שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
166
עמי גת שואל/ת: מה מייחד כל אחד משלושת השמות 'פרדס', 'מטע' ו'כרם'? איך אפשר לעשות סדר בין השמות?
רוביק עונה:
במקרא אלו מילים נרדפות המשמשות לסוגים שונים של פרי. בפרדס מגדלים גם רימונים, ובמדרש גם תאנים וגפנים. בכרם מגדלים ענבים, זיתים ושקדים, במטע עצים שונים. במקרא נמצא גם הצירוף 'מטע כרם'. בעברית החדשה, בדומה לתחומים רבים אחרים, נוצר בידול בשימוש: 'פרדס' להדרים, 'כרם' לענבים, ו'מטע' לכל השאר.
167
אמנון שואל/ת: נכדי בן החמש וחצי שואל: מה ההבדל בין 'פרטי' ל'אישי'?
רוביק עונה:
בין שתי מילים אלה קרבה סמנטית, וניתן לעיתים להמיר אותן זו בזו, אך הנרדפות אינה מלאה. באנגלית אכן משמשות כאן שתי מילים שונות: private לעומת personal. 'פרטי' היא מילת הניגוד ל'כללי'. היא משמשת גם בתחום תורת ההיגיון ובבלשנות. 'אישי' מתייחסת למה ששייך לאדם מסוים ולא לכלל. לכן אפשר לומר 'זה עניין פרטי' וגם 'זה עניין אישי' ולייצג אותה משמעות, ואולם אי אפשר לומר במקום 'שם פרטי' (כמונח בבלשנות וגם כשמו המיוחד של אדם לעומת שם משפחתו) 'שם אישי'. 'מסמכים אישיים' הם מסמכים המאפשרים זיהוי אדם מסוים (וכך גם 'מספר אישי' בצבא), 'מסמכים פרטיים' הם מסמכים המהווים קניינו של אדם מסוים.
168
רזיה יפה שואל/ת: הפנו אליי שאלה בתחום הסמנטיקה: האם המילים 'צליל' ו'קול' נרדפות מוחלטות, כלומר יכולות להחליף זו את זו בכל תנאי ובכל הקשר? לי די ברור לי שלא, כי אין בעברית כמעט נרדפות מוחלטת. אומרים מיתרי הקול ולא מיתרי הצליל, פיתוח קול, ולא פיתוח צליל, לדבר בקול רם ולא לדבר בצליל רם, קולות של בעלי חיים ולא צלילי בעלי חיים. ובכיוון ההפוך: צליל מכוון, ולא קול מכוון, צליל גיטרה ולא קול גיטרה. נדמה לי שהמילה "צליל" התנתבה לתחום המוזיקה.
רוביק עונה:
אכן יש קרבת משמעות בין שתי המילים, אך בהחלט לא זהות. 'קול' היא מילה גנרית המשמשת לכל מה שניתן לקליטה באמצעות חוש השמיעה, של האדם הוא החי. 'צליל' הוא אחד מתכונותיו של הקול, שיש לו תכונות נוספות כגון עוצמה, גוון וכדומה. במוזיקה יש לצליל מעמד מרכזי, בניגוד לגילויי קול אחרים. איננו נוהגים להתעניין בדרך כלל בצליל המילים הדבורות, בצליל הרעם או בצליל רעשי האוטובוס, אף כי לכל אלה יש גם צליל. כבר במונחי ימי הביניים בתחום המוזיקה נקבעה הבחנה בין 'קול' כמונח גנרי לבין 'נעימה' שהוא הקול המוזיקלי, שבו הצליל הוא המרכיב המשמעותי. לכן כאשר אנו עוסקים במוזיקה נאמר 'עוצמת הצליל' ולא 'עוצמת הקול', אך זה אינו תקף לגילויי קול אחרים. למותר לציין ש'קול' התרחבה במשמעותה גם למשמעויות שאינן קשורות בחוש השמיעה, מהצבעה בבחירות ועד למרחב הציבורי בכלל.
169
מעין שואל/ת: מה ההבדל בין 'להגיד', 'לומר' ו'לספר'?
רוביק עונה:
יש קרבה סמנטית בין שלושת הפעלים, בעיקר בין אמר והגיד, אבל קיימים הבדלים בשימוש מהיבטים שונים. 'לספר' הוא הרחוק יותר במשמעות, בוודאי בשימושיו היום. עצם השימוש בו מעיד שבטקסט הבא אחריו טמונה התפתחות מסוימת, דרמה, רכילות וכדומה. לא נאמר "ספר לי מה השעה", או "ספרי לתלמיד המרעיש שיהיה בשקט", אבל כן נאמר "ספר לי איך היתה ההרצאה", או "הוא לא מוכן לספר מה עבר עליו בשואה". בין 'אמר' ו'הגיד' יש פערים משלביים. 'אמר' הוא הפועל הגנרי והוא משמש במקרא, בלשון חכמים ובעברית החדשה למגוון הרחב ביותר של הבעת מחשבות ורעיונות. 'הגיד' הוא פועל נפוץ במקרא, אף כי פחות מ'אמר'. לאורך השנים השימוש בו בעבר ובבינוני הצטמצם למשלב הגבוה, והוא נותר בעיקר בצורת עתיד, וכאן 'תגיד לי' דווקא נשמע דיבורי יותר מ'תאמר לי'. 'הגיד' גם התגלגל לתחומים מסורתיים כמו 'הגדה של פסח' או 'המגיד'.
170
ליאת צרויה שואל/ת: מה ההבדל בין צניעות וענווה, והאם ההבדל נובע מן המקורות?
רוביק עונה:
'ענווה' ו'צניעות' הן מילים נרדפות המתארות אדם שאינו מרומם את עצמו. ענווה היא מילה מקראית, צניעות היא מילה תלמודית, אך שמות התואר 'ענו' ו'צנוע' מופיעים שניהם במקרא. לאורך הדורות התבדל השימוש בצניעות, לצד משמעותה המקורית של המילה, לתחום ההתנהגות החיצונית של נשים בסביבה גברית, וכן באופי הלבוש, השיער וכדומה.
171
אלדד שואל/ת: מה ההבדל במשמעות בין כזב, שקר, רמייה, הונאה, בדייה; ומה בין אכזבה, כזב וילקוט הכזבים?
רוביק עונה:
אלה מילים נרדפות השייכות לאותו שדה משמעות. ההבדלים ביניהם הם בשימוש. 'כזב' הוא שקר לכל דבר, אבל בעברית פלמחאית הוא הפך שם נרדף לצ'יזבאט, שהוא סיפור בדוי ומבדר שאינו מזיק לאיש. המילה צ'יזבאט פירושה בערבית כזבים (וראו את הדמיון צִ'זְבּ=כזב). שקר וכזב שייכים לתחום הדיבור: אלה דברים הנאמרים אך אינם אמת. לעומתם 'רמייה' ו'הונאה' ומילים נוספות הם מתחום המשפט הפלילי: מהלך מתוכנן שנועד לפגוע באדם אחר ולהוציא ממנו את כספו באמצעות מסכת שקרים. 'בדיה' כמו כזב במשמעותו הפלמחאית היא סיפור מומצא, ומכאן גם 'בדיון' כשם כולל לספרות הפרוזה. 'אכזבה' היא מילה שחידש איתמר בן אב"י, ויש בה יסוד פיוטי: האדם שאִכזב הוא מי שהבטיח דבר מה ולא קיים, כפי שנחל אכזב מבטיח לכאורה שפיעת מים, אך נותר יבש.
172
משה שואל/ת: מה ההבדל בין הפעלים 'לשָרֵש' ו'להשתרש'?
רוביק עונה:
לשאלה יש להוסיף גם את הפועל 'להשריש'. לכולם שורש משותף, תרתי משמע, אבל המשמעות שונות. 'לשרש' בעקבות ספר איוב ותהילים פירושו להוציא מן השורש, לעקור. במקרא גם צורות בניין פועל במשמעות היכה שורש, אך הם אינן משמשות בעברית החדשה. 'להשריש' פירושו לגרום לדבר במה להכות שורש (להשריש את התופעה), וכן להעמיק שורשים. הפועל התלמודי 'להשתרש' פירושו להכות שורש, להיקלט. בכל השימושים האלה המשמעות היא גם כפשוטה, בהתייחסות לעולם הצומח, וגם כמטפורה.
173
אליעזר מלכיאל שואל/ת: מה ההבדל בין 'פירוש' ל'פרשנות'?
רוביק עונה:
שתי המילים מתייחסות לביאור עניינים העשויים להיות בלתי מובנים לאדם מן היישוב, ומשמעותן קרובה. ההבדלים הם בשימוש. בדרך כלל 'פירוש' הוא נקודתי, הוא מתייחס למילה לא ברורה, למשפט הדורש הסבר וכדומה. גם טקסט רחב יריעה כמו 'פירוש רש"י' נקשר לכך שרש"י מפרש כל פסוק באופן נקודתי. פרשנות היא ביאור טקסטים רחבים ומקיפים יותר, או עניינים לאו דווקא טקסטואליים, בעלי אופי פוליטי או אסטרטגי.
174
אביגיל שואל/ת: מה ההבדל בין קוגניציה לאינטליגנציה?
רוביק עונה:
שני המונחים קרובים מאוד זה לזה אך משמשים בהקשרים שונים. אינטליגנציה היא יכולת שכלית, כלומר, תכונתו של אדם מסוים להבין ולקשור בין דברים בשכלו, הניתנת למדידה. קוגניציה היא מכלול תהליכי התפיסה השכלית, ואפשר לראות בה תחום התייחסות מחקרי.
175
ישי בן אריה שואל/ת: מהו ההבדל בין כְרוּז לכרזה? בחיפוש באינטרנט עולה המילה 'מודעה' כפירוש לשתיהן. האם יש משהו המייחד את המילה האחת מן השנייה? לא זכור לי מהיכן, אולם פעם שמעתי כי בכרזה (poster) יש גם דימוי חזותי כלשהוא, ואילו כרוז הוא רק טקסט.
רוביק עונה:
יש כרזות המכילות טקסט בלבד, כמו בהפגנות או בחלק מכרזות הפרסומת. יש כרוזים שיש בהם איורים או דימויים חזותיים. ההבדל אינו מובהק אבל השימושים שונים. כרוז נועד להפצת רעיונות, קריאות לפעולה פוליטית וכדומה, ובדרך כלל מחולק ברחובות, מופץ מהאוויר ולעיתים תלוי על לוחות מודעות. כרזה היא מודעה למטרות מגוונות, בעיקר כפרסומת או כתעמולה, והיא פרושה בעיקר על לוחות מודעות או נפרשת בהפגנות.
176
פרחיה שצר שואל/ת: לאחרונה אני שומעת רבות את השימוש 'קיצון'. האם נכון לומר זאת, ולא 'קיצוני'?
רוביק עונה:
'קיצון' ו'קיצוני' הן מילים נרדפות. במקורות, כולל במקרא, בדרך כלל הכוונה ב'קיצון' היא לקצה פיזי של דבר מה. בעברית החדשה 'קיצוני' התרחבה למשמעות רדיקלי. 'קיצון' שנשכחה החלה חוזרת לאופנה בעיקר בזכות דוברים בתקשורת שהתאהבו בה, גם במשמעות המורחבת, ואין בכך פסול.
177
רוני שליטא-כ"ץ שואל/ת: מה ההבדל בין אמרה לפתגם?
רוביק עונה:
אמרה ופתגם הן מילים נרדפות, ופירושן אמירה קצרה על החיים המביעה חוכמה וניסיון ועוברת לדורות הבאים. יש בכל זאת הבדל. פתגם היא אמרה עממית המשוקעת בתרבות ובדרך כלל לא ידוע מי הגה אותה. אמרה יכולה להיות גם אמירה חכמה של אדם מסוים, שאומנם לומדים ומצטטים אותה, אך היא אינה מוטמעת בתרבות הלשונית באותה מידה כמו הפתגם.
178
בן שואל/ת: מה ההבדל בין יעד למטרה?
רוביק עונה:
'יעד' ו'מטרה' הן מילים נרדפות, אך כדרכן של מילים נרדפות השימוש בהן מאפשר גם בידול. 'יעד' הוא בדרך כלל מטרה מוגדרת ומסומנת, ולכן אומרת לנו נערת הווייז "הגעת ליעד" (ולא למטרה). מטרה יכולה להיות גם כללית ורחבה. כך יכולה עמותה חדשה להציב מטרות כלליות, ויעדים ספציפיים להגשמה מעשית. לצד זה מטרה היא גם אובייקט בתחום הירי, כך שההבחנה מגוונת יותר. ההשוואה לאנגלית יכולה להבהיר את הבדלי השימוש. target היא גם מטרה וגם יעד, אבל purpose היא רק מטרה.
179
אמוץ פלג שואל/ת: הגיעה עונת המסיק, ועולה השאלה האם אוצרים שמן או עוצרים אותו? שני מילונים שבדקתי חלוקים בדעתם.
רוביק עונה:
אין כאן מחלוקת אלא שתי משמעויות שונות. 'אצר' שמן פירושו אגר שמן, והשימוש הזה מופיע בלשון חכמים במשמעות זו. 'עצר' שמן פירושו סחט זיתים לצורך יצירת שמן, וגם השימוש הזה מופיע בלשון חכמים.
180
יצחק שגיא שואל/ת: מה ההבדל בין הקידומת 'בן' כמו 'בן תמותה', לבין 'בר' כמו בצירוף 'בר מזל'. האם זהו רק מוצא המילה (עברית, ארמית), או יש גם הבדל דק במשמעות?
רוביק עונה:
'בן' מוצבת לפני שמות עצם רבים בתפקידים מגוונים: שייך לאותה קבוצה (בן גיל, בן קיבוץ), בעל תכונה כלשהי (בן תרבות, בן תמותה, בן בליעל) ועוד. 'בר' מעידה בדרך כלל על פוטנציאל: בר כיבוש, בר סמכא, בר עונשין, בר פלוגתא, בר הסגרה ובר מזל. הגבולות בין שימושי המילים אינם חדים, ובנטיות ממילא הופכת 'בר' ל'בן' (בני סמכא, בני מזל). לעיתים שתי הצורות חיות זו לצד זו: בר חלוף/בן חלוף; בר פלוגתא/בן פלוגתא. הצירוף 'בר שיח' מתייחס לנושא שניתן לדון עליו, בעוד 'בן שיח' הוא אדם שאפשר לשוחח אתו.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >