שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
301
בני שואל/ת: האם למילים כמו 'חוסר' ו'מידע' יש צורת רבים ('חוסרים', 'מידעים')?
רוביק עונה:
צורת הרבים הזו היא תהליך זוחל שבו מילים בעברית שלא נהגו לקבל ריבוי מקבלות אותו. המוביל במגמה הוא הצבא, שיצר את "נשקים", ו"דלקים". הצורה הזו נועדה לצורכי פישוט. "חוסרים" פירושו "פריטים חסרים" או "עניינים שיש בהם מחסור". "מידעים" פירושו "פריטי מידע".
302
גד ברנע שואל/ת: אנו שומעים את הקריינית בפרסומת: "בָּרֵי המים של אלקטרה..." (ב' בקמץ) הביטוי "בר מים" מורכב ממילה לועזית עם סמיכות (בָּרֵי) למילה בעברית. האם מותר לומר "אקליפטוסי הביצות" או "פריג'ידרי המטבח"? מה הכללים של מילה בלועזית (הנכתבת עברית) עם הסמיכות שלה?
רוביק עונה:
השאלה של גד מתייחסת לתופעה רחבה בלשון הנקראת הסגלה: אנחנו מתאימים מילים לועזיות לצורות וכללי השפה בה אנחנו משתמשים, עברית. פריג'ידר ברבים מקבלים סיומת עברית: פריג'ידרים, אקליפטוס ברבים הם אקליפטוסים, ובר מים ברבים: ברים. הסמיכות ביחיד: "בר מים" או "אקליפטוס ביצות" נשמעת לנו טבעית. בסמיכות רבות אין בעיה: פקולטות מחקר, אופרות סבון. רק בסמיכות רבים אנחנו מרגישים אי נוחות, אבל עקרונית אין כל מניעה לומר "ברי מים" ואפילו לא "קרוקודילי הג'ונגל".
303
גדי שואל/ת: כיצד יש לומר גננת ממין זכר: גַנָּן או גַנֵּן? מצאתי באתר האקדמיה את הצורה הראשונה, אך אני מכיר ממספר אנשים את הנוהג להשתמש בצורה השנייה?
רוביק עונה:
מי שסיבך אותנו בעניין הוא החבר אליעזר בן יהודה, שקבע "גננת" כמטפלת בגן הילדים, בעקבות "גן ילדים", שאינו אלא תרגום של הצירוף הגרמני Kindergarten. בן יהודה לא חשב שגברים יעסקו במקצוע הזה, ומספר הגברים אכן נמוך מאוד. הניסיון לקבוע גנֵן כדי להבדיל את המטפל בגן מגנָן העובד בגינה או בגן נוי הוא מלאכותי. הצורה האלגנטית ביותר בעיני היא לקרוא גם לגבר העוסק במקצוע גננת. למה מה קרה? מה רע ב"שמוליק הגננת יקרא לכם סיפור"?
304
דודי סגל שואל/ת: אני עוסק בתחום המקרקעין, ואני מבקש לקרוא על המילה קרקע. מבחינת המין של המילה, הבנתי שפעם שהיא הייתה ממין זכר, ופתאום הפכה למין נקבה. מדוע זה קרה ומתי זה קרה?
רוביק עונה:
"קרקע" נחשבת במקרא כנקבה אך גם זה אינו מוסכם. בתלמוד היא מופיעה גם כזכר וגם כנקבה, וכך נשארה עד היום, אך בעברית החדשה היא בעיקר נקבה, שלא לדבר על "קרקע בתולה". בעברית החדשה "קרקע" נקשרה בעיקר לחקלאות: כיבוש הקרקע על ידי גידולים חקלאיים, וכן המילה "קרקעוּת" שנדחתה מפני "חקלאות". היום "קרקע" נקשרת לענייני נדל"ן בעיקר, ולכל היותר ל"בית צמוד קרקע" בסביבה מעין כפרית, וכן ל"פעולה קרקעית", להבדיל מ"פעולה אווירית".
305
שואל/ת: האם נכון לומר אמריקאי, או אמריקני? מרוקאי, או מרוקני? חיפאי או חיפני?
רוביק עונה:
במקרה של אמריקאי-אמריקני שתי הצורות נכונות וכל עיתון, הוצאת ספרים או אסכולת עריכה בוחרת לפי טעמה. הצורה המסתיימת ב"ני" הולכת בעקבות שם התואר הלועזי המסתיים ב-an נוסח American או Moroccan. גירסת "אי" מתאימה יותר לדפוס התארים בעברית, והיא חלה במקרה שהשם מסתיים בתנועה, כמו אמריקה, אפריקה, מרוקו: אמריקאי, אפריקאי, מרוקאי. במקרה של "אסיה" הבחירה היא בין "אסיאני" בעקבות asian לבין "אסיאתי", שנוצרה הן בהשפעת ה' הנקבה והן בהשפעת הגרמנית asiat)), שאפילו הולידה את ביטוי הסלנג המתנשא "אזיאתים". רוב שמות המקומות בישראל מולידים שמות תואר המתקשרים לאות האחרונה כמו צפתי, ירושלמי ובאר שבעי. שמות הנגמרים בסיומת הנקבה יבואו כדוגמת הארצות בדרך כלל בסיומת "אי" כמו "חיפאי" או "פתח תקוואי", פרט ל"חדרתי" ואולי גם "מטולתי". יש יוצאים מהכלל. הצורה חיפני מופיעה בתלמוד: "חיפני ובישני לא ישא את כפיו -- אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן, ולא אנשי בית חיפה" (מגילה כד ב). שמות התואר לתושבי הרצלייה וטבריה הם הרצלייני וטברייני, למרות ששמות מקומות אלו מסתיימות גם הם בתנועה כמו חיפה. אפשר גם טברני, כשם הניקוד המוכר לנו.
306
דודלה חורש שואל/ת: אחד מנכדי הצעירים נקרא 'אשד'. אשד בזכר הוא מפל-מים וריבויו "אשדים". מהי, אם כן, צורת היחיד של "אשדות"?
רוביק עונה:
צורת היחיד של "אשדות" היא אשֵדה. אשדה היא מורד ההר, ויש אכן קירבה מסוימת שלה ל"אשד" אך זו מילה שונה. מייסדי אשדות יעקב התכוונו דווקא למפל מים, מאחר שהקימו את הקיבוץ סמן למפל הירמוך. יעקב הוא ג'יימס רוטשילד, בעל האדמות. לימים נשכח קצת יעקב ונותר רק "אשדות".
307
דרור קרניאל שואל/ת: האם צריך לומר 'חילונית', או שמא אפשר לומר גם 'חילונייה', כמו 'יהודייה' או 'דתייה'?
רוביק עונה:
'יהודייה' הוא שם עצם ו'יהודית' הוא שם תואר: יהודייה היא אשה יהודית. עקרונית ההבחנה הזו יכולה לחול גם על 'דתייה-דתית' ו'חילונייה-חילונית', אך במבחן השימוש איננו משתמשים ב'חילונייה', ו'דתייה' נהוגה בלשון הדיבור בלבד.
308
ארי מתל אביב שואל/ת: מה היחיד של חניכיים (אשר בפה)? חניך?
רוביק עונה:
ממש לא, אבל קצת כן. לחניכיים אין צורת יחיד, אבל היא קרובת משפחה חוקית של חך, שבתוכו נבלעה הנ', ומכאן הדגש בנטייה של חך (ערב לחִכּו). הקשר המפתיע הוא לפועל לחנך, והוא מוביל אל הערבית, שם חַנַכַּ פירושו לעס, וגם חינך או אימן. על פי ארנסט קליין הפועל קשור לנוהג לשפשף את חיכו של ילד קטן בתמרים לעוסים, אולי כדי ללמד אותו לאכול. פרשני המקרא קושרים את הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו" לחנוכת הבית, כלומר, התחלה וחידוש.
309
חנדית שואל/ת: "איך אומרים "אישיות" ברבים: "אישיויות"?
רוביק עונה:
לפי הדקדוק בוודאי, כמו ש"מציאות" ברבים הן "מציאויות". סמיכות שתי היו"דים הופכת את המילה לשוברת לשון, ולכן ממעטים להשתמש בה.
310
טל מתל אביב שואל/ת: איך נקראת הנקבה של הדתי? דתייה או דתית? ושל החרדי? חרדייה או חרדית? ושל הישראלי? ושל האנגלי? ושל השוודי? ומה עם האשכנזי והמזרחי? מדוע סיומת הנקבה שונה מקבוצה לקבוצה?
רוביק עונה:
כפי שכתבנו בשאלה דומה הקשורה בצורות ריבוי, העיקרון המנחה הוא בהבחנה בין שם עצם לשם תואר. במקרה של צורות הנקבה יש לחלק מצורות הנקבה של שמות התואר שתי חלופות, האחת כשם תואר והשנייה כשם עצם. למשל: 'יהודייה' הוא שם עצם (אשה המוגדרת כשייכת ללאום היהודי), ו'יהודית' הוא שם תואר, כלומר: אשה יהודית היא יהודייה. החלופות האלה חלות על חלק מהמקרים: אנגלייה / אנגלית, ערבייה / ערבית, דתייה (הנהוג בעיקר בשפת הדיבור) / דתית, אשכנזייה / אשכנזית. במקרים אחרים קיימת רק החלופה המסתיימת ב-ית: מזרחית, חרדית, שוודית, אבל לא מזרחייה, חרדייה, שוודייה. מה הסיבה? הרגלים לשוניים, שלא תמיד יש להם הסבר, אבל אין סיבה להתערב בהם.
311
טלי מראשל"צ שואל/ת: הלכתי עם בני בן השנתיים ברחוב ונתקלנו בתמונה של לבבות. הילד שלי התעקש שמדובר ב"לֵבים". מהיכן באה צורת הריבוי לבבות?
רוביק עונה:
הב' הכפולה מופיעה בשורש המילה לב מאז ומתמיד, ומכאן הצורה המקראית "לבב" מכאן גם הדגש במילים כמו "ליבה" או בנטיות כמו "ליבנו", בשם התואר לבבי ובצורת הרבים לבבות. במקרא מופיעה "לבבות" פעם אחת בלבד, ו"ליבות" מספר פעמים, אבל דווקא היא נקלטה בעברית החדשה.
312
יאיר מבני ברק שואל/ת: מה צורת הריבוי של טלית: טליתות או טליתים?
רוביק עונה:
יש שלוש צורות ריבוי ל"טלית". הראשונה והמקובלת היום היא "טליתות", לפי המדרש: "מיד ציווה ועשו מאתים וחמישים טליתות של תכלת". הצורה "טליתים" מופיעה במאה ה-18 בחיבורים בעקבות שולחן ערוך, וכן בספרות השו"ת במאה ה-19. הצורה השלישית, המוקדמת ביותר, היא "טליות", מן המשנה, מסכת זבים. היא אינה מקובלת היום, אך דווקא היא קרובה ביותר לדפוס המקובל, בדומה לריבוי של תענית (תעניות), כפית (כפיות) ועוד. "טלית" עצמה היא מילה בנקבה, אך בספרות ימי הביניים העניקו לה תארים בלשון זכר כמו "טלית פסול", "טלית גדול", והנפוץ מכולם "טלית קטן".
313
יואב שואל/ת: ראיתי עיתונים שבהם נכתב "עורכת לשונית", ובאחרים "עורכת לשון". יש עדיפות לאחד מהם?
רוביק עונה:
"עורכת (או עורך) לשון" עדיף, כיוון שהקשר בין המילים בצירוף ברור: היא "עורכת" את ה"לשון" בטקסט. בביטוי "עורכת לשונית" לא ברור האם 'לשונית' הוא שם תואר לעורכת, או עיסוקה. "כתב כלכלי", למשל, יכול להיות כתב לענייני כלכלה, וגם כתב שהחזקתו כדאית מבחינה כלכלית, ולכן עדיף "כתב כלכלה" או "כתב לענייני כלכלה".
314
יוש בר מאיר שואל/ת: מה צורת הרבים של העוף אֶמוּ?
רוביק עונה:
אם חייבים יש לומר אֶמוּאים, כמו תְאוֹאִים עבור תאוֹ.
315
ציפורה שואל/ת: האם בעברית תקנית אפשר להגיד גַנָּבָה, או שמא רק תיקני להגיד: גַנֶּבֶת?
רוביק עונה:
התשובה היא כן ולא. כן, כי ה' הנקבה היא סיומת לגיטימית ונפוצה לנקבה, לצד הסיומת ת'. קיימת בעברית גם אפשרות לשתי חלופות של מילה בנקבה, בה' וגם בת', כמו 'מדרכה' ו'מדרכת'. ועם זאת, המילים במשקל בעלי המלאכה זוכות כמעט תמיד לסיום באות ת': טייסת, חיילת, נהגת, וגם פקחית ודוורית. את הצורה גַנָּבָה יש להשאיר לילדים.