שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
151
לילך חכים שואל/ת: האם יש צורת רבים למילה מורת רוח?
רוביק עונה:
'מורת רוח' הוא צירוף כבול המייצג מצב נפשי של אדם, ואינו מקבל ריבוי.
152
חיה שבתאי שואל/ת: כיצד יש לומר לאשה המכהנת כראש עיר או ראשת עיר?
רוביק עונה:
'ראשה' נקבע כשם נקבי לכל התפקידים שבהם הזכר הוא 'ראש', ולכן יש לומר ראשת ממשלה, ראשת עירייה, ראשת המינהל, ראשת הלשכה ועוד.
153
זיו ביאליק שואל/ת: בידי חליפת מכתבים משפחתית ענפה בעברית מראשית המאה הקודמת. בהתכתבות צורת הרבים של צרור היא צרורים, צורת הרבים של עפרון היא עפרונים. מדוע ומתי עברנו לצורת רבים נקבה במלים האלה?
רוביק עונה:
השימושים תמוהים. צרור מופיעה בתנ"ך בצורת הריבוי צרורות, וכך בכל הכתבים המאוחרים יותר. עיפרון היא מילה חדשה, חידוש של יוסף קלויזנר. יתכן שבראשית השימוש במילה, כיוון שזו מילה בזכר, נטו לכתוב אותה גם בסיומת זכרית, אך הסיומת הנקבית הייתה מלכתחילה הסיומת התקנית.
154
גדעון זהרוני שואל/ת: כיצד אומרים גוון בסמיכות רבים?
רוביק עונה:
הצורה התקנית היא גוֹני-, בעקבות סמיכות היחיד גוֹן-. יש נטייה לומר לחילופין גְוָוני באנלוגיה לצורה העצמאית (גוונים), ואין לראות בכך שגיאה שיש להתעכב עליה.
155
נוני שואל/ת: במילונים דופן גם זכר וגם נקבה. מה המקור לדופן הזכר?
רוביק עונה:
מילים דו-מיניות בתנ"ך ובלשון חכמים נקבעו על פי השימוש בהן במקורות. מילים אלו, בעיקר בתנ"ך, מעידות שההבחנה בין זכר ונקבה בשמות עצם שאינם אדם או בעל חיים לא הייתה חדה ומוחלטת כמו היום. בכל מקרה, אין מקור שונה לצורת הזכר ולצורת הנקבה.
156
אלכס שואל/ת: יש מילים כמו "כיריים", "תלפיות" ו"פרעות". משתמשים בהן ברבים גם כאשר מדובר בעצם (או אירוע) יחיד. האם קיימות או שהיו פעם קיימות מילים כמו "כיר", "תלפייה" (או "תלפית"), "פירעה"?
רוביק עונה:
'כיריים' היא צורה זוגית של כירה ביחיד, למרות שאין מימוש לה' הנקבה בצורה זו. 'פרעות' היא תיאורטית ריבוי של פַרְעָה, אך המילה אינה מופיעה במקורות ואינה משמשת בעברית החדשה. 'תלפיות' היא מילה שיש השערות ומדרשים שונים על מקורה, ואין לה צורת יחיד.
157
אלישע שואל/ת: משטרה זה נקבה. האם יש שם למשטרה ברבים. האם המילה משטרות (מספר ניידות) היא נכונה?
רוביק עונה:
'משטרה' נחשבה עד לפני זמן כמילה שאי אפשר לתת לה שם ברבים. כמו מילים רבות אחרות גם הכלל הזה אינו מתקיים, וצורת הריבוי "משטרות" נדרשה כדי לתאר סוגים או ערוצים שונים של המשטרה. באיטליה, למשל, שבע משטרות, כל אחת ממונה על תחום אחר. הצורה "משטרות" ככינוי לניידות משטרה קיימת בשפת הדיבור, עדיף להימנע ממנה.
158
אפי עמיהוד שואל/ת: בלשון זכר - החרה החזיק אחריו. האם בלשון נקבה - החרתה החזיקה אחריו? (במסמך וורד מופיע תחת סימן טעות - לא מוכר - וגם גוגל לא ממש מסייע).
רוביק עונה:
'הֶחֱרָה' הוא מן השורש חר"ה, ולכן צורת הנקבה תהיה הֶחְרְתָה, וכצירוף: החרתה החזיקה. תוכנת התיקונים של וורד מתעלמת לא פעם מצורות נטייה תקינות של פעלים נדירים.
159
דפנה שדה טסה שואל/ת: מבקשת לדעת לצורך הרצאה שעוסקת בענייני סבאות וסבתאות. מה יהיה נכון לומר שיכוון גם יחד לסבא גבר ולסבתא אשה? האם יש לנו מילה אחת?
רוביק עונה:
אין בשימוש הידוע מילה כזו, בעוד באנגלית נוכל לומר grandparents. אם חייבים, אפשר ללכת בעקבות הצורה המליצית לסבא – אב זקן (סבא שלי: אבי זקני), ולקרוא לסבא ולסבתא הורים זקנים. השימוש הזה בעייתי מכמה היבטים ובהחלט לא מומלץ.
160
חגית ינאי שואל/ת: אני קוראת כרגע תרגום של סיפורי מופאסן. באחד הדפים ראיתי כי המתרגמת השתמשה בצמד המילים 'רובם היו' (אזרחים וכ'ו). האם זו כתיבה תקנית או שמא טעות דפוס?
רוביק עונה:
השימוש בכַּמָּת כמו כל, רוב, חצי, חלק, מיעוט אכן יוצר בעיה תחבירית: האם הנשוא יהיה ביחיד (על פי הכמת) או ברבים (על פי שם העצם שאליו מתייחס הכמת): 'חלקם של הבוחרים הצביעו', או 'חלקם של הבוחרים הצביע'? בעניין הזה אין תקנה מחייבת, והשימוש הוא על פי תחושת הכותב ועל פי ההקשר. אם רוצים להדגיש את הכמות רצוי שהנשוא יבוא ביחיד. אם רוצים להדגיש את שם העצם רצוי שהנשוא יהיה ברבים.
161
יהודה שואל/ת: בספר של עגנון כתוב "הלווחים" צורת רבים של לוח. האם זה תיקני?
רוביק עונה:
'לווחים' היא צורת ריבוי עתיקה של 'לוח', המופיעה בלשון חכמים, למשל בתוספתא: "לווחים שבספינה אין מטלטלין אותן אם היו מכסין בהן פירות". עגנון, שכתיבתו הושפעה מאוד מלשון המשנה, השתמש בצורה זו, אך היום היא אינה מקובלת.
162
נילי שואל/ת: איך אומרים? יונים? או יונות? האם אפשר להגיד גם וגם? כלומר, לזכר יונים? לנקבה יונות?
רוביק עונה:
'יונות' היא צורת ריבוי הנהוגה אצל ילדים. צורת הריבוי התקנית היא יונים, לזכר כמו לנקבה.
163
אברהם פידסל שואל/ת: תוספת - זכר או נקבה?
רוביק עונה:
'תוספת' היא מילה בנקבה. כל המילים המסתיימות בסיומת –ֶת שאינה חלק מן השורש הן בנקבה, כגון תרנגולֶת, מולדֶת ועוד רבות.
164
ענת גבאי שואל/ת: האם המילה 'אצבעותיים' היא מילה תיקנית, והאם היא מעידה על שתי אצבעות או יותר משתיים?
רוביק עונה:
סיומת הזוגי –ַיִם יכולה עקרונית להצטרף לכל שם עצם כדי לייצג זוגיות. זה לא הופך אותה לערך מילוני קבוע, אבל המהלך לגיטימי וגם יצירתי. משוררי ישראל אהבו מאוד לשחק בצורת הזוגי. ביאליק הרבה בכך, כמו בשירו "בנות שתיים, בובותיים". בסיפורו "שור אבוס" מובא הצירוף 'לחם לחמתיים' במשמעות לחם גדול ומשובח, וממנו מהדהד הצירוף 'רחם רחמתיים' משירת דבורה. 'לטרותיים' ו'פרוטותיים' המופיעות בתרגומו לדון-קישוט פירושן שתי ליטראות ושתי פרוטות. שירה של לאה גולדברג "ברווזים" נפתח במילים "לסבתא של אפרים, לסבתא ברווזיים". ע. הלל השתעשע בשיריו לילדים בצורת הזוגי, כגון בשיר "היֹה היוּ-יוּ חתוליים". שלונסקי, שגם הוא אהב לשחק בזוגי, השתמש באחד מכתביו במילה 'אֶצְבָּעַיִם', שהיא אולי צורה תקנית יותר, אך לטעמי 'אצבעותיים' חביב יותר.
165
רותי שואל/ת: כשמדובר במזג אוויר מתי נכון לומר רוח חזקה או רוחות חזקות, גשם יורד או גשמים יורדים ומה לגבי השלג, מדוע הוא מופיע רק ביחיד?
רוביק עונה:
המעבר בין צורת היחיד לרבים במקרים אלה לא נשען על כללים ונוסחאות. גשם, רוח ושלג עשויים להיתפס כשמות קיבוציים שאינם מחייבים ריבוי, אבל גם כהופעות פרטיות של התופעה במקומות שונים. "מחר ירד גשם בצפון ובדרום" לגיטימי, "מחר ירדו גשמים בצפון ובדרום" נכון ולגיטימי, ומתאים יותר לתחזית מקצועית. מאחר שכמעט לא יורד בישראל שלג לא נשמע כמעט את צורת הרבים, אבל אין לכך מניעה, וראיה לכך היא הביטוי 'סופת שלגים'.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >