שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
61
רותי שואל/ת: כשמדובר במזג אוויר מתי נכון לומר רוח חזקה או רוחות חזקות, גשם יורד או גשמים יורדים ומה לגבי השלג, מדוע הוא מופיע רק ביחיד?
רוביק עונה:
המעבר בין צורת היחיד לרבים במקרים אלה לא נשען על כללים ונוסחאות. גשם, רוח ושלג עשויים להיתפס כשמות קיבוציים שאינם מחייבים ריבוי, אבל גם כהופעות פרטיות של התופעה במקומות שונים. "מחר ירד גשם בצפון ובדרום" לגיטימי, "מחר ירדו גשמים בצפון ובדרום" נכון ולגיטימי, ומתאים יותר לתחזית מקצועית. מאחר שכמעט לא יורד בישראל שלג לא נשמע כמעט את צורת הרבים, אבל אין לכך מניעה, וראיה לכך היא הביטוי 'סופת שלגים'.
62
ענבר שואל/ת: איך נקבע מינה הדקדוקי של מילה שמקורה באנגלית? למשל איך נקבע שהמילה "בנק" היא זכר?
רוביק עונה:
ברירת המחדל של שמות עצם לועזיים היא זכר, והתואר שאחריה יותאם למין: אינטרס משותף, סופרמרקט עירוני, חומוס אסלי, ג'ירף צעיר. כאשר השם הלועזי מסתיים בתנועת a הוא משתלב בסיומת הנקבה העברית –ָה, ונחשב נקבה: הרפובליקה החמישית, פסיכולוגיה קלינית, טחינה גולמית, ג'ירפה צעירה וכדומה. זאת למרות שאין בשפות האירופיות המשפיעות משמעות זכרית או נקבית למילים המסתיימות ב-a. שמות תואר עוברים הסגלה לעברית: פופולרי/פופולרית/פופולריים/פופולריוֹת.
63
ולד שואל/ת: שאלה שמטרידה אותי היא מקור או סיבת ההחלטה שציפורן בלשון רבים תהיה 'ציפורניים'. הרי כל שאר האיברים בגוף הם עם סיומת "ַיים" בגלל שיש שניים מכל דבר, ידיים, רגליים, לחיים ואפילו אופניים. לעומת זאת אצבעות שעליהם נמצאות הציפורניים אינם אצבעותיים שזה הגיוני מכיוון שיש יותר משתי אצבעות, אז מה פשר הדבר?
רוביק עונה:
כמו הציפורניים גם השיניים אינן זוגות, שלא לדבר על המעיים. השפה אינה מערכת סגורה הבנויה על נוסחאות מוחלטות אלא יש דברים שהתגלגלו בה לאורך ההיסטוריה, ויש שימושים לא מעטים בצורת הזוגי שאינם מתייחסים לזוגות, בין היתר 'שמיים', 'אפיים' במשמעות פנים ועוד.
64
דב שואל/ת: באליפות אירופה באתלטיקה, בתחרות הקפיצה במוט, שדרנית הטלוויזיה ציינה כך: "הפולני עבר גובה של חמישה מטרים ששים ואחד" [5.61]. למרות של"חמישה" הוסיפה את שם העצם "מטרים", ל"שישים ואחד" לא הוסיפה את שם העצם "סנטימטרים". אני סברתי עד כה שאכן ניתן למנות ללא ציון שם העצם, אבל אז יש לעשות זאת על-ידי שימוש במספר סתמי, שכידוע בא בלשון נקבה. כלומר: "חמישה מטרים שישים ואחת", או אפילו: "חמש שישים ואחת". אשמח אם תעשה לי מעט סדר בעניין. יהודה ספיר מוסיף: שאלתי למחיר חפץ מסוים ונעניתי: חמישה שקלים ושישים אגורות. מצוין, שקל זה זכר. כששאלתי למחיר של חפץ אחר נעניתי: ארבע ושבעים. לא צוין המטבע. לכן נשמע כספירה סתמית, כלומר בלשון נקבה. האם זה נכון?
רוביק עונה:
נושא זה הוא ככל הנראה לָקוּנה במערכת התקנות של שם המספר, שהיא אחד התחומים הסבוכים יותר בדקדוק ובתחביר העברי. כאשר שם העצם מתייחס ישירות למספר הוא מותאם למין שם העצם: "אוטובוס אחד", "עשר ילדות". בצירופים שבהם המספר מציין מקום בסדרה (אבל לא כמספר סודר) המספר יהיה סתמי, כלומר, בצורה הנקבה: "אוטובוס מספר אחת", ולכן גם "הקילומטר המאה ואחת", למרות שנפוץ יותר "הקילומטר המאה ואחד". הלקונה מתייחסת למצבים שבהם שם העצם נעדר, ומובן מן ההקשר. לכאורה גם הוא צריך להיות מותאם למין העצם החסר (מטר שמונים ואחד), אבל יש נטייה בלשון הדיבור להשתמש גם כאן במספר הסתמי. נטייה כזו קיימת גם במקרים שבדוגמה של יהודה ספיר, אך הכלל הוא שיש לומר "ארבעה ושבעים".
65
דורון שואל/ת: אחד המרואינים בגל"צ תהה האם אומרים פילגשים או פילגשות? זה מזכיר לי שבערבית, פרוש המלה חאמל הינו אשה בהריון (לא אומרים חאמלה, היות וגבר, עדיין, לא יכול להכנס להריון...). האם אותו הדין חל על המילים פילגש-פילגשים?
רוביק עונה:
בעברית המקראית מילים רבות שמינן נקבה אבל הריבוי שלהן הוא זכרי, כמו עיר/ערים, אשה/נשים, נמלה/נמלים ועוד. כך גם פילגש/פילגשים. אין לכך קשר למשמעות המילה, אלא לדפוסים שנוצרו בעבר הרחוק.
66
ליאן מילגרם שואל/ת: האם תיקני לומר - בן נוער, בת נוער?
רוביק עונה:
המונח 'בני נוער' משמש רק ברבים ובזכר, כשם קיבוצי. הוא גלגול של הצירוף 'בני נעורים' מתהילים: "כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים". צורת היחיד הלא קיבוצי היא נער או נערה.
67
מיכאל וולף שואל/ת: צורת הרבים של מגזר היא מגזרים. למה צורת הרבים של מדבר אינה מדברים?
רוביק עונה:
'מדבר' בניגוד ל'מגזר' היא מילה תנכית וכמו במקרים רבים אחרים צורות הריבוי שלה אינן אחידות. בתנ"ך לא מופיעה כלל צורת רבים של 'מדבר'. בלשון חכמים מופיעות הצורות מדבָרות ומדבָריות, ובכתבים מאוחרים יותר מדבָרים. היום השימוש הרווח הוא בצורת הריבוי מדבריות.
68
מגי גולדשטיין שואל/ת: מהי צורת הרבים למילה "זוגיוּת"?
רוביק עונה:
אם מוכרחים, צורת הריבוי תהיה זוגיוּיוֹת. אבל רצוי מאוד להימנע, ולהשתמש בצירוף: 'מודלים של זוגיות', 'מקרים של זוגיות' וכדומה.
69
מירה הראל, בארות יצחק שואל/ת: מה שם הנקבה של העַיִר? בקיבוצנו המליטה האתון נקבה, ופרץ ויכוח על כינויה: עִירָה עָיֶרֶת עֲיָרָה עַיִּרָה ואולי כינוי אחר?
רוביק עונה:
במקורות ובמילונים אין צורת נקבה ל'עַיִר'. הדוגמה הקרובה היא סְיָח, אף כי המשקל אינו זהה, אבל אפשר בעקבות סְיָיחה לומר עֲיָירה, למרות הזהות עם המילה במשמעות עיר קטנה. גם 'עִירה' היא פתרון סביר, ואולי תביאו בכך גאולה לעולם ביצירת מילה חדשה. אגב, סְיָח פירושו בתלמוד עַיִר, בן החמור.
70
שואל/ת: שדה הוא זכר ובריבוי, על פניו, שדות. עם זאת, בתנ"ך מופיעה הצורה "שדי מואב", ועל אותו משקל נקראים יישובים גם כיום "שדי חמד", "שדי תרומות", "שדי אברהם". לעומת זאת, ישנם גם "שדות מיכה", ו"שדות ים" ו"שדות נגב". האם הצורה "שָׂדים" בריבוי תקינה לשונית? רק בנסמך?
רוביק עונה:
אכן, רק בנסמך מופיעה צורת הריבוי הזכרית של 'שדה', וזו לא דוגמה יחידה לאי סדירות הזכר והנקבה בנטיות בשפת המקרא. קבר היא מילה בזכר, הזוכה ברבים לשתי הצורות: קברים וקברות, וכך בסמיכות: קברי-, קִבְרות. קֶרֶן היא מילה בנקבה, שצורות הריבוי שלה הן בנקבה (קְרָנות) ובזוגי (קרניים), ובסמיכות שתי האפשרויות מתקיימות: קרני-, קַרנות. על פי חלק מהחוקרים אי הסדירות מעידה על כך שעצם החלוקה של כל רכיבי השפה לזכר ונקבה היא מאוחרת, ובמקרים מסוימים שרירותית.
71
אורנה שואל/ת: אלוהים הבטיח לנוח אחרי המבול: "זאת אות הברית". האם המילה "אות" היא זכר או נקבה?
רוביק עונה:
'אות' שייכת לקטגוריית המילים הדו-מיניות, שמינן גם זכר וגם נקבה, וכך הדבר בתנ"ך. בשלב מאוחר יותר של העברית החל להיווצר בידול בשימוש. 'אות' בזכר היא סימן במשמעות רחבה ("ניתן האות"), 'אות' בנקבה היא סימן במערכת כתב (האות אלף נכתבת...).
72
אריאל נובופלנסקי שואל/ת: מדוע ברבים של 'אֵזור' א' משתנה לחטף פתח?
רוביק עונה:
צורת הרבים אזורים נכתבת בשתי צורות: אֲזורים וכן אֱזורים. בשני המקרים חל חוק החיטוף, באשר א' מתרחקת מן הטעם. נראה שתנועת a הועדפה כאן למרות שהתנועה ביחיד היא e בעקבות אנלוגיה למילים רבות המתחילות בא' קמוצה: אָסון/אֲסונות וכדומה.
73
דליה דיימל שואל/ת: האם כבשות זה רבים של כבשה? ואם כן, הרי כולנו גדלנו על כבשים ולא על כבשות. בספר לילדים מה נכון ורצוי לכתוב: כבשים או כבשות?
רוביק עונה:
בתנ"ך צורת הריבוי הבלעדית של כבשה היא כבשים. במדרש מופיעה ובתפוצה רחבה הצורה החלופית כְבָשׂות. סיומת זו משמשת גם כצורה הבלעדית של הסמיכות: כִבְשׂות. בעברית החדשה נהוגה הצורה התנכית, כבָשים, לצד הסמיכות כִבשות, וכך ראוי גם לכתוב לילדים.
74
יעקב מישורי שואל/ת: מרפק זה זכר או נקבה?
רוביק עונה:
'מרפק' היא מילה תלמודית ומינה זכר.
75
רותי שואל/ת: מתי משתמשים במילים הבאות ביחיד ומתי ברבים: רוח נושבת..... רוחות עזות... גשם יורד..... גשמים יורדים... שלג יורד......
רוביק עונה:
...... גם וגם, בדרך כלל על פי העוצמה והפיזור. כאשר הגשם, הרוח והשלג עזים מאוד ובאזורים שונים נהוג לעבור לרבים: "גשם יורד באזור חיפה", "גשמים יורדים ברחבי הארץ".
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >