שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
106
שחר שואל/ת: כשזוג גברים יוצא לטיול (או מתחתן) ניתן לומר להם - שתשמרו אחד על השני. מה קורה כשרוצים לברך זוג הטרוסקסואלי לרגל נישואין - כיצד יש לומר - שתשמרו אחד על השנייה? אחת על השני? זה על זה? זה על זאת? כל בחירה נראית לי טעונה בהטיה מגדרית - מי הצד ששומר על מי? השאלה אם יש צורה תקינה אחת שמאפשרת נייטרליות מגדרית בהקשר זה או לפחות משמרת את ההדדיות בין הצדדים שברצוני לבטא.
רוביק עונה:
הסוגיה קיימת לא רק לגבי הפועל 'לשמור' אלא גם 'לאהוב', 'לכבד' וכדומה. קשה מאוד להימלט מההטיה המגדרית. יש אמנם טענה שכיוון שהצורה הזכרית נחשבת גם הצורה הלא מסומנת, אין בעיה לומר 'זה על זה', אך זו טענה מיושנת. יש שתי דרכים לפתור את הדילמה. האחת היא להחליט שזה לא מאוד חשוב ולהשמיע את מה שעולה על השפתיים. השנייה היא להשמיע ביטוי כפול: "שתשמרו זה על זו וזו על זה", "או תשמרי עליו, ואתה תשמור עליה".
107
לייב שואל/ת: אני צריך לכתוב משפט בו יש שני שמות עצם, הראשון זכר והשני נקבה, ופועל הנוגע לשניהם. מה תהיה הטיית הפועל?
רוביק עונה:
על פי כללי העברית הצורה הזכרית במצבים אלה קובעת. יחד עם זה, כשעוסקים בפועל בדרך כלל זו אינה בעיה. למשל: "הצרצר והנמלה שוחחו ביניהם", "הדבורה והנמלה שוחחו ביניהן" - ההבדל במינים בין המשפטים הוא רק במילת היחס (ביניהם/ביניהן) ולא בפועל. הבעיה קיימת רק בפנייה בגוף שני עבר, שבה יש הבחנה בין זכר ונקבה (הלכתם/הלכתן). כמו כן יש כמובן הבחנה בצורות הבינוני: "הצרצר והנמלה משוחחים" ולא "משוחחות".
108
שני שואל/ת: כיצד הוגים את המילה ״כיסאות״, ולאיזה משקל היא שייכת?
רוביק עונה:
הצורה הנכונה היא כיסְאות, בשווא בס', ולא כיסָאות, צורה דיבורית נפוצה, שנועדה ליצור חציצה בין העיצורים ס' וא', כדי שהמילה לא תישמע 'כיסוֹת'. למילה כיסא אין שורש, כמו למילים רבות במקורות.
109
מאיר מינדל שואל/ת: אם בבית הקברות גבר שנפטר הוא "בר מינן", האם יש גם הגדרה לאשה-"בת מינן"?
רוביק עונה:
המילה 'בר' היא רבת משמעויות. פירושה גם 'בן' בארמית, וכן תבואה מנופה, ניקיון, וכן 'חוץ', כמו בביטוי 'מלבר ומלגו', מבחוץ ומבפנים. 'בר מינן' פירושו 'חוץ מאתנו', והוא משמש במשמעות מת, אדם שיצא מעולם החיים, וגם בעיקר בלדינו במשמעות 'חס וחלילה', מובן שאין מקום לביטוי 'בת מינן'.
110
שמואל שואל/ת: שלוש צינורות או שלושה?
רוביק עונה:
שלוש צינורות או שלושה? צינור הוא שם עצם ממין זכר, ולכן יש לומר שלושה צינורות. צינור שייך למילים רבות מן המקורות שבהן יש מעין שיכול מגדרי: מילה בזכר בסיומת נקבה (אבות, שדות, צינורות), מילה בנקבה המסתיימת בסיומת זכר (ערים, אבנים). בתנ"ך 'צינור' הוא בסיומת זכר (צינורֵי...), הסיומת בנקבה היא תלמודית.
111
אודי לם שואל/ת: בקשר לריבוי של שמות בעלות מקצוע: האם נכון לומר "נגרת" כמו "נווטת", או "נגרית" כמו "ספרית", ומה הצורה הנכונה בריבוי? לאחרונה שמעתי באחת מתכניות הרדיו את המילה "נגריות" שהתייחסה לבעלות המקצוע, ולא למקום העבודה, מעניין אותי מה נכון.
רוביק עונה:
שמות מקצועות בנקבה נוצרים בשלוש דרכים: סיומת –ָה (מזכירה), סיומת –ֶת (ציירת, כתבת), סיומת –ית (שדרית, עיתונאית). הבחירה היא לפעמים עניין של הרגל ויש גם שמות מקבילים. כאשר שם המקצוע הוא במשקל המקצועות קַטָּל אין כמעט הופעות לסיומת –ָה. במקרה של נגר, הדרך המקובלת היא נַגָּרית.
112
דנה ברעם שואל/ת: אני צריכה להשתמש בצורת יחיד של המילה "כישורים" (יכולות, תכונות - לא מכשיר הטווייה). האם אפשר לכתוב "כישור"? רב-מילים טוען שהצורה אינה רווחת, אבל האם היא אפשרית? ואם לא - איזו חלופה תוכל להציע לי?
רוביק עונה:
יש בעברית מילים רבות הנהוגות רק ברבים, והדבר מוכר כבר בתנ"ך ובלשון חז"ל. למשל: נפתולים, כיסופים, נישואים, נדודים, עשתונות ועוד ועוד. טכנית ניתן להפיק מהן צורת יחיד, אבל הדבר אינו נהוג ומבחינת סמנטית בדרך כלל אינו הגיוני. 'כישורים' שייכת לקטגוריה הזו, ופירושה מכלול היכולות של אדם. צורת היחיד המתאימה תהיה 'יכולת', אף כי היא אינה נרדפת לגמרי לרעיון המובע ב"כישורים".
113
ארנון שואל/ת: אירוע חד שנתי מתקיים אחת לשנה. אירוע דו שנתי - מתקיים אחת לשנתיים או פעמיים בשנה?
רוביק עונה:
אירוע דו שנתי מתקיים אחת לשנתיים. אירוע המתקיים פעמיים בשנה הוא אירוע חצי שנתי.
114
הודיה שואל/ת: האם תוכל לומר לי איך אומרים ברבים "דו שיח"? הכוונה לא לשיחה של מספר אנשים שעולה על 2, אלא על 'כמה דו שיח'... (אם מדברים על דו-שיח כזה, ודו-שיח כזה, ודו-שיח כזה...).
רוביק עונה:
אין קביעה נחרצת בנושא, וכמעט שלא נהוג להציג ריבוי לצירוף. הדרך האפשרית והסבירה, אם צריך, היא דו-שיחים, בדומה לריבוי של דו-קרב: דו-קרבות. אגב, 'רב שיח' אינו יוצר בעיה, ניתן ליצור ריבוי – רבי שיח, אך המילה דו אינה מקבלת ריבוי, בניגוד לרב.
115
נעם שגב שואל/ת: אני מרצה לסטטיסטיקה והסתברות. איך אומרים: 'הסתברות מותנה' או 'הסתברות מותנית' (הסתברות תחת תנאי מסויים)?
רוביק עונה:
מותנית היא צורת בינוני נקבה של בניין הופעל, בשורש תנ"ה, גזרת נחי ל"ה. במקרים אלה הסיומת תהיה תמיד –ֵית ולא –ָה.
116
חנה קאופמן שואל/ת: אות, אותות, זה זכר או נקבה?
רוביק עונה:
אות במשמעות סימן היא בזכר, אותו - בזכר רבים. אות במשמעות האות הכתובה היא בנקבה. אותיות - נקבה רבים.
117
חגית שואל/ת: יש שני תרגומים של המילה "ימים" (הריבוי של ים ויום) בארמית- "יומין" (דניאל ז' פס' ט) ו"יומיא"(שם פס' כ"ב). האם אחד מהם פרושו גם "ים"?
רוביק עונה:
שני התרגומים הם צורות ריבוי של יום (יומא בארמית). על פי תרגום אונקלוס הריבוי של 'ים' – (ימא בארמית) הוא יְמָמְיָא.
118
נעמי שואל/ת: איך אומרים שַמָּש (של חנוכה) ברבים?
רוביק עונה:
הצורה היא שַמָּשים, והיא מתאימה גם לבעל המקצוע בבית הכנסת או בבית הספר.
119
ציפי ואורי שואל/ת: התעוררה אצלנו בקבוצת התעמלות מעורבת מחלוקת. איך צריך לפנות לקבוצה, בלשון זכר או נקבה. היו שגרסו שהרוב קובע, היו שגרסו שגם אם יש זכר אחד צריך לפנות בלשון זכר. נשמח לפתרון המחלוקת.
רוביק עונה:
הכללים היבשים ברורים: זכר אחד בקבוצה מספיק כדי שהפנייה התקנית תהיה בזכר. אלה אינם חוקי מדינה מחייבים, ואין כל מניעה לבחור בפנייה בנקבה רבות, ועדיפות צורות פנייה העוקפות את הסוגיה, או מדגישות בפנייה את שני המינים. האפשרויות האלה עדיפות גם כאשר יש רוב גברי או שוויון מספרי.
120
עדי קליס שואל/ת: אני צריכה להטות את ״הצטלבתי״ רק בגוף לנסתרות. נכון לומר הן הצטלבו? נשמע לי לא הגיוני כי תמיד יש ״נה״ בהן נקבה. לדוגמה: תותרנה.. אבל לא מצאתי משהו שקרוב לזה.
רוביק עונה:
בעבר בחלק מהמקרים יש צורה משותפת לזכר ונקבה: הצטלבתי, הצטלבנו, הצטלבו, וכך בעתיד: אצטלב, נצטלב. בגוף שני יש צורות נפרדות: הצטלבתם/תן, הצטלבתָ/תְ. ביחיד בגוף שלישי: הצטלב/הצטלבה. בעתיד נוכחות ונסתרות יש שתי צורות שאפשר לבחור ביניהן: תצטלבו או יצטלבו, לצד תצטלבנה; וכך בציווי: הצטלבו וגם הצטלבנה, שתי הצורות תקינות. כאמור, 'הצטלבו' בעבר היא הצורה הבלעדית לזכר ולנקבה כאחד, מאז ימי התנ"ך ועד ימינו אלה.
< הקודם ... 6 7 8 9 10  ... הבא >