שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
יעקב שואל/ת: קלרנית, צ' ר' קלרניות? קלרניתות? (כפית-כפיות ולא כפיתות, אבל חנית-חניתות?) מה ראוי?
רוביק עונה:
צורת הרבים היא קלרניתות. מילים המסתיימות ב-ִית עשויות לקבל את שתי צורות הריבוי: -ות, -תות. בדרך כלל כאשר –ִית נוספת למילה קיימת היא תקבל את הסיומת –יות: כף+ית: כפיות, משא+ית = משאיות. לעומת זאת כאשר המילה אינה מתייחסת לשם עצם אחר הנטייה היא תזכה לסיומת –תות: טליתות, חניתות, וכן קלרניתות. במקרה של קלרניתות הסיומת נקשרת גם לכך שבמקור הלועזי מופיע העיצור t, והוא נשמר בעברית: קלרינט=קלרנית.
2
יעל לוי שואל/ת: מה הריבוי הנכון של המילה "תואר"? האם היא "תארים" או "תוארים"?
רוביק עונה:
הריבוי הוא תְאָרים, כנהוג במשקל הסגוליים. פועל – פְעלים. נוהל – נְהלים. תואר – תְארים.
3
עודד הנודד שואל/ת: גיגלתי וראיתי שבמספר דיונים ברשת הכותבים השתמשו ב"אשה מוכית", אבל לא מצאתי לכך תמיכה באב"ש. אומרים "אישה מוּכָּה". האם אפשר לומר גם "אישה מוכֵּית"? (אני הוכיתי, אתה הוכית, את הוכית, הוא הוכה, היא הוכתה).
רוביק עונה:
לצורות הבינוני בנקבה בעברית שתי סיומות חלופיות: סיומת –ָה וסיומת –ֶת. היישום של הסיומות רנדומלי. לעיתים אפשרית רק סיומת –ָה (מַכָּה, מצליחה), לפעמים רק סיומת –ֶת או במקרים מסוימים -ֵית (מסדרת, מתרגשת, נפרדת, מוסווית), ובמקרים רבים שתי האפשרויות מתקיימות, אם כי אחת נפוצה יותר והשנייה ספרותית (ממלֵאת/ממלאָה, הולכת/הולכָה, מרגישה/מרגֶשֶת). במקרה של מוכה, אין פסול בצורה החלופית מוכֵית. עם זאת הצורה מוכָה היא הצורה הרווחת ורצוי להשתמש בה.
4
רותי יודוביץ שואל/ת: מה נכון יותר: "חייב להיות בזה ברכה". או: "חייבת להיות בזה ברכה." הפועל חייב צריך להסכים עם המילה 'ברכה', או שהצירוף 'חייב להיות' נשאר כמות שהוא?
רוביק עונה:
'חייב להיות' אינו במעמד של צירוף כבול, ולכן יש לומר 'חייבת להיות': ברכה היא הנושא – חייבת - נשוא. לעומת זאת, למשל, 'מה שייך' הפך להיות צירוף כבול, בהשפעת שימוש דומה ביידיש, ואפשר לומר "מה שייך שמיטה למיטה".
5
אלכס ענבר שואל/ת: בחדשות אומרים: הטמפרטורות יירדו. האם נכון בלשון זכר?
רוביק עונה:
צורות הנוכחות והנסתרות בעברית אפשריות בשתי דרכים: בדרך הסתמית (או הזכרית), ובדרך הנקבית. לשתי הצורות שורשים במקורות. לכן נכון לומר 'הטמפרטורות יירדו', וגם 'הטמפרטורות תרדנה'.
6
חן שואל/ת: אני רוצה בבקשה לדעת את ההסבר הלשוני כאשר שם עצם זכר ברבים מקבל סיומת -וֹת. מדוע שכן הופך לשכנים? ברור שיש שכנים ושכנות. האם זה יוצא דופן?
רוביק עונה:
בשפת התנ"ך יש מילים לא מעטות בזכר הזוכות לסיומת נקבה, למשל: אבות, שדות, עשתונות, ומילים לא מעטות בנקבה הזוכות לסיומת זכר: נשים, אבנים, ערים. בעברית החדשה אנו שומרים על הנטייה הקדומה. אי הסדירות הזו מעידה שבעבר ההבחנה בין זכר ונקבה לא הייתה קפדנית ומוחלטת כמו בדקדוק שעל פיו אנו מתארים היום את השפה. כאשר למילה, חדשה או עתיקה, יש הופעה בזכר (שָכֵן) ומקבילה בנקבה (שכֵנה) הנטייה תהיה בהתאם = שכנים לצד שכנות.
7
רותי שואל/ת: מה הרבים של 'איזשהו'?
רוביק עונה:
הסיומת 'הוּ' מייצגת את כינוי הגוף 'הוא'. במקביל נכנסו לשימוש איזושהי, איזשהם, איזשהן.
8
רקפת שמש שואל/ת: האם לשם העצם "שי" יש צורת רבים?
רוביק עונה:
תאורטית יש צורה כזו: שַיִּים, בדומה לחַי=חַיִּים. גם מילון רב מילים מביא את הצורה הזו. עם זאת עדיף לתת 'מתנות', ולהסתפק בשי צנוע, ביחיד.
9
דריה דוברובין שואל/ת: תלמידיי תיקנו אותי במהלך השיעור כאשר התייחסתי אל מטבע בלשון נקבה (״המטבע לא מחליקה״ - מדובר בשיעור פיזיקה). במילון אבן שושן המילה מוגדרת כזכר ונקבה, אבל רוב הדוגמאות בערך הנן בלשון זכר, מלבד זו - “המלוה לחברו על המטבע ונפסלה המטבע״. מהו השימוש הנכון בשפה המודרנית?
רוביק עונה:
'מטבע' שייכת לקבוצת המילים הדו-מיניות, זכר ונקבה. בעברית החדשה רוב השימושים הם בזכר, וכדאי לשמור על עקביות. כאשר מדובר על 'מטבע לשון' הנטייה היא לצורות הנקבה. בכל מקרה, שתי הצורות נכונות, ותלמידייך תיקנו אותך על פי הנוהג שהכירו.
10
זויה שואל/ת: אשמח לדעת מהי צורת הריבוי הנכונה של המילה בית. ראיתי בהרבה שרושמים בתים וגם ביתים.
רוביק עונה:
הצורה היחידה הקיימת ומוכרת היא בָתִּים, שבה דגש המוגדר "לתפארת הקריאה". 'ביתים' אינה צורה תקנית. היא מושפעת מצורת היחיד ונטיות היחיד – ביתנו, אך י' נעלמת בכל צורות הרבים.
11
עמי שואל/ת: מתי נכון להשתמש במילה חולות? ידוע שהמילה חולות היא לגיטימית, למשל חולות מדבר, חולות נודדים. אבל האם נכון לומר הילד משחק בחול או בחולות? אני חונה במגרש החול? או בחולות?
רוביק עונה:
חולות הוא מרכיב של נוף, נוף שכולו חול, שם עברי לדיונה. חול הוא החומר. לכן הילד הולך לחולות ומשחק בחול, והקבלנים עורמים ושואבים חול מחולות ראשון לציון.
12
רעות שואל/ת: למה שואלים "מה זה" גם כשמתייחסים לשם עצם בנקבה? למשל - מה זה, ומצביעים על פיצה, התשובה תהיה "זאת", בנקבה, אבל השאלה היא בזכר. מדוע?
רוביק עונה:
התשובה פשוטה: כאשר איננו יודעים מהו האובייקט שעליו מצביעים, השימוש יהיה בצורת הזכר הנחשבת הצורה הסתמית או הנייטרלית. כאשר אנחנו יודעים במה מדובר, ובעקבות זאת אם מדובר בזכר או בנקבה, חל כבר חוק ההתאם. "אמא, מה זה?" (שואל הילד שאינו יודע במה מדובר); "זאת פיצה" (עונה האם).
13
חיה שבתאי שואל/ת: כיצד יש לומר לאשה המכהנת כראש עיר או ראשת עיר?
רוביק עונה:
'ראשה' נקבע כשם נקבי לכל התפקידים שבהם הזכר הוא 'ראש', ולכן יש לומר ראשת ממשלה, ראשת עירייה, ראשת המינהל, ראשת הלשכה ועוד.
14
לילך חכים שואל/ת: האם יש צורת רבים למילה מורת רוח?
רוביק עונה:
'מורת רוח' הוא צירוף כבול המייצג מצב נפשי של אדם, ואינו מקבל ריבוי.
15
נעם שואל/ת: איך אומרים ׳בריון׳ בלשון נקבה?
רוביק עונה:
צורת הנקבה היא 'בריונית'. היא נאמרת בדרך כלל כשם תואר – התנהגות בריונית, אך יכולה לחול גם כשם עצם. השימוש הזה נדיר, כי בדרך כלל הכינוי בריון מיוחס לגבר.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >