שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
256
אורלי קצין שואל/ת: מה ההבדל, אם יש כזה, בין המילה "להתייאש" לבין המילה "להיוואש"?
רוביק עונה:
ההבדל הוא קודם כל דקדוקי. להיוואש הוא בבניין נפעל, להתייאש, בניין התפעל. בעבר אנו אומרים "נואשתי" בנפעל, "התייאשתי" בהתפעל. מבחינת המשמעות אין הבדל. "נואשתי" שמקורו בתנ"ך נחשב שפה מליצית, "התייאשתי", שמקורו בתלמוד, מקובל יותר בשפה ובכלל ובלשון הדיבור בפרט.
257
שואל/ת: האם ניתן לומר: "אני חלוק עליך"? לטעמי יש לומר אני חולק עליך, משום שאנשים חולקים ודעות הן שחלוקות.
רוביק עונה:
בהיגיון פשוט ארז צודק, אבל הצורה "חלוק עליך" נפוצה כבר בתלמוד כמו במדרש "בכל לבבך ... שלא יהיה לבך חלוק על המקום" (ספרי), ובספרות ימי הביניים, והיא תקנית וגם נאה.
258
שואל/ת: האם נכון להגיד "חובות מסופקים"? האם החובות באו על סיפוקם? האם לא נכון לאמר "חובות בספק"?
רוביק עונה:
צורת הבינוני "מסופק" בלבלה גם את אבותינו, ומאז ימי התלמוד משתמשים בה בשתי משמעויות: עניין שמוטל בספק, ואדם שיש בלבו ספקות. האפשרות ש"החובות באו על סיפוקם" נובעת מהמשמעות הנוספת של "סיפק": השביע רצון או ענה על הצרכים, שאין לה קשר משמעות ואטימולוגיה לעניין הספק.
259
שואל/ת: האם נכון להשתמש במילה "מָצוֹק" לצורך תיאור "צוּק"?
רוביק עונה:
נכון לומר מצוּק בשורוק, שפירושו במקרא עמוד זקוף, אך השימוש הרווח הוא מצוֹק בחולם, שפירושו צרה ומצוקה.
260
שואל/ת: האם נכון לומר "בתור ילד עשיתי ככה וככה.."? האם לא נכון יותר לומר "כשהייתי ילד"? .
רוביק עונה:
"בתור" וכן "בתורת" פירושן "בבחינת, בצורת". "בתורת" קיים כבר בתלמוד. "בתור" בהופעות שונות. "בתור ילד" הוא אם כן תקין, אך הוא נשמע בעיקר בשפת הדיבור
261
שואל/ת: התנהל ויכוח בין המורות שלי כיצד יש לברך לקראת החופש הגדול. האם יש לכתוב "חופשה נעימה" או "חופש נעים"?
רוביק עונה:
"חופשה" היא זמן פנאי קצוב בזמן, "חופש" הוא מושג כללי. לכאורה הוא לא תקין כאן, אבל זה עוד מקרה שמשמעות ספציפית נדבקת לשם בעל משמעות כללית, ואין סיבה לפסול אותה. הוויכוח על כך נמשך מאז החלו סבא וסבתא שלנו לקחת חופשות וחופשים בבית הספר העברי בפלשתינה.
262
ראובן מהשומרון שואל/ת: מה ההבדל בין מעדר לטורייה?
רוביק עונה:
מעדר הוא כלי בעל קת עץ וטבלת מתכת בצורות שונות, שנועד להפיכת האדמה וסידורה. המילה מופיעה בספר ישעיהו. טורייה היא סוג של מעדר, בעל קת קצרה וטבלת מתכת רחבה וכבדה. מקור המילה בערבית.
263
טדי לבנקופף שואל/ת: מדוע אומרים וכותבים 'זבל' במקום 'אשפה'? הרי אין זה היינו הך?
רוביק עונה:
המילה 'זבל' בשפת התלמוד מתייחסת לצואת בעלי חיים ובני אדם. בעברית החדשה הורחבה משמעות המילה לאשפה, וזאת בהשפעתה הערבית, שבה פירוש המילה 'זבאלה' הוא אשפה.
264
שואל/ת: יונה יהב הוא ראש העיר חיפה או ראש עיריית חיפה?
רוביק עונה:
גם וגם. ראש עירייה הוא השם הרשמי. ראש עיר הוא שם מטפורי המופיע כבר בתלמוד.
265
שואל/ת: לאחרונה מופיעות בעיתונות ובמהדורות החדשות ידיעות רבות על התפרצויות לדירות, בתי עסק וכדומה. ואני לתומי חשבתי ש"התפרצות" היא עניין של טמפרמנט (אם מדובר בהר געש או בהתנהגות אנושית), ושהמונח הנכון לתיאור העבירה הוא "פריצה"?
רוביק עונה:
שתי הצורות מותרות במשמעות שוד בבתים ובחנויות. העיתונות מעדיפה דווקא את "פריצה", בעוד בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובמשטרה מעדיפים את "התפרצות". גם אני מעדיף את "פריצה", כיוון ש"התפרצות" מבטאת בשימושים אחרים (מחלות, הרי געש, פרץ רגשי) אירוע פתאומי, מרגש וחשוף, שעה שחדירת שודד לבניין היא מעשה מתוכנן, "מקצועני" ונסתר מעין הציבור, ויאה לה הנייטרליות של "פריצה".
266
שואל/ת: לאחרונה פשה בתקשורת הנוהג לומר ולכתוב "ספרו החדש של ..." במקום "מאת"? האם זו טעות?
רוביק עונה:
התשובה מצויה בשאלה. השימוש ב"מאת" יוצר נוסחה קשיחה: X מאת Y. השימוש ב"של" גמיש יותר. אי אפשר לכתוב "ספרו החדש מאת דוד גרוסמן", אבל אפשר בהחלט לומר "ספרו החדש של דוד גרוסמן". במקרה של נוסח רשמי עדיף "יצא לאור 'דבש אריות' מאת דוד גרוסמן".
267
שואל/ת: איך יש לבטא את המילה חלילה ב"חוזר חלילה"?
רוביק עונה:
את "חלילה" ב"חוזר חלילה" יש להטעים במלרע, ופירושו סיבוב, הקפה.
268
שואל/ת: לכבוד חג הביכורים אני שב ושואל לגבי מושגים הקשורים לעבודת האדמה. לאן נעלמה הַשְדֵמָה שבמקומה קבלנו את השדה? מה קרה ליוגב שבמקומו קיבלנו את האיכר? מהיכן קיבלנו את החקלאי, אשר אפילו יצרו לכבודו משרד ממשלתי?
רוביק עונה:
המקרא סיפק לעברית שורה של מילים קרובות בתחומי עבודת האדמה. הקרקע המעובדת היא שדה, שדמה, ניר, יָגב ועוד. "שדה" היא הנפוצה במקרא וגם בימינו. איש האדמה קרוי במקרא איכר, יוגב, עובד אדמה. האיכרים והיוגבים הופיעו בדרך כלל כבני זוג של הכורמים. בעברית החדשה התפצל השימוש. "יוגב" קיים רק בשירה ובמליצה. "איכר" הוא בעל חווה כפרית, להבדיל מאנשי ההתיישבות השיתופית, שנקראו על פי ענפי המשק: לולן, רפתן, כורם, נוטע וכדומה. מעבד האדמה נקרא במילה הערבית פלאח, שפירושה איכר, ובמהדורה מודרנית גד"שניק, עובד גידולי השדה. "חקלאי" ו"חקלאות" הן מילים בעברית החדשה, שנגזרו מהמילה "חקל" המופיעה בקבלה: "חקל תפוחין". הן התרחבו למכלול המגדלים והגידולים של החי והצומח.
269
שואל/ת: למה ממשיכים לבלבל בין "נורא" לבין "מאוד", וכך נוצרים צירופים מוזרים כמו "נורא יפה"?
רוביק עונה:
"נורא" במשמעות "מאוד" לפני שם תואר מושרש בשפת הדיבור מאז שנות השלושים, והוא התגלגל משימוש דומה בגרמנית :furschtbar net , מילולית: נורא נחמד. בעברית המקראית יש ל"נורא" גם משמעות חיובית ("נורא הוד", "נורא תהילות עושה פלא"). כל הנסיונות לשרש את "נורא יפה" ודומיו עלו בתוהו.
270
שואל/ת: מדוע אומרים "מסוכן" ולא "מסַכן". הרי מה שמסוכן בעצם מסכן אותנו?
רוביק עונה:
מקור השימוש הוא בביטוי התלמודי "חולה מסוכן", חולה שדבר מה מסכן אותו. מכאן התרחבה המשמעות: מסוכן הוא דבר מה שטמונה בו סכנה, בין אם באיום עליו, ובין אם באיום הנגרם על ידו.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >