שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
346
אוהד מתל אביב שואל/ת: יש כלל שכאשר שם עצם מסתיים ב-ה' או ב-ת', התואר שמוצמד לו בא בנקבה. יש מילים כמו "צומת" שעליה יש לומר "צומת גדול". מדוע יש יוצא דופן שכזה?
רוביק עונה:
המילה התלמודית "צומת" אינה יוצאת דופן מבחינה דקדוקית. זו מילה בזכר, על פי הופעתה בתלמוד ("שניטל צומת הגידין"), שאתרע מזלה שהשורש שלה מסתיים באות ת' המזוהה עם צורות הנקבה, והיא מזכירה סיומות נקבה רבות כמו תרנגולת ותרשומת. יש כמה מילים דומות מבחינה זו כמו צוות, וכאן ברור לנו שמדובר בזכר. יש גם מילים בקבוצה בנקבה (שַחַת) או בזכר ונקבה (פַחַת), וכאן כמובן אין בעיה.
347
שואל/ת: אנחנו חלוקים כבר שנים לגבי סוגיה הרת גורל. מה שמו של העם השוכן בארץ פורטוגל? האם פורטוגלים או פורטוגזים? מהי השפה, פורטוגלית או פורטוגזית?
רוביק עונה:
שם המדינה הוא פורטוגל, והתוספת –י לציון תואר יוצרת את "פורטוגלי". שם התואר המקורי הוא Portuguese ולפיו נגזר "פורטוגזי". מילון אבן שושן קובע כי הצורה העיקרית היא פורטוגלי, והמשנית-דיבורית: פורטוגזית. אני מחבב דווקא את "פורטוגזי", אך שתי הצורות נכונות.
348
אלדד מאזור המרכז שואל/ת: האם 'תפילין' זה יחיד או רבים?
רוביק עונה:
סיומת –ין מקובלת בתלמוד, שבו יש ריבוי של חילופי מ-ן, ולכאורה יש לומר "תפילים", כשהמשמעות המילולית היא תפילות. דקדוקית מדובר בצורת רבים, ואכן מדובר בשני בתי תפילין או טוטפות. צורות ריבוי כאלה המשמשות כיחיד מוכרות גם במילים תלמודיות כמו 'נישואין', 'גירושין', 'פיטורין' ועוד.
349
אריאל מרחובות שואל/ת: מדוע אומרים "דייה לצרה בשעתה"? האם 'דייה' היא הנקבה של 'די'? והאם יש קשר בינה לבין הציפור באותו שם?
רוביק עונה:
מקור הניב הוא בתלמוד הבבלי: "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור להם לישראל: אני הייתי עמכם בשעבוד זה, ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכויות. אמר לפניו: ריבונו של עולם! דייה לצרה בשעתה". 'די' משמשת כשם עצם או כתואר פועל ופירושה 'כמות מספקת'. הצורות המיוחדת 'דייה' שבניב המוזכר בשאלה, 'דיים' (המופיעה בתנ"ך), "דיינו' (בסדר פסח) הן צורות מושאיות: די לה, די להם, די לנו. בכל מקרה אין קשר לעוף 'דיה', ששמו קשור לפועל דאה.
350
בני חזן שואל/ת: סוגיה מכבר הימים עוררה אצלי במשפחה ויכוחים רבים: שונאה או שונאת? קוראה או קוראת? מקנאה או מקנאת?
רוביק עונה:
גם וגם, תלוי בהקשר, ברובד ובמשלב הלשוני ועוד. היום נהוגות הצורות בת' כמו קוראת, יושבת, בלשון הדיבור והתקשורת, בעוד הצורות בה' נחשבות ספרותיות: קוראה, יושבה.
351
בני שואל/ת: האם למילים כמו 'חוסר' ו'מידע' יש צורת רבים ('חוסרים', 'מידעים')?
רוביק עונה:
צורת הרבים הזו היא תהליך זוחל שבו מילים בעברית שלא נהגו לקבל ריבוי מקבלות אותו. המוביל במגמה הוא הצבא, שיצר את "נשקים", ו"דלקים". הצורה הזו נועדה לצורכי פישוט. "חוסרים" פירושו "פריטים חסרים" או "עניינים שיש בהם מחסור". "מידעים" פירושו "פריטי מידע".
352
גד ברנע שואל/ת: אנו שומעים את הקריינית בפרסומת: "בָּרֵי המים של אלקטרה..." (ב' בקמץ) הביטוי "בר מים" מורכב ממילה לועזית עם סמיכות (בָּרֵי) למילה בעברית. האם מותר לומר "אקליפטוסי הביצות" או "פריג'ידרי המטבח"? מה הכללים של מילה בלועזית (הנכתבת עברית) עם הסמיכות שלה?
רוביק עונה:
השאלה של גד מתייחסת לתופעה רחבה בלשון הנקראת הסגלה: אנחנו מתאימים מילים לועזיות לצורות וכללי השפה בה אנחנו משתמשים, עברית. פריג'ידר ברבים מקבלים סיומת עברית: פריג'ידרים, אקליפטוס ברבים הם אקליפטוסים, ובר מים ברבים: ברים. הסמיכות ביחיד: "בר מים" או "אקליפטוס ביצות" נשמעת לנו טבעית. בסמיכות רבות אין בעיה: פקולטות מחקר, אופרות סבון. רק בסמיכות רבים אנחנו מרגישים אי נוחות, אבל עקרונית אין כל מניעה לומר "ברי מים" ואפילו לא "קרוקודילי הג'ונגל".
353
גדי שואל/ת: כיצד יש לומר גננת ממין זכר: גַנָּן או גַנֵּן? מצאתי באתר האקדמיה את הצורה הראשונה, אך אני מכיר ממספר אנשים את הנוהג להשתמש בצורה השנייה?
רוביק עונה:
מי שסיבך אותנו בעניין הוא החבר אליעזר בן יהודה, שקבע "גננת" כמטפלת בגן הילדים, בעקבות "גן ילדים", שאינו אלא תרגום של הצירוף הגרמני Kindergarten. בן יהודה לא חשב שגברים יעסקו במקצוע הזה, ומספר הגברים אכן נמוך מאוד. הניסיון לקבוע גנֵן כדי להבדיל את המטפל בגן מגנָן העובד בגינה או בגן נוי הוא מלאכותי. הצורה האלגנטית ביותר בעיני היא לקרוא גם לגבר העוסק במקצוע גננת. למה מה קרה? מה רע ב"שמוליק הגננת יקרא לכם סיפור"?
354
דודי סגל שואל/ת: אני עוסק בתחום המקרקעין, ואני מבקש לקרוא על המילה קרקע. מבחינת המין של המילה, הבנתי שפעם שהיא הייתה ממין זכר, ופתאום הפכה למין נקבה. מדוע זה קרה ומתי זה קרה?
רוביק עונה:
"קרקע" נחשבת במקרא כנקבה אך גם זה אינו מוסכם. בתלמוד היא מופיעה גם כזכר וגם כנקבה, וכך נשארה עד היום, אך בעברית החדשה היא בעיקר נקבה, שלא לדבר על "קרקע בתולה". בעברית החדשה "קרקע" נקשרה בעיקר לחקלאות: כיבוש הקרקע על ידי גידולים חקלאיים, וכן המילה "קרקעוּת" שנדחתה מפני "חקלאות". היום "קרקע" נקשרת לענייני נדל"ן בעיקר, ולכל היותר ל"בית צמוד קרקע" בסביבה מעין כפרית, וכן ל"פעולה קרקעית", להבדיל מ"פעולה אווירית".
355
שואל/ת: האם נכון לומר אמריקאי, או אמריקני? מרוקאי, או מרוקני? חיפאי או חיפני?
רוביק עונה:
במקרה של אמריקאי-אמריקני שתי הצורות נכונות וכל עיתון, הוצאת ספרים או אסכולת עריכה בוחרת לפי טעמה. הצורה המסתיימת ב"ני" הולכת בעקבות שם התואר הלועזי המסתיים ב-an נוסח American או Moroccan. גירסת "אי" מתאימה יותר לדפוס התארים בעברית, והיא חלה במקרה שהשם מסתיים בתנועה, כמו אמריקה, אפריקה, מרוקו: אמריקאי, אפריקאי, מרוקאי. במקרה של "אסיה" הבחירה היא בין "אסיאני" בעקבות asian לבין "אסיאתי", שנוצרה הן בהשפעת ה' הנקבה והן בהשפעת הגרמנית asiat)), שאפילו הולידה את ביטוי הסלנג המתנשא "אזיאתים". רוב שמות המקומות בישראל מולידים שמות תואר המתקשרים לאות האחרונה כמו צפתי, ירושלמי ובאר שבעי. שמות הנגמרים בסיומת הנקבה יבואו כדוגמת הארצות בדרך כלל בסיומת "אי" כמו "חיפאי" או "פתח תקוואי", פרט ל"חדרתי" ואולי גם "מטולתי". יש יוצאים מהכלל. הצורה חיפני מופיעה בתלמוד: "חיפני ובישני לא ישא את כפיו -- אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן, ולא אנשי בית חיפה" (מגילה כד ב). שמות התואר לתושבי הרצלייה וטבריה הם הרצלייני וטברייני, למרות ששמות מקומות אלו מסתיימות גם הם בתנועה כמו חיפה. אפשר גם טברני, כשם הניקוד המוכר לנו.
