שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
676
ליה שואל/ת: מה מקור המילים 'כרס' ו'מדף'?
רוביק עונה:
'כרס' היא מילה שמית המוכרת גם באכדית ובארמית. במקרא היא מופיעה פעם אחת, בספר ירמיהו, בש שמאלית: כרשׂ, ובתלמוד היא רווחת ומופיעה בס' כחלופה ל'בטן'. מדף היא מילה תלמודית. גלגולה אינו ברור. היא מתקשרת למילה דף ששורשה הוא דפ"ף, ואולי למילה הערבית מִנְדַף שפירושה לוח שחובטים בו לצרכים שונים.
677
מור שואל/ת: מהו מקור המילה פָּגָז, והפועל שנוצר ממנו הִפְגִיז?
רוביק עונה:
את המילה חידש המילונאי הצבאי אברהם עקביה בעקבות המילה הארמית פגוזא, המופיעה בתרגום יונתן ליחזקאל כו 9, כתרגום מילה הנדירה 'קֹבֶל' שהיא כלי נשק קדום, ככל הנראה איל ברזל, וזאת בצורת הנטייה פגוזוהי. גם הצירוף המשנאי בית הפגוזות תרם לחידוש. המילונאי הצבאי סעדיה גולדברג העדיף את המילה פגוזה, ובסופו של דבר הכריע לימים הרמטכ"ל יעקב דורי וקבע את פגז. הפועל הפגיז נוצר בעקבות שם העצם בתהליך מוכר של גזירת שורש משם עצם.
678
יונתן ארצי שואל/ת: מה מקור השורש שג"ר במשמעות של פעולה חוזרת?
רוביק עונה:
שג"ר הוא שורש תלמודי בהשפעה ארמית, והוא נקשר לשליחה בבניינים שונים: שָגַר, שיגר, שוגר, השגיר ועוד. בתלמוד יש כבר גילויים של השורש במשמעות הפעולה החוזרת על עצמה, וזאת בבניין פיעל. בלשון ימי הביניים התרחב השימוש הזה, וזאת בבניין הפעיל: השגיר, לימד שוב ושוב את תלמידיו. התיבונים יצרו במשמעות זו את המונח 'שגרה' במסגרת הצירוף 'שגרת הלשון', וכך נשתגר השימוש הזה היום. יש להודות שהקשר בין משמעות השליחה למשמעות הלימוד והחזרה אינה מובהרת במידה מספקת, אך ללא ספק מדובר באותו שורש.
679
רוני שואל/ת: האם המילה קַצָּבִיָיה במקום אטליז יכולה להיחשב תקנית? ובהזדמנות זו, מה מקור המילה אטליז?
רוביק עונה:
אטליז היא מילה תלמודית שמקורה יווני, והיא משמשת גם במשמעות שוק או יריד. מקורה במילה היוונית קטליז (או קתליז), מקום שאליו היו מורידים את הבקר והצאן לקראת השחיטה. בארץ ישראל נהגו במקרים רבים לרכך ק' לא', ממש כפי שקורה היום בדיאלקטים פלסטינים, וקטליז הפך לאטליז. המילה היוונית קשורה למילה האנגלית katalysis במשמעות של זרז חימי. קצבייה היא פיתוח מודרני שנועד להעלות את תדמית בית המסחר עקב קונוטציות שליליות של אטליז, והוא תקין בהחלט, ממש כמו נגָרייה, נפָחייה ונשָקייה שנגזרו משם בעל המקצוע: נגר, נפח ונַשָּק.
680
עמיחי שואל/ת: אשמח לדעת מה מקור המילה "אני" בעברית.
רוביק עונה:
גוף ראשון יחיד במקרא מופיע בשתי גירסאות: 'אני' (ראו עשרת הדיברות) ו'אנוכי' (ראו פרשת קין והבל). ל'אני מקבילות בארמית ובערבית, ל'אנוכי' מקבילות באכדית ובשפות נוספות, עדות להשפעות מגוונות שהיו על העברית הקדומה.
681
שלמה קניאל שואל/ת: מה מקור המילה "עצמי" (self)?
רוביק עונה:
המקור בדברי לבן הארמי ליעקב: "כי עצמי ובשרי אתה". הצירוף הזה מרמז על הקשר בין העצם שבגוף האדם ל'עצם' במשמעות מהות הדבר או זהותו. במשנה השימוש המופשט ב'עצמי' נפוץ וקרוב למשמעות ימינו, כמו בדברי הלל הזקן: “וכשאני לעצמי לי – מה אני?"
682
דניאל גנור שואל/ת: מה מקור פעלים 'התמזמז' ו'למזמז'?
רוביק עונה:
גלגול הפעלים האלה מתחיל משני מקורות נפרדים בתלמוד. 'התמזמז' או 'נתמזמז' פירושו התרכך, והוא קשור לפעלים 'התמסמס' ו'מסמס'. מילה דומה אם כי לא נראה שיש קשר בינה לפעלים האלה היא 'מזמוטין', ובתלמוד פירושה שעשועים, בילוי והנאה, בעיקר מוזיקלית. בעברית החדשה, בעיקר בלשון המדוברת, 'מזמז' פירושו גם ריכך או מסמס, ומכאן 'מזמז את הזמן'. האחראי לשימוש המיני ב'מזמז', כמו גם במשמעות המינית המקובלת היום של 'מזמוטין' הוא אברהם שלונסקי. בתרגומו לספר "הדון השקט" נמצא אצלו את 'מזמוז' כשעשועי אהבה, 'מזמז' במשמעות ניאף, 'מזמט' ו'התמזמט' במשמעות עסק בשעשועי אהבה, ולצידו באותה משמעות את 'מזמוט'. 'מזמוטה' היא חתיכה שלונסקאית, ו'מזמוטר' הוא חרמן.
683
דרורה כהן שואל/ת: בהכנה להכתבה לנכדתי בכיתה ב' הופיעה המילה 'אנדרלמוסיה'. אני מבקשת לדעת מה מקור המילה: עברי? לועזי?
רוביק עונה:
'אנדרלמוסיה' מופיעה בתלמוד כמה פעמים, בשתי גרסאות: 'אנדרלמוסיה' ו'אנדרולומוסיה'. בתלמוד ירושלמי נכתב: "בכל מקום שאת מוצא זנות את מוצא אנדרלמוסיה". על פי לשון חז"ל פירוש המילה הוא אסון, אך בשימוש היום פירושה כאוס, תוהו ובוהו. מקורה יווני – אנדרולֶמְפְּסיה, שפירושה המילולי מצור אחר פושע נמלט.
684
רזיה יפה שואל/ת: אני מנסה להתחקות אחרי האטימולוגיה של פועל 'לשרבט'. האם הוא נוצר כסלנג? האם יש קשר אטימולוגי למילה 'שרביט'?
רוביק עונה:
השורש שרב"ט מופיע בתלמוד בפירושים שונים, כמו הזקפה, ניפוח וכדומה. ככל הנראה זהו פועל גזור שם מ'שרביט' אך אין בטחון בכך. בעברית החדשה היו שהשתמשו במילה במשמעות הלקאה בשוט, וכאן הקשר לשרביט ברור. השימוש המקובל היום הוא רישום אקראי של מילים וסימנים, וכאן נראה שיש התייחסות לשרביט, שאמנם אינו עיפרון או עט אך הוא דומה בצורתו. הפועל מופיע בעיתונות כבר משנות השישים ובהחלט אין לראות בו סלנג. למשל, מתוך עיתון דבר, 1978: "ידין מבחין בצלמים ומשפר את קשר העניבה שלו. הוא משרבט ראשי פרקים".
685
אבוקה שואל/ת: מי היה הראשון מבין החכמים שהשתמש במילה 'מדרש'?
רוביק עונה:
המדרש היא מילה קדומה יחסית ומופיעה פעמיים במקרא, בספר דברי הימים, במשמעות אסופת דברי חוכמה ופרשנות. במשנה כבר יש למילה הופעות רבות, כמו גם למקום שבו דורשים דרשות, בית המדרש. קשה לקבוע מי החכם הראשון שהשתמש בה, אך המשפט המכונן הוא דווקא של הסתייגות. שמעון בן רבן גמליאל אמר: "כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה, ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, וכל המרבה דברים מביא חטא".
686
הרווי בק שואל/ת: לא עולה בידי למצוא הסבר למוצא המילה 'מומחה', והפועל הקשור, 'להמחות', שאין לו קשר משמעות פשוט לפועל "למחות". התוכל לעזור?
רוביק עונה:
'מומחה' היא מילה תלמודית ומשמעותה בעבר זהה למשמעותה היום: אדם מיומן ומוסמך בעיסוקו. סוגיית מוצא המילה אכן מורכבת, וחוקרי מקורות העברית לא מצאו לה מקור מוסכם, פרט לכך שהיא קרובה לשורש הארמי מח"י במשמעות דומה. לשורש מח"ה משמעויות רבות, אך רובן קשורות לפעולה פיזית של הכאה, הנפת היד וכדומה, ומכאן מי שמוחה בית מעל פני האדמה, מי שמוחה (בעבר באמצעות הרמת יד) נגד דבר מה, וגם מי שכותב המחאה וחותם עליה במשיכת יד נמרצת. כל אלה אינם נקשרים ל'מומחה'. יש השערה שמומחה קשור למח"ה במשמעות מוסס או ריכך, שממנו נוצרה המילה מחית, אך הקשר נראה רופף. גם מחשבה חביבה שהמקור הוא פשוט 'מוח' אינה עומדת במבחן המחקר.
687
עופר רוזנברג שואל/ת: מה מקור המילה מַטְקָה?
רוביק עונה:
מקורה בערבית: מַדַכַּה, שפירושה עֵלי של מכתש, ובהרחבה כל כלי שחובטים באמצעותו, מן השורש דכ"כ. מסיבות פונטיות ההגייה המקובלת של המילה היא 'מטקה'. תהליך דומה אירע למילה הפולנית-יידישאית בוּדְקֶה, שהפכה לבוּטְקֶה.
688
נטע שואל/ת: מה מקור מילת הזירוז 'נו'? חברתי שעלתה מרוסיה טוענת שמדובר במקור מהשפה הרוסית, ואילו אני לא יודעת אם זה נכון.
רוביק עונה:
חברתך צודקת, אם כי באופן חלקי. מקור המילה 'נו' הוא ברוסית ובשפות סלאביות נוספות, אך היא השפיעה מאוד על הדיבור הישראלי באמצעות יידיש, שבה התאקלמה. היא גם זכתה למשמעויות נוספות על הזירוז, כמו ספקנות, נזיפה ועוד.
689
לימור סימון שואל/ת: מהו מקור המילים 'ניצחון' ו'הפסד'. האם בהכרח מקורן בא ממלחמה? האם יתכן שמקורן מגיע מתחום הספורט?
רוביק עונה:
'ניצחון' היא מילה תלמודית, בעקבות הפועל המקראי לְנַצֵחַ, והיא מתייחסת במקורה לתחום המלחמה. 'הפסד' היא מילה תלמודית שפירושה נזק, חידלון או גרעון. בעברית החדשה התרחבה משמעות 'הפסד' כמילת ניגוד לניצחון, והיא משמשת הן בשדה הקרב והן בשדה הספורט.
690
חוה קירר שואל/ת: מה מקור המילה 'שמונצֶס', והאם היא בשימוש גם אצל אנשים שלא גדלו בבית של דוברי גרמנית?
רוביק עונה:
'שמונצס' היא אכן מילה גרמנית, ופירושה הבלים, דברים חסרי ערך. המילה נדדה מגרמנית ליידיש, ומכאן נסללה דרכה לסלנג הישראלי, בלי הבדל מוצא ועדה.
< הקודם ... 46 47 48 49 50  ... הבא >