שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
301
שואל/ת: יותר ויותר אני נתקל ב"תת" בלשון רבים: תתי-מבחנים, תתי-סעיפים, תתי-אלופים ותתי-מקלעים. לפי הבנתי אין ל"תת" לשון רבים?.
רוביק עונה:
"תת" היא קידומת שמשמעותה "להיות משנה ל.." או "להיות מתחת ל...", ואין לה מעמד עצמאי (בניגוד לקידומת "רב", היכולה לקבל נטיות). את הריבוי יקבל שם העצם או התואר אחריה: תת-מערכות, תת-תקניים, תת-אלופים.
302
שואל/ת: מדוע אומרים על גאידמק שהוא ה"בעלים" של הקבוצה? יתרה מזאת, כאשר מצמידים למילה שם תואר עושים זאת בצורת יחיד: "הבעלים החדש של הקבוצה"?
רוביק עונה:
בעלים היא צורת יחיד משנית ל"בעל". מקורה בצורות סמיכות במקרא כמו בפסוק "וחמור אבוס בעליו" (ישעיה). יתכן שהשפיע כאן שמו של האל הפגאני בעל, המופיע במקרא גם ביחיד ("והרסת את מזבח הבעל") וגם ברבים ("ויעבדו את הבעלים").
303
שואל/ת: מדוע בתחום השח אומרים "מסעים" במקום "מסעות"?
רוביק עונה:
במקרא מופיעה הצורה "מסעים", אך רק בנטיות כגון "אלה מסעי בני ישראל". בתלמוד נהוגה בעיקר הצורה "מסעות" והיא נקלטה בעברית החדשה. כדי להבדיל מן המשמעות הרווחת נקבעה למהלך בשחמט הצורה המקראית.
304
שואל/ת: מדוע המילים "יוונים" ו"רוסים" נהגות במלרע כדין, ומאידך "יפנים" ו"סורים" במלעיל דווקא? מה ההגיון?
רוביק עונה:
עקרונית יש לבטא את כל המילים האלה במלרע, אבל בשפת הדיבור וכן בתקשורת האלקטרונית, נוצר פיצול. "סורי" ביחיד וברבים, וכן יפני, אמריקני, מרוקני ועוד נהגות במלעיל. רוסי, יווני, גרמני, אנגלי, איטלקי וכדומה נהגות במלרע. רות אלמגור רמון, יועצת הלשון של רשות השידור, מצאה כלל מעניין. כאשר צורת הנקבה תהיה בסיומת –ייה כמו "אנגלייה", "רוסייה" ו"גרמנייה", הצורה ביחיד וברבים תהיה במלרע. כאשר צורת הנקבה תהיה בסיומת –ית: "יפנית", "סורית", "אמריקנית", היחיד והרבים יהיו במלעיל.
305
שואל/ת: מדוע לא אומרים סולמון אלא סולמית, שהרי סולם הוא זכר? וכן כוכבית?
רוביק עונה:
סיומת –ית מציינת אמנם שם עצם בנקבה כמו ב"פרגית" או "כנרית", אך יש לה תפקידים נוספים, והיא יכולה להיגזר מזכר או מנקבה. היא יכולה לציין כלי עבודה (חשבון/חשבונית, דיבור/דיבורית, משא/משאית), הקטנה (סולם/סולמית, דוגמה/דוגמית) ועוד.
306
שואל/ת: מדוע מברכים "שבת שלום ומבורך"? האם לא נכון היה לומר "שבת שלום ומבורכת"?
רוביק עונה:
הביטוי "שבת שלום ומבורך" הטריד חוקרים רבים. על פי הבלשן ניסן ברגגרין הצירוף "שבת מבורך" תקין. כאשר בודקים את מעמדה של השבת במקורות מגלים שלעתים השבת מקבלת צורת זכר, כמו בפסוק הידוע והמשפיע "שומר שבת מֵחללו" בספר ישעיה.
307
שואל/ת: מדוע נוהגים לומר "מצח נחושה", שהרי לכל ידוע שמצח הוא זכר?
רוביק עונה:
מקור הביטוי במקרא: "ומצחך נחושה" (ספר ישעיהו) וכאן כבר התשובה לשאלה. "נחושה" איננו שם תואר, נקבה של "נחוש", אלא מילה נרדפת לנחושת, ויש כאן משפט שמני פשוט האומר: מצחך הוא נחושת, ובהשאלה: אתה אדם עקשן.
308
שואל/ת: מדוע נקרא קלאוס הקדוש "סנטה"? הרי מדובר בגבר.
רוביק עונה:
בהגייה בדיאלקט הולנדי, סיינט ניקולאס הוא ,santa klaas ומכאן התגלגל ל"סנטה קלאוס" באנגלית האמריקנית. אפשר גם סתם "סנטה".
309
שואל/ת: מה ההבדל בין "בתי כנסת" ו"בתי כנסיות?"
