שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
226
שרה שואל/ת: למה מתייחסים לקיבוץ גם כזכר וגם כנקבה? לדוגמא: הקיבוץ שלך גדול (זכר), אבל מצד שני כתוב על שלטים ניר עם בת 73 (נקבה).
רוביק עונה:
אכן, ניר עם הוא קיבוץ, זכר לכל דבר, וגם שמו, ניר, הוא בזכר, והוא גם אינו 'קבוצה', כמו דגניה או יבנה, כך שעל פי כל הכללים היה צורך לכתוב 'ניר עם בן 73', אבל זה לא נשמע טוב משום מה. לכן הייתי משאיר את השימוש בנקבה כנוהג חביב גם אם אינו בדיוק דקדוקי. הצורה המדויקת ביותר היתה אמורה להיות 'קיבוץ ניר עם בן 73'.
227
דודי שואל/ת: כיצד אומרים סוודר ברבים? במלעיל או במלרע?
רוביק עונה:
'סוודר' היא מילה לועזית, ובדיבור העברי נהוג לשמור על ההטעמה של הצורה הלועזית ולא לכפוף אותה למלרע העברי. במקרה של סוודר, הריבוי 'סוודרים' יהיה קדם-מלעילי. הנוהג הזה נכון גם ברבים וגם בנקבה. עם זאת לגיטימי להגות צורות רבים במלרע כדי לתת למילה צורה מעין עברית, שהרי סיומת הריבוי –ים או סיומת הנקבה –ה הן עבריות. לכן המקפידים יאמרו מיליונים, אוניברסיטה וכדומה במלרע, אבל זה בוודאי אינו חוק מחייב. הצורה סלטים במלרע, וכמוה מזטים, לגיטימית כאמור, היא בהפוך-על-הפוך צורה מעין דיבורית של הצורה הנהוגה, סלטים ומזטים במלעיל, אולי כדי להציב אותה בין מילות המזון בריבוי: קינוחים, בישולים, נשנושים, מרקים, וגם סלטים ומזטים.
228
שמוליק שואל/ת: ידוע שההתייחסות לקבוצה של זכרים ונקבות היא תמיד בלשון זכר־רבים. אולם אם פרט מהקבוצה הוא נקבה, הנטייה היא להתייחס לקבוצה כנקבות כאשר מזכירים את הפרט והקבוצה. למשל – אם יש לי קבוצה של תלמידים ותלמידות, אני אגיד "אחת התלמידות שלי עשתה כך וכך" ולא "אחת התלמידים שלי עשתה כך וכך". האם הצורה המקובלת היא הנכונה?
רוביק עונה:
הפנייה או המנייה בזכר היא רק לקבוצה מעורבת. כאשר פונים או מתייחסים לאדם בודד זה תמיד על פי מינו, וכמובן שיש לומר "אחת התלמידות", כיוון שאתה מתייחס כאן לאדם ספציפי.
229
לילי סמואל שואל/ת: מהי צורת הריבוי של מלגה (סטיפנדיה)? מְלָגות או מִלְגות?
רוביק עונה:
שתי צורות הריבוי של מלגה הן מְלָגות (כמו סִפְרה/סְפָרות, שִנְאָה/שְנָאות), ומלגאות שכמעט אין לה שימוש. צורת הסמיכות היא מִלְגות. עם זאת צורת הסמיכות מִלְגות משמשת בדיבור, גם באנלוגיה לצורות ממשקלים אחרים כמו מצווה/מצוות, תקווה/תקוות ועוד, ואין לראות בה שיבוש המאיים למוטט את העברית.
230
מיכה עמית שואל/ת: המילה 'חנוכה' ממין נקבה היא. למרות זאת, הברכה הרווחת הינה 'חנוכה שמח' ולא 'חנוכה שמחה', והדבר צורם לאזני. אם כן, כיצד נכון לברך, לאלה הנמנעים לומר "חג שמח" בחנוכה?
רוביק עונה:
המונח 'חנוכה' משמש בשני מובנים. האחד, כפשוטו: חנוכת בית, חנוכת בית המקדש וכדומה. השני, כשם של חג, כאשר המילה 'חנוכה' מכילה את המשמעות של הצירוף 'חג החנוכה'. תופעה הזו נפוצה בלשון, וקרויה אליפסה או הֶשמֵט. לכן נכון לומר 'חנוכה שמח', ממש כשם שאיננו אומרים 'פורים שמחים', 'סוכות שמחות' או 'שבועות שמחים'. אלגנטי יותר לומר את הצירוף המלא: חג חנוכה שמח.
231
חי שואל/ת: בעברית אומצה הסיומת הרוסית 'ניק', למשל קיבוצניק, פלמ"חניק וכו'. לפי ההיגיון הזה אמורה הייתה להיות סיומת נקבה שהיא כמו ברוסית ניצה: קיבוצניצה, מושבניצה וכו'. כיצד אתה מסביר את הפער?
רוביק עונה:
סיומת הנקבה בעברית נוצרת בשלוש דרכים: -ִית, -ֶת, -ָה. במקרה של המילים שנוצרו בסלנג הישראלי בסיומת הסלאבית ניק נבחרה סיומת –ית, המצלצלת טבעית יותר מבין השלוש. שמירה על הסיומת –יצָה מן הרוסית אינה מתאימה לתהליך ההתאמה לעברית.
232
חניה שואל/ת: בזמן האחרון נוהגים לומר 'חמישה מיליון וחצי', 'עשרים מטר וחצי'. לדעתי יוצרים הטעייה. האם הכוונה לחצי מיליון, או לחצי מחמישה מיליון? האם החצי אחרי המטר הוא חצי מטר, או חצי מעשרים?
רוביק עונה:
הנחיית האקדמיה בנושא מאפשרת שתי חלופות: בחלופה המועדפת שם העצם נמצא בין המספר השלם לבין השבר: 'ארבעה אחוזים ורבע', 'שלושה שקלים וחצי'. בחלופה השנייה אפשר להציב את השם אחרