שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
301
אבי שואל/ת: אודה על מקור המילה נישואין. כמו כן, הביטוי ׳נשוא את ראש׳ כדרך מניין. האם ניתן להצביע על קשר בין המילה נשוא למילה נשואין?
רוביק עונה:
שתי המילים הן מן השורש השכיח נש"א, שפירושו הֵרים. חמש פעמים בתנ"ך מופיע הניב 'נשא אשה', המתייחס לכך שהבעל מרים או מעביר את האשה, פיזית ומטפורית, ממשפחתה וביתה אל ביתו. מכאן התפתחה הצורה הארמית-תלמודית נישואין. הניב הקדום 'נשא את ראש..' במשמעות סָפַר מתייחס לשיטות ספירה קדומות.
302
דוד פאלק שואל/ת: בהרצאה בנושא הצלבנים בעכו נאמר כי מקור המילה באגט היא מהמילה באקולום (אינני יודע איך כותבים בלטינית) - המוט של הבישופ. לא מצאתי תימוכין לכך, אלא רק תיאורים על המצאה צרפתית. האם נכון?
רוביק עונה:
המקור הקדום הוא אכן לטיני – baculum שפירושו מוט, לאו דווקא של בישוף. ממנו התגלגל לאיטלקית: bacchio – מוט, ומכאן bacchietto – מוט קטן. המילה הצרפתית baguette שימשה במאה ה-18 בארכיטקטורה. המשמעות הגסטרונומית מוכרת מן המאה העשרים.
303
ז'אנין בן עמי שואל/ת: מה מקור המילה "הגיון" - האם הוא יווני?
רוביק עונה:
'היגיון' היא מילה מקראית שפירושה מחשבה, כמו בתהלים: "אמרי פי והגיונות לבי", וכן קול נגינה, ויש רואים בה גם שם של כלי נגינה. היא קשורה לשורש הג"ה, ולמילים כמו הגה, הגות והגייה, השמעת קול. זוהי מילה עברית-שמית קדומה, ואין לה כל קשר ליוונית.
304
יהונתן שואל/ת: אני חייל, ולאחרונה תהיתי מה מקור המילה "הנפצה".
רוביק עונה:
'הנפצה' היא מילה צבאית שפירושה התפשטות מהירה של שמועה, בדרך כלל דרמטית. אין לה מקור בטקסט כלשהו, וככל הנראה נולדה בסלנג הצבאי כשילוב של 'הפצה' ו'נפץ'.
305
מיכאל שואל/ת: מה מקור המילה "זַמָּר" (במובן של איש ששר). האם זו הטיה מודרנית של מיזמור או זמר (במובן של שיר), או שיש לכך מקור קדום יותר?
רוביק עונה:
זַמָּר מופיעה בתנ"ך פעם אחת ברבים, בספר עזרא: זַמָּרַיָא. זוהי מילה ארמית ופירושה מנגן.
306
עמרי שואל/ת: רציתי לדעת מה מקור המילה 'נגר' וכן 'נגרות'. למיטב ידיעתי היא לא מופיע בתנ"ך, המילה המקבילה בערבית דומה, ויש שם משפחה יהודי כזה.
רוביק עונה:
המילה מופיעה בתלמוד, בהשפעה ארמית: נַגָּרָא, ושלא במקרה היא מופיעה במקביל בערבית, ולכן יש גם יהודים ששם משפחתם נג'אר.
307
עפר חקלאי שואל/ת: למה נקרא השם העברי שלבקת למחלה הרפס?
רוביק עונה:
המילה שַלְבֶּקֶת נקבעה במילוני האקדמיה בשנות התשעים של המאה הקודמת בעקבות המילה הארמית שַלְבּוּק, שהיא המילה המקבילה בתרגום יונתן למילה אבעבועה, המופיעה בספר שמות. היא נגזרה על פי משקל המחלות מן התנ"ך, בדומה לדלקת, קדחת וצרעת.
308
צבי שטרן שואל/ת: אשמח לדעת מה מקור המילה קוגנטי.
רוביק עונה:
בלשון המשפט קוגֶנטי פירושו מחייב ושאינו בר התניה. הוא צורה עברית של המילה האנגלית cogent, מחייב, גם במשמעות משפטית זו. המילה האנגלית היא גלגול של הפועל הלטיני cogere שפירושו להתקדם או לנוע יחד.
309
אלכסיי שואל/ת: מה המקור של מילה פלדה?
רוביק עונה:
המילה פלדה מופיעה בתנ"ך פעם אחת, ברבים: "אש פלדות", והכווונה כאן ללהבת אש. משמעות זו מופיעה גם בימי הביניים בצורה המשנית פֶלֶד. המשמעות המוכרת היום, ברזל קשה הנוצר באמצעות התכה היא בעברית החדשה, והיא מושפעת מהמילה הערבית פוּלָאד במשמעות זו. אפשר לראות מהלך הגיוני ממשמעות האש בתנ"ך למתכת הנוצרת בהתכה בעברית החדשה.
310
עוזי פז שואל/ת: האם יהיה נכון לומר או לכתוב כי מקור שמו של היעל הוא בפועל עלה?
רוביק עונה:
המילה יעל מופיעה בגירסאות דומות בשפות שמיות רבות, ובאף אחת מהן אין רמז לכך שהשם קשור לשורש על"ה. י' של יעל היא אות שורש שאין לה גילוי ב'עלה'. ככלל, רוב שמות החיות אינן קשורות לשורש קדום, אף כי לעתים נגזר משמן שורש מאוחר יותר.
311
דגן אשל שואל/ת: מה מקור המילה בָקָר (חיות משק גדולות)? מדוע בחרו בשורש זה לתיאור חיות משק אלו?
רוביק עונה:
המילה בקר מופיעה בצורות דומות בשפות שמיות שונות. יש קושרים אותה לשורש בק"ר שמשמעותו להבקיע, ומכאן המילה בוקֶר, המבקיע את הלילה. מכאן שלבקוע או להבקיע פירושו לחרוש, והבקר הוא 'בעל החיים החורש'.
312
יואב שואל/ת: רציתי לשאול מה מקור המילה "עדי" ומשמעותה. האם היא מילה יחידאית בתנך?
רוביק עונה:
עֲדִי פירושה תכשיט, היא קשורה לפועל עָדָה, ומופיעה 14 פעמים בתנ"ך. כמו כן מופיעה מילה באותו כתיב בצירוף עֲדֵי-עד, 6 פעמים בתנ"ך, וכאן עדֵי היא צורה מרחיבה של עַד, במשמעות נצח.
313
מזל הררי שואל/ת: אני מתלבטת לגבי מקור המילה "לבקן".
רוביק עונה:
'לבקן' היא מילה תלמודית שמקורה יווני. במסכת בכורות יש ויכוח על פירוש המילה, לצד המילה גיחור. טענה אחת הייתה שגיחור הוא לבן, ולבקן הוא אדום. ואולם הטענה שכנגד מסתמכת על היוונית וקובעת שגיחור הוא אדום, ולבקן – לבן, וזאת בעקבות המילה היוונית leukoion, הרחבה של המילה leukos, לבן, שממנה התגלגלה לאנגלית בין היתר המילה light, אור. בהמשך המסכת אכן נכתב כהוכחה: 'מאן בעי לוקיאני ואשכח חיוורי – ביקש לבקן ומצא חיוור.
314
עדי אשד שואל/ת: האם מקור המילה "סוֹפֵר" הוא מרשימות מיסים שנגבו בעת העתיקה וקובצו יחדיו?
רוביק עונה:
לשורש ספ"ר ולמילים סֵפֶר, סיפור, ספירה, מספר, סִפרה ועוד שתי משמעויות שונות. האחת היא מנִייה, השנייה היא הצגת דברים מסודרת בכתב או בעל פה. המשמעות הראשונית של המילים בשורש זה היא על פי האכדית ושפות נוספות איגרת או מכתב. בימים הקדומים איגרות רבות נשאו מידע פיננסי או קנייני, ולכן כבר בתנ"ך סֵפֶר משמש גם במשמעות שטר (ספר כריתות, ספר המקנה), וזאת לצד עיקר שימושיו כמגילה כתובה, מכתב ועוד. מכאן התפצלו השימושים של השורש לשני כיוונים: הכיוון האריתמטי והכיוון הנאראטיבי, לשניהם גילויים בתנ"ך. פיצול משמעות כזה מוכר גם בשפות אחרות. בגרמנית נמצא את הפעלים zählen (לספור) ו-erzählen (לסַפר), ובאנגלית, בהשפעת הגרמנית, tell (לספר), ו-teller, כַספר.
315
רינה זמיר שואל/ת: מדוע וכיצד נעשתה הפנייה ״מקום״ לקב״ה. ידוע לי שזה מקדמת דנא.
רוביק עונה:
'המקום' כשם האלוהות משמש בתפוצה רחבה במשנה ובתלמוד. לשימוש הזה ניתן הסבר מאוחר במדרש: "מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו 'מקום'? - שהוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו". הסבר אפשרי לשימוש הוא ש'המקום' מתייחס לבית המקדש, מקום הקודש, וכן לאזכורים נוספים של מקומות קדושים בתנ"ך כמו בית אל, העמידה לנוכח הסנה ועוד. בתהליך העתקה סמנטי 'המקום' הפך לשמו של השוכן במקומות אלה, האלוהים. בכך גם נמצא פתרון חלופי לאיסור השימוש בשם המפורש, שהתחזק מאוד בלשון חכמים.
< הקודם ... 21 22 23 24 25  ... הבא >