִּיק מעיד שה' שוואית בסוף מילה היא עיצורית. המפיק ב'יָדָהּ' וכדומה מבחין בין 'היד שלה' לבין יָדָה אבן וכדומה. בצורות 'ידיה' ו'בגדיה' הה' עיצורית אך אינה שוואית, ולכן לא תקבל מפיק.
34
אריה שואל/ת: מתי משתמשים בשורוק ומתי בקובוץ? והאם יש הבדל כלשהו ביניהם?
רוביק עונה:
שורוק וקובוץ הם סימני הניקוד של תנועת u. שורוק היא התנועה הארוכה, והיא תיכתב תמיד בתוספת ו' שרוקה: צילוּם. קובוץ או קיבוץ היא התנועה הקצרה, ובניקוד תיכתב ללא ו': חֻלְצָה, אך בכתיב חסר הניקוד תתווסף גם לה ו': חולצה. היום אין הבחנת אורך בהגיית השורוק והקובוץ.
35
אילנה רונן שואל/ת: איך כותבים, קולרבי או כולרבי?
רוביק עונה:
קולרבי היא מילה גרמנית שאומצה גם באנגלית. פירושה המילולי לפת הכרוב. הכתיב הוא בק': קולרבי, כדרך התעתיק מגרמנית.
36
אלי בן דוד שואל/ת: קראתי באיגרת המידע של האקדמיה ללשון שרוב השמות בעברית, בעיקר התנכיים, הם בהטעמה מלעילית, ויחד עם זאת רוב העם מתעקש לתקן את אלה הנוטים לקרוא שמות במלעיל (רותם, דולב). האם יש כללים מיוחדים לכך? טענת האקדמיה היא שמאחר שמדובר בשמות פרטיים אין היא מתערבת בנטייה המועדפת, ושתי הנטיות תקניות מבחינתה. מה דעתך?
רוביק עונה:
לטענה אני מסכים, אך לא כל השמות עשויים מעור אחד. יש שמות מלעיליים שהן מילים עבריות, שכשמות עצם הן מלרעיות, אך כשמות פרטיים הדרך הנכונה להגות אותם היא מלעילית, בעיקר שמות בנות: אורה, ניצה, רינה וכדומה. רוב השמות הזוכים למלעול מקורם בשם פרטי במלרע: נורית, יורם, ברוך וכדומה. יש גם שמות שהם מלעיליים במקורם, כמו השמות שבשאלה: רותם, דולב, וכן בעז המקראי, שם שנוהגים לתקן אותו תיקון יתר למלרע.
37
דוד ששון שואל/ת: איך אומרים בעברית, אטליז (atliz) או איטליז (itliz), והכוונה לחנות לממכר בשר ומוצריו?
רוביק עונה:
ההגייה היחידה היא בחיריק: אִטליז.
38
נתן זליגסון שואל/ת: כיצד לנקד את השם 'רפאל'?
רוביק עונה:
השם הוא רְפָאֵל, המורכב משתי מילים: רְפָא אֵל. ההגייה הלועזית של השם היא רָפָאֵל.
39
מוטי כהן שואל/ת: מה הצורה הנכונה: " פֶּשַׂע" או "פֶּסַע"? למשל: כפשע בינו ובין המוות או כפסע בינו ובין המוות?
רוביק עונה:
המילה נכתבת בשתי הצורות. בתנ"ך פֶשַׂע, בלשון ימי הביניים פֶסַע. ההופעה בתנ"ך חד פעמית, וכן קיים הפועל פָשַׂע המקביל לפָסַע. פסיעה והפועל פסע מופיעים במשנה. חילופי ש' שמאלית וס' בין התנ"ך ולשון חכמים הם תופעה רווחת.
40
דגן שואל/ת: שתיים מידידותי התלבטו בשאלה, אם בפתחו של מכתב כותבים "הנדון" או "הנידון". ומה הקשר לנידון למוות?
רוביק עונה:
אין צורך להכריע. שתי הצורות קיימות במקורות ובמילונים ובאותה משמעות. בשתיהן זהו הפועל דו"ן בנפעל עבר נסתר ובינוני, ושתי הצורות מתאימות לכל המצבים. בשימוש בדרך כלל כותבים 'הנדון' בראש מכתב, ו'הנידון' בתחום המשפט.
41
יגאל שחר שואל/ת: איך נכון לכתוב: נפלה ממני או נפלא ממני.
רוביק עונה:
המילה היא נִפְלָא. נפלא ממני: הדבר נראה לי פלא.
42
יעקב שואל/ת: לציון התנועה "e" מנקדים את האות המתאימה: בצירה או סגול. האם בטקסט לא מנוקד יהיה זה תקני להוסיף "י" אחרי האות הרלוונטית, בדומה ל-"ע" ביידיש?
רוביק עונה:
שילוב י' בכל מקרה של e אינו תקני וגם מבלבל, שכן י' מתייחדת לתנועת i. י' תקנית נדרשת רק במקרה של צירה מלא, הנשמר גם בניקוד: מיטב (אך לא מירב), שנֵי (בסמיכות), תבנֵינה, איך וכדומה.
43
אילנית בוטנרו שואל/ת: מדוע פה"פ בשורש ד-מ-מ, בניין נפעל, עתיד נסתרים מנוקדת בפתח ולא בקמץ?
רוביק עונה:
הצורה המבוקשת היא יִדַּמּוּ. הדגש בד' מייצג את נ' הנפעל, הדגש במ' את המ' הכפולה של השורש. לפני אות דגושה בדגש חזק תופיע תנועה קטנה, במקרה זה פתח, שכן ההברה נחשבת סגורה, באמצעות ע' הפועל מ'.
44
רווית שואל/ת: מצאתי במילון באינטרנט שאפשר לרשום את הפועל יִבש בצורת הציווי עם שני יוד, כלומר "ייבש" כמו במשפט "ייבש את השטיח פני שאתה מחזיר אותו למקום". האם זה תקין?
רוביק עונה:
זה אינו תקין בעליל, וגם מטעה. אין כל בסיס או סיבה לכתוב ייבש בציווי, כפי שאין סיבה להכפיל את הי' במילה כלשהי אם אין אחריה חיריק.
45
אורנה שואל/ת: בצעירותי למדתי כי צורת הרבים של "עורק" היא "עורְקים", כשהאות "ר" מנוקדת בשווא. היום אני שומעת כי המילה נהגית כשהאות "ר" מנוקדת בקמץ. מאיפה זה נולד?
רוביק עונה:
הצורה בקמץ – עורָקים – שגויה. יתכן שיש כאן כוונה להרחיק את המילה מ'עורְקים' במשמעות נוטשים, אך זו אינה צורה תקינה. אגב, ההגייה הנהוגה היא לבטא את המילה ביחיד, 'עורק' במלעיל, אך ההגייה התקינה היא במלרע. גם כאן יתכן שיש רצון להתרחק מ'עורֵק' במשמעות נוטש.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >