שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
781
עומר שדמי שואל/ת: במסגרת עבודתי כעוזר גנן אני נזהר מהכשת נחש. מהיכן הגיעה המילה "הכשה", ולאילו מילים אחרות היא קרובה?
רוביק עונה:
הכיש, בניין הפעיל, היא מילה תלמודית שפירושה היכה באופן פתאומי. השורש הוא נכ"ש, והוא קרוב כנראה לשורשים דומים, נפוצים יותר: נק"ש ונש"ך. מילה בעברית החדשה מהשורש הזה היא "מכושית", שהוצעה כשם לפסנתר בראשית תחיית השפה. אין קשר בין השורש הזה לשורש נכ"ש במשמעות עדר, הפך את האדמה, ממנו נוצרו הפועל לנכש, וכלי העבודה מכוש.
782
עומר שואל/ת: התוכל לשפוך אור על מקור המילה 'מרפסת'?
רוביק עונה:
המילה מרפסת המופיעה במשנה היא מן השורש רפ"ס. השורש הוא צורת משנה של רפש, ופירושו לדרוך ולרמוס. מכאן מרפסת היא מה שדורכים עליו, ממש כמו מדרכה. השורש רפ"ס במשמעות חלש, כמו במילה רופס, אינו קשור לענייננו.
783
עופר שואל/ת: רבות ממילות החיות בשפה מתחילות באות ע' ולאחריהן שורש בן 3 אותיות כמו עכבר, עמלץ, עקרב, עכביש, עטלף, ערפד, עכסן. מאין זה נובע?
רוביק עונה:
עכבר, עקרב, עכביש, עטלף וערפד הן מילים עתיקות, מהמקרא ולשון חכמים, ולכולן מקבילות בארמית, ערבית ועוד, בדרך כלל מחוץ לשיטת השורשים. יתכן שבמקור האות הראשונה היתה דווקא א', שבה נפתחות מילים שמיות רבות. יש השערה שעטלף נגזר מהשורש עט"ף בהחדרת ל'. עכסן (סוג של נחש) ועמלץ (סוג של כריש) הם שמות שניתנו בעברית החדשה.
784
עמרי קפלן שואל/ת: מה מקור המילה שפופרת? וכיצד נוצרה המילה שפורפרת?
רוביק עונה:
המקור הוא המילה המקראית הקדומה שופר. שפופרת היא ככל הנראה שופר קטן, ועל פי התהליך הקדום המילה היתה צריכה להיות "שפרפרת", אלא שהר' הראשונה נפלה מטעמים פונטיים, בדומה למילה חטוטרת שנולדה מ"חוטר". בעברית המדוברת, מטעמים פונטיים אחרים, חזרה הר' למקומה וכך נולדה הצורה הלא-תקנית שפורפרת. גם אפרים קישון תרם את חלקו באמצעות הקיצור "שפופ".
785
רחל בשיא שואל/ת: לקראת צאת ספר שאמא שלי כתבה על חייה, אנו מתכננים ערב השקה. רציתי לדעת מה מקור המילה השקה, שמשמשת אותנו בהקשרים נוספים כמו מתמטיקה, ארכאולוגיה ואצל האוניות?
רוביק עונה:
המפתח הוא באוניות. הוצאה לדרך של אוניות באמצעות שבירת בקבוק שמפנייה היא נוהג בעל ותק רב, אי שם במאה ה-19. השקה פירושה מפגש של שני גופים, ומכאן גם 'נשיקה' ו'משיק' בגיאומטריה. האונייה יוצאת לדרך בהשקת הבקבוק לדופן האונייה, וכך גם יוצא לדרך גם הספר של אמך.
786
שואל/ת: באחד המוספים הספרותיים נתקלתי בשימוש במילה "פוך" במשמעות מוך. נראה כי "מוך", שמשמעותה האמיתית היא הנוצות העדינות בצוואר האווזים המשמשות למילוי שמיכות משובחות, נעלמה מהשימוש היומיומי והוחלפה ב"פוך". בדיקה במילון העלתה כי המשמעות היחידה של פוך היא עדיין איפור לעפעפיים. היתכן שמקורה של השתלטות ה"פוך" על ה"מוך" בצלילה האנומטופאי של המילה, המתקשר היטב לרכות של הנוצות והשמיכות?
רוביק עונה:
שאלה ארוכה ומחממת לב, והתשובה קצרה: "מוך" היא מילה תלמודית ותקנית לכל דבר ועניין. "פוך" היא מילה ברוסית, ומשמעותה פלומה המשמשת למילוי כרים ושמיכות, וממנה הגיעה גם אל היידיש. שמיכת הפוך הגיעה אל העברית כבר במחצית הראשונה של המאה, מן הרוסית ישירות או באמצעות היידיש, לא זכתה לברכת התקינות המילונית, אבל ניצחה את מוך בשכיבה.
787
שלי שואל/ת: מהם משמעות ומקור המילה "כנופיה"?
רוביק עונה:
כנופיה בעברית של ימינו היא חבורת בריונים, פלילית או פוליטית. המילה ארמית במקורה ופירושה בתלמוד חבורה כלשהי. המשמעות השלילית ניתנה לה בספרות העברית החדשה.
788
שמחה ליברמן מאצבע הגליל שואל/ת: מה מקורה של המילה "געגועים"?
רוביק עונה:
המילה געגועים, ובצורה החלופית הנפוצה יותר געגועין, מופיעה בתלמוד ובמדרשים, ובדרך כלל מדברת שם על הכמיהה של אבות ובניהם להיפגש. האטימולוג ארנסט קליין סבור שלמילה קשר לפועל געה במשמעות בכה (געה בבכי), המתגעגע בוכה מצער הרצון לפגוש את אהובו.
789
תלמיד מכפר סבא שואל/ת: מה מקור המילה 'חרמן'? אם מדובר בקללה? ביטוי סלנג? עלבון? ומה משמעותה האמיתית?
רוביק עונה:
חַרְמָן הוא אדם המשתוקק למין ברציפות ובאינטנסיביות. באנגלית קוראים לאחד כזה horny. המילה חלה על גברים ונשים כאחד, ויש כידוע גם פועל: להתחרמן ולחרמן, מקור המילה בערבית ספרותית, שם חִרְמָאן פירושה געגועים למגע מיני. יש גם סברה שהמקור הוא מילה ערבית אחרת: חַ'ארִם, אדם בלתי יציב, ובצורה המדוברת: חַ'רְמָאן. יש גם טענה שמקור המילה טורקי.
790
תמי שחר שואל/ת: מה מקור המילה 'אחאים', בשונה מן המילה 'אחים'?
רוביק עונה:
המילה ביחיד היא 'אחאי', והיא נקבעה במילון הפסיכולוגיה של האקדמיה משנת 1942 במשמעות צאצאים לאותם הורים, siblings. יש בו שימושים נוספים בתחום האנתרופולוגיה (צאצאים לאותו מוצא), והביולוגיה ("מין אחאי"). יש כאן גלגול של המילה הארמית אֶחא, אח, וגם היא משמשת בעברית כמו בשיר "קומה אחא".
791
שואל/ת: בבסיס אנחנו אומרים "יאללה ברעל". רעל נכתבת בעי"ן, אך נאמר לי שזה בכלל ראשי תיבות רא"ל: ראשון אחרי לקרב?
רוביק עונה:
המקור הוא כנראה בראשי התיבות רה"ל: רוח הלחימה. ראשי התיבות "ראשון אחרי לקרב" הם מדרש מאוחר.
792
שואל/ת: במילון אבן שושן קושרים את המילה נכד למילה החבשית נגד. באמהרית קרוי הנכד יליג' ליג', ילד של ילד. מהיכן הגיע הנכד?
רוביק עונה:
על פי מילון קליין, המילה נכד מקבילה למילה השומרונית נגד. מילה זו קרובה למילה האתיופית נַגַד, שפירושה משפחה, שבט. אין להסיק מכאן שהמילה הגיעה מאתיופית, אך זה הקשר היחיד להופעת המילה בשפות השמיות.
793
שואל/ת: בסיפור "הדבר בתל אביב" מאת מירה לובה מצאתי את הטענה שחמסין היא הרוח הנושבת בארץ ישראל חמישים יום בשנה. הגירסא דינקותא שלי היא ש"חמסין" הם חמישים הימים שבין פסח לשבועות, תקופת המעבר, המאופיינת בחמסינים רבים. מה נכון?
רוביק עונה:
הבלשן חיים בלנק כותב בספרו "לשון בני אדם" כי "חמסין" הוא מונח מצרי שהתגלגל לארץ ישראל. במצרים נקראה הרוח המזרחית היבשה הזו כקיצור של הביטוי "אריאח' אל חמסין", רוחות החמישים, שהם חמישים הימים בין חג הפסחא לחג השבועות של הקופטים. לסברה שמדובר בחמישים יום ארץ-ישראליים קורא בלנק "רעות רוח".
794
שואל/ת: בספר, "מחכים למהטמה", מאת נראין, בתרגומה של חני גלעד, מופיעה המילה פַּיָיל, במשמעות "נוהג פילים". מהיכן באה המילה?
רוביק עונה:
המתרגמת חני גלעד מספרת כי גילתה את פייל במשמעות mahout במילונים אנגליים-עבריים כמו מילון אלקלעי. בתלמוד מוכרים בעלי מקצוע על פי שמות חיות כמו גַמָּל וחַמָּר, וכן סייס בעברית החדשה, אך המילה פייל אינה מופיעה במקורות או במילונים העבריים המרכזיים.
795
שואל/ת: גם באנגלית וגם בעברית המילה "שנייה" (second) מציינת יחידת זמן (חלק שישים של הדקה) ומיקום (ראשונה-שנייה). מדוע זה כך?
רוביק עונה:
המונח "שנייה" במשמעות "החלק השישים" נמצא אצל הרמב"ם והוא מתייחס לחלק השישים של הדקה, וגם לחלק השישים של הקשת בגיאומטריה. יוצרי העברית של ימי הביניים הלכו בעקבות הלטינית כמו יתר השפות שהושפעו ממנה, כולל האנגלית. הלטינית קבעה את minuta לציון דקה, החלק השישים של השעה, כאשר משמעות המילה היא "קטן יותר", או "קטן מאוד", (ומכאן גם מיני, מינורי, מינוס וכדומה): pars minuta prima - החלק הראשון הקטן ביותר. כשחילקו את הדקה קבעו כי מדובר בחלוקה השנייה (secunda) של הזמן. וכך התגלגלה "שנייה" במשמעות "מי שבאה אחרי הראשונה" ל"שנייה" במשמעות היחידה הקטנה של הזמן.
< הקודם ... 51 52 53 54 55  ... הבא >