שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
361
עלמה שואל/ת: חסידי חב"ד מכריזים "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח". איך ניתן היה לנסח את המשפט אילו היה מדובר בנקבה ולא בזכר?
רוביק עונה:
התשובה היפותטית כמו השאלה: "תחי גבירתנו (לקוח מהנצרות), מורתנו ורבָּתֵנו (לקוח מהרפורמים), המלכה המשיחה!".
362
פאר פרידמן, השוהה בימים אלה באוסטריה, שואל/ת: מהי הצורה הנכונה: "חיילים יהודיים" או "חיילים יהודים"? "יהודים אוסטריים" או "יהודים אוסטרים"? "אוסטרים יהודיים" או "אוסטרים יהודים"? ומה עם ריבויו של החייל העברי: "חיילים עבריים" או "חיילים עברים"?
רוביק עונה:
העיקרון המנחה הוא בהבחנה בין שם עצם לשם תואר. "יהודי" הוא גם שם עצם, ואז תופיע י' אחת ('היהודים' חיו בגולה); וגם שם תואר, ואז תופיע י' כפולה (חיילים 'יהודיים'). בדוגמאות שהביא פאר, המילה הראשונה בצירוף תהיה תמיד שם העצם (יהודים, אוסטרים). המילה השנייה תהיה, בעדיפות ראשונה, שם תואר (יהודיים, אוסטריים). ואולם, אפשר לראות כאן גם תמורה תחבירית, כלומר, שם העצם השני מגדיר את שם העצם הראשון, ואין לפסול את "יהודים אוסטרים" או "אוסטרים יהודים". במקרה של "חיילים עבריים" אין בעיה, עברי כאן הוא שם תואר לכל דבר. בעיה דומה אפשר לראות בנקבה, בהבחנה בין "יהודייה" (שם עצם) לבין "יהודית" (שם תואר).
363
שלומית ורועי שואלים: שואל/ת: מה זאת אומרת מלכת אסתר? האם זה כמו מלכת היופי? הרי לא אמרים מלכת אליזבת?
רוביק עונה:
נכון, אבל אומרים הר תבור, נחל קישון והרי אררט. צורת הסמיכות המיוחדת הזו אופיינית לצירופים שבהם הסומך הוא שם פרטי. ובכל זאת נראה שמדובר בהשתלשלות מקרים ולא ביצירה לשונית מודעת. לוין קיפניס, כתב בשירו "משחק פורים": "אני מלכה אסתר, ועל ראשי יש זר". ככל הנראה השתמש קיפניס בצורה המוזרה "מלכה אסתר" מטעמי מקצב, במקום "אני המלכה אסתר". הצורה הזו שובשה בפי ילדי ישראל וגננותיו ל"מלכת אסתר".
364
שלי אור שואל/ת: מדוע המילה "צהריים" מקבלת ריבוי זוגי? מדוע אין כאן מילה ביחיד כמו "בוקר" ו"ערב"?
רוביק עונה:
השאלה מובילה לשלבים המוקדמים של העברית ושל השפות השמיות בכלל. הסיומת הזוגית היתה בעבר סיומת ריבוי. כך נולדו מילים כמו שמים (בערבית ביחיד: סַמא), מים (בערבית ביחיד: מיֶה). לצד סיומת זו התפתחו צורות ריבוי נוספות והסיומת –ַיֶם הובדלה לזוגי, אך מילים שנתפסו בשלב מסוים כריבוי נשארו בסיומת הנקבה, וביניהן צהריים. אין בתנ"ך צורת יחיד לצהריים, אבל קושרים אותה ל"זוהר", כלומר, לאור ולבהירות, ובימי הביניים גם נוצרה צורת היחיד: צהר, בהירות.
365
שליה לוינוביץ שואל/ת: מדוע דווקא צורה 'לביא' היא זו שזכתה לצורת הנקבה 'לביאה'? מדוע לא 'אריה', שהיא הצורה הרווחת?
רוביק עונה:
את השאלה יש להציג ליוצרי המקרא והעברית המקראית. מכל מקום, 'לביא' במקרא הוא אריה בוגר, ו'לביאה' מופיעה בתנ"ך פעמיים כרעייתו המסורה. בעברית החדשה 'לביא' נחשב שפה גבוהה, ואריה היא המילה המקובלת, ולכן הבחירה ב'לביאה' נראית לכאורה לא סבירה.
366
תומר שור שואל/ת: מהי צורת הרבים של המילה "אחריות"?
רוביק עונה:
צורת הריבוי היא "אחריויות", ממש כמו תחרויות ל"תחרות" ו"משמעויות" ל"משמעות". הקושי הוא בשרשרת היו"דים, ולכן כמעט אין משתמשים בצורת הריבוי הזאת. עדיף להשתמש בצירופים כמו "תחומי אחריות" וכדומה.
367
שואל/ת: בעקבות ויכוח שהיה לי עם חבריי, רציתי לשאול כיצד יש לומר: "חמישה שקל", או "חמישה שקלים"? האם היחידות מקבלות צורת רבים או יחיד?
רוביק עונה:
הכללים בעניין זה אינם מוחלטים. על פי הנהוג במקורות ונלמד בעבר כחוקים מחייבים, עד מספר עשר שם העצם יבוא ברבים (חמישה שקלים), מ-11 ואילך – ביחיד (חמישה עשר שקל, מאתיים שקל). השימוש בעברית החדשה מעורבב ורוב השימושים נחשבים תקינים. הטעויות המובהקות הן באי התאמה בין המין של המספר למין של שם העצם (שתי שקל כבר אמרנו?).
368
תרצה בר זיו שואל/ת: האם נכון לומר "הקנצלרית מרקר"?
רוביק עונה:
נכון ועדיף. כבר נהוג לומר "מנכ"לית", אז על אחת כמה וכמה קנצלרית, מה גם שבגרמניה קרויה מרקר bundeskanzlerin, בצורת הנקבה.
369
שואל/ת: איך אומרים: "רוב סימני ההיכר מוביל לכך" או שמא "רוב סימני ההיכר מובילים לכך"; "מחצית מהציבור העובד מרוויח", או "מחצית מהציבור העובד מרוויחה"?
רוביק עונה:
השאלה מטרידה את כותבי ודוברי העברית כבר שנים רבות: כאשר יש לשם עצם כַּמָּת (חצי, חלק, רוב), מה קובע את מינו ומספרו של הצירוף? יצחק אבינרי קובע בעניין זה כי צריך ללכת לפי השם ולא לפי הכמת ולומר, למשל, "רוב הפועלים הודיעו". הוא מסתמך על דוגמאות מהמקרא כמו "רוב שנים יודיעו חוכמה" (איוב). במערכות שונות של עיתונים וספרים נקבע דווקא כלל הפוך. האקדמיה החליטה לא להתערב ולא להביא המלצה גורפת, ומתירה אפילו מצב שבו הצירוף יהיה ברבים כאשר מדובר בשם קיבוצי: "חלק מהאוכלוסייה מרוויחים". ההמלצה המקובלת וההגיונית היא להכריע לפי העניין המובא במשפט. כאשר הדגש הוא על הרכיב השני (האוכלוסייה, הפועלים) יש ללכת לפי הרכיב הזה: "רוב האזרחים תמכו בהתנתקות". כאשר רוצים להדגיש את הכמת הוא ישפיע על המין והמספר, למשל: "הרוב הגדול של האזרחים תמך בהתנתקות".
370
יהודית בכר שואל/ת: האם נכון לכתוב את המילים הבאות בלשון רבים בצורה הזו: אשראי – אשראים, מידע – מידעים, משטרה – משטרות?
רוביק עונה:
אשראי, מידע ומשטרה ועוד מילים רבות מייצגות מושגים כלליים שאינם ניתנים לספירה. הן אמורות להופיע בריבוי רק כסומך בסמיכות שבה הנסמך ניתן לספירה: קווי אשראי, פיסות מידע, תחנות משטרה וכדומה. בעברית החדשה התפתח תהליך קיצור המאפשר את השימוש ברבים. הקיצור התפתח בשפה הצבאית, שבה נוצרו רכבים (כלי רכב), דלקים (מנות דלק), נשקים (כלי נשק) וכדומה. הצורה המלאה עדיפה אך השימוש בצורת הקיצור הולך ומתרחב.
371
יוחאי משה שואל/ת: בתשדיר רשות המים אומרת המציגה "ירד כרבע מכמות הגשמים". האם זה תקין? האם אין לומר "ירדה", בהתייחס לכמות?
רוביק עונה:
"ירדה" ודאי אינו נכון, שהרי הדגש בתיאור הכמות הוא על "רבע", שהיא מילה בזכר. לעומת זאת אפשר לומר "ירדו כרבע מכמות הגשמים" בהתייחס לגשמים, והבחירה כאן היא על פי ההקשר, ולפעמים על פי התחושה הסובייקטיבית של הדובר.
372
משה ויינר שואל/ת: נראה לי שצורת הסמיכות "אולמי" (כגון "אולמי בון-בון") היא שגויה, ויש לומר "אולמות בון-בון".
רוביק עונה:
והתשובה היא, גם וגם. נכון שהריבוי של אולם (שהיא מילה בזכר) הוא "אולמות", אבל הריבוי בסמיכות במקרים כאלה יכול להיות אופייני לזכר ולנקבה במקביל. למשל, "מוסד" (רבים: מוסדות) מופיעה במקרא בשתי צורות סמיכות: "מוסדי ארץ" ו"מוסדות השמיים". וראו בשאלה הבאה.