שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
301
שואל/ת: מהי צורת היחיד של רוגאלאך? אני משתמשת ב"רוֹגָלֶה", וחבריי יורדים עלי ללא הפסקה?
רוביק עונה:
צורת הריבוי המוקטן "רוגלאך" לעוגות דמויות הסהרון התגלגלה מהמילה הפולנית rog (ביידיש: ראג), שפירושה "פינה". שמה ביחיד על פי מילון היידיש של סטויצ'קוב "רוגאל". "רוגאלע" הוא ביטוי ההקטנה ליחיד. לגיטימי, אם כי לא בשימוש. רוגאלאך תמיד באים בצרורות.
302
שואל/ת: מדוע אומרים את חלקי השעה בלשון זכר כמו "שבע וחמישה", "שמונה ועשרה" ועוד. הרי הדקות הן נקבה, ואם מתייחסים למספר טהור, גם הוא בלשון נקבה?
רוביק עונה:
בדרך כלל התוספת לשעה נאמרת בצירוף המילה "דקות" ואז יופיע המספר בנקבה: חמש ושבע דקות, שמונה ושלוש עשרה דקות. השמטת מספר הדקות הנלווית למספר השעות נשמעת רק ב"חמישה" ו"עשרה", והיא מרמזת על תקופת תחיית השפה, שבה דיברו ברגעים ולא בדקות: "השעה שש וחמישה רגעים".
303
שואל/ת: מתי משתמשים ב"אלה" (או "האלה", "כאלה") ומתי ב"אלו" (או "האלו", "כאלו")?
רוביק עונה:
משום מה הוחדרה בתלמידי ישראל הטענה שיש הבדל בין "אלה" ו"אלו", הריבוי של "זה" ו"זאת": "אלה" לזכר רבים, "אלו" לנקבה רבים. אין שום הבדל במשמעות ובשימוש, ההבדל הוא היסטורי. "אלה" היא מילה מקראית נפוצה לרבים ולרבות, שחדרה פה ושם גם לספרות התלמוד. "אלו" היא מילה תלמודית באותו שימוש דו-מיני, והיא אינה מופיעה במקרא. בעברית של ימינו אלה ואלו דברי אלוהים חיים.
304
שואל/ת: מתי נכון להשתמש במילה "זו", ומתי במילה "זאת"?
רוביק עונה:
במקרא נהוג "זו", ובלשון חז"ל "זאת". על השימוש היום נאמר: מתי שבא לכם ולכן, ואיך שיוצא.
305
שואל/ת: קראתי ב"הארץ" את המשפט "האינטרנט מסייעת לדואר". רוב הציבור נוהג להתייחס לאינטרנט כמילה עצמאית שנשמעת כזכר. מה נכון?
רוביק עונה:
ל"אינטרנט" שתי צורות מדויקות יותר בעברית: "מרשתת", מונח שאינו בשימוש, ו"רשת האינטרנט". בשני המקרים מדובר בנקבה, ובהחלט נכון להשתמש בלשון נקבה.
306
שואל/ת: ראינו את השלט "אסור לעצור בשול". "האם לא נכון יותר לומר "אסור לעצור בשוליים"?
רוביק עונה:
כמעט כל השימושים המגוונים של "שול" הם בסמיכות רבים (שולי-), בצורה הזוגית (שוליים) או במלים נגזרות (שולי, שוליות). "שול" ביחיד הוכשרה לא מזמן לשימוש מקצועי בענייני דרכים וכבישים. היא מופיעה בשימושים רחבים במילון להנדסת דרכים של האקדמיה שיצא ב-1990: שול מוגבה, שול סלול, שול רך ושול טפוף, ופרצה למרחב הציבורי דרך שלטי מע"ץ ברחבי ארצנו. הייתי משאיר את "שול" לספרות המקצועית. על פי שימושיה הרבים, "שוליים" היא מילה תקינה לפחות כמו "שול". כל נהג מבין מה פירוש "אסור לעצור בשוליים", בעוד ש"סע בשול" עלול לגרום לו לאבד ר"ל את השליטה על ההגה.
307
שואל/ת: רמקול ומחזמר הן מילים מורכבות, ובכל זאת אומרים ברבים רמקולים, ולא אומרים מחזמרים. יש סיבה?
רוביק עונה:
מחזמרים נשמע מסורבל ומוזר וגם אינו תקני, ולכן אומרים מחזות זמר. בעיה ופתרון דומים אפשר למצוא במילה כדורגל: כדורי רגל ולא כדורגלים.
308
שואל/ת: שמענו את דליה מזור אומרת בטלוויזיה: "אני בנושא הזה בורה ועמת הארץ"? האם זה נכון?
רוביק עונה:
השימוש ב"עמת הארץ" נוצר בהקבלה לצורות המקובלות (גס רוח יהיה בנקבה גסת רוח), אך הוא נשמע מוזר שכן "עם הארץ" הוא צירוף הנתפס כמילה אחת, ומותר ואף עדיף לומר "בורה ועם הארץ". עם זאת הביטוי גרם מחלוקות וכאב ראש מאז ומתמיד. כך נהוג הריבוי "עמי הארץ" לצד הצורה מימי הביניים "עם-הארצים". קיימות גירסאות שונות גם ביחס לשם העצם המופשט הנגזר מהביטוי. בן יהודה קבע שיש לומר "עם-הארצוּת", אך מולו הופיע גם השימוש הנדיר "עמוּת הארץ".
309
מיכל מראשון לציון שואל/ת: "משפחתו של בעלי לעתיד ממוצא טורקי, והם טוענים שהמילה בורֶקס היא למעשה ריבוי, כאשר צורת היחיד היא "בורֶקה", בנקבה. לטענתם אין כזה דבר "בורקסים", כי בורקס זה ברבים. האם הם צודקים? צודקים גם צודקים. היחיד היא בורקה, הרבים בלדינו: בורקס, כמו פיפיטאס ופיניונס. בורקסים הוא ריבוי כפול ישראלי, בדומה לצ'יפסים וג'ינסים.
רוביק עונה:
צודקים גם צודקים. היחיד היא בורקה, הרבים בלדינו: בורקס, כמו פיפיטאס ופיניונס. בורקסים הוא ריבוי כפול ישראלי, בדומה לצ'יפסים וג'ינסים.
310
אביבה שואל/ת: כרופאה אני מבצעת כוננויות בבית החולים. הרופא הוא 'כונָן', אבל מה אני? האם אומרים שאני 'כוננת' כמו 'תופרת', או 'כוננית', כמו 'סולנית'? לי זה נשמע כשם של ארונית?
רוביק עונה:
ככל הידוע למדור לא נקבעו כללים לגבי מילה ספציפית זו, ושתי הצורות נכונות. ראיה לכך היא שבמילון אבן שושן מובאת הצורה "כוננת", ובמילון רב מילים – "כוננית". במוסדות שונים אפשר למצוא את שני השימושים.
311
אוהד מתל אביב שואל/ת: יש כלל שכאשר שם עצם מסתיים ב-ה' או ב-ת', התואר שמוצמד לו בא בנקבה. יש מילים כמו "צומת" שעליה יש לומר "צומת גדול". מדוע יש יוצא דופן שכזה?
רוביק עונה:
המילה התלמודית "צומת" אינה יוצאת דופן מבחינה דקדוקית. זו מילה בזכר, על פי הופעתה בתלמוד ("שניטל צומת הגידין"), שאתרע מזלה שהשורש שלה מסתיים באות ת' המזוהה עם צורות הנקבה, והיא מזכירה סיומות נקבה רבות כמו תרנגולת ותרשומת. יש כמה מילים דומות מבחינה זו כמו צוות, וכאן ברור לנו שמדובר בזכר. יש גם מילים בקבוצה בנקבה (שַחַת) או בזכר ונקבה (פַחַת), וכאן כמובן אין בעיה.
312
שואל/ת: אנחנו חלוקים כבר שנים לגבי סוגיה הרת גורל. מה שמו של העם השוכן בארץ פורטוגל? האם פורטוגלים או פורטוגזים? מהי השפה, פורטוגלית או פורטוגזית?
רוביק עונה:
שם המדינה הוא פורטוגל, והתוספת –י לציון תואר יוצרת את "פורטוגלי". שם התואר המקורי הוא Portuguese ולפיו נגזר "פורטוגזי". מילון אבן שושן קובע כי הצורה העיקרית היא פורטוגלי, והמשנית-דיבורית: פורטוגזית. אני מחבב דווקא את "פורטוגזי", אך שתי הצורות נכונות.
313
אלדד מאזור המרכז שואל/ת: האם 'תפילין' זה יחיד או רבים?
רוביק עונה:
סיומת –ין מקובלת בתלמוד, שבו יש ריבוי של חילופי מ-ן, ולכאורה יש לומר "תפילים", כשהמשמעות המילולית היא תפילות. דקדוקית מדובר בצורת רבים, ואכן מדובר בשני בתי תפילין או טוטפות. צורות ריבוי כאלה המשמשות כיחיד מוכרות גם במילים תלמודיות כמו 'נישואין', 'גירושין', 'פיטורין' ועוד.
314
אריאל מרחובות שואל/ת: מדוע אומרים "דייה לצרה בשעתה"? האם 'דייה' היא הנקבה של 'די'? והאם יש קשר בינה לבין הציפור באותו שם?
רוביק עונה:
מקור הניב הוא בתלמוד הבבלי: "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור להם לישראל: אני הייתי עמכם בשעבוד זה, ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכויות. אמר לפניו: ריבונו של עולם! דייה לצרה בשעתה". 'די' משמשת כשם עצם או כתואר פועל ופירושה 'כמות מספקת'. הצורות המיוחדת 'דייה' שבניב המוזכר בשאלה, 'דיים' (המופיעה בתנ"ך), "דיינו' (בסדר פסח) הן צורות מושאיות: די לה, די להם, די לנו. בכל מקרה אין קשר לעוף 'דיה', ששמו קשור לפועל דאה.
315
בני חזן שואל/ת: סוגיה מכבר הימים עוררה אצלי במשפחה ויכוחים רבים: שונאה או שונאת? קוראה או קוראת? מקנאה או מקנאת?
רוביק עונה:
גם וגם, תלוי בהקשר, ברובד ובמשלב הלשוני ועוד. היום נהוגות הצורות בת' כמו קוראת, יושבת, בלשון הדיבור והתקשורת, בעוד הצורות בה' נחשבות ספרותיות: קוראה, יושבה.