שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
151
אנה מילר שואל/ת: מה מקור המילה גבינים במשמעות של גבות?
רוביק עונה:
המקור הוא בתלמוד, בדיון על פרצוף ראוי: "מצח והגבינים והעינים והלסתות וגבות הזקן - עד שיהו כולם כאחד" (מסכת נדה כג ב). בערבית ג'בין פירושה מצח.
152
דב שואל/ת: לאחרונה, בתוכניות מציאות ("ריאלטי") מגוונות המשודרות בטלוויזיה, ישנו חלק בו המתמודדים מתחרים זה בזה בדו-קרב. משום מה, מנחי התוכניות, שעה שרוצים לתאר את ה"דו-קרב" בלשון רבים, משתמשים במילים: "דו-קרבים" ואיני מבין מדוע. הרי הטיית הרבים של "קרב" הינה: "קרבות". האם לא נכון יהיה לומר: "דו-קרבות", או אולי "תחרויות הדו-קרב"?
רוביק עונה:
'דו-קרבים' היא צורת ריבוי שגויה, אין לה כל הצדקה. המילה 'קרבים' אינה קיימת בעברית. 'קרב' הוא אמנם מילה במין זכר, אבל הריבוי הוא בצורת הנקבה- קרבות.
153
יושי שואל/ת: האם נכון להגיד דלתות סגורים?
רוביק עונה:
אין כל סיבה לכך. 'דלת' היא נקבה', 'דלתות' היא בצורת הנקבה, ומכאן שיש לומר 'דלתות סגורות', או בבית המשפט: 'בדלתיים סגורות'.
154
איילה שמחי שואל/ת: האם השורש של הפועל השתוקק הוא שו"ק או שק"ק?
רוביק עונה:
הקביעה הדקדוקית היא שהשורש הוא שק"ק, אבל הקרבה בינו לבין השורש שו"ק, המתבטאת גם במילה תשוקה, אמורה לסייג את הקביעה, ולמעשה יש כאן מימושים שונים של שורש דו-עיצורי: ש"ק.
155
רותי שואל/ת: כל חיה מופיעה בצורת זכר ונקבה, כלב-כלבה, סוס-סוסה. מדוע אין לציפור ולצפרדע צורת נקבה, והן מופיעות בצורת הכתיבה בזכר אבל מתייחסים אליהם בצורת הנקבה? גם הנחש מופיע רק בצורה אחת.
רוביק עונה:
לשורה ארוכה של בעלי חיים אין במקורות וגם לא בימינו צורה ייחודית לזכר ולנקבה, אלא מילה אחת המכסה את שני המינים. 'צפרדע' אינה "בעלת צורת זכר" אלא מילה בנקבה ללא ציון מין כגון ה' מסיימת. צריך לזכור גם שאצל חלק מבעלי החיים סימני המין אינם שקופים כמו אצל היונקים, וספק עם אדם שאינו זואולוג יכול היום להבחין בין צפרדע זכר לנקבה, או בין נמלה זכרית או נקבית, שלא לדבר על תקופות קדומות, ושלא לדבר על הנחש. 'נחשה' נשמע בסלנג בהתייחסות לאשה נכלולית.
156
אמנון סלע שואל/ת: מדבר (שממה) ברבים - מדברים, מדברות, מדבריות. האם ניתן להסביר את ריבוי האפשרויות?
רוביק עונה:
במקורות אין כידוע סדירות מלאה, ומילים בזכר יכולות להופיע בסיומת נקבה ולהיפך, או בשתי הסיומות (קברים/קברות). הן מדברות והן מדבריות הן צורות ריבוי המופיעות בלשון המשנה והתלמוד, ובאופן מסורתי הן משמשות גם היום. מדברים היא צורה מאוחרת יותר וכמעט שאינה בשימוש גם היום. 'מדבריות' היא הנפוצה ביותר, למרות שתוספת י' ברבים במשקל הזה נדירה מאוד.
157
סימה אייזנבאך שואל/ת: האם המילה "מפתח", כמו מפתח לדלת, זה זכר או נקבה?
רוביק עונה:
המילה היא בזכר. צורת הרבים היא על פי הנקבה, מפתחות, אך זה מצב רגיל במילים המופיעות במקורות.
158
בר עדיאל שואל/ת: "בנות עם תלתלים מתחלקות לשתיים". האם זהו משפט תקני? או שמא לשניים?
רוביק עונה:
הכלל אומר שכאשר מספר אינו מיוחס לשם עצם אלא הוא במעמד הקרוי סתמי, הוא יהיה תמיד בנקבה. לכן יש לומר אוטובוס מספר שתיים, חלוקה לשתיים. כאשר המספר מכמת שם עצם מפורש או שהוא מובן מן ההקשר הוא יקבל את מין שם העצם: "הבנות מתחלקות לשתי קבוצות", לעומת "הבנות עמדו בשני טורים", או "ויישאוהו במוט בשניים (בשני אנשים)".
159
ליאור שואל/ת: הרשות להגבלים עסקיים: איך אומרים ביחיד "הגבלים"? ולמה לא אומרים הגבלות עסקיות? או מגבלות?
רוביק עונה:
צורת היחיד היא 'הֶגְבֵּל', על משקל הבדל, הרכב וכדומה. היא נקבעה כדי להבדיל אותה מ'הגבלה' שהיא מילה כללית, או מ'מגבלה' המציינת תכונה של אדם או עניין, ולייחד אותה לתחום הפיקוח הממשלתי על מונופולים. 'הגבל' היא מילה בזכר, ולכן צורת הרבים תהיה 'הגבלים'.
160
יוסי זיו שואל/ת: האם 'אי עמידה' זה זכר או נקבה?
רוביק עונה:
'אי' היא קידומת המייצגת שלילת אפשרות או פעולה כלשהי ואין לה תיוג מין. מין הצירוף נקבע כאן על פי המילה עצמה: 'אי היכולת שלו להחליט גרמה לנזקים', 'אי הדיוק שלו גרם לתקלות'. 'אי עמידה' היא אם כן בנקבה: "הוא גילה אי עמידה מתמשכת ביעדים".
161
שי שואל/ת: כאשר מדובר על מערכת צינורות ולכל צינור יש קיבולת מסוימת, נפח מקסימלי מסוים אותו ניתן להעביר דרך הצינור, 1. האם נכון להגיד 'הקיבולת של הצינור הוא...' 2. האם הצורה התקינה ברבים היא 'קיבולות', או שמא 'קיבולים'?
רוביק עונה:
לחלק הראשון בשאלה, יש לומר 'הקיבולת של הצינור היא...', שהרי 'צינור' הוא כאן לוואי ל'קיבולת', שהיא מילה בנקבה, כפי שמראה גם הת' המסיימת. לחלק השני: יש לומר 'קיבולות'. יש אמנם לא מעט מילים בעברית שבהן סיומת הזכר חוברת למילים בנקבה (ערים, נמלים, דבורים) ולהיפך (שדות, אבות), אך אלה מילים מן התנ"ך בתקופה שבה צורות הריבוי התערבבו. במילים מאוחרות יותר יש כבר סדירות מלאה – מילה בנקבה בסיומת –ות, מילה בזכר בסיומת –ים, ולכן 'קיבולות'.
162
משה אליאב שואל/ת: איך אומרים ברבים רַכֶּבֶל?
רוביק עונה:
צורת הריבוי התקנית היא רַכַּבְלִים. בעקבות הצורה החלופית, הנחשבת שיבוש, רַכְבָּל, נוהגים להשתמש גם בצורה רַכְבָּלִים.
163
זוהר לוי שואל/ת: האם מותר להשתמש במילה "איזה" גם לצורת נקבה. לדוגמה: איזה חולצה יפה, או שיש להשתמש רק במילה "איזו" לצורת נקבה?
רוביק עונה:
'זה' הוא כינוי רמז לזכר, 'זו' – לנקבה, ולכן איזה ואיזו משמשים באותה דרך. ואולם 'איזה' משמש בשפת הדיבור שלנו ככינוי רמז לצרכים רבים, ויש לו משמעות ריגושית עצמאית, ולכן הבידול המגדרי שלו היטשטש בשפת הדיבור.
164
נתי שואל/ת: יש כמה מילים שלצורת הריבוי שלהן נוסף דגש באות האחרונה, למשל מוסכּים, משאבּים, מסכּים. מדוע זה קורה? למה במילה מרחבים, מערכים, זה לא קורה? והאם אתה יכול להסביר את התופעה של הגיית מילה משאבּ עם ב' דגושה?
רוביק עונה:
בשמות לא מעטים בעברית זוכה האות האחרונה לדגש ברבים ובנקבה. בחלק מהמקרים המילה היא משורש בגזרת הכפולים, כאשר בצורת היחיד ע' ול' הפועל מתלכדות, וכיוון שבסוף המילה לא יבוא בעברית דגש הוא יישמע רק בנטיות: מוסכּים ומסכּים מהשורש סכ"כ, וכן כפּות (כפ"ף), חגּים (חג"ג) ועוד. יש קבוצת מילים בגזרת השלמים, כמו גם מילים נטולות שורש, שבהן האות האחרונה מודגשת ללא סיבה ידועה, אלא כמסורת שקודשה בניקוד הטברני: קטנּים, זמנּים, חרַכּים, וכן עקרבּים, שרעפּים, ובמילה שבשאלה – משאבּים. כאן המקור הוא בספר שופטים: "מקול מחצצים בין משאבּים". משאבּ בדגש גם ביחיד היא גזירה לאחור מצורת הרבים, אולי מפני שהצורה ברבים מקובלת יותר מצורת היחיד. הגייה זו אינה תקנית, כמובן.
165
מאור שואל/ת: מדוע במילים פרפראה וגרוטאה נשמרת האות א׳ בצורת היחיד, בניגוד להרפתקה, קופסה, דוגמה, כורסה וכו׳?
רוביק עונה:
המילים שבשאלה אינן עשויות מעור אחד וממקור אחד. 'הרפתקה', 'כורסה' ו'דוגמה' הן במקורן מילים ארמיות המסתיימות בא': הרפתקא, כורסא, דוגמא. על פי המגמה לתת למילים אלה צביון עברי הומרה א' מסיימת בה', כמו גם ב'משכנתה', 'שאילתה' וכדומה. 'קופסה' ו'גרוטאה' הן ממקור יוונית ולכן אין בהן א' מקורית, אבל צורות הרבים, בהשפעת הארמית, זכו לחציצה של א': קופסאות, גרוטאות. 'פרפראות' היא צורת הרבים של המילה 'פרפרת', גם כאן בחציצת א'. המילה 'פרפראה' אינה קיימת בעברית.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >