שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
301
שואל/ת: נראה שהפועל "נלחם" הוא הפועל היחיד בבניין נפעל הסביל שיש לו משמעות פעילה. מה, למעשה, ההבדל בין "לחם" לבין "נלחם"?
רוביק עונה:
"נלחם" היא הצורה המקובלת במקרא, לצד "לחם", הנדירה יחסית. משמעות פעילה אינה נפוצה בבניין נפעל, אך הבניין אינו משמש רק למצבים סבילים, ויש בו הופעות רבות של פועל חוזר: "נכנס" (הכניס עצמו), "נפטר" (פטר עצמו) ועוד.
302
עדי מחיפה שואל/ת: אשתי ואנוכי תהינו רבות על ההבדל בהגדרה בין 'כוס' ל'ספל'. על פי הגדרות שונות שמצאנו עולה השאלה, האם ההבדל בין השתיים הוא קיומה של ידית (בספל) או אי קיומה (בכוס)? האם תלוי מהו החומר ממנו עשוי הכלי? האם כלי מזכוכית בעל ידית המשמש לשתיה חמה יקרא 'ספל' או 'כוס'?
רוביק עונה:
סוגיית הידיות אינה פתרון, שכן יש ספלים ללא ידיות וכוסות בעלי ידיות. אם ללכת בעקבות האנגלית, ספל (cup) הוא על פי שמו בעל צורת גביע, בעוד כוס (glass) עשויה זכוכית, אך בעולם של כוסות נייר ופלסטיק גם ההבחנה הזו נופלת. בתנ"ך הגודל דווקא קובע. 'ספל' הוא קערה לנוזלים, 'כוס' היא כלי שתייה, קטן יחסית, אך בדימוי המודרני כוס גדולה מספל. עניין הטמפרטורה לא פותר את הסוגיה. "כוס קפה" או "כוס תה" מוגשים לעיתים קרובות בספלים, בעוד השוקולדה החמה מוגשת בדרך כלל בכוסות. "רב מילים" מגדיר את הספל כתת-סוג של כוס, שהוא "בעל ידית, לרוב מחרסינה", ומתרגם mug. אם לדון על פי השימוש הנפוץ, ההבחנה בין השניים היא בצורתם. לספל יש בדרך כלל צורת מתעגלת וגובהה דומה לקוטרה, לכוס צורה גלילית וגובהה עולה על קוטרה. שנעשה תה?
303
עודד חן שואל/ת: האם נכון לומר "להגביר את העוצמה" של הרדיו או הטלוויזיה, או "להגביה"?
רוביק עונה:
יש גם אופציה שלישית: "להעלות" את העוצמה (או הווליום, בלועזית), והבחירה היא עניין של טעם. "להגביה" מתייחס להבחנה בין "עוצמה גבוהה" ו"עוצמה נמוכה", ובדרך כלל בכיוון ההפוך נשתמש ב"להנמיך" או "להוריד". "להגביר" מתייחס לכך שעוצמה גבוהה היא בהגדרה חזקה יותר, וזו בעיני הצורה המדויקת ביותר.
304
שואל/ת: עומר מפתח תקווה שואל: האם ניתן להשתמש בשם הפועל "להשים" (שורש שי"מ) כמו "להגדיל", או שצריך להשתמש בצורה הרגילה "לשים"?
רוביק עונה:
אפשר להשתמש בבניין הפעיל של השורש "שים" כשמדובר בגרימה (לגרום למשהו להיות מונח במקום כלשהו או במצב כלשהו), אך לא מאוד מקובל. בספר יחזקאל, למשל, נכתב "והשימותיהו". גם הביטוי הנפוץ "מבלי משים" הוא בהפעיל. רוב ההופעות של השורש הן בבניין קל גם כשמדובר בגרימה, כמו "ואשימה תל עולם" בספר יהושע.
305
צבי לבנקופף שואל/ת: האם נכון לומר "לקחתי תרופה" כשאני משתמש בה? האם לא עדיף לומר "נטלתי"?
רוביק עונה:
"לקחתי תרופה" היא דוגמה נוספת להסתערות הפועל "לקחת" על תחומים שונים, וגם כאן בהשפעת השפה האנגלית: take medicine, take a pill, ועוד. "נטלתי" היא מילה גבוהה אבל לגיטימית, ואין הבדל משמעות בינה לבין "לקחתי".
306
קרן אורבך שואל/ת: איך אומרים בעברית את המילה הלועזית "מָרקֶר": "טוש" או "לורד"?
רוביק עונה:
המונח העברי המקובל הוא עט סימון. השם שנקבע לו על ידי האקדמיה בשנת 2003 הוא מַצְבֵּעַ. עט הסימון הזוהר, הקרוי גם מארקר, נקרא על פי החלטת האקדמיה מאותה שנה מַדְגֵשׁ. על השימוש במילים טוש ולורד עבור עט הסימון ניטש מאבק איתנים בין השפה הירושלמית לשאר המדינה. בירושלים טוש הוא עט הסימון העבה, הנקרא בשאר המדינה לורד, בעוד לורד בירושלמית הוא עט הסימון הדק, הנקרא בשאר המדינה טוש.
307
קרן מראשון לציון שואל/ת: יש לי שאלה קצת מוזרה, אבל מאד מעניינת, בעקבות סוג של "ויכוח" עם ידיד. האם יש לומר "אוכלת מרק" או "שותה מרק"? בעקרון, נוזל שותים ומוצק אוכלים, וזו הסיבה שאני אומרת שאני "שותה מרק", אך ידידי הנחמד טוען ששתייה יש לשתות מכוס, ובבואנו לאכול מהצלחת ועוד בעזרת כף, זו כבר פעולה של אכילה. אשמח לשמוע את התשובה הנכונה?
רוביק עונה:
השאלה אכן מעניינת, ולהלן ההוראות. מרק סמיך יחסית או כזה שמשייטים בו מוצקים למיניהם וחופרים בו עם הכף, "אוכלים". מרק נוזלי שמגישים אותו אל הפה, "שותים", ויש אומרים: "שואבים". רצוי לא ברעש. אבל הפועל המתאים ביותר למרק, בעיקר המרק הקלאסי, שאינו דייסה המתחזה למרק, הוא "לוגמים", או כדברי דן בן אמוץ, ללגום מרק בחורף זה ת-ע-נוז. בתיאבון.
308
אילנה גולן שואל/ת: מה ההבדל בין "לעיל" לבין "שָם", במסגרת ההפניה בהערות שוליים במאמרים אקדמיים?
רוביק עונה:
"שָם" היא מילה טכנית. כאשר מחבר מאמר מזכיר בהערת שוליים או בתוך הטקסט מקור המופיע בביבליוגרפיה, הוא יביא פרטים על המקור (שם הכותב, שנה, עמוד וכשדומה). אם מיד לאחר מכן יופיע אזכור נוסף מאותו מקור, אין צורך לחזור עליו ואז ייכתב "שם", בתוספת מספר העמוד. "לעיל" מציין שבשלבים קודמים של המאמר נכתבו דברים שאליהם מתייחס הכתוב עתה.
309
שואל/ת: ראיתי משאית שעליה כתוב "חברה לטיאוט כבישים". לא צריך לומר טאטוא?
רוביק עונה:
שתי הצורות תקינות ומתועדות במקורות. הצורה העיקרית והנפוצה, טאטוא, מקורה במקרא, בספר ישעיה ("וטאטאתיה במטאטא השמד"). הצורה המשנית, טיאוט, מצויה בספרות ימי הביניים.
310
אליק מבת ים שואל/ת: איך אומרים, "שוק שוֹרי" או "שוק שוורי"?
רוביק עונה:
בדרך כלל לא נהוג לגזור שם תואר מ"שור", אלא אומרים במקרה שלנו "שוק של שוורים" או "שוק שוורים". אם שם התואר היה קיים, הוא היה "שוֹרי" ולא "שוורי", כמו "יומי" מ"יום", או "נופי" מ"נוף". שוורים שבה הו' נשמעת היא צורה ייחודית, ובכל יתר המקרים (שוֹרֵי=, שוֹרו וכדומה) הו' אינה נשמעת. תופעה דומה אפשר לראות בריבוי של "לוח", בצורה הנדירה לווחים.
311
שמואל פרי מחמדיה שואל/ת: אודה לך אם תעשה סדר בין שוקל (את דעתו) לשוקל (מטען)?
רוביק עונה:
מדובר באותו פועל. לשקול מטען או סחורה הוא שימוש מקראי. לשקול רעיון או מחשבה מופיע בתלמוד בפיעל (שיקל) ובימי הביניים כמו היום, בבניין קל. הרעיון הוא שכפי שאדם מניח גופים או משקלות על המאזניים הפיזיים, כך הוא מניח אפשרויות או עובדות על מאזני המחשבה כדי להגיע להחלטה.
312
אלישע פרוינד שואל/ת: שמעתי ברדיו כי ביישובי עוטף עזה הופעלה אזעקה. הפועל הוא להזעיק. מדוע אומרים אזעקה ולא הזעקה? מהיכן צצה הא'?
רוביק עונה:
חילופי א' וה' מקובלים מאז תקופת התלמוד בשמות פעולה מבניין הפעיל, ואחד המוכרים ביניהם הוא הצמד 'אגדה-הגדה'. א' צצה מן הארמית, שם היא הצורה הבסיסית של המילים במשקל הזה. עם השנים, ובעיקר בעברית החדשה, הנטייה היא ליצור בידול בין שתי הצורות. הצורה בה' היא שם הפעולה, והצורה בא' היא שם עצם רגיל במשמעות קרובה. 'הזהרה' היא פעולת המזהיר, 'אזהרה' היא תוכן ההזהרה. 'הבחנה' היא פעולתו של המבחין, 'אבחנה' היא דיאגנוזה, וממנה נוצר הפועל לאבחן. על אותו עיקרון, 'הזעקה' היא פעולתו של המזעיק, ואזעקה היא הצפירה המזעיקה את הציבור להיכנס למקלטים.