שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
121
מירה הראל, בארות יצחק שואל/ת: מה שם הנקבה של העַיִר? בקיבוצנו המליטה האתון נקבה, ופרץ ויכוח על כינויה: עִירָה עָיֶרֶת עֲיָרָה עַיִּרָה ואולי כינוי אחר?
רוביק עונה:
במקורות ובמילונים אין צורת נקבה ל'עַיִר'. הדוגמה הקרובה היא סְיָח, אף כי המשקל אינו זהה, אבל אפשר בעקבות סְיָיחה לומר עֲיָירה, למרות הזהות עם המילה במשמעות עיר קטנה. גם 'עִירה' היא פתרון סביר, ואולי תביאו בכך גאולה לעולם ביצירת מילה חדשה. אגב, סְיָח פירושו בתלמוד עַיִר, בן החמור.
122
שואל/ת: שדה הוא זכר ובריבוי, על פניו, שדות. עם זאת, בתנ"ך מופיעה הצורה "שדי מואב", ועל אותו משקל נקראים יישובים גם כיום "שדי חמד", "שדי תרומות", "שדי אברהם". לעומת זאת, ישנם גם "שדות מיכה", ו"שדות ים" ו"שדות נגב". האם הצורה "שָׂדים" בריבוי תקינה לשונית? רק בנסמך?
רוביק עונה:
אכן, רק בנסמך מופיעה צורת הריבוי הזכרית של 'שדה', וזו לא דוגמה יחידה לאי סדירות הזכר והנקבה בנטיות בשפת המקרא. קבר היא מילה בזכר, הזוכה ברבים לשתי הצורות: קברים וקברות, וכך בסמיכות: קברי-, קִבְרות. קֶרֶן היא מילה בנקבה, שצורות הריבוי שלה הן בנקבה (קְרָנות) ובזוגי (קרניים), ובסמיכות שתי האפשרויות מתקיימות: קרני-, קַרנות. על פי חלק מהחוקרים אי הסדירות מעידה על כך שעצם החלוקה של כל רכיבי השפה לזכר ונקבה היא מאוחרת, ובמקרים מסוימים שרירותית.
123
אורנה שואל/ת: אלוהים הבטיח לנוח אחרי המבול: "זאת אות הברית". האם המילה "אות" היא זכר או נקבה?
רוביק עונה:
'אות' שייכת לקטגוריית המילים הדו-מיניות, שמינן גם זכר וגם נקבה, וכך הדבר בתנ"ך. בשלב מאוחר יותר של העברית החל להיווצר בידול בשימוש. 'אות' בזכר היא סימן במשמעות רחבה ("ניתן האות"), 'אות' בנקבה היא סימן במערכת כתב (האות אלף נכתבת...).
124
אריאל נובופלנסקי שואל/ת: מדוע ברבים של 'אֵזור' א' משתנה לחטף פתח?
רוביק עונה:
צורת הרבים אזורים נכתבת בשתי צורות: אֲזורים וכן אֱזורים. בשני המקרים חל חוק החיטוף, באשר א' מתרחקת מן הטעם. נראה שתנועת a הועדפה כאן למרות שהתנועה ביחיד היא e בעקבות אנלוגיה למילים רבות המתחילות בא' קמוצה: אָסון/אֲסונות וכדומה.
125
רותי שואל/ת: מתי משתמשים במילים הבאות ביחיד ומתי ברבים: רוח נושבת..... רוחות עזות... גשם יורד..... גשמים יורדים... שלג יורד......
רוביק עונה:
...... גם וגם, בדרך כלל על פי העוצמה והפיזור. כאשר הגשם, הרוח והשלג עזים מאוד ובאזורים שונים נהוג לעבור לרבים: "גשם יורד באזור חיפה", "גשמים יורדים ברחבי הארץ".
126
דליה דיימל שואל/ת: האם כבשות זה רבים של כבשה? ואם כן, הרי כולנו גדלנו על כבשים ולא על כבשות. בספר לילדים מה נכון ורצוי לכתוב: כבשים או כבשות?
רוביק עונה:
בתנ"ך צורת הריבוי הבלעדית של כבשה היא כבשים. במדרש מופיעה ובתפוצה רחבה הצורה החלופית כְבָשׂות. סיומת זו משמשת גם כצורה הבלעדית של הסמיכות: כִבְשׂות. בעברית החדשה נהוגה הצורה התנכית, כבָשים, לצד הסמיכות כִבשות, וכך ראוי גם לכתוב לילדים.
127
יעקב מישורי שואל/ת: מרפק זה זכר או נקבה?
רוביק עונה:
'מרפק' היא מילה תלמודית ומינה זכר.
128
מאיר מינדל שואל/ת: האם יש זכר ונקבה במטבע לשון - סומא בערובה? האם רק גבר יכול להיות סומא בערובה או גם אשה, ואז הניב הוא סומאת בערובה או סומאה בערובה?
רוביק עונה:
הניב הנכון הוא 'כסומא בארובה', כלומר, כעיוור הנקלע לארובה, שבה גם לאדם שאינו עיוור קשה לראות דבר מה. המקור במסכת בבא בתרא: "ודלמא כסומא בארובה!" וכאן בהוראת עיוור שנקלע לארובה שלא במתכוון. מאחר שמדובר במטבע לשון לשאלת המין אין משמעות: "היא מתנהגת כסומא בארובה".
129
יוחאי שואל/ת: שמעתי בשידור דיווח על ״משבר ב״טיפות החלב״. האם לא נכון יותר היה לשמור על המותג ״טיפת חלב״ ולדווח על משבר במרפאות טיפת חלב.
רוביק עונה:
העברית אוהבת קיצורים, והצורה 'טיפות חלב' משרתת את המגמה הזו. הקיצור חל גם על צורת היחיד: "הלכנו לטיפת חלב" הוא בעצם קיצור של "הלכנו למרפאת טיפת חלב". כך גם "ביקרתי ב[מרפאת] קופת חולים, "אני לומד ב[בית הספר התיכון] עירוני א'", "הוא משרת ב[צבא ה]סדיר" ועוד ועוד. לתופעה הזו קוראים בלשון הבלשנים אליפסיס, הֶשְמֵט, והיא מקובלת בשפות רבות.
130
סמדר שואל/ת: מה בין עיינה למעיין? איזה עוד זוגות של שמות עצם מאותו שורש קיימים, כך שאחד מהם נקבה ואחד זכר? (לבת שלי שנולדה השבוע קראתי עיינה).
רוביק עונה:
המילה עיינה אינה קיימת בעברית, מה שלא צריך למנוע ממך לקרוא לבתך בשם הזה. המקור הוא במילה 'עין' במשמעות מעיין, המופיעה כמה פעמים בתנ"ך, שצורת הרבים שלה היא בנקבה, עיינות, ומכאן יש שעושים גזירה לאחור ל'עיינה'. התופעה של שמות עצם המופיעים בסיומות זכר ונקבה במקביל אינה זרה לעברית. דוגמאות המופיעות כבר בספר הספרים: אור-אורה, ענן-עננה, חוק-חוקה, שׂורֵק-שׂורֵקה, נתיב-נתיבה ועוד.
131
רותי שואל/ת: חלקי הלבוש המופיעים ברבים כמו מכנסיים וכן גם מה שאנו נועלים כמו מגפיים, סנדלים וגרביים, הם בזכר, וכמובן שמות התואר הנילווים אף הם בזכר. מכנסיים ארוכים, סנדלים חומים וכדו׳. מדוע הנעליים יוצאות דופן?
רוביק עונה:
המין הקובע הוא בצורת היחיד. מגף, סנדל, גרב ומכנס הם בזכר, וכך צורת הזוגי או הרבים תהיה בזכר. נעל היא מילה בנקבה, וכך בזוגי. החלוקה של חפצים לזכר ונקבה במילים שאין להם סימון דקדוקי (ה' או ת' מסיימת) היא עתיקה ובתפיסתנו היום שרירותית, אך אנו פועלים לפיה.
132
רותי שואל/ת: תינוק – זכר, תינוקת – נקבה. ברבים תינוקות. מדוע לא קיימת המילה תינוקים?
רוביק עונה:
תינוק היא מילה תלמודית ופירושה ילד, כמו בביטוי "תינוקות של בית רבן". במילים בעברית הקלסית יש אי סדירות בסיומת הריבוי. מילים בזכר יופיעו בסיומת נקבה (שדות, אבות), מילים בנקבה יופיעו בסיומת זכר (ערים, אבנים). יש כמה מילים שבהן מקובלות שתי הסיומות (קברות/קברים), אך במקרה של תינוקות יש רק סיומת אחת: –וֹת. עם זאת אפשר לשמוע את המילה 'תינוקים' בשפת ילדים.
133
עליזה לוטטי שואל/ת: אם צריך לתרגם one to another, ומדובר על איש ואישה, האם הביטוי ״זה לזה״ נכון, או שצריך לומר 'זה לזאת וזאת לזה', שהרי אם אומרים ״זה לזאת״ משתמע שזה חד כיווני.
רוביק עונה:
העברית במקרה זה אכזרית מאוד, וכמעט אין פתרון פשוט לסוגיה. 'זה לזה' ייאמר רק על שני זכרים, 'זה לזאת' יוצר היררכיה, וכך גם 'איש לרעותו' או 'אשה לרֵעָהּ'. אם זה הכרחי, עדיפה הצורה המסורבלת והמלאה: זה לזו וזו לזה.
134
ניצה פלג שואל/ת: הביטוי "איש רוח" מתיחס לזכר. האם ניתן ליחסו לנקבה כלשונו? האם ניתן לאמר אשת רוח באותו מובן?
רוביק עונה:
עקרונית הדבר אפשרי ואף מתבקש, אך מסיבות שונות זה כמעט ואינו משמש, אם כי יש לו הופעות ספורות בשיח. הסיבות למצב הזה שמורות לסוציולוגים וחוקרי מגדר.
135
נירה יגודניק שואל/ת: האם אומרים סלטים במילעיל או במילרע?
רוביק עונה:
מילים לועזיות בצורות רבים מבוטאות בשתי דרכים. בדרך כלל נוטים לשמור על הטעם המקורי, ולכן נאמר סלטים, מיליונים, פקולטות במלעיל. תקנים מחמירים המיושמים גם בשידורי הרדיו למשל קובעים שיש לבטא את הצורות האלה במלרע כדי להעניק להן אופי עברי: מיליונים, סטודנטים וכדומה, הטעם על ההגברה האחרונה. במקרה של סלטים השתרשה ההגייה המלרעית, אבל לא כתקנה מלמעלה אלא דווקא כמעין צורה עממית.
< הקודם ... 6 7 8 9 10  ... הבא >