שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
226
חניה שואל/ת: בזמן האחרון נוהגים לומר 'חמישה מיליון וחצי', 'עשרים מטר וחצי'. לדעתי יוצרים הטעייה. האם הכוונה לחצי מיליון, או לחצי מחמישה מיליון? האם החצי אחרי המטר הוא חצי מטר, או חצי מעשרים?
רוביק עונה:
הנחיית האקדמיה בנושא מאפשרת שתי חלופות: בחלופה המועדפת שם העצם נמצא בין המספר השלם לבין השבר: 'ארבעה אחוזים ורבע', 'שלושה שקלים וחצי'. בחלופה השנייה אפשר להציב את השם אחרי השבר: ארבעה ורבע אחוזים, שלושה וחצי שקלים. לכן 'עשרים מטר וחצי' תקין, וגם 'עשרים וחצי מטר', ובעיני עדיף במקרה זה. בכל מקרה אין משמעות ל'חצי מעשרים', מפני שאז היינו אומרים פשוט עשר. המקרה של 'חמישה מיליון וחצי שונה', שכן יש כאן רצף של שני מספרים. שוב, אין משמעות ל'חצי מחמשה', אבל 'חצי' יכול לשמש גם כחצי ממיליון, וגם כחצי מאחד. לכן כאן יש לומר במקרה הראשון "חמישה וחצי מיליון שקלים", ובמקרה השני, הנדיר יותר, "חמישה מיליון שקלים וחצי שקל".
227
אלכס שפי שואל/ת: מה הריבוי הנכון של הצירוף תת-מקלע? באינטרנט רווחים בשימוש שלושה ריבויים: 'תת-מקלעים'; 'תתי מקלעים'; 'תתי מקלע'; האם יש לנהוג כאן על משקל תתי-שרים?
רוביק עונה:
אכן אין הכרעה בנושא, ולהלן ציטוט מאתר האקדמיה: "בישיבה ריז החליטה האקדמיה לדחות הצעה לכללי יידוע וריבוי של צירופים בעלי תחיליות (ולפיהם היידוע יהיה בראש הצירוף והריבוי יהיה בסופו). השתמעות ההחלטה היא שאין האקדמיה קובעת עמדה בשאלת היידוע והריבוי של צירופים בעלי תחיליות כגון 'תת־אלוף' ('התת־אלוף' / 'תת־האלוף'; 'תת־אלופים' / 'תתי־אלופים' וכיו"ב)". החלטת האקדמיה נראית לי ראויה. אפשר לחיות בשלום עם שלוש החלופות שהוזכרו בשאלה. טעמי האישי הוא שריבוי שני חלקי הצירוף במקרים אלה עדיף: 'תתי-מקלעים', 'רבי-סרנים', וכאמור, 'תתי שרים'. במקרים מסוימים ניתן לרבות רק את התחילית: 'רבי מכר', 'תתי אדם'.
228
נתאי שואל/ת: באלו מילים נוספות בשפה העברית נמצא יחס בין יחיד לרבים כמו היחס בין תאטרון לתאטראות?
רוביק עונה:
'תאטרון' היא מילה בלשון חז"ל שמקורה יווני, וכמוה צורת הריבוי 'תאטראות'. במדרש פסיקתא זוטרתא נכתב בהתייחסות לפסוק מקהלת "ולב כסילים בבית שמחה": "אלו בתי תאטראות וקרקסאות". סיומת –אות למילים לועזיות נהוגה גם במקרה של אוניברסיטה-אוניברסיטאות, אכסדרה-אכסדראות ועוד. דוגמה נוספת לריבוי סיומת -ון היא הצורה וילאות למילה וילון שמקורה יווני. צורה זו מופיעה בתלמוד, והיא משמשת כצורה ספרותית, בעוד הצורה המקובלת היום היא וילונות.
229
רות חורש שואל/ת: מדוע אומרים עיר-ערים ולא עירים, כמו למשל ניר-נירים, גיל-גילים וכדומה. האם האות ע' קשורה בזה? אם כן כיצד? אגב זו שאלה שנשאלה ע"י ילד בן 9 בעל צרכים מיוחדים.
רוביק עונה:
בעברית שמות עצם רבים בני שני עיצורים שביניהם תנועה. התנועה יכולה להשתנות. במקרה של מילים כמו דג, ים וכו' צורת הרבים היא ימים ודגים. במקרה של המילה יום הריבוי הוא ימים, אבל במקרה של חול – חולות. צורות הריבוי האלה נעוצות בשלבים קדומים של התפתחות השפה, ולא תמיד אפשר למצוא בהן חוקיות. בכל מקרה, בצורות המקבילות ל'עיר' בשפות שמיות אחרות הצורה היא ככל הנראה בתנועת a – עָר, והדבר מסביר את הצורה ברבים.
230
נורית שואל/ת: האם נכון להגיד 'מרוקנית' או 'מרוקאית'; 'כורדייה' כמו 'כורדית'?
רוביק עונה:
חלקה הראשון של השאלה נשאל גם על ידי יפה אייזיק. אין הכרעה בין הצורות מרוקאי/מרוקני, כמו גם בין אמריקאי/אמריקני, ועוד, וכך גם בצורות הנקבה והרבים. בעניין 'כורדייה,' כאן השמות מתפצלים. מחד: צרפתייה, יהודייה ורוסייה, מאידך: סינית, סורית, כורדית. בדרך כלל מה שמבחין בין שתי הצורות הוא ההטעמה של צורת היחיד-זכר. כשהיחיד זכר במלרע (צרפתי, רוסי), הסיומת של הנקבה תהיה –ִיָה: רוסייה, צרפתייה וכדומה. כאשר השם ביחיד זכר במלעיל, הסיומת תהיה –ִית: סורית, כורדית. בשמות התואר הרגילים הסיומת תהיה תמיד –ִית: הרוסייה אוהבת ספרות רוסית, והאיטלקייה – מוזיקה איטלקית.
231
רותה שואל/ת: האם המילה 'פות' היא זכר או נקבה?
רוביק עונה:
מינה של המילה פות הוא נקבה, הדבר נקבע על פי פרשנויות והופעות שונות של המילה, המופיעה פעם אחת במקרא, וגם על משמעותה יש ויכוח.
232
דני שואל/ת: אשמח לשמוע את דעתך בעניין השימוש בביטוי 'משטרות' - משטרה ברבים. האם זה תקין?
רוביק עונה:
בין שמות העצם יש כמה קבוצות שנהוג לטעון שלא ניתן להציג אותן ברבים. אלה בעיקר שמות קיבוציים, מילים ביחיד המייצגות קבוצה של רבים כמו 'אוכלוסייה'; מילים מופשטות כמו 'איכות', ושמות המתייחסים למה שאין אפשרות לספור אותו, כמו למשל 'דלק'. אלא שהעיקרון הזה אינו עומד במבחן המציאות הלשונית, ולמעשה אנחנו יכולים ליצור צורת רבים היום כמעט לכל שם עצם, הן באמצעות הדקדוק והן מבחינת המשמעות. 'אוכלוסייה' היא שם קיבוצי, אבל אוכלוסיות הן קבוצות אנשים שונות. 'איכות' היא מילה מופשטת, 'איכויות' הן תכונות של אדם או קבוצה. 'דלק' אינו ניתן לספירה, אבל מנות דלק או פעולות תדלוק ניתנות לספירה, ולכן נכנסה באמצעות השפה הצבאית הצורה 'דלקים'. 'משטרה' יכולה להיתפס כסוג של שם קיבוצי, כלומר, שם כולל לכל השוטרים, או כשם כללי למוסד השיטור. ואולם היא יכולה להיתפס גם כזרוע משטרתית או כתחנת משטרה וכדומה, ולכן אין כל בעיה לתת לה צורת רבים, ממש כמו ש'צבא' מופיע גם בצורת הרבים 'צבאות'.
233
יעקב שואל/ת: נקלעתי לוויכוח לשוני עם חבר, ואנחנו לא מצליחים למצוא תשובה. התייעצנו כל אחד עם מורתו לעברית מהתיכון, אך גם הן חלוקות בדעתן! השאלה היא איך צריך לומר: רָשות נחשבת מקום בו... או רָשות נחשב מקום בו...
רוביק עונה:
המילה 'נחשבת' משמשת כמעין אוגד במשפט שמני: 'רָשות' נושא, 'מקום בו... וכו'' נשוא, שיש בהמשכו פסוקית משועבדת. שאלת התאם המין של האוגד מעסיקה את מנסחי כללי התחביר, והתשובה אינה חד משמעית. בדרך כלל האוגד מותאם לנושא, אך יש מקרים שבהם ההתאמה היא לנשוא, בעיקר כאשר האוגד הוא 'זה' או 'זאת'. במקרה שלנו אין שאלה. האוגד יהיה מותאם לנושא: "העיר תל אביב נחשבת מרכז הכלכלה והתקשורת", ולא 'העיר תל אביב נחשב...', וכך בדוגמאות שבשאלה.
234
רפאל שואל/ת: ביחיד אומרים 'מקום חניה', האם ברבים ניתן לומר 'חניות', או שמא רק 'מקומות חניה'?
רוביק עונה:
'חניות' הוא מה שקרוי בשפת הבלשנים אליפסה או השמט, והוא לגיטימי בשפת הדיבור. בשפה רשמית יותר עדיף 'מקומות חניה'.
235
נתי שואל/ת: איך מטים לצורת ריבוי מילים שבדרך כלל צורת ההתייחסות אליהן ברבים היא זוגית? למשל, אומרים שלושה זוגות נעליים, אבל איך נכון להטות כדי לומר שש פעמים נעל? האם נכון לומר "שש נְעָלים" על משקל רְגבים, קְשרים או תְלמים? והאם הוא הדין גם לגבי מכנסיים, מספריים, גרביים, ידיים, אוזניים וכיו"ב?
רוביק עונה:
הצורות הזוגיות הן בעת ובעונה אחת צורות רבים, ובעבר אף שימשו בשפות שמיות לריבוי בשמות לא מעטים. לכן המילה נעליים, וכמוה כל יותר המילים המקבלות ריבוי זוגי, משמשת גם כריבוי רגיל.
236
רחל וולך-אשרוביץ שואל/ת: אני שומעת את קרייני הטלוויזיה והרדיו מדברים על תאומים ואומרים 'זוג תאומים'. אני מניחה שאין כוונתם לארבעה אנשים, אלא לשניים. אם צדק בהערתי, האם תוכל להעביר תיקון זה למשדרים באשר הם?
רוביק עונה:
'זוג תאומים' פירושו שני אחים שנולדו באותו יום, כפי שזוג עיניים הן שתי עיניים ולא ארבע. כאשר יש יותר מזוג אחד נאמר "שני זוגות תאומים" וכדומה. אין פירוש הדבר ש'תאומים' ללא התוספת זוג הוא שגוי, אך בוודאי אין לומר 'שני תאומים' ולהתכוון לארבעה.
237
אלעד שואל/ת: מדוע אומרים 'קְצות האצבעות' ולא 'קצוות האצבעות'?
רוביק עונה:
צורת הרבים של 'קצה' מיוחדת ויוצאת דופן. למילה שתי הופעות: קָצֶה, המוכרת היום, וקָצָה, באותה משמעות. צורות הרבים של שתי המילים המוכרות מהמקרא מכילות את העיצור ו'. הצורה הנפרדת 'קצוות' מופיעה במקרא פעמיים, ואין צורה נפרדת ללא ו' כמו 'קָצים' או 'קָצות'. לעומת זאת הבנטיות מופיעה בתנ"ך בעיקר הצורה ללא ו', 'קְצות', ופעם אחת עם ו': 'קצווי' (ארץ). בעברית החדשה התקבע איפה שימוש תואם. 'קְצות' בסמיכות (קצות האצבעות), קצוות כצורת רבים נפרדת.
238
בוריס שואל/ת: האם קיימות סיומות של שם תואר ברבים אשר אינן מתאימות לסיומות ביחיד. לדוגמה, "מילה ארוכה" אבל "מילים ארוכים", או "בית גדול" ו"בתים גדולות".
רוביק עונה:
יש מקרים לא מעטים כאלה, לא בדוגמאות שהצעת, רובם ככולם מן המקורות. שדה (בזכר) – שדות. אב (בזכר כמובן) – אבות. עיר (בנקבה) – ערים, ועוד.
239
איתן שואל/ת: לגבי המילה 'כמדומני', האם נכון לומר 'כמדומתני'? הרי בעברית גוף ראשון יחיד, אני, משמש לזכר ונקבה. ואם כן לא אמור להיות שוני בפועל+צורן גוף הגזור מגוף ראשון יחיד?
רוביק עונה:
הסיומת 'ני' אכן משותפת לשני המינים, אך לא כן חלקה הראשון של המילה, שהוא בבינוני פעול. בזכר: מדומֶה, תנועת e מועתקת ל-a בנטייה: כמדומָני, בנקבה – מדומָה, כאשר כמקובל בנטיות ת' הנקבה נשמעת: כמדומַתני.
240
אפרת אקשטיין שואל/ת: אני עורכת לשון בעיתון ילדים. תהיתי למה בעל מדור סדנת ההישרדות בעיתון כותב שוב ושוב 'מחסות', בסיומת נקבה שלא מצאתי באבן-שושן וגם לא ברב-מילים, ולא 'מחסים' על פי התקן והמילונים. לאחר שגיליתי שזו הצורה המקובלת בצבא, הבנתי שהמקום היחיד שבו אוכל לגלות את מקור הטעות, ואם יש לה הכשר - הוא כאן.
רוביק עונה:
התשובה בשאלה. בסקר שמיעה לא מדעי בעליל נראה כי 'מחסות' דווקא היא הצורה הנוחה לאוזן הישראלית. בכל מקרה, בשום פנים אין לראות ב'מחסות' שגיאה, זו התפתחות טבעית של השפה, ויחיו 'מחסות' ו'מחסים' זה לצד זה בשלום, כמו למשל 'קברות' ו'קברים' ועוד.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >