שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
166
חניה פישמן שואל/ת: לאחרונה משתמשים קריינים ואנשי ציבור בביטוי 20 שנים, או 2,500 שנים. בעבר נאמר 20 שנה. האם זה טרנד, או שנכון לומר כך?
רוביק עונה:
בקבוצת מילים בעברית מתאפשרת כבר במקורות צורת ריבוי כפולה – ביחיד וברבים. קבוצה זו כוללת בעיקר מטבעות (שני שקל/שני שקלים), שמות עצם הקשורים בבני אדם: ילד (שנים עשר ילד), איש מ-11 ומעלה (חמישים איש, ארבעים איש ואשה), מידות (שלושה קילומטר וגם שלושה קילומטרים) ומונחי זמן – יום מ-11 ומעלה (עשרים יום מול עשרים ימים), חודש ושנה.
167
אמיר שואל/ת: מדוע אנו משתמשים ב"זה" גם בשביל נקבה? לדוגמה "תן לי את החולצה. תן לי את זה." מדוע לא אומרים "זאת" או "אותה"? האם זאת טעות? האם זאת השפעת it באנגלית?
רוביק עונה:
'זה' ו'זאת' הם כינוי רמז. כבר במקרא משמשות שתי המילים בשתי דרכים מרכזיות: רמז לחפץ או אדם מסוים, ואז הוא יתאים לזכר או לנקבה בהתאמה; וכינוי רמז סתמי, שבו ידוע אל מה רומזים, אך אין התייחסות לטבעו או למינו של האובייקט. במקרים אלה הן 'זה' והן 'זאת' משמשים ללא חוקיות. למשל, כאשר אנו הולכים לחנות הגדים ומתלבטים בין שתי חולצות, עדיף לומר למוכר: "תן לי את זאת", ואף נצביע על החולצה שנבחרה. אם אם מישהו יקח מאתנו את החולצה, התגובה הטבעית תהיה בשימוש הסתמי: "תן לי את זה". אין כאן כאמור טעות אלא שימוש תקין ומעוגן במקורות. כאשר שם העצם מפורש, יחול כאן חוק התאם המין והמספר: "תן לי את החולצה הזאת", "תן לי את הכובע הזה".
168
רחל דננבאום שואל/ת: בפרסומת ברדיו אומר המפרסם קופיקו לקראת טו בשבט: "צאו מהמסַכִּים" . חיפשתי מלים מקבילות ולא מצאתי, כמו צורות רבים של מוסך, אנך, ענף.
רוביק עונה:
המילה מסך היא מן השורש סכ"ך, ולכן מופיע דגש בכ': מסַכִּים. גם מוסך, מאותו שורש, תקבל דגש ברבים – מוסַכּים. לעומתן אנך וענף הם משורשים שלמים ולא כפולים, ואין לשים דגש בל' הפועל. דוגמאות נוספות: מְסַבּים (קוגלגרים), דּפים ועוד.
169
טום שואל/ת: האם מילים בלועזית נרשמות הן בזכר והן בנקבה? או שמגדרן הינו חד משמעי?
רוביק עונה:
בדרך כלל מילים לועזיות הן בזכר, אלא אם כן יש רכיב שמציין אותן כנקבה. בדרך כלל זו סיומת –ה, ולכן אנציקלופדיה היא "עברית", והבסטה בשוק פתוחה משמונה בבוקר. גם הזברה לובשת פיג'מה, ואם רוצים אפשר לומר "הזברה הזכר".
170
מזל שואל/ת: הריבוי של כַת הוא כַתּות ואילו הריבוי של גַת הוא גִתּות. מה ההסבר לכך?
רוביק עונה:
בשתי המילים נבלע עיצור מקורי. המילה גת כוללת במקורה, בהשוואה לשפות נוספות, את העיצור נ', כת היא מהשורש הכפול כת"ת ויש סבורים גם כאן שהמקור הוא כנת. בנטיות, נקבה וריבוי, התנועה יכולה להיות a או i , ואין לכך הסבר מבחין שיטתי. כך מ'גַן' נקבל בנקבה גם גַנָּה וגם גִנָּה. במקרה של כת, הריבוי המקורי הוא דווקא כיתות, בדומה לגיתות, ואולם בעברית החדשה נקבעה צורת הריבוי כתות כדי להבדיל את הכת מן הכיתה, שהריבוי שלה הוא כיתות.
171
דפנה אלון שואל/ת: מהי צורת הנקבה של רֵעַ, חבר? מכיוון שרעייתו נתפס כאשת איש, אשמח לדעת האם נכון לומר רֵעָה? כלומר האם רֵעֲתוֹ = חברתו?
רוביק עונה:
בתנ"ך המילה רֵעַ נפוצה מאוד, ולצורת הנקבה רֵעָה שלוש הופעות, כולן ברבות, כמו בסיפור בת יפתח: "ותלך היא ורעותיה ותבך". אפשר לראות בצורה רעיה, המופיעה רק בשיר השירים, צורת נקבה חלופית של רֵעַ, והיא התבדלה בתנ"ך לאשה אהובה, ובהמשך לאשה נשואה.
172
דוד צמיר גל שואל/ת: "תחת": זכר או נקבה?
רוביק עונה:
'תחת' היא מילת סלנג שמקורה ביידיש. השימוש המקובל בה הוא בלשון זכר. 'תחת' היא מילת יחס הנפוצה במקרא שאין לה סימון מין, אך במקורה היא הייתה ככל הנראה שם עצם בזכר.
173
דפנה שואל/ת: כשאומרים זוג תחתונים, האם הכוונה לפריט אחד או שניים? הרי להבדיל מזוג נעליים, כשמדובר בתחתונים אין מדובר בשני פריטים נפרדים, וכך גם לגבי מכנסיים ומשקפיים.
רוביק עונה:
זוג תחתונים הוא פריט אחד, כמו זוג מכנסיים וזוג משקפיים. גם זוג נעליים הוא למעשה פריט אחד, שהרי נעליים יכולים לשמש רק כשהן נרכשות כזוג. מכנסיים, כמו תחתונים, מורכבים משני שרוולי רגל, ומשקפיים משתי עדשות. מאחר שכל המילים האלה הן בצורות ריבוי: רבים רגיל או זוגי, נדרשת התוספת 'זוג' כדי להדגיש שנקנה רק פריט אחד. "הלכתי לשוק וקניתי מכנסיים" אינו מציין את מספר הפריטים שנרכשו. "כיבסתי תחתונים" – אין לדעת כמה.
174
אלכס שפי שואל/ת: מדוע צורת הרבים של שוּק היא שווקים (ובנסמך שוּקֵי -) וזאת בניגוד לריבוי של הרבה שמות על אותו משקל ביחיד: טורים; בולים; סוסים; גורים; לולים; כּוּרים; גופים; חוגים; מומים; נורים; תותים; צוקים; צורים. כמו כן, מדוע צורת הרבים של דוּד היא דוודים כמו שווקים, אבל גם דוּדים (בנסמך דוּדֵי-) (עפ"י החלטת האקדמיה ללשון )? מדוע צורת הרבים של שוֹר היא שוורים (כמו שווקים) ולא שוֹרים בניגוד לחוֹרים או תוֹרים? שורה תחתונה: האם יש כאן כללים מסודרים?
רוביק עונה:
אי הסדירות אופיינית לעניינים שונים בשפה העברית. יש לזכור שהתנ"ך הוא התשתית של העברית החדשה, והוא לא נשען על כללים לשוניים מווסתים ומחייבים או על תקנות אקדמיה. יוצרי העברית החדשה קיבלו ללא שינוי דפוסים שנקבעו בתנ"ך. ואכן, בתנ"ך יש סוסים, ולצידם שווקים ושוורים. הדוד זוכה בתנ"ך לשתי צורות רבים: דודים ודוודים. במקרים מסוימים כמו לול או מום אין צורת רבים במקרא והריבוי הולך לצורה הפשוטה: לולים, מומים. ברבדים מאוחרים יותר של העברית, כמו בעברית החדשה, צורת הריבוי של מילים במבנה הזה תשמור על תנועת u גם ברבים: בולים.
175
נעמי שואל/ת: "אשרייך" היא הצורה הנהוגה למילה "אשרי" בנטייה על דרך הרבים לנקבה. ואילו בקהלת, כתוב- "אַשְׁרֵךְ" (צרה ושווא), וכן גם בפיוט "יְרוּשָׁלַיִם אַשְׁרֵךְ" של ר' דוד בוזגלו. מדוע מתייחסים למקורות כ"טעות" ולא כיוצא מן הכלל?
רוביק עונה:
על פי המקורות הצורה הנכונה היא דווקא אשרֵיך, אשרַייך היא צורה מאוחרת יותר. אשרֵי היא מילת קריאה שזכתה לקבל נטייה. מאחר שהיא מסתיימת ב-י כדרך שמסתיימות צורות סמיכות ברבים, היא נתפסת כריבוי, ולכן נולדה אשרייך, על פי צורת הריבוי בנקבה (כמו נעלייך, ילדייך וכדומה). ואולם, זוהי צורה חריגה מלכתחילה. אשריךָ פירושו 'אשרי' לךָ, אשריכם – אשרי לכם, אשרֵיך – אשרי לך.
176
יוש בר-מאיר שואל/ת: ציטוט: "החולים ישוחררו לבתיהם". נכון או לא? להבנתי לא נכון, משום שהמשמעות שכל חולה יש לו יותר מבית אחד. צ"ל : "ישוחררו לביתם"?!
רוביק עונה:
'ישוחררו לביתם' אולי אינו שגיאה, אבל יכול להטעות, ולעורר רושם שכל החולים ישוחררו לאותו בית. אין כל מניעה לומר "ישוחררו לבתיהם", אבל אם רוצים פתרון אלגנטי רצוי לכתוב או לומר "שוחררו איש איש לביתו".
177
יגאל חרמוני שואל/ת: שמות עצם רבים באים בצורה של זוג כמו ידיים, רגליים וכדומה. אבל צמוד למכנסים יש תחתונים, מתחת לעפעפיים יש אישונים, בהמשך השוקיים נמצאים העקבים. מה הסיבה?
רוביק עונה:
השימוש בסיומת הזוגי אכן אינו עקבי בעברית, מסיבות היסטוריות שונות. יש מילים זוגיות שאינן מייצגות זוג אלא ריבוי כמו שיניים או מעיים, ולחילופין יחיד שאפשר לראות בו גם ריבוי כמו אפיים, שמים ומים. לצד זה חדלנו כמעט להשתמש בצורת הזוגי, בניגוד לערבית, אלא אם כן מדובר בצורת זוגי כמו 'גרביים' בעקבות 'נעליים'. בדרך כלל הצורה נקבעה כבר במקורות לכאן או לכאן. במקרה של 'תחתונים', המילה היא קיצור של "בגדים תחתונים" שהתייחסה גם לסוגי בגד אחרים המונחים מתחת לבגד העליון (מכנסיים או חולצה וכדומה), עד שיוחדה למשמעות המקובלת היום.
178
גלית שואל/ת: כיצד מיידעים את המספר 30,000? שלושים האלף או השלושים אלף?
רוביק עונה:
שלושים אלף, בדיוק כמו חמש מאות או שנים עשר, מתפקדת כמילה עצמאית. לכן יש לומר הילד השלושים אלף, ממש כמו הכבש השישה עשר. יש מצבים מיוחדים שבהם המספר מתפרק לגורמיו, וה' הידיעה עשויה לחצוץ, למשל: שלוש המאות הראשונות לספירה עברו בשלטון האימפריה הרומית.
179
אריק שואל/ת: כאשר אני רוצה לתת שם-תואר ברבים למספר שמות עצם מעורבים (זכרים ונקבות), איזה מין יקבל שם התואר? לדוגמה: *הידע מתבטא במספר המושגים, המשפטים והתכונות השונות / השונים".
רוביק עונה:
שם התואר הקובע בהתאם מין ומספר בשרשרת שמות עצם הוא שם העצם בזכר. האפשרות השנייה שבשאלה (השונים) היא הנכונה, אלא אם כן שם התואר מתייחס רק לתכונות.
180
ורדה פנסו שואל/ת: אני עובדת בשירותים הווטרינריים שבמשרד החקלאות. שאלתי היא איך נכון לכתוב: וטרינריים או וטרינרים. אני מרגישה/חושבת ש"וטרינרים" היא צורת הרבים ל"וטרינר" כלומר, הרופא, ו"וטרינריים" הם הצורה הנכונה כאשר כותבים "שירותים וטרינריים" – כלומר, הם סוג השירות הניתן.
רוביק עונה:
המחשבה שהעלית מדויקת. 'וטרינר' הוא שם עצם: בעל המקצוע. 'וטרינרי' הוא שם תואר. ברבים 'וטרינרים' הם בעלי המקצוע, 'וטרינריים' – שם התואר, כגון 'רופאים וטרינריים'. בנקבה יחידה ורבות הצורות מתאחדות.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >