שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
346
נועה מגבעתיים שואל/ת: האם תקין לכתוב מנכ"לית? האם תקין להוסיף צורות נקבה ורבים לראשי תיבות?
רוביק עונה:
מנכ"לית ומנכ"לים הן צורות תקינות בהחלט, כפי שתקין לכתוב דו"חות, בג"צים, סג"מים ועוד. הכלל הזה חל על מילים נוטריקוניות שהוגים אותן כמילים רגילות. הוא אינו נהוג בראשי תיבות הנהגים כמילים שלמות, כמו עו"ד (ברבים עורכי דין ולא עו"דים), יו"ר (יושבי ראש ולא יו"רים, אם כי צורה זו נשמעת לעיתים). עו"ס נהגה עובד סוציאלי, אבל לצורך ההברקה הקופירייטרית נוצר הארגון "עו"סים שלום", הנשמע "עושים שלום".
347
ניר גד שואל/ת: באיזו מילה נכון לתאר אדם שהגיע ממקסיקו. הביטוי השגור הוא 'מקסיקני', אבל אנחנו נוהגים להגיד 'אמריקאי', ולא אומרים 'ברזיליאני' או 'ארגנטינאני'?
רוביק עונה:
הוויכוח על סיומת השייכות ללאום, מדינה או עיר ימיו כימי העברית, ולאו דווקא החדשה. אנו אומרים 'חיפאי', אך בתלמוד כותבים 'חיפני'. 'ברזיליאני' אינו שגיאה, ו'ארגנטינני' אינו בשימוש עקב רציפות הנ'. אין הכרעה בין 'אמריקני' ו'אמריקאי', ולא בין 'מקסיקאי' ל'מקסיקני', וקובע הנוהג הלשוני. במקרה זה 'מקסיקני' שולט.
348
עוזי בן שלום שואל/ת: "במילון האוסטרלי ( 15.10) כתבת "הארץ ברת המזל". האם אין זו שגיאה? דומני כי זוגתו של "בר" היא "בת" ולא "ברת"? או שמא אני טועה? בהזדמנות זו התייחס נא גם לצורת הריבוי. אני נוהג לומר "בני מצווה" ולא "ברי מצווה"...?
רוביק עונה:
התקן הלשוני המקובל הוא אכן לומר "בת המזל", "בני מזל". ובכל זאת אני עומד מאחורי "ברת המזל", והשאלה נוגעת בסוגיה הרחבה יותר "מה שגיאה"."שתי שקל" זאת שגיאה שיש להילחם בה. לעומת זאת, "ברת מזל" הוא פיתוח טבעי של "בר מזל", שהיא כמעט הצורה הבלעדית במשמעות של lucky, בעוד "בן מזל" מתייחס בעיקר למזלות וכוכבים. נכון שהמילה "ברה" במשמעות "בת" אינה קיימת, אבל גם "בר" משמש רק בסמיכות, ואין היום שימוש בו במשמעות "בן" שלא בסמיכות. בדיקות תפוצה מגלות שימוש רחב מאוד ב"ברת מזל", ועוד יותר ב"ברי מזל", בדרך כלל יותר מן הצורה הנחשבת תקנית. העברית חיה מצוין עם שתי חלופות זו בצד זו במקרים רבים, וגם כאן.בעניין "בר מצווה" הבעיה שונה. "בר מצווה" בעברית החדשה הוא בעיקר האירוע: "שלמה חוגג בר מצווה". לכן שאלת הריבוי אינה קיימת: "חגיגות בר מצווה" היא הדרך הבלעדית, או בלשון הדיבור: "בר-מצוות". לגבי הילד עצמו, כשנאמר עליו שהוא "בר מצווה" אנו פונים לשיח דתי, וכאן כדאי לשמור על הריבוי "בני מצווה".
349
עידו מוסרי שואל/ת: מִרפָאה, מִתפָרה, מִזבָלה, מִכבָסה, מִשטָרה ומִזרָקה הן במשקל מִקְטָלָה. מדוע המילים מַכפֵלה (מערת המַכפלה), מַשאֵבה, מַחצֵבה ומַחלֵבה הן במשקל מַקְטֵלָה?
רוביק עונה:
הכלל המקובל הוא שאתרים או מקומות בהם מתבצע דבר מה יהיו במשקל מִקטָלה, ולכן נאמר מִרפָאה ומִשטָרה. יוצאים מהכלל הן מילים בהן פ' הפעל גרונית, ולכן יש לומר מַחצָבה או מַחלָבה (ולא מחצֵבה ומחלֵבה). לעומת זאת כלים ומכשירים הם במשקל מַקטֵלה, ולכן נאמר מַזמֵרה ומַמטֵרה. מַכפלה היא מילה מקראית. הבלבול בין המשקלים האלה הוא דוגמה לפער מכאיב בין הדרך המקובלת בדיבור לבין התקן הדקדוקי. רוב בני ישראל מעדיפים לדבוק במשקל אחד, מַקטֵלה, ואומרים מַכבֵסה, מַרפֵאה ומחצֵבה.
350
שואל/ת: אני עוסק בחינוך ויש לי בעיה: לתלמיד אני יכול לומר "אתה גאון", אך מה אומר לתלמידה? "גאונית" משמשת לדעתי רק כשם תואר לשאינם בני אדם, למשל: תוכנית גאונית, אך לא אומר "את גאונית". הדרך שבחרתי היא "את גאון", אבל אינני רווה נחת מכך? .
רוביק עונה:
"גאונית" הוא שם תואר תקין לאשה, אך הוא מעורר אי נוחות ולכן מעדיפים את "את גאון" בדומה ל"את עילוי". הסיבה לאי הנוחות היא שבצורת הזכר יש הבדלה: "גאון" הוא כינוי לאדם, "גאוני" הוא שם תואר כללי ("רעיון גאוני"). לעומת זאת צורת הנקבה של "גאון" ו"גאוני" זהה: "גאונית". כדי לפתור את הדילמה נוצרה הצורה "גאונה", שיש רואים בה שפת דיבור. על פי אבן שושן היא הצורה המועדפת.
351
עידו שואל/ת: לגבר אומרים אַשְרֵיךָ. איך לומר לאשה: אַשְרֵך או אַשְרַיִיך?
רוביק עונה:
ממש על פי קהלת: "אשרַיִיך ארץ שמלכֵך בן חורין". הצורות הנטויות, אשרַי, אשרַייך, אשרֵינו וכדומה מקורן במילת הקריאה אַשְרֵי, שהיא צורה נטויה של שם העצם אושֶר.
352
עידן מזכרון יעקב שואל/ת: מדוע בביטוי "לאלוהים פתרונים" נאמר 'פתרונים' בלשון זכר, כשהצורה הנפוצה היא 'פתרונות' בלשון נקבה?
רוביק עונה:
הביטוי "לאלוהים פתרונים" הגיע היישר מן המקרא, שם אומר יוסף לסריסי פרעה: "הלא לאלוהים פתרונים, ספרו נא לי". יוסף מתכוון שיהיה בסדר, לחלום יימצא פתרון. בעברית החדשה הביטוי פסימי: רק אלוהים יכול לפתור את החידה, היא נשגבת מבינתנו. הצורה "פתרונות" מופיעה במדרש, וכמו בלא מעט מקרים שתי החלופות חיות בשלום זו לצד זו.
353
עילי זלצמן שואל/ת: מה נכון, "תיאטרונים" או "תיאטראות"?
רוביק עונה:
צורת הריבוי "תיאטרונים" תקינה ותואמת את הדרך המקובלת בעברית, כמו "מסרונים" ו"חידונים". בלשון חכמים הצורה היא תיאטראות. במדרש רות רבה כתוב: "כיוון ששמעה נעמי כך התחילה סודרת לה הלכות גרים. אמרה לה: בתי, אין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי תיאטראות ולבתי קרקסיאות שלהם".
354
עלמה שואל/ת: חסידי חב"ד מכריזים "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח". איך ניתן היה לנסח את המשפט אילו היה מדובר בנקבה ולא בזכר?
רוביק עונה:
התשובה היפותטית כמו השאלה: "תחי גבירתנו (לקוח מהנצרות), מורתנו ורבָּתֵנו (לקוח מהרפורמים), המלכה המשיחה!".
355
פאר פרידמן, השוהה בימים אלה באוסטריה, שואל/ת: מהי הצורה הנכונה: "חיילים יהודיים" או "חיילים יהודים"? "יהודים אוסטריים" או "יהודים אוסטרים"? "אוסטרים יהודיים" או "אוסטרים יהודים"? ומה עם ריבויו של החייל העברי: "חיילים עבריים" או "חיילים עברים"?
רוביק עונה:
העיקרון המנחה הוא בהבחנה בין שם עצם לשם תואר. "יהודי" הוא גם שם עצם, ואז תופיע י' אחת ('היהודים' חיו בגולה); וגם שם תואר, ואז תופיע י' כפולה (חיילים 'יהודיים'). בדוגמאות שהביא פאר, המילה הראשונה בצירוף תהיה תמיד שם העצם (יהודים, אוסטרים). המילה השנייה תהיה, בעדיפות ראשונה, שם תואר (יהודיים, אוסטריים). ואולם, אפשר לראות כאן גם תמורה תחבירית, כלומר, שם העצם השני מגדיר את שם העצם הראשון, ואין לפסול את "יהודים אוסטרים" או "אוסטרים יהודים". במקרה של "חיילים עבריים" אין בעיה, עברי כאן הוא שם תואר לכל דבר. בעיה דומה אפשר לראות בנקבה, בהבחנה בין "יהודייה" (שם עצם) לבין "יהודית" (שם תואר).
356
שלומית ורועי שואלים: שואל/ת: מה זאת אומרת מלכת אסתר? האם זה כמו מלכת היופי? הרי לא אמרים מלכת אליזבת?
רוביק עונה:
נכון, אבל אומרים הר תבור, נחל קישון והרי אררט. צורת הסמיכות המיוחדת הזו אופיינית לצירופים שבהם הסומך הוא שם פרטי. ובכל זאת נראה שמדובר בהשתלשלות מקרים ולא ביצירה לשונית מודעת. לוין קיפניס, כתב בשירו "משחק פורים": "אני מלכה אסתר, ועל ראשי יש זר". ככל הנראה השתמש קיפניס בצורה המוזרה "מלכה אסתר" מטעמי מקצב, במקום "אני המלכה אסתר". הצורה הזו שובשה בפי ילדי ישראל וגננותיו ל"מלכת אסתר".
357
שלי אור שואל/ת: מדוע המילה "צהריים" מקבלת ריבוי זוגי? מדוע אין כאן מילה ביחיד כמו "בוקר" ו"ערב"?
רוביק עונה:
השאלה מובילה לשלבים המוקדמים של העברית ושל השפות השמיות בכלל. הסיומת הזוגית היתה בעבר סיומת ריבוי. כך נולדו מילים כמו שמים (בערבית ביחיד: סַמא), מים (בערבית ביחיד: מיֶה). לצד סיומת זו התפתחו צורות ריבוי נוספות והסיומת –ַיֶם הובדלה לזוגי, אך מילים שנתפסו בשלב מסוים כריבוי נשארו בסיומת הנקבה, וביניהן צהריים. אין בתנ"ך צורת יחיד לצהריים, אבל קושרים אותה ל"זוהר", כלומר, לאור ולבהירות, ובימי הביניים גם נוצרה צורת היחיד: צהר, בהירות.
358
שליה לוינוביץ שואל/ת: מדוע דווקא צורה 'לביא' היא זו שזכתה לצורת הנקבה 'לביאה'? מדוע לא 'אריה', שהיא הצורה הרווחת?
רוביק עונה:
את השאלה יש להציג ליוצרי המקרא והעברית המקראית. מכל מקום, 'לביא' במקרא הוא אריה בוגר, ו'לביאה' מופיעה בתנ"ך פעמיים כרעייתו המסורה. בעברית החדשה 'לביא' נחשב שפה גבוהה, ואריה היא המילה המקובלת, ולכן הבחירה ב'לביאה' נראית לכאורה לא סבירה.
359
תומר שור שואל/ת: מהי צורת הרבים של המילה "אחריות"?
רוביק עונה:
צורת הריבוי היא "אחריויות", ממש כמו תחרויות ל"תחרות" ו"משמעויות" ל"משמעות". הקושי הוא בשרשרת היו"דים, ולכן כמעט אין משתמשים בצורת הריבוי הזאת. עדיף להשתמש בצירופים כמו "תחומי אחריות" וכדומה.
360
שואל/ת: בעקבות ויכוח שהיה לי עם חבריי, רציתי לשאול כיצד יש לומר: "חמישה שקל", או "חמישה שקלים"? האם היחידות מקבלות צורת רבים או יחיד?
רוביק עונה:
הכללים בעניין זה אינם מוחלטים. על פי הנהוג במקורות ונלמד בעבר כחוקים מחייבים, עד מספר עשר שם העצם יבוא ברבים (חמישה שקלים), מ-11 ואילך – ביחיד (חמישה עשר שקל, מאתיים שקל). השימוש בעברית החדשה מעורבב ורוב השימושים נחשבים תקינים. הטעויות המובהקות הן באי התאמה בין המין של המספר למין של שם העצם (שתי שקל כבר אמרנו?).