שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
181
יוחאי שואל/ת: שמעתי בשידור דיווח על ״משבר ב״טיפות החלב״. האם לא נכון יותר היה לשמור על המותג ״טיפת חלב״ ולדווח על משבר במרפאות טיפת חלב.
רוביק עונה:
העברית אוהבת קיצורים, והצורה 'טיפות חלב' משרתת את המגמה הזו. הקיצור חל גם על צורת היחיד: "הלכנו לטיפת חלב" הוא בעצם קיצור של "הלכנו למרפאת טיפת חלב". כך גם "ביקרתי ב[מרפאת] קופת חולים, "אני לומד ב[בית הספר התיכון] עירוני א'", "הוא משרת ב[צבא ה]סדיר" ועוד ועוד. לתופעה הזו קוראים בלשון הבלשנים אליפסיס, הֶשְמֵט, והיא מקובלת בשפות רבות.
182
סמדר שואל/ת: מה בין עיינה למעיין? איזה עוד זוגות של שמות עצם מאותו שורש קיימים, כך שאחד מהם נקבה ואחד זכר? (לבת שלי שנולדה השבוע קראתי עיינה).
רוביק עונה:
המילה עיינה אינה קיימת בעברית, מה שלא צריך למנוע ממך לקרוא לבתך בשם הזה. המקור הוא במילה 'עין' במשמעות מעיין, המופיעה כמה פעמים בתנ"ך, שצורת הרבים שלה היא בנקבה, עיינות, ומכאן יש שעושים גזירה לאחור ל'עיינה'. התופעה של שמות עצם המופיעים בסיומות זכר ונקבה במקביל אינה זרה לעברית. דוגמאות המופיעות כבר בספר הספרים: אור-אורה, ענן-עננה, חוק-חוקה, שׂורֵק-שׂורֵקה, נתיב-נתיבה ועוד.
183
רותי שואל/ת: חלקי הלבוש המופיעים ברבים כמו מכנסיים וכן גם מה שאנו נועלים כמו מגפיים, סנדלים וגרביים, הם בזכר, וכמובן שמות התואר הנילווים אף הם בזכר. מכנסיים ארוכים, סנדלים חומים וכדו׳. מדוע הנעליים יוצאות דופן?
רוביק עונה:
המין הקובע הוא בצורת היחיד. מגף, סנדל, גרב ומכנס הם בזכר, וכך צורת הזוגי או הרבים תהיה בזכר. נעל היא מילה בנקבה, וכך בזוגי. החלוקה של חפצים לזכר ונקבה במילים שאין להם סימון דקדוקי (ה' או ת' מסיימת) היא עתיקה ובתפיסתנו היום שרירותית, אך אנו פועלים לפיה.
184
רותי שואל/ת: תינוק – זכר, תינוקת – נקבה. ברבים תינוקות. מדוע לא קיימת המילה תינוקים?
רוביק עונה:
תינוק היא מילה תלמודית ופירושה ילד, כמו בביטוי "תינוקות של בית רבן". במילים בעברית הקלסית יש אי סדירות בסיומת הריבוי. מילים בזכר יופיעו בסיומת נקבה (שדות, אבות), מילים בנקבה יופיעו בסיומת זכר (ערים, אבנים). יש כמה מילים שבהן מקובלות שתי הסיומות (קברות/קברים), אך במקרה של תינוקות יש רק סיומת אחת: –וֹת. עם זאת אפשר לשמוע את המילה 'תינוקים' בשפת ילדים.
185
עליזה לוטטי שואל/ת: אם צריך לתרגם one to another, ומדובר על איש ואישה, האם הביטוי ״זה לזה״ נכון, או שצריך לומר 'זה לזאת וזאת לזה', שהרי אם אומרים ״זה לזאת״ משתמע שזה חד כיווני.
רוביק עונה:
העברית במקרה זה אכזרית מאוד, וכמעט אין פתרון פשוט לסוגיה. 'זה לזה' ייאמר רק על שני זכרים, 'זה לזאת' יוצר היררכיה, וכך גם 'איש לרעותו' או 'אשה לרֵעָהּ'. אם זה הכרחי, עדיפה הצורה המסורבלת והמלאה: זה לזו וזו לזה.
186
ניצה פלג שואל/ת: הביטוי "איש רוח" מתיחס לזכר. האם ניתן ליחסו לנקבה כלשונו? האם ניתן לאמר אשת רוח באותו מובן?
רוביק עונה:
עקרונית הדבר אפשרי ואף מתבקש, אך מסיבות שונות זה כמעט ואינו משמש, אם כי יש לו הופעות ספורות בשיח. הסיבות למצב הזה שמורות לסוציולוגים וחוקרי מגדר.
187
נירה יגודניק שואל/ת: האם אומרים סלטים במילעיל או במילרע?
רוביק עונה:
מילים לועזיות בצורות רבים מבוטאות בשתי דרכים. בדרך כלל נוטים לשמור על הטעם המקורי, ולכן נאמר סלטים, מיליונים, פקולטות במלעיל. תקנים מחמירים המיושמים גם בשידורי הרדיו למשל קובעים שיש לבטא את הצורות האלה במלרע כדי להעניק להן אופי עברי: מיליונים, סטודנטים וכדומה, הטעם על ההגברה האחרונה. במקרה של סלטים השתרשה ההגייה המלרעית, אבל לא כתקנה מלמעלה אלא דווקא כמעין צורה עממית.
188
רינה גרטל שואל/ת: כיצד לומר: אנשים פסימיים ואופטימיים או אנשים פסימים ואופטימים?
רוביק עונה:
פסימי ואופטימי הם שמות תואר, ולכן צורת הרבים תהיה פסימיים ואופטימיים. לעיתים יש מילים המשמשות גם כשם עצם וגם כשם תואר, וכאן על פי ההקשר שתי האפשרויות נכונות. למשל: 'יהודי': "היהודים עלו לארץ ישראל", לעומת "בקיבוצים חגגו את החגים היהודיים". בנקבה רבות הצורות האלה מתאחדות: יהודיות. בנקבה הן מתפצלות לעיתים: 'יהודית' הוא בעיקר שם תואר, 'יהודייה' – שם עצם.
189
עינת שואל/ת: האם נכון לומר 45 גרם או 45 גרמים? שאלתי תקפה גם לליטרים, מטרים וכיוצא באלה.
רוביק עונה:
שתי הצורות אפשריות, וזאת בעקבות שימושים בתנ"ך. שלושים איש / שלושים אנשים, עשרים שקל / עשרים שקלים.
190
סאס שואל/ת: האם ניתן להשתמש ברבים של 'רגע' למרות שרגע אינו זמן מוגדר?
רוביק עונה:
אפשר בהחלט, משני טעמים. טעם אחד הוא ש'רגע' שימש בעבר במשמעות דקה והשימוש לא נעלם לגמרי. לכן אמרו "השעה שלוש וחמישה רגעים", ובקיצור: השעה שלוש וחמישה. גם אם 'רגע' הוא זמן בלתי מוגדר אין כל בעיה להשתמש בצורת הרבים: "היו לנו רגעים נפלאים יחד", "הרגעים החשובים בשבעים שנות המדינה" וכדומה.
191
רינה גרטל שואל/ת: איך צריך לומר: 'מערכת הפרסום של פייסבוק היא אחת מכלי השיווק הכי חזקים ...' או: '...היא אחד מכלי השיווק הכי חזקים?' 'אחת' תואמת לאוגד 'היא' (נקבה)? או 'אחד' התואם ל"כלי השיווק" (זכר)?
רוביק עונה:
סוגיית מין האוגד מטרידה את דוברי העברית והכותבים ואין לה פתרון קסם. האוגד יכול להתייחס במשפט שמני או לנושא או לנשוא, וכאשר המין של שני האגפים שונה יש לבחור. הבחירה ההגיונית היא על פי ההקשר, כלומר, איזה צד של המשפט אנו מעוניינים להדגיש. יש גם דעות התומכות בהתאמה בלעדית של האוגד לנושא, אבל חלקי אינו אתם.
192
שחר שואל/ת: כשזוג גברים יוצא לטיול (או מתחתן) ניתן לומר להם - שתשמרו אחד על השני. מה קורה כשרוצים לברך זוג הטרוסקסואלי לרגל נישואין - כיצד יש לומר - שתשמרו אחד על השנייה? אחת על השני? זה על זה? זה על זאת? כל בחירה נראית לי טעונה בהטיה מגדרית - מי הצד ששומר על מי? השאלה אם יש צורה תקינה אחת שמאפשרת נייטרליות מגדרית בהקשר זה או לפחות משמרת את ההדדיות בין הצדדים שברצוני לבטא.
רוביק עונה:
הסוגיה קיימת לא רק לגבי הפועל 'לשמור' אלא גם 'לאהוב', 'לכבד' וכדומה. קשה מאוד להימלט מההטיה המגדרית. יש אמנם טענה שכיוון שהצורה הזכרית נחשבת גם הצורה הלא מסומנת, אין בעיה לומר 'זה על זה', אך זו טענה מיושנת. יש שתי דרכים לפתור את הדילמה. האחת היא להחליט שזה לא מאוד חשוב ולהשמיע את מה שעולה על השפתיים. השנייה היא להשמיע ביטוי כפול: "שתשמרו זה על זו וזו על זה", "או תשמרי עליו, ואתה תשמור עליה".
193
לייב שואל/ת: אני צריך לכתוב משפט בו יש שני שמות עצם, הראשון זכר והשני נקבה, ופועל הנוגע לשניהם. מה תהיה הטיית הפועל?
רוביק עונה:
על פי כללי העברית הצורה הזכרית במצבים אלה קובעת. יחד עם זה, כשעוסקים בפועל בדרך כלל זו אינה בעיה. למשל: "הצרצר והנמלה שוחחו ביניהם", "הדבורה והנמלה שוחחו ביניהן" - ההבדל במינים בין המשפטים הוא רק במילת היחס (ביניהם/ביניהן) ולא בפועל. הבעיה קיימת רק בפנייה בגוף שני עבר, שבה יש הבחנה בין זכר ונקבה (הלכתם/הלכתן). כמו כן יש כמובן הבחנה בצורות הבינוני: "הצרצר והנמלה משוחחים" ולא "משוחחות".
194
שני שואל/ת: כיצד הוגים את המילה ״כיסאות״, ולאיזה משקל היא שייכת?
רוביק עונה:
הצורה הנכונה היא כיסְאות, בשווא בס', ולא כיסָאות, צורה דיבורית נפוצה, שנועדה ליצור חציצה בין העיצורים ס' וא', כדי שהמילה לא תישמע 'כיסוֹת'. למילה כיסא אין שורש, כמו למילים רבות במקורות.
195
מאיר מינדל שואל/ת: אם בבית הקברות גבר שנפטר הוא "בר מינן", האם יש גם הגדרה לאשה-"בת מינן"?
רוביק עונה:
המילה 'בר' היא רבת משמעויות. פירושה גם 'בן' בארמית, וכן תבואה מנופה, ניקיון, וכן 'חוץ', כמו בביטוי 'מלבר ומלגו', מבחוץ ומבפנים. 'בר מינן' פירושו 'חוץ מאתנו', והוא משמש במשמעות מת, אדם שיצא מעולם החיים, וגם בעיקר בלדינו במשמעות 'חס וחלילה', מובן שאין מקום לביטוי 'בת מינן'.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >