שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
יוחאי שואל/ת: אני מתייחס למילים המתחילות באותיות בגדכפת כמו ברק, כלב, פנס וכו׳. האם לא הגיע הזמן להקל על הדוברים עברית, ולהגות את המילים האלה באות תחילית של המילה הבסיסית כאות דגושה בכל השימושים האפשריים?
רוביק עונה:
אותיות כפ"ת אחרי רוב אותיות השימוש משתנות כידוע מדגושות לרפויות. זהו כלל דקדוקי מרכזי, והמוסדות המכוונים את השפה נמנעים בעקביות מלבטל כללים כאלה. בשפת הדיבור הכלל כמעט ואינו משמש, והדוברים שומרים על הדגש גם אחרי אותיות השימוש, וזו דוגמה נוספת לפער בין העברית התקנית לעברית המדוברת.
2
יעקב משי שואל/ת: איך לבטא שם חברת המחשבים הגדולה apple? בפתח או בסגול (או משהו באמצע, לאן יותר קרוב)?
רוביק עונה:
ההגייה האנגלית היא בתנועה הקרובה ל-a אם כי יש בה ניואנס המרמז על תנועת e.
3
אסתי שואל/ת: איך מנקדים את המלה ״כרך״ (עיר) בצורת הרבים שלה ״כרכים״? האם שתי אותיות כ׳ דגושות?
רוביק עונה:
הצורה התקנית היא בכ' דגושה פעמיים: כְּרַכִּים. בשימוש נשמע יותר את כרָכִים כשכ' שנייה רפויה, כדי ליצור בידול.
4
לימור שואל/ת: מדוע א׳ במילה אני מנוקדת בחטף? הרי היא לא נחטפת.
רוביק עונה:
א' במקורה אכן נחטפת במילה אני, וזאת בשפות מקבילות כמו ארמית ומנדעית. במקרה זה גם ההגייה קרובה לצורה החטופה.
5
ראם בנטל שואל/ת: אני עובד מד״א, ובטפסים שלנו אנחנו רושמים פסקה המתארת את המקרה שהיינו בו. כאשר חלק מהטופס הוא תיאור המקרה שנראה כך, לדבריו של עובר אורח / המטופל עצמו / המשפחה. אני תוהה לגבי הפיסוק במשפט הנפתח כך: ״לדברי המטופל...״ האם יש לשים פסיק לאחר מכן או להמשיך את המשפט כרגיל?
רוביק עונה:
כללי הפיסוק אינם כללים מחייבים אלא סגנוניים ונשענים על הרצף הרצוי במשפט. אחרי 'לדברי המטופל' כמו גם 'לדברי עד הראייה' לא רצוי לשים פסיק, אך הכנסת פסיק אינה שגיאה.
6
יוסי כהן שואל/ת: משגע אותי השימוש בנקודה במקום לוכסן כאשר רוצים לציין מילה בזכר ונקבה (דוגמה: לקוח.ה במקום לקוח/ה). נראה לי שמקור הטעות בשגיאת הקלדה במקלדת בה הנקודה והלוכסן באותו מקש. אני צודק בעצביי או שזו כבר הפכה לכתיבה מקובלת ורשמית?
רוביק עונה:
הצורה הזו כדי להציג מילה לזכר ונקבה נכנסה ומופצת בכתיבה ברשת האינטרנט. היא אינה שגיאת הקלדה אלא בחירה מועדפת על פני הלוכסן שיש לו אופי פורמלי-משרדי. שתי הצורות בעייתיות ועם זאת הן עונות על הצורך בשוויון מגדרי בפנייה לגברים ולנשים.
7
אודי שואל/ת: שמתי לב שבשנים האחרונות יש אופנה של חזרתו של הניקוד לשמות של עסקים, יוזמות, הרכבים אומנותיים ועוד שכאלו. אני התרשמתי שזה רווח במיוחד בקרב דברים כאלו שקמים על-ידי צעירים, ובפרט בעסקים וביוזמות שיש להם אופי חלופי. אשמח לדעת מה דעתך, ואם יש לך הסבר לאופנה הזו.
רוביק עונה:
אם אכן זו אופנה היא מבורכת. יש לכך שלושה מניעים אפשריים: מניע שימושי, המאפשר לקרוא את שם הלהקה או המותג כראוי; מניע של מיצוב, הניקוד מעניק למילה מכובדות; ומניע של עיצוב: מילה מנוקדת מעניינת ויפה יותר ומעניקה למעצב אופציות עיצוב וקישוט.
8
איתמר שואל/ת: מדוע כאשר ה' היידוע מגיעה לפני פועל בגוף שלישי הווה בבניין פיעל או פועל ("המלמד", "המשובחים" וכן הלאה), האות מ' בתחילת הפועל אינה מקבלת דגש?
רוביק עונה:
האפשרות שמ' שוואית אחרי ה' הידיעה תופיע לעיתים ללא דגש מקורה בניקוד הטברני. כך גם במקרים רבים בי' שוואית או ל' שוואית. הניקוד הטברני מייצג הגייה קדומה, ונראה שהאות מ' השוטפת לא יצרה אפקט של עצירה מתבקשת המאפשרת לשים בה דגש. כללי הדקדוק של העברית המודרנית יצרו האחדה ויש לשים דגש תמיד במ' שוואית אחרי ה' הידיעה.
9
אור שואל/ת: אני תוהה לגבי האופן בו מבטאים את המילה זְמוֹרָה. האם השווא בראש המילה הינו נע? באם כן, מדוע התעתיק האנגלי חסר הברה?
רוביק עונה:
אחד המאפיינים של ההגייה העברית המקובלת היום הוא היעלמות השווא הנע. ברוב המקרים הוא הופך בראש מילה לשווא נח: כביש (kvish), גבורה (gvura), זמורה (zmora) וכדומה. בכמה עיצורים. בעיקר אותיות למנ"ר, הוא נשמע כמעט כסגול: מסיבה (mesibba), רצינות (retzinut) וכדומה. תעתיק המחקה את נוהגי הדיבור יראה את ההבדל הזה באופן ברור.
10
אנה מילר שואל/ת: האם אחרי האוגד ״הם״ יש לשים נקודתיים? למשל, הפירות האהובים עליי הם: בננות, תפוזים ושזיפים. לדעתי, זה איננו נכון למרות שכך נוהגים רבים.
רוביק עונה:
אין בשום פנים לשים נקודתיים במשפט מסוג זה שבשאלה. 'הם' מייצג את מה שמייצגות הנקודתיים. בנוסח אחר הנקודתיים ימלאו את תפקידן: "ואלה הפירות האהובים עלי: בננות, תפוזים ושזיפים".
11
משה אליאב שואל/ת: איך מנקדים בני היקר ולבני היקר?
רוביק עונה:
בְּנִי הַיָּקָר; לִבְנִי הַיָּקָר.
12
רפאל פרידמן שואל/ת: האם אתה מסכים להשמטת יו"דים משמעותיים במעבדי התמלילים (המאיית האוטומטי) במילים דוגמת פירות (פרי ברבים; להבדיל מפרה-פרות) וכן מירב (מקסימום) וכן מיכל (כלי)... מה פשר יצירת הבלבולים הללו?
רוביק עונה:
המקור הוא בכללי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה שהמאיית האוטומטי כפוף להם. במילה פֵרות אין י' אך נהוג לשים י' כדי להבדילה מפָרות. במילה מֵרַב, שורש רב"ב ומכאן שם התואר מְרַבִּי, אין סיבה כלשהי לי'. כך גם מְכָל שאין בה כל מקום לי', אבל נהוג בדיבור לומר מיכל ולכן נכנסה י'. לשיקולי הכתיב יש בסיס דקדוקי. עם זאת אלה אינם כללים מחייבים וכאשר צפויה אי הבנה, זכותו של כותב או עורך לקבוע כתיב שונה. במקרה של פרות אני ממליץ להכניס י' למרות הכלל.
13
דני ב. שואל/ת: רָשות - [פתחתי מילון] - מוסד מוסמך בממשלה או במינהל (רשות מקומית, רשות מחוקקת, רשות השידור ועוד). לאן נעלמה האות א'?
רוביק עונה:
רָשות היא מילה תלמודית, מקורה מ'ראש' בדומה למילה הנהגית דומה: ראשות, עמידה בראש ארגון. כל אלה נגזרים על דרך הדימוי מ'ראש', כאשר א' כאן אינה עיצורית אלא מייצגת תנועה משתנה: רֹאש, רִאשון, רֵאשית, רָאשי ועוד. נשילת אם הקריאה אופיינית למקרים רבים אחרים בשפה העברית, שבהם אם קריאה מופיעה לעיתים ומוסרת לעתים.
14
יעל שואל/ת: לבי או ליבי?
רוביק עונה:
על פי כללי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה יש לכתוב ליבי, כמו במקרים אחרים שבהם אחרי תנועת i לא יבוא שווא נח. אימי, שיניים, עיתון ועוד.
15
עמי להב שואל/ת: איך כותבים: ת'נ'צ'ב'ה' או תנצב"ה?
רוביק עונה:
תנצב"ה הוא נוטריקון, ראשי תיבות הנהגים כמילה, והדרך הבלעדית לכתוב זאת היא בגרשיים: תנצב"ה.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >