שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
721
אורי קראוטהמר שואל/ת: איך נוצרה המילה זכר לגבר ומה מקורה?
רוביק עונה:
מקורה בבראשית פרק א': "זכר ונקבה ברא אותם". למילה מקבילות כמעט בכל השפות השמיות, ולדעת רבים הפירוש המקורי הוא איבר המין הזכרי, ממש כפי ש'נקבה' מתייחסת לנקב, איבר המין הנקבי.
722
יורם שחר שואל/ת: קראתי פעם כי מקור הכינוי חברהמן הוא בחברה קדישא המסורתית. תקוע לי בזכרון גם דיוק מסולסל יותר לפיו כבר בשטעטל הוגבל הביטוי הזה בתקופה המודרנית יותר לאותו ז'לוב שהיה חופר את הקברים וסוחב את הגופות, להבדיל ממנהלי החברה שהיו נכבדי העדה, וממנו הוא נדד בטבעיות לבריונים שמיררו את חיינו ב"תנועה" וגנבו לנו (לפחות לי) את הבנות היפות. האם תוכל לאשר הכל או חלק ואולי אפילו לאַסמך? פלטתי את ההגיג הזה לפי תומי בארוחה של חשובים, ואחד מהם, פעם בחור ישיבה והיום פרופסור יודע כל, ביטל בבוז וכמעט מלק את ראשי. התוכל להצילני?
רוביק עונה:
מסור ד"ש לפרופסור. חבר'המן במקורו הוא פשוט איש (מאן) החברֶה קדישא. מכאן התגלגל הביטוי להוראה של גבר לעניין מחד, בריון ומזיק מאידך, בתהליכים פנימיים של היידיש ומשם לעברית הישראלית. אישור להשתלשלות הזו נותן מומחה היידיש של הזירה הלשונית, ד"ר יוסף גורי, חוקר שפה ופולקלור יידי ותיק ומוערך.
723
ענת תומר שואל/ת: מה מקור המילה מסיבה? איך הגיעה לשפה העברית, והאם הדבר קשור לחלק בבית המקדש בשם זה?
רוביק עונה:
המילה 'מסיבה' היא מן השורש סבב, וכל פירושיה קשורים לשורש הזה. היא מופיעה בספר איוב ושם פירושה סיבוב או הקפה. בתלמוד פירושה בדיוק כפירושה היום: חגיגה, התכנסות ומשתה, שבו אנשים סובבים את השולחן. במשנה מופיעה מסיבה גם במשמעות מדרגות לולייניות בבית המקדש, גם כאן בהקשר של סיבוב, אך זו התפתחות משמעות אחרת של המילה.
724
דור שואל/ת: מה מקור השורש קל"ד? האם הוא מצוי בעברית הקדומה? האם הוא קשור לשורש ערבי שמשמעותו חיקוי והעתקה?
רוביק עונה:
המקור הוא ארמי, ופירושו פתיחה במפתח. בארמית אקלידא היא מפתח, והפועל אקלד פירושו לפתוח במפתח. המקור למילה הארמית הוא ביוונית, שבה kleis היא מפתח.
725
צילי קופמן-שפי שואל/ת: מה מקור המילה "שלולית"?
רוביק עונה:
המקור במשנה: "ואלו מפסיקין לפאה: הנחל והשלולית ודרך היחיד ודרך הרבים". יש למילה ככל הנראה מקור שמי קדום, שכן היא קרובה למילה הערבית שַלָּאל, שפירושה מפל מים.
726
ליה שואל/ת: מה מקור המילים 'כרס' ו'מדף'?
רוביק עונה:
'כרס' היא מילה שמית המוכרת גם באכדית ובארמית. במקרא היא מופיעה פעם אחת, בספר ירמיהו, בש שמאלית: כרשׂ, ובתלמוד היא רווחת ומופיעה בס' כחלופה ל'בטן'. מדף היא מילה תלמודית. גלגולה אינו ברור. היא מתקשרת למילה דף ששורשה הוא דפ"ף, ואולי למילה הערבית מִנְדַף שפירושה לוח שחובטים בו לצרכים שונים.
727
מור שואל/ת: מהו מקור המילה פָּגָז, והפועל שנוצר ממנו הִפְגִיז?
רוביק עונה:
את המילה חידש המילונאי הצבאי אברהם עקביה בעקבות המילה הארמית פגוזא, המופיעה בתרגום יונתן ליחזקאל כו 9, כתרגום מילה הנדירה 'קֹבֶל' שהיא כלי נשק קדום, ככל הנראה איל ברזל, וזאת בצורת הנטייה פגוזוהי. גם הצירוף המשנאי בית הפגוזות תרם לחידוש. המילונאי הצבאי סעדיה גולדברג העדיף את המילה פגוזה, ובסופו של דבר הכריע לימים הרמטכ"ל יעקב דורי וקבע את פגז. הפועל הפגיז נוצר בעקבות שם העצם בתהליך מוכר של גזירת שורש משם עצם.
728
יונתן ארצי שואל/ת: מה מקור השורש שג"ר במשמעות של פעולה חוזרת?
רוביק עונה:
שג"ר הוא שורש תלמודי בהשפעה ארמית, והוא נקשר לשליחה בבניינים שונים: שָגַר, שיגר, שוגר, השגיר ועוד. בתלמוד יש כבר גילויים של השורש במשמעות הפעולה החוזרת על עצמה, וזאת בבניין פיעל. בלשון ימי הביניים התרחב השימוש הזה, וזאת בבניין הפעיל: השגיר, לימד שוב ושוב את תלמידיו. התיבונים יצרו במשמעות זו את המונח 'שגרה' במסגרת הצירוף 'שגרת הלשון', וכך נשתגר השימוש הזה היום. יש להודות שהקשר בין משמעות השליחה למשמעות הלימוד והחזרה אינה מובהרת במידה מספקת, אך ללא ספק מדובר באותו שורש.
729
רוני שואל/ת: האם המילה קַצָּבִיָיה במקום אטליז יכולה להיחשב תקנית? ובהזדמנות זו, מה מקור המילה אטליז?
רוביק עונה:
אטליז היא מילה תלמודית שמקורה יווני, והיא משמשת גם במשמעות שוק או יריד. מקורה במילה היוונית קטליז (או קתליז), מקום שאליו היו מורידים את הבקר והצאן לקראת השחיטה. בארץ ישראל נהגו במקרים רבים לרכך ק' לא', ממש כפי שקורה היום בדיאלקטים פלסטינים, וקטליז הפך לאטליז. המילה היוונית קשורה למילה האנגלית katalysis במשמעות של זרז חימי. קצבייה היא פיתוח מודרני שנועד להעלות את תדמית בית המסחר עקב קונוטציות שליליות של אטליז, והוא תקין בהחלט, ממש כמו נגָרייה, נפָחייה ונשָקייה שנגזרו משם בעל המקצוע: נגר, נפח ונַשָּק.
730
עמיחי שואל/ת: אשמח לדעת מה מקור המילה "אני" בעברית.
רוביק עונה:
גוף ראשון יחיד במקרא מופיע בשתי גירסאות: 'אני' (ראו עשרת הדיברות) ו'אנוכי' (ראו פרשת קין והבל). ל'אני מקבילות בארמית ובערבית, ל'אנוכי' מקבילות באכדית ובשפות נוספות, עדות להשפעות מגוונות שהיו על העברית הקדומה.
731
שלמה קניאל שואל/ת: מה מקור המילה "עצמי" (self)?
רוביק עונה:
המקור בדברי לבן הארמי ליעקב: "כי עצמי ובשרי אתה". הצירוף הזה מרמז על הקשר בין העצם שבגוף האדם ל'עצם' במשמעות מהות הדבר או זהותו. במשנה השימוש המופשט ב'עצמי' נפוץ וקרוב למשמעות ימינו, כמו בדברי הלל הזקן: “וכשאני לעצמי לי – מה אני?"
732
דניאל גנור שואל/ת: מה מקור פעלים 'התמזמז' ו'למזמז'?
רוביק עונה:
גלגול הפעלים האלה מתחיל משני מקורות נפרדים בתלמוד. 'התמזמז' או 'נתמזמז' פירושו התרכך, והוא קשור לפעלים 'התמסמס' ו'מסמס'. מילה דומה אם כי לא נראה שיש קשר בינה לפעלים האלה היא 'מזמוטין', ובתלמוד פירושה שעשועים, בילוי והנאה, בעיקר מוזיקלית. בעברית החדשה, בעיקר בלשון המדוברת, 'מזמז' פירושו גם ריכך או מסמס, ומכאן 'מזמז את הזמן'. האחראי לשימוש המיני ב'מזמז', כמו גם במשמעות המינית המקובלת היום של 'מזמוטין' הוא אברהם שלונסקי. בתרגומו לספר "הדון השקט" נמצא אצלו את 'מזמוז' כשעשועי אהבה, 'מזמז' במשמעות ניאף, 'מזמט' ו'התמזמט' במשמעות עסק בשעשועי אהבה, ולצידו באותה משמעות את 'מזמוט'. 'מזמוטה' היא חתיכה שלונסקאית, ו'מזמוטר' הוא חרמן.
733
דרורה כהן שואל/ת: בהכנה להכתבה לנכדתי בכיתה ב' הופיעה המילה 'אנדרלמוסיה'. אני מבקשת לדעת מה מקור המילה: עברי? לועזי?
רוביק עונה:
'אנדרלמוסיה' מופיעה בתלמוד כמה פעמים, בשתי גרסאות: 'אנדרלמוסיה' ו'אנדרולומוסיה'. בתלמוד ירושלמי נכתב: "בכל מקום שאת מוצא זנות את מוצא אנדרלמוסיה". על פי לשון חז"ל פירוש המילה הוא אסון, אך בשימוש היום פירושה כאוס, תוהו ובוהו. מקורה יווני – אנדרולֶמְפְּסיה, שפירושה המילולי מצור אחר פושע נמלט.
734
רזיה יפה שואל/ת: אני מנסה להתחקות אחרי האטימולוגיה של פועל 'לשרבט'. האם הוא נוצר כסלנג? האם יש קשר אטימולוגי למילה 'שרביט'?
רוביק עונה:
השורש שרב"ט מופיע בתלמוד בפירושים שונים, כמו הזקפה, ניפוח וכדומה. ככל הנראה זהו פועל גזור שם מ'שרביט' אך אין בטחון בכך. בעברית החדשה היו שהשתמשו במילה במשמעות הלקאה בשוט, וכאן הקשר לשרביט ברור. השימוש המקובל היום הוא רישום אקראי של מילים וסימנים, וכאן נראה שיש התייחסות לשרביט, שאמנם אינו עיפרון או עט אך הוא דומה בצורתו. הפועל מופיע בעיתונות כבר משנות השישים ובהחלט אין לראות בו סלנג. למשל, מתוך עיתון דבר, 1978: "ידין מבחין בצלמים ומשפר את קשר העניבה שלו. הוא משרבט ראשי פרקים".
735
אבוקה שואל/ת: מי היה הראשון מבין החכמים שהשתמש במילה 'מדרש'?
רוביק עונה:
המדרש היא מילה קדומה יחסית ומופיעה פעמיים במקרא, בספר דברי הימים, במשמעות אסופת דברי חוכמה ופרשנות. במשנה כבר יש למילה הופעות רבות, כמו גם למקום שבו דורשים דרשות, בית המדרש. קשה לקבוע מי החכם הראשון שהשתמש בה, אך המשפט המכונן הוא דווקא של הסתייגות. שמעון בן רבן גמליאל אמר: "כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה, ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, וכל המרבה דברים מביא חטא".
< הקודם ... 46 47 48 49 50  ... הבא >