שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
331
דרור קרניאל שואל/ת: האם צריך לומר 'חילונית', או שמא אפשר לומר גם 'חילונייה', כמו 'יהודייה' או 'דתייה'?
רוביק עונה:
'יהודייה' הוא שם עצם ו'יהודית' הוא שם תואר: יהודייה היא אשה יהודית. עקרונית ההבחנה הזו יכולה לחול גם על 'דתייה-דתית' ו'חילונייה-חילונית', אך במבחן השימוש איננו משתמשים ב'חילונייה', ו'דתייה' נהוגה בלשון הדיבור בלבד.
332
ארי מתל אביב שואל/ת: מה היחיד של חניכיים (אשר בפה)? חניך?
רוביק עונה:
ממש לא, אבל קצת כן. לחניכיים אין צורת יחיד, אבל היא קרובת משפחה חוקית של חך, שבתוכו נבלעה הנ', ומכאן הדגש בנטייה של חך (ערב לחִכּו). הקשר המפתיע הוא לפועל לחנך, והוא מוביל אל הערבית, שם חַנַכַּ פירושו לעס, וגם חינך או אימן. על פי ארנסט קליין הפועל קשור לנוהג לשפשף את חיכו של ילד קטן בתמרים לעוסים, אולי כדי ללמד אותו לאכול. פרשני המקרא קושרים את הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו" לחנוכת הבית, כלומר, התחלה וחידוש.
333
חנדית שואל/ת: "איך אומרים "אישיות" ברבים: "אישיויות"?
רוביק עונה:
לפי הדקדוק בוודאי, כמו ש"מציאות" ברבים הן "מציאויות". סמיכות שתי היו"דים הופכת את המילה לשוברת לשון, ולכן ממעטים להשתמש בה.
334
טל מתל אביב שואל/ת: איך נקראת הנקבה של הדתי? דתייה או דתית? ושל החרדי? חרדייה או חרדית? ושל הישראלי? ושל האנגלי? ושל השוודי? ומה עם האשכנזי והמזרחי? מדוע סיומת הנקבה שונה מקבוצה לקבוצה?
רוביק עונה:
כפי שכתבנו בשאלה דומה הקשורה בצורות ריבוי, העיקרון המנחה הוא בהבחנה בין שם עצם לשם תואר. במקרה של צורות הנקבה יש לחלק מצורות הנקבה של שמות התואר שתי חלופות, האחת כשם תואר והשנייה כשם עצם. למשל: 'יהודייה' הוא שם עצם (אשה המוגדרת כשייכת ללאום היהודי), ו'יהודית' הוא שם תואר, כלומר: אשה יהודית היא יהודייה. החלופות האלה חלות על חלק מהמקרים: אנגלייה / אנגלית, ערבייה / ערבית, דתייה (הנהוג בעיקר בשפת הדיבור) / דתית, אשכנזייה / אשכנזית. במקרים אחרים קיימת רק החלופה המסתיימת ב-ית: מזרחית, חרדית, שוודית, אבל לא מזרחייה, חרדייה, שוודייה. מה הסיבה? הרגלים לשוניים, שלא תמיד יש להם הסבר, אבל אין סיבה להתערב בהם.
335
טלי מראשל"צ שואל/ת: הלכתי עם בני בן השנתיים ברחוב ונתקלנו בתמונה של לבבות. הילד שלי התעקש שמדובר ב"לֵבים". מהיכן באה צורת הריבוי לבבות?
רוביק עונה:
הב' הכפולה מופיעה בשורש המילה לב מאז ומתמיד, ומכאן הצורה המקראית "לבב" מכאן גם הדגש במילים כמו "ליבה" או בנטיות כמו "ליבנו", בשם התואר לבבי ובצורת הרבים לבבות. במקרא מופיעה "לבבות" פעם אחת בלבד, ו"ליבות" מספר פעמים, אבל דווקא היא נקלטה בעברית החדשה.
336
יאיר מבני ברק שואל/ת: מה צורת הריבוי של טלית: טליתות או טליתים?
רוביק עונה:
יש שלוש צורות ריבוי ל"טלית". הראשונה והמקובלת היום היא "טליתות", לפי המדרש: "מיד ציווה ועשו מאתים וחמישים טליתות של תכלת". הצורה "טליתים" מופיעה במאה ה-18 בחיבורים בעקבות שולחן ערוך, וכן בספרות השו"ת במאה ה-19. הצורה השלישית, המוקדמת ביותר, היא "טליות", מן המשנה, מסכת זבים. היא אינה מקובלת היום, אך דווקא היא קרובה ביותר לדפוס המקובל, בדומה לריבוי של תענית (תעניות), כפית (כפיות) ועוד. "טלית" עצמה היא מילה בנקבה, אך בספרות ימי הביניים העניקו לה תארים בלשון זכר כמו "טלית פסול", "טלית גדול", והנפוץ מכולם "טלית קטן".
337
יואב שואל/ת: ראיתי עיתונים שבהם נכתב "עורכת לשונית", ובאחרים "עורכת לשון". יש עדיפות לאחד מהם?
רוביק עונה:
"עורכת (או עורך) לשון" עדיף, כיוון שהקשר בין המילים בצירוף ברור: היא "עורכת" את ה"לשון" בטקסט. בביטוי "עורכת לשונית" לא ברור האם 'לשונית' הוא שם תואר לעורכת, או עיסוקה. "כתב כלכלי", למשל, יכול להיות כתב לענייני כלכלה, וגם כתב שהחזקתו כדאית מבחינה כלכלית, ולכן עדיף "כתב כלכלה" או "כתב לענייני כלכלה".
338
יוש בר מאיר שואל/ת: מה צורת הרבים של העוף אֶמוּ?
רוביק עונה:
אם חייבים יש לומר אֶמוּאים, כמו תְאוֹאִים עבור תאוֹ.
339
ציפורה שואל/ת: האם בעברית תקנית אפשר להגיד גַנָּבָה, או שמא רק תיקני להגיד: גַנֶּבֶת?
רוביק עונה:
התשובה היא כן ולא. כן, כי ה' הנקבה היא סיומת לגיטימית ונפוצה לנקבה, לצד הסיומת ת'. קיימת בעברית גם אפשרות לשתי חלופות של מילה בנקבה, בה' וגם בת', כמו 'מדרכה' ו'מדרכת'. ועם זאת, המילים במשקל בעלי המלאכה זוכות כמעט תמיד לסיום באות ת': טייסת, חיילת, נהגת, וגם פקחית ודוורית. את הצורה גַנָּבָה יש להשאיר לילדים.
340
שואל/ת: איך נכון לומר, עדשים ירוקים, עדשים ירוקות או עדשות ירוקות? .
רוביק עונה:
"עדשה" במובנה הבוטאני היא מילה תלמודית, אך צורת הריבוי "עדשים" מופיעה כבר בסיפור יעקב ועשיו. העדשה האופטית נקבעה עקב צורתה הסגלגלה הדומה לעדשה הבוטנית, ובניגוד לעדשים צורת הריבוי שלה נקבעה בסיומת הנקבה. יש לומר "עדשים אדומות" למאכל, ו"עדשות כהות" למשקפיים
341
ישראל איינהורן שואל/ת: מדוע התחילו לומר "איילון צפונה" במקום "איילון צפון"?
רוביק עונה:
הנוסחים "איילון דרום" ו"איילון צפון" אכן מטעים, שכן למעשה מדובר ב"איילון מזרח" המוביל צפונה, ו"איילון מערב", המוביל דרומה. בכביש 6, למשל, נקבע גם כן הנוסח הפחות מדויק, "צפון" ו"דרום", כנראה בהנחה שהנוסע הסביר מבין במה מדובר.
342
נועה מגבעתיים שואל/ת: האם תקין לכתוב מנכ"לית? האם תקין להוסיף צורות נקבה ורבים לראשי תיבות?
רוביק עונה:
מנכ"לית ומנכ"לים הן צורות תקינות בהחלט, כפי שתקין לכתוב דו"חות, בג"צים, סג"מים ועוד. הכלל הזה חל על מילים נוטריקוניות שהוגים אותן כמילים רגילות. הוא אינו נהוג בראשי תיבות הנהגים כמילים שלמות, כמו עו"ד (ברבים עורכי דין ולא עו"דים), יו"ר (יושבי ראש ולא יו"רים, אם כי צורה זו נשמעת לעיתים). עו"ס נהגה עובד סוציאלי, אבל לצורך ההברקה הקופירייטרית נוצר הארגון "עו"סים שלום", הנשמע "עושים שלום".
343
ניר גד שואל/ת: באיזו מילה נכון לתאר אדם שהגיע ממקסיקו. הביטוי השגור הוא 'מקסיקני', אבל אנחנו נוהגים להגיד 'אמריקאי', ולא אומרים 'ברזיליאני' או 'ארגנטינאני'?
רוביק עונה:
הוויכוח על סיומת השייכות ללאום, מדינה או עיר ימיו כימי העברית, ולאו דווקא החדשה. אנו אומרים 'חיפאי', אך בתלמוד כותבים 'חיפני'. 'ברזיליאני' אינו שגיאה, ו'ארגנטינני' אינו בשימוש עקב רציפות הנ'. אין הכרעה בין 'אמריקני' ו'אמריקאי', ולא בין 'מקסיקאי' ל'מקסיקני', וקובע הנוהג הלשוני. במקרה זה 'מקסיקני' שולט.
344
עוזי בן שלום שואל/ת: "במילון האוסטרלי ( 15.10) כתבת "הארץ ברת המזל". האם אין זו שגיאה? דומני כי זוגתו של "בר" היא "בת" ולא "ברת"? או שמא אני טועה? בהזדמנות זו התייחס נא גם לצורת הריבוי. אני נוהג לומר "בני מצווה" ולא "ברי מצווה"...?
רוביק עונה:
התקן הלשוני המקובל הוא אכן לומר "בת המזל", "בני מזל". ובכל זאת אני עומד מאחורי "ברת המזל", והשאלה נוגעת בסוגיה הרחבה יותר "מה שגיאה"."שתי שקל" זאת שגיאה שיש להילחם בה. לעומת זאת, "ברת מזל" הוא פיתוח טבעי של "בר מזל", שהיא כמעט הצורה הבלעדית במשמעות של lucky, בעוד "בן מזל" מתייחס בעיקר למזלות וכוכבים. נכון שהמילה "ברה" במשמעות "בת" אינה קיימת, אבל גם "בר" משמש רק בסמיכות, ואין היום שימוש בו במשמעות "בן" שלא בסמיכות. בדיקות תפוצה מגלות שימוש רחב מאוד ב"ברת מזל", ועוד יותר ב"ברי מזל", בדרך כלל יותר מן הצורה הנחשבת תקנית. העברית חיה מצוין עם שתי חלופות זו בצד זו במקרים רבים, וגם כאן.בעניין "בר מצווה" הבעיה שונה. "בר מצווה" בעברית החדשה הוא בעיקר האירוע: "שלמה חוגג בר מצווה". לכן שאלת הריבוי אינה קיימת: "חגיגות בר מצווה" היא הדרך הבלעדית, או בלשון הדיבור: "בר-מצוות". לגבי הילד עצמו, כשנאמר עליו שהוא "בר מצווה" אנו פונים לשיח דתי, וכאן כדאי לשמור על הריבוי "בני מצווה".
345
עידו מוסרי שואל/ת: מִרפָאה, מִתפָרה, מִזבָלה, מִכבָסה, מִשטָרה ומִזרָקה הן במשקל מִקְטָלָה. מדוע המילים מַכפֵלה (מערת המַכפלה), מַשאֵבה, מַחצֵבה ומַחלֵבה הן במשקל מַקְטֵלָה?
רוביק עונה:
הכלל המקובל הוא שאתרים או מקומות בהם מתבצע דבר מה יהיו במשקל מִקטָלה, ולכן נאמר מִרפָאה ומִשטָרה. יוצאים מהכלל הן מילים בהן פ' הפעל גרונית, ולכן יש לומר מַחצָבה או מַחלָבה (ולא מחצֵבה ומחלֵבה). לעומת זאת כלים ומכשירים הם במשקל מַקטֵלה, ולכן נאמר מַזמֵרה ומַמטֵרה. מַכפלה היא מילה מקראית. הבלבול בין המשקלים האלה הוא דוגמה לפער מכאיב בין הדרך המקובלת בדיבור לבין התקן הדקדוקי. רוב בני ישראל מעדיפים לדבוק במשקל אחד, מַקטֵלה, ואומרים מַכבֵסה, מַרפֵאה ומחצֵבה.