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות ולשתיהן סימוכין במקורות. "כנסת" ו"כנסייה" הן בלשון התלמוד גם כינוס או התוועדות בכלל, וגם תפילה בצוותא, וכמוהן הצירופים בית או בתי כנסת, ובתי כנסיות. מחקר שערך שמעון שרביט ושהופיע בספר "קול ליעקב" שיצא לאחרונה, חיפש מתי הפכה "כנסייה" שם לבית תפילה לנוצרים. שרביט מוצא כבר ב-1550 את הצירוף "כנסיית מאריה", אבל הבידול בין בית כנסת לכנסייה התחדד בתקופת ההשכלה, בעיקר אצל מנדלה. שרביט מציג גם סברה שהבידול נעשה בעקבות הדמיון בין "כנסייה" למילה הלטינית ecclesia. את החרדים זה אינו מטריד, וכך הופיעה לאחרונה כותרת בעיתון חרדי: "ננעלה הכנסייה הגדולה של אגודת ישראל". כאן חוזרת כנסייה למשמעותה התלמודית המקורית: התוועדות.
310
שואל/ת: מהי צורת היחיד של רוגאלאך? אני משתמשת ב"רוֹגָלֶה", וחבריי יורדים עלי ללא הפסקה?
רוביק עונה:
צורת הריבוי המוקטן "רוגלאך" לעוגות דמויות הסהרון התגלגלה מהמילה הפולנית rog (ביידיש: ראג), שפירושה "פינה". שמה ביחיד על פי מילון היידיש של סטויצ'קוב "רוגאל". "רוגאלע" הוא ביטוי ההקטנה ליחיד. לגיטימי, אם כי לא בשימוש. רוגאלאך תמיד באים בצרורות.
311
שואל/ת: מדוע אומרים את חלקי השעה בלשון זכר כמו "שבע וחמישה", "שמונה ועשרה" ועוד. הרי הדקות הן נקבה, ואם מתייחסים למספר טהור, גם הוא בלשון נקבה?
רוביק עונה:
בדרך כלל התוספת לשעה נאמרת בצירוף המילה "דקות" ואז יופיע המספר בנקבה: חמש ושבע דקות, שמונה ושלוש עשרה דקות. השמטת מספר הדקות הנלווית למספר השעות נשמעת רק ב"חמישה" ו"עשרה", והיא מרמזת על תקופת תחיית השפה, שבה דיברו ברגעים ולא בדקות: "השעה שש וחמישה רגעים".
312
שואל/ת: מתי משתמשים ב"אלה" (או "האלה", "כאלה") ומתי ב"אלו" (או "האלו", "כאלו")?
רוביק עונה:
משום מה הוחדרה בתלמידי ישראל הטענה שיש הבדל בין "אלה" ו"אלו", הריבוי של "זה" ו"זאת": "אלה" לזכר רבים, "אלו" לנקבה רבים. אין שום הבדל במשמעות ובשימוש, ההבדל הוא היסטורי. "אלה" היא מילה מקראית נפוצה לרבים ולרבות, שחדרה פה ושם גם לספרות התלמוד. "אלו" היא מילה תלמודית באותו שימוש דו-מיני, והיא אינה מופיעה במקרא. בעברית של ימינו אלה ואלו דברי אלוהים חיים.
313
שואל/ת: מתי נכון להשתמש במילה "זו", ומתי במילה "זאת"?
רוביק עונה:
במקרא נהוג "זו", ובלשון חז"ל "זאת". על השימוש היום נאמר: מתי שבא לכם ולכן, ואיך שיוצא.
314
שואל/ת: קראתי ב"הארץ" את המשפט "האינטרנט מסייעת לדואר". רוב הציבור נוהג להתייחס לאינטרנט כמילה עצמאית שנשמעת כזכר. מה נכון?
רוביק עונה:
ל"אינטרנט" שתי צורות מדויקות יותר בעברית: "מרשתת", מונח שאינו בשימוש, ו"רשת האינטרנט". בשני המקרים מדובר בנקבה, ובהחלט נכון להשתמש בלשון נקבה.
315
שואל/ת: ראינו את השלט "אסור לעצור בשול". "האם לא נכון יותר לומר "אסור לעצור בשוליים"?
רוביק עונה:
כמעט כל השימושים המגוונים של "שול" הם בסמיכות רבים (שולי-), בצורה הזוגית (שוליים) או במלים נגזרות (שולי, שוליות). "שול" ביחיד הוכשרה לא מזמן לשימוש מקצועי בענייני דרכים וכבישים. היא מופיעה בשימושים רחבים במילון להנדסת דרכים של האקדמיה שיצא ב-1990: שול מוגבה, שול סלול, שול רך ושול טפוף, ופרצה למרחב הציבורי דרך שלטי מע"ץ ברחבי ארצנו. הייתי משאיר את "שול" לספרות המקצועית. על פי שימושיה הרבים, "שוליים" היא מילה תקינה לפחות כמו "שול". כל נהג מבין מה פירוש "אסור לעצור בשוליים", בעוד ש"סע בשול" עלול לגרום לו לאבד ר"ל את השליטה על ההגה.