356
דודלה חורש שואל/ת: אחד מנכדי הצעירים נקרא 'אשד'. אשד בזכר הוא מפל-מים וריבויו "אשדים". מהי, אם כן, צורת היחיד של "אשדות"?
רוביק עונה:
צורת היחיד של "אשדות" היא אשֵדה. אשדה היא מורד ההר, ויש אכן קירבה מסוימת שלה ל"אשד" אך זו מילה שונה. מייסדי אשדות יעקב התכוונו דווקא למפל מים, מאחר שהקימו את הקיבוץ סמן למפל הירמוך. יעקב הוא ג'יימס רוטשילד, בעל האדמות. לימים נשכח קצת יעקב ונותר רק "אשדות".
357
דרור קרניאל שואל/ת: האם צריך לומר 'חילונית', או שמא אפשר לומר גם 'חילונייה', כמו 'יהודייה' או 'דתייה'?
רוביק עונה:
'יהודייה' הוא שם עצם ו'יהודית' הוא שם תואר: יהודייה היא אשה יהודית. עקרונית ההבחנה הזו יכולה לחול גם על 'דתייה-דתית' ו'חילונייה-חילונית', אך במבחן השימוש איננו משתמשים ב'חילונייה', ו'דתייה' נהוגה בלשון הדיבור בלבד.
358
ארי מתל אביב שואל/ת: מה היחיד של חניכיים (אשר בפה)? חניך?
רוביק עונה:
ממש לא, אבל קצת כן. לחניכיים אין צורת יחיד, אבל היא קרובת משפחה חוקית של חך, שבתוכו נבלעה הנ', ומכאן הדגש בנטייה של חך (ערב לחִכּו). הקשר המפתיע הוא לפועל לחנך, והוא מוביל אל הערבית, שם חַנַכַּ פירושו לעס, וגם חינך או אימן. על פי ארנסט קליין הפועל קשור לנוהג לשפשף את חיכו של ילד קטן בתמרים לעוסים, אולי כדי ללמד אותו לאכול. פרשני המקרא קושרים את הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו" לחנוכת הבית, כלומר, התחלה וחידוש.
359
חנדית שואל/ת: "איך אומרים "אישיות" ברבים: "אישיויות"?
רוביק עונה:
לפי הדקדוק בוודאי, כמו ש"מציאות" ברבים הן "מציאויות". סמיכות שתי היו"דים הופכת את המילה לשוברת לשון, ולכן ממעטים להשתמש בה.
360
טל מתל אביב שואל/ת: איך נקראת הנקבה של הדתי? דתייה או דתית? ושל החרדי? חרדייה או חרדית? ושל הישראלי? ושל האנגלי? ושל השוודי? ומה עם האשכנזי והמזרחי? מדוע סיומת הנקבה שונה מקבוצה לקבוצה?
רוביק עונה:
כפי שכתבנו בשאלה דומה הקשורה בצורות ריבוי, העיקרון המנחה הוא בהבחנה בין שם עצם לשם תואר. במקרה של צורות הנקבה יש לחלק מצורות הנקבה של שמות התואר שתי חלופות, האחת כשם תואר והשנייה כשם עצם. למשל: 'יהודייה' הוא שם עצם (אשה המוגדרת כשייכת ללאום היהודי), ו'יהודית' הוא שם תואר, כלומר: אשה יהודית היא יהודייה. החלופות האלה חלות על חלק מהמקרים: אנגלייה / אנגלית, ערבייה / ערבית, דתייה (הנהוג בעיקר בשפת הדיבור) / דתית, אשכנזייה / אשכנזית. במקרים אחרים קיימת רק החלופה המסתיימת ב-ית: מזרחית, חרדית, שוודית, אבל לא מזרחייה, חרדייה, שוודייה. מה הסיבה? הרגלים לשוניים, שלא תמיד יש להם הסבר, אבל אין סיבה להתערב בהם.
< הקודם ... 21 22 23 24 25  ... הבא >