שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
16
ארז ניר שואל/ת: מה צורת הרבים של דין וחשבון?
רוביק עונה:
באופן תקני צריך היה לומר 'דינים וחשבונות'. אבל מאחר שהצירוף הפך לצירוף כבול אין משתמשים בצורה הזו, אלא בצורות הרבים של ראשי התיבות דו"ח, שהפכו למילה עצמאית: דוחות.
17
נועם שואל/ת: בעברית ניתן, במקרה של יחסי מרות, להשתמש בתצורת רבים המתארת ישות יחידה. למשל בעלים, או אלוהים. גם אדונים ניתן נראה לי. האם יש לזה תקדים בשפות אזוריות נוספות (כנענית, ארמית וכו')?
רוביק עונה:
שימוש בצורת רבים במשמעות יחיד היא התפתחות פנימית המוכרת בשפות שונות ומטעמים שונים. במקור מדובר ברבים, כמו במילה אלוהים, אבל מסיבות חברתיות, תרבותיות או דתיות המילה מקבלת משמעות של יחיד. כך הדבר גם במילים ארמיות שנקלטו בעברית: נישואין, גירושין וכדומה.
18
נתן שואל/ת: אומרים לילד "מגיע לך סוכרייה". האם צריך לומר "מגיעה לך סוכרייה", שיהיה התאמה בין הנושא לנשוא.
רוביק עונה:
כללי ההתאמה אכן מחייבים לכתוב 'מגיעה' (כפי שהם מחייבים לכתוב 'שתהיה התאמה'). ואולם 'מגיע לי/לך/לנו' הפכה להיות מטבע לשון מקובלת בלשון הדיבור, ועם הזמן היא נכבלה ומכאן השימוש הדיבורי, שכאמור אינו תקני אך אינו טעות דקדוקית חמורה בדיבור.
19
דן שרון שואל/ת: איך אומרים כלונס ברבים - כלונסים או כלונסאות?
רוביק עונה:
צורת הרבים על פי כל הופעותיה בלשון חז"ל היא כלונסאות, וגם כלונסָיות וכלוּנָסות.
20
הילה יוסף שואל/ת: האם הדרך הנכונה לומר נוודת, אני מנוודת בארץ? האם זה תקני לומר נוודה?
רוביק עונה:
צורת הנקבה היא נַוֶודֶת. נוָודָה אינה צורה תקנית או מקובלת. לנַוֵוד אינו פועל בעברית. יש לומר אני נדה או נודדת בארץ.
21
רותי שואל/ת: לגבי התחיליות: חד-, דו-, תלת-, מה קורה עם מספרים גבוהים יותר כמו 'חמש', שש, וכו'?
רוביק עונה:
במקרים אלה המספר מופיע בצורת הסמיכות: חֲמֵש-שנתי, שְבַע-חודשי וכדומה. צורות הסמיכות מוכרות מהמספרים 11-19, חלקן אינו משמש אלא במספרים, כמו 'תְשַע'.
22
אילון שואל/ת: בשיר "שלווה" של להקת הנח"ל שרים "איזו מין שלווה ולא עושים שום דבר, איזו מין שלווה ועוד שבוע עבר". אם אני מבין נכון, ניתוח הביטוי הוא "איזה מין של שלווה". אז למה "איזו מין"?
רוביק עונה:
הקביעה הדקדוקית פה יכולה ללכת לכאן או לכאן. 'מין' אינו נושא המשפט אלא 'שלווה', ו'מין' מתלווה אליה. לכן הגיוני דווקא להתייחס לצירוף כנקבה.
23
אילן ארבל פרנבך שואל/ת: לסירה יש "שפיץ" אחד ו"זנב" אחד, מדוע חרטום ביחיד וירכתיים ברבים? מדוע לא ירכת?
רוביק עונה:
צורת היחיד היא יַרְכָה. היא מופיעה במקרא אבל היום כמעט ואין בה שימוש. הצורה הזוגית ירכתיים מופיעה 4 פעמים ואינה מתייחסת לספינה אלא לבית המקדש, ועל פי התיאור מדובר בשתי צלעות (מקצועות) של המשכן. השימוש הימי הושאל מהתיאור המקראי, והתמקד במיקום הירכתיים ולא בהיבט הזוגי.
24
אלכס שואל/ת: מדוע אינך מתייחס לתופעת ה"טמפרטורות"? למילה טמפרטורה אין צורת רבים כשם שלמילה חום (או קור) אין צורת רבים, והרי הם היינו הך.
רוביק עונה:
הכללים הקובעים מתי מותרת צורת רבים לשם עצם נזילים מאוד. שורה ארוכה של מילים שלא זכו לריבוי בעבר זוכות לו כחלק מההתפתחות הטבעית של השפה. כך אירע, למשל, ב'אוכלוסיות', 'שמָנים' ועוד ועוד. התהליך נועד למלא חסר לשוני או לצורכי נוחות. במקרה זה 'מידות הטמפרטורה' התקצרו ל'טמפרטורות', ואין לראות בכך שגיאה אלא נוהג לגיטימי שהשתרש.
25
אסף שואל/ת: אני עורך דין במקצועי. כידוע, כללי הנימוס המוגזם מחייבים פניה אל שופט/ת בגוף שלישי. איך צריך לפנות להרכב של שופטים: בגוף שני רבים ("כבודם") או בגוף שלישי רבים ("כבודם")?
רוביק עונה:
הנוהג לפנות להרכב שופטים זכרים או מעורב הוא 'כבודכם'. כאשר ההרכב נשי כולו: 'כבודכן'. על הסוגיה איך לפנות להרכב שיש בו רוב נשי יש מחלוקת. השופטת ברק קבעה בשעתו שגם כאן יש לפנות בנקבה (על פי עקרון 'בטל בשישים') אך הנוהג הזה שונה, ועתה יש לפנות להרכב מעורב כלשהו, גם במיעוט גברי, בזכר – 'כבודכם'.
26
אבישג שואל/ת: המורה שלי אומרת שהמילה דיבורית זה נקבה, אבל יש לי אתר שטוען אחרת, ואומר שהמילה דיבורית זה זכר. מה מהן הוא הנכון?
רוביק עונה:
דיבורית היא מילה בנקבה, וכל מי שטוען אחרת טועה. -ית היא סיומת נקבה פרט למקרים שבהם יש ת' שורשית כמו צמית או מצית.
27
אודי שואל/ת: פין הוא מילה בזכר. מדוע גם איברי המין של האישה הם בזכר? פות, דגדגן, נרתיק... ואפילו רחם! מה המקור לכך? האם כך גם בשפות אחרות שיש מין לתואר שלהם, כמו ערבית, ספרדית, רוסית?
רוביק עונה:
מין דקדוקי לשמות עצם שאינם אנשים או בעלי חיים הוא שרירותי ונקבע בתקופות מוקדמות של השפה. גם שדי האשה הם איברים בזכר. בשפות אחרות הקובע את המין הדקדוקי הוא צורת המילה ולא משמעותה. בספרדית, למשל, הרחם והדגדגן הם איברים בזכר, והפות – vulva – בנקבה. בערבית הרחם בזכר – רַחְם, והפות בנקבה – ערוה, בדומה למילה העברית, שגם היא מתייחסת לאיברי האשה.
28
נגה אשד שואל/ת: "ואין בָּקָר בָרפתים", מה שמוביל לשאלה התִּגרתית: "מלאו את הגרנים, ברכה לרוב שנים" (י.קצנלסון, נפול נפלה תוך השדה). הלא גורן ברבים הם גרנות. לבד מחירות המשורר - היש סימוך כלשהו במקורות?
רוביק עונה:
במקרא המילה ברבים מופיעה פעמיים – גרנות, ואין לצורנ 'גרנים' כל עקבות בכתבים מאוחרים יותר. נראה שיש כאן בהחלט מקרה של חירות המשורר.
29
אורה גל מור שואל/ת: נתקלתי במספר מילים דו מיניות. שאלתי: האם המילה "עת" הינה גם כן דו מינית? כי אותה לא מצאתי ברשימת שבע עשר המילים הדו מיניות המתפרסמות באתר "האקדמיה ללשון העברית".
רוביק עונה:
'עת' אינה מילה דו-מינית. המין הדקדוקי של 'עת' הוא נקבה.
30
גדעון שואל/ת: מהו הזכר של "יונה", ומתי משתמשים במילה?
רוביק עונה:
יון הוא הזכר של הנקבה, ומשמש כאשר רוצים להציג הפרדה ביניהם, כמו בשיר "שני יונים לי בחלון", המתבקש גם מהדימוי של 'זוג יונים'. זהו מקרה יוצא דופן שבו יש לציפור שם נפרד לזכר ונקבה. המקבילה הארמית מעידה שהצורה הזכרית היא המקורית – יונא, כלומר, 'היון', אבל המרת א' בה' הפכה את המילה לנקבית-עברית.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >