שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
526
דנה שואל/ת: מה מקור המילה נערה?
רוביק עונה:
'נערה' היא צורת הנקבה של 'נער' ומופיעה בתנ"ך 63 פעמים. בהופעות שלה בתורה (חמשת החומשים) היא מופיעה כמעט תמיד בלי ה': נַעֲרָ. על מקור המילים 'נער', 'נוער' ו'נעורים' ומכאן גם 'נערה' ו'נערות' יש שתי השערות. השערה אחת היא שמדובר בניעור, בטלטול, בפריצה קדימה. לאפשרות זו מקבילה בגרמנית, שבה werfen פירושה גם השלכה, התפרצות קדימה וגם להיות צעיר. השערה שנייה היא שמדובר בקולו המתחלף של הנער, הנשמע כנערת חמור.
527
ורד עמית שואל/ת: תהיתי מאיפה הגיעה המילה ״שרלילה״ לעברית, ואם מערבית אז מאיזה להג של הערבית (כי שאלתי דובר ערבית מאבו גוש, והוא לא מכיר אותה). שימוש בווריאציה של המילה: ״רול, רול, לחם עם פול, צא, עמוד ממול, נראה אותך שרלול!״ (מתוך ״השד על ההר״ / רונית חכם).
רוביק עונה:
אין הסכמה מלאה על מקור המילה, ההשערה שהצעתי במילון הסלנג וזכתה גם להסכמה היא שהמקור הוא בפועל הערבי שַעַ'ל הנשמע שַרַל: עָבַד. שרלילה היא נערה עובדת, כלומר, זונה. מכאן גם צורות המשנה שרלולה, שרליל, שרלילון, שרלול ועוד. מילים קרובות באותה משמעות: שרמוטה, שרשוחה ושרטוחה.
528
כפיר רפאלי שואל/ת: מה שורש המילה ״יתכן״?
רוביק עונה:
השורש הוא תכ"ן, שורש המופיע בתנ"ך וקשור לעיצוב, לתכנון, ליצירת מערכת או מוצר עתידי, ומכאם גם תוכן, תוכנית ועוד. 'יתכן' היא צורת הנפעל בעתיד נסתר של תכ"ן, אך היא אינה משמשת כפועל, למרות שבתנ"ך יש לה הופעה אחת כפועל רגיל, אלא כתואר פועל.
529
ערן שואל/ת: מה מקור המלה לאקונה?
רוביק עונה:
המקור הוא בלטינית, שם פירוש המילה lacuna הוא בריכה או בור, lacus הוא אגם. עם השנים התרחבה המילה למשמעות חלל, היעדר, ויש לה שימוש גם באנטומיה. לקונה דומה למילה לגונה, שפירושה רצועת מי ים המתפשטת ליבשה ומופרדת מהים באמצעות חול או ריף אלמוגים. הדמיון אינו מקרי. זוהי מילה ספרדית שמקורה זהה: lacuna.
530
בר עדיאל שואל/ת: מהיכן הגיעה המילה פירמידה? מהו הניקוד הנכון, ומהי ההגייה המדוייקת ביחיד וברבים?
רוביק עונה:
המילה מנוקדת פִּירָמִידָה וכך נשמעת, ברבים פירמידות, אף כי יש שמבליעים את החיריק: פֶּרָמִידָה. המילה התגלגלה לשפות רבות מיוונית ולטינית, אך מקור מוקדם למילה היוונית לא נמצא, ואין לה גם קשר למילים אחרות בשפות אלה.
531
מאירה בן דב שואל/ת: מה האטימולוגיה של המילה "עם", people?
רוביק עונה:
'עַם' במקורה היא מילה נרדפת ל'דוד' ומשמעותה המקורית הייתה אולי דוד אבהי או דוד זקן, כפי שמראות שפות שמיות נוספות. מכאן הניב 'בתוך עמי אני יושבת' במלכים ב: "הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת! ... וַתֹּאמֶר: בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת" (ד 13). כוונתה של האשה השונמית שהיא בסביבה בטוחה, בין קרובי משפחתה, ואינה חוששת מאנשים המתנכלים לה. 'עַם' הורחבה למשמעות ציבור אנשים בעלי זהות אתנית או לאומית, וכך גם מובן הצירוף היום.
532
גלי שואל/ת: מה מקור מילת הסלנג "סיבו" (הפקודה לכלב)? יש עדויות על-פה שהשתמשו בה כבר בשנות ה-50. ההנחה שלי היא שזהו שיבוש של "שים בו', (ביס/נשיכה)!, אולם היש אסמכתא כלשהי או תיעוד של תחילת השיבוש הזה?
רוביק עונה:
'סיבו' היא אכן קריאה המיועדת לכלב תקיפה, אך כל קביעה נחרצת לגבי מקורה תהיה מפוקפקת. באתר carsporum התפתח בעניין דיון מרתק. יש שקשרו אותו ל"שים בו" או "סעי בו", אך זה נראה כפרשנות בדיעבד. הערה מעניינת מתייחסת לכך שהצליל סססססס מצוי בתדר המשדר לכלב שיש לתקוף או להתכונן לתקיפה, ומכאן גם קריאה אחרת, ססססיק.
533
דוד קוגן שואל/ת: מה המקור האטימולוגי של המילה חשמן?
רוביק עונה:
'חשמן' מופיעה פעם אחת בלבד בתנ"ך, בספר תהלים: "יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם" (סח 32). לא נמצא כל מקור או קשר לשפה אחרת למילה, וגם על משמעותה הקדומה יש השערות בלבד.
534
דניאלה שואל/ת: למיטב ידיעתי, המלה ’נקבה‘ נוצרה מהלחם של המלים ’נקב‘ ו־’בה‘, אך לא הצלחתי למצוא את מקור המלה ’זכר‘. האם זו מלה שנכנסה לעברית בהשפעת שפה אחרת, או שהיא קשורה לשורש ז־כ־ר?
רוביק עונה:
נקבה קשורה אכן ל'נקב', אך התוספת 'בה' אינה חלק ממקור המילה. 'זכר' הוא לדעת החוקרים שמו הקדום של איבר המין הגברי, כפי ש'נקבה' מתייחסת לאיבר המין הנשי. יש השערה שהשורש השמי זכ"ר פירושו דקר, ומכאן שהזיכרון הוא דבר מה ה"דוקר" את המחשבה, וזכר הוא האיבר הדוקר.
535
וולטר זאב שואל/ת: אשמח אם תוכל לומר לי מה מקור המילה שמרלינג. שמרלינג הוא כינוי לרצועות גומי איתם היינו מקבעים ציוד למנשאים שהיינו סוחבים בעת פעילות צבאית.
רוביק עונה:
המונח אכן מופיע בפרסומים מסחריים בעברית, אך לא מצאתי לו מקבילות במוצרים בעולם. כל מידע נוסף יתקבל בברכה.
536
יוחאי שואל/ת: מה מקור המילה ריתוך (חיבור מתכות בעזרת זרם חשמל), והאם ישנן מילים נוספות הנגזרות ממילה זאת?
רוביק עונה:
הפועל ריתך מופיע בתלמוד במשמעות של התכת מתכות, המסה שלהן לנוזל. מעריכים שזו צורה מיוחדת של השורש נת"ך, שממנו נגזרו המילים התיך, מתכת, נֶתֶך ועוד. בעברית החדשה הפועל לרתך והשם ריתוך התייחדו לחיבור מתכות זו לזו באמצעות פעולת ההמסה. מכאן גם מקצוע הרַתָּך.
537
ארז אוזן שואל/ת: מאיפה מגיעה המילה חטוטרת, כלומר עיוות בגב של אדם גיבן?
רוביק עונה:
'חטוטרת' היא מילה משנאית. במסכת חולין מדובר על "חטוטרת של גמל". היא מושפעת מארמית בה מופיעה המילה המקבילה חטרתא, והתגלגלה מן המילה חוטר, המציינת בליטה. חטוטרת היא צורת הקטנה מכפילה של חוטר, חטרטרת, כאשר ר' אחת נפלה מסיבות פונטיות.
538
גורי פלטר שואל/ת: לאחרונה ראיתי בתשבץ שלמונח אצן (ספרינטר) ישנו מינוח נוסף - גמאן. איך עלינו להטות את השם? גומע (כמו נובע, יודע), גומה (כמו רוצה, שותה) או גומא (כמו יוצא, רואה)? אנא עשה לי סדר בעניין.
רוביק עונה:
הפועל הרלוונטי הוא גמא, המופיע פעם אחת בתנ"ך ופירושו בלע. בספר איוב נכתב: "ברעש ורוגז יגמא ארץ". השימוש שלו בהקשר של ריצה נעשה על ידי רש"י: "רץ במרוצה לשעה קלה כברת ארץ, כאלו גמא ושתה הארץ שלפניו". הפועל גמע התלמודי הוא צורת משנה של גמא. המילה גַמְאָן נקבעה בשנת 1958 במילון לחינוך גופני של האקדמיה במשמעות sprinter, אך עם השנים 'אָצָן' הפכה למילה הנפוצה.
539
דייוויד לינדזי שואל/ת: מה השורש של המילה טירפד?
רוביק עונה:
הפועל לטרפד הוא בשורש טרפ"ד. השורש נגזר מן המילה האנגלית torpedo, ומתייחס לכך שהטורפדו נועד לפגוע בהתקדמות כלי שיט. שורשים רבים בעברית נגזרים ממילים לועזיות, וביניהם לצנזר, לפנטז, להקליק ועוד ועוד.
540
חנה אברהמי שואל/ת: מה מקור השם רקפת, מה הקשר למילה רקפתא, מה הפירוש?
רוביק עונה:
רקפתא היא המילה המציינת בארמית-סורית את הצמח המוכר לנו כרקפת. על השורש והמשמעות המוקדמת שלו יש דעות שונות, הקשורות בדרך כלל לצורתו הכפופה. אסף הרופא מן המאה השישית מזכיר את השם הארמי באחד מספריו. השם העברי, רקפת, ניתן בסוף המאה ה-19 על ידי החוקר אליהו ספיר והוא הועדף על שמות אחרים שניתנו לפרח הישראלי היפהפה הזה. מי שקבע את מקומו לתמיד בשפה העברית הוא לוין קיפניס בשירו על הרקפת, משנת 1920.
< הקודם ... 36 37 38 39 40  ... הבא >