שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
256
עידן שואל/ת: קראתי בעבר במדורך שאין הסכמה לגבי סיבת המעבר מ"ירושלם" ל"ירושלים". נוצר לי הרושם שהמעבר הסופי בין צורות הכתיבה חל בסוף שנות השלושים. רציתי לדעת האם הכתיב משקף שינוי שחל בצורת ההגייה, והאם ידוע אם זו תוצאה של החלטה כלשהי או תהליך שצמח מהרחוב?
רוביק עונה:
אכן השימוש בצורה ירושלם נעלם כמעט לגמרי בשנות השלושים. אין ספק שהכתיב ירושלים מבטא את ההגייה המקובלת, אך זה החל כאמור כבר בתקופת המשנה. מאחר ששתי הצורות נעוצות במסורת, יש כאן תהליך טבעי של השתלטות צורה מקובלת יותר, הנהוגה בלשון הדיבור, במרחב הציבורי, בספרות ובשירה.
257
חבי פסו שואל/ת: האם יש הסבר לניקוד המילה הִנֶּנִּי (בראשית פרק כ"ב) בשני דגשים, לעומת דגש אחד באות נון הראשונה? האם יש למילה משמעות שונה בשני המקרים?
רוביק עונה:
הצורה המקובלת והנפוצה במקרה היא הִנְנִי, ללא כל דגש. צורת הנוכח הִנְּךָ מקבלת דגש כי מתלכדות בה שתי הנונים – נון של המילה הִנֵּה, ונ' של המדבר: הנה אֲנִי. הִנֶּנִי בשני דגשים משמשת כצורת הפסק, והטעם כאן מלעילי.
258
רחלי שואל/ת: מדוע המילה ״עֶגלתי״ בשיר ״היו לילות״ של רחל מנוקדת בסגול? האין עֶגלתי בסגול שייכות של עגלה, בתה של הפרה?
רוביק עונה:
עֶגלתי היא צורת הנטייה של שתי המילים: עֶגְלָה ועֲגָלָה. התלכדות צורות נטייה של מילים שונות בתנועותיהן אך זהות בעיצוריהן היא תופעה נפוצה. למשל: עֶרֶב ועֲרָבָה, צורת הסמיכות של שתיהן היא עַרְבֵי. במקרה של עגלה, הצורה התקנית לריבוי של עֶגְלָה זהה לזו של עֲגָלָה - עֲגָלות, אך נהוג ליצור בידול, והצורה ברבים ללא סמיכות עֶגְלות היא הרווחת והיא לגיטימית בהחלט.
259
דב ניימן שואל/ת: קראתי בספר של אחד הבלשנים ש'מלה', 'מלים', וכדומה נכתבות ללא י', על מנת להבחין בין ברית מילה, לבין מילים בשפה. בספרים ובעיתונות כותבים מילה, מה לעשות?
רוביק עונה:
'מילה' יש להמשיך לכתוב עם י'. זהו הכלל בכתיב חסר הניקוד, וכך נוח יותר לקרוא את המילה, ואין קושי להבין מההקשר שאין מדובר במילת התינוק. מלה בלי י' יכולה להיקרא מָלָה, כך שהנימוק אינו תקף כלל.
260
יעל שואל/ת: התעודה בבית הספר משקפת גם ציון בהתנהגות. האם כשמציינים זאת, יש להוסיף גרש לאות או שאין צורך? התנהגות א' או התנהגות א?
רוביק עונה:
כאשר האות א' מופיעה לבדה כאות סודרת היא חייבת לקבל גרש: מדי א', יום א', ציון א'.
261
עופר שואל/ת: המילה 'כימיה' בעברית מקורה במילה كيمياء בערבית, או "כּימיא" בתעתוק לעברית. אם כך, מדוע המילה כימיה בעברית נהגית עם כ' לא דגושה, בעוד שבערבית מדובר בכ' דגושה? האם מדובר בטעות שהשתרשה, או שיש לכך סיבה הגיונית? לצורך העניין, גם באנגלית הוגים את המילה chemistry עם צליל של כ' דגושה, כך שאפילו אם המילה הגיעה מהערבית אל האנגלית ואז אל העברית, הכ' הדגושה צריכה להישאר כפי שהיא.
רוביק עונה:
אין מדובר בטעות שהשתרשה אלא בתהליך חדירת מילים לועזיות לעברית. רוב המילים המדעיות שנקלטו בעברית החדשה הגיעו מן השפות הסלאביות כגון רוסית ופולנית. ברוסית המילה נהגית אכן בח' חיכית: חימיה. הערבית כמעט לא השפיעה על מונחים אלה, ובוודאי לא האנגלית, שהיא שחקנית מאוחרת במגרש המילים הלועזיות המשמשות בעברית.
262
למ"ד שואל/ת: האם יש לכתוב 'שלום כיתה אל"ף' או 'שלום כיתה אלף'? באתר האקדמיה מעירים כי אין צורך בגרשיים אם האות משמשת לציון מספר, אולם אני מתקשה להחליט האם בציון כיתה האות משמשת כמספר סודר, או שכבר קיבלה משמעות משל עצמה, ולכן יש לציין את שם הכיתה עם גרשיים. רוב תודות, למ"ד, מחנכת כיתה יו"ד(?).
רוביק עונה:
הצבת הגרשיים בשמות האותיות היא נוהג שנוצר בכתיבת המשנה, ומשמשת בטקסטים במקורות מאז ועד היום. בעברית החדשה נראה שהנוהג בדעיכה, ולא רק במספרים. אָלֶף היא מילה לכל דבר, וכמוה יתר שמות האותיות. בוודאי שאין לשים גרשיים ב"כיתה אלף". כדאי להמעיט גם בשימוש בגרש אחד – א', ב'.
263
שושי שואל/ת: אני נוהגת לרשום גרסא, קופסא, כורסא וכל שאר המילים הדומות עם א. כך למדתי עברית (ילידת הארץ, מעריצה של הספר "ודייק"), כמובן שביל גייטס צועק שיש לי טעות, וכמוהו שותפי לעבודה. אני מחפשת חיזוק לטענתי שאני יודעת עברית, וביל גייטס ובבילון יודעים קצת פחות.
רוביק עונה:
מילים אלה, שמקורן ארמי או יווני, נכתבות בא' בסופן בלשון חכמים (גרסא, קופסא, דוגמא) ובלשון ימי הביניים, בעקבות ספר דניאל (כורסא). תקנות האקדמיה בנושא קובעות שהמילים האלה, בהיותן לשון נקבה, ייכתבו בה' בסופן: גרסה, קופסה, דוגמה. כלל זה חל גם על מילים שהצלצול הארמי שלהן מובהק: משכנתה, שאילתה, פלוגתה (גילוי נאות: תקנה זו אינה חביבה עלי). לעומת זאת הביטוי 'גרסא דינקותא' הוא ביטוי ארמי ולכן א' נשמרת.
264
שלומית שואל/ת: איך מנקדים ״חמש״, ״חמישה״, ״חמש עשרה״, חמישה עשר״?
רוביק עונה:
חָמֵשׁ, חֲמִשָּׁה, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה, חֲמִשָּׁה עָשָׂר.
265
רונן שואל/ת: מהיכן צץ הגרש במילים כמו חבר'ה, אמאל'ה, וכדומה. האין זה תקין גם לכתוב פשוט אמאלה?
רוביק עונה:
סיומת 'לֶה' מקורה ביידיש (נכתבת ביידיש לע), היא מייצגת חיבה ואופיינית ללשון הדיבור הישראלית. הגרש נועד לרמז למקור היידישאי ולהבדיל אותו ממילים עבריות או מקריאה שגויה. כך גם חבר'ה, להבדלה מחברָה. קשה להצביע על נקודת הזמן שבה נכנס הגרש לפעולה, והוא אינו כפוף לתקנה כלשהי. בהחלט תקין גם לכתוב 'אמאלה'.
266
ורד טוכטרמן שואל/ת: משחר נעוריי, בכל ספרי הבישול ובכל מקום שהכרתי, האביזר שמתלבש על קצה שקית הזילוף כדי לתת צורות לזילופים נקרא "צנתר". בשנים האחרונות, אני רואה שרווח יותר ויותר האיות "צנטר". מתי בדיוק התחלף האיות, ומה בעצם נכון?
רוביק עונה:
הכתיב הנכון הוא צַנָתר, וכן הפועל לצנתר, הן במשק האינסטלציה הביתי, הן בבתי החולים, והן בתחום האפייה. השימוש בתחום האפייה נקבע במילון האקדמיה לכלכלת בית בשנת 1957, והשימוש הרפואי במילון הרפואה בשנת 1999. מקור המילה מקראי. בספר זכריה נזכרים "שני מצנתרות זהב", המריקים מעליהם את הזהב, ממש כמו הצנתר שבברזים ובאביזרי האפייה. הכתיבה השגויה בט' נפוצה, ככל הנראה מפני שלמילה צליל לועזי והיא מזכירה את המילה center, הנכתבת בעברית בט'.
267
נדב שרי שואל/ת: יש שיבוש כתיב נפוץ במילים לועזיות, שבו נכתבת האות ס' למרות שבאנגלית היא נשמעת ז'. כך בעיתונות, כך בשמות של חברות תיירות (טורס), והן בשמות של פאבים כגון הנרי'ס, וכן, כפי שנכתב גם באתר, פריימריס במקום פריימריז. לעניות דעתי יש בכך טעם לפגם, שכן איש אינו מבטא את המילים האלה בסמך.
רוביק עונה:
הגיית העיצורים ז' וס' בסוף מילה נוטה ליצור בדיבור הישראלי מעין עיצור שורק שאינו ז' או ס' מובהק. יתכן שיש כאן השפעה של גרמנית ויידיש, שבהן מילים רבות מסתיימות בעיצור השורק ס', וכן מילים בריבוי. מילים לועזיות מתועתקות בתקשורת על פי השמיעה, ואין לראות בכך שגיאה.
268
דן יזרעאלי שואל/ת: כיצד יש לנקד את המלה ״ערפילים״? לדעתי מתחת לאות ר' יש שווא מרחף, ועל כן האות פ' צריכה להיות רפויה. מצד שני אני נתקל בשירים שונים בהם האות פ' מקבלת דגש קל.
רוביק עונה:
הכתיב בדגש הוא טעות. פ' אינה מקבלת דגש. השווא המרחף נקשר לכך שהר' היא בתנועה גדולה שנחטפה, וכנראה גם בהשפעת המקבילה הארמית ערפילא. במקרא המילה ערפל מופיעה רק ביחיד.
269
רוני שואל/ת: איך מנקדים את המילה "ננעץ" ומדוע?
רוביק עונה:
ננעץ בעבר מנוקד בפתח: ננעַץ, ובבינוני בקמץ: ננעָץ. ומדוע? ככה זה בבניין נפעל. יש לך סיבות היסטוריות, היום אין כל הבדל בהגיית צורות נסתר העבר והבינוני בבניין נפעל.
270
שרה שואל/ת: כיצד כותבים בכתיב חסר הניקוד את המילה 'ביטחון' בנסמך. 'בטחון ישראל' או 'ביטחון ישראל'?
רוביק עונה:
על פי כללי הכתיב חסר הניקוד, במילים במשקל קיטָלון (ביטחון, שיכרון, ניסיון, זיכרון ועוד רבות), יש לכתוב י' לאחר האות הראשונה גם בצורה הנבדלת ובנטיות (ביטחונו, ביטחונות) וגם בנסמך (ביטחון ישראל). במילים במשקל קִטְלון (פִתְרון, מִסְרון) אין לכתוב י' לא בצורה הנבדלת ולא בנטיות ובסמיכות.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >