שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
151
יוש בן מאיר שואל/ת: עד כמה שידוע לי, לאברי הגוף הזוגיים, הריבוי מופיע בנקבה בהוספת תארים: ידיים ארוכות, אוזניים גדולות, עיניים כחולות וכו'. מדוע דווקא לשדיים יש מופע בזכר או גם וגם? שדיים קטנים, שדיים מלאכותיים וכו'?
רוביק עונה:
יש אכן מוזרות מסוימת בכך שדווקא השדיים הנשיים הם שם עצם בזכר, ואין לכך סיבה הגיונית אלא היסטורית. בתנ"ך מופיע המילה בצורת הרבים 20 פעם. בשניים מהמופעים אנו למדים שזהו שם בזכר: “"רחם משכיל ושדיים צומקים"; "שני שדייך כשני עופרים". הכלל הוא שאין משנים מינו של שם עצם המופיע בתנ"ך.
152
ניצן סלע שואל/ת: איך אומרים גורילה זכר?
רוביק עונה:
'גורילה' הוא שם בזכר. העובדה שהמילה מסתיימת ב-ה אינה רלוונטית כיוון שזו אינה מילה עברית. אם רוצים לציין את מין בעל החיים יש להוסיף: גורילה זכר / גורילה נקבה.
153
סמיון שואל/ת: לצורך כתיבה על מצבה, איך מתייחסים לסבא-רבא בשייכות: בעלי, אבינו, סבינו, ומה ההמשך? סבא-רבינו? סבינו-רבא? סבינו-רבינו? או משהו אחר?
רוביק עונה:
מאוד לא רצוי להשתמש בצורות נטייה נוסח 'סבא-רבנו' ואחרות, ולטעמי גם לא דרוש. ההגדרה של האיש כסב תובן גם כהתייחסות לדורות צעירים יותר. כיתוב מצבה הוא טקסט נקי המחייב פשטות. למעשה גם הנטיות מכבידות ואינן הכרחיות. די לכתוב 'סב, אב, בעל', או באופן פחות פורמלי: אבא, סבא, בעל (או בן זוג וכדומה). אם זה הכרחי יש לכתוב: בעלי, אבינו, סבֵנו, בסדר הנראה לכם נכון.
154
בר עדיאל שואל/ת: מהי צורת הרבים של המילה 'מישהו"?
רוביק עונה:
'מישהו' הוא הרכב של 'מי+שֶ+הוא'. מכאן שאפשר להמיר את 'הוא' בכינוי גוף מקביל לנסתר: היא, הם, הן, ונקבל 'מישהי', 'מישהם', מישהן'.
155
גדעון שואל/ת: בהתייחס לשאלה על ההולנדים, מה הדין לגבי התאילנדים? הרי תאי-לנד היא ארצו של העם התאי (או הסיאמי). יש הבדל בין "תושבי ארץ השפלה" לבין "תושבי ארצו של העם התאי".
רוביק עונה:
תאיים היא אפשרות אלגנטית ואולי אף מדויקת יותר מ'תאילנדים', כפי ש'אירים' עדיף על 'אירלנדים', אך היא אינה נוחה להגייה עקב הי', ולכן מועדפת הצורה הארוכה, שאינה שגיאה: תאילנדים, תושבי תאילנד.
156
גור שוקר שואל/ת: מה אומרים, חופשית או חופשייה?
רוביק עונה:
הצורה הנכונה היא 'חופשית'. הסיומת –ייה לנקבה נכונה רק במקרים של שייכות למקום או לקבוצה היוצרת שם עצם: רוסייה, דתייה, וגם זה רק בחלק מהמקרים. שם התואר יהיה תמיד בסיומת –ית. למשל: יהודייה הוא שם עצם המתייחס לאשה השייכת לעם היהודי, יהודית – שם תואר המתייחס לשלל עניינים. בעבר נהגו החרדים לקרוא לחילוניים 'חופשיים', ולכן ניתן היה לומר על אישה חילונית שהיא 'חופשייה'.
157
בר עדיאל שואל/ת: מהי צורת הרבים של המילה נענע? האם יחיד הוא צמח הנענע, ורבים - צמחי הנענע? או שישנה צורה אחרת?
רוביק עונה:
עשבי התיבול קרויים כולם בשמות קיבוציים, כלומר, שם ביחיד המייצג קבוצה. הדבר נכון לגבי הפטרוזיליה, הבזיליקום, האורגנו, וגם הנענע. הסיבה לכך היא שהם נקטפים, נרכשים ונצרכים תמיד בקבוצות ולא ביחידים. אם יש חשיבות לצורת היחיד, למשל במתכון מטופל היטב, אפשר לכתוב או לומר "הניחו גבעול נענע..." או '"הניחו עלה בזיליקום".
158
אליעזר מלכיאל שואל/ת: 'אני ואשתי אוהבים זה את זה', 'אוהבים זה את זו', 'אוהבים זה את זו וזו את זה', 'אוהבים אחד את השני', אוהבים אחד את השנייה' -- כיצד אפשר לבטא באלגנטיות את ההדדיות המבוקשת, כשמדובר בזכר ובנקבה או בזכרים ובנקבות, וכיוצא בזה מכשולים בפני האלגנטיות?
רוביק עונה:
בשירה של נעמי שמר "בלילה שכזה" מופיעה הגירסה הארוכה: "בלילה שכזה אהבנו זה את זו וזו את זה". אם רוצים גירסה מקוצרת אין ברירה אלא להקדים את הזכר או את הנקבה, אבל השימוש בלשון רבים (אהבנו) מצביע על כך שהאהבה היא הדדית. ' אהבנו אחד את השנייה' ולהיפך פסול, שכן הוא יוצר היררכיה הזרה לרוח הצירוף.
159
איתי הולצמן שואל/ת: איך אומרים שֶסֶק ברבים?
רוביק עונה:
שְסָקִים. שובר שיניים, אבל זה מה יש. אפשר להסתפק בצורת היחיד: תביא שני קילו שסק. שובר שיניים, אבל פחות.
160
אברהם שואל/ת: מה מקור המילה מאה? ומדוע הספרה 100 לא נקראת עשרים? המילה שלושים (3*10=30) מורכבת מן המילה שלוש בתוספת הסיומת "ים", המילה ארבעים (4*10=40) מורכבת מן המילה ארבע בתוספת הסיומת "ים" וכך הלאה.... לפי אותו עיקרון (10*10=100) הייתה אמורה להיום עשר+ים עשרים!! ולא מאה!
רוביק עונה:
השיטה העשרונית בנויה על כך שבכל סיום קבוצה עשרונית משמשת מילה חדשה ועצמאית. עשר: מאה יחידות, מאה: עשר עשרות, אלף: עשר מאות, רבבה (בתנ"ך): עשרת אלפים, ובהמשך מילים לועזיות שבהן הקפיצות גדולות יותר, באלפים. מיליון: אלף אלפים, מיליארד (או ביליון בשיטה חלופית): אלף מיליונים וכך הלאה. המילה מאה עצמה עתיקה מאוד, והגיעה לעברית משפות קדומות יותר כמו אכדית, אוגריתית ואחרות.
161
חניה פישמן שואל/ת: לאחרונה משתמשים קריינים ואנשי ציבור בביטוי 20 שנים, או 2,500 שנים. בעבר נאמר 20 שנה. האם זה טרנד, או שנכון לומר כך?
רוביק עונה:
בקבוצת מילים בעברית מתאפשרת כבר במקורות צורת ריבוי כפולה – ביחיד וברבים. קבוצה זו כוללת בעיקר מטבעות (שני שקל/שני שקלים), שמות עצם הקשורים בבני אדם: ילד (שנים עשר ילד), איש מ-11 ומעלה (חמישים איש, ארבעים איש ואשה), מידות (שלושה קילומטר וגם שלושה קילומטרים) ומונחי זמן – יום מ-11 ומעלה (עשרים יום מול עשרים ימים), חודש ושנה.
162
אמיר שואל/ת: מדוע אנו משתמשים ב"זה" גם בשביל נקבה? לדוגמה "תן לי את החולצה. תן לי את זה." מדוע לא אומרים "זאת" או "אותה"? האם זאת טעות? האם זאת השפעת it באנגלית?
רוביק עונה:
'זה' ו'זאת' הם כינוי רמז. כבר במקרא משמשות שתי המילים בשתי דרכים מרכזיות: רמז לחפץ או אדם מסוים, ואז הוא יתאים לזכר או לנקבה בהתאמה; וכינוי רמז סתמי, שבו ידוע אל מה רומזים, אך אין התייחסות לטבעו או למינו של האובייקט. במקרים אלה הן 'זה' והן 'זאת' משמשים ללא חוקיות. למשל, כאשר אנו הולכים לחנות הגדים ומתלבטים בין שתי חולצות, עדיף לומר למוכר: "תן לי את זאת", ואף נצביע על החולצה שנבחרה. אם אם מישהו יקח מאתנו את החולצה, התגובה הטבעית תהיה בשימוש הסתמי: "תן לי את זה". אין כאן כאמור טעות אלא שימוש תקין ומעוגן במקורות. כאשר שם העצם מפורש, יחול כאן חוק התאם המין והמספר: "תן לי את החולצה הזאת", "תן לי את הכובע הזה".
163
רחל דננבאום שואל/ת: בפרסומת ברדיו אומר המפרסם קופיקו לקראת טו בשבט: "צאו מהמסַכִּים" . חיפשתי מלים מקבילות ולא מצאתי, כמו צורות רבים של מוסך, אנך, ענף.
רוביק עונה:
המילה מסך היא מן השורש סכ"ך, ולכן מופיע דגש בכ': מסַכִּים. גם מוסך, מאותו שורש, תקבל דגש ברבים – מוסַכּים. לעומתן אנך וענף הם משורשים שלמים ולא כפולים, ואין לשים דגש בל' הפועל. דוגמאות נוספות: מְסַבּים (קוגלגרים), דּפים ועוד.
164
טום שואל/ת: האם מילים בלועזית נרשמות הן בזכר והן בנקבה? או שמגדרן הינו חד משמעי?
רוביק עונה:
בדרך כלל מילים לועזיות הן בזכר, אלא אם כן יש רכיב שמציין אותן כנקבה. בדרך כלל זו סיומת –ה, ולכן אנציקלופדיה היא "עברית", והבסטה בשוק פתוחה משמונה בבוקר. גם הזברה לובשת פיג'מה, ואם רוצים אפשר לומר "הזברה הזכר".
165
מזל שואל/ת: הריבוי של כַת הוא כַתּות ואילו הריבוי של גַת הוא גִתּות. מה ההסבר לכך?
רוביק עונה:
בשתי המילים נבלע עיצור מקורי. המילה גת כוללת במקורה, בהשוואה לשפות נוספות, את העיצור נ', כת היא מהשורש הכפול כת"ת ויש סבורים גם כאן שהמקור הוא כנת. בנטיות, נקבה וריבוי, התנועה יכולה להיות a או i , ואין לכך הסבר מבחין שיטתי. כך מ'גַן' נקבל בנקבה גם גַנָּה וגם גִנָּה. במקרה של כת, הריבוי המקורי הוא דווקא כיתות, בדומה לגיתות, ואולם בעברית החדשה נקבעה צורת הריבוי כתות כדי להבדיל את הכת מן הכיתה, שהריבוי שלה הוא כיתות.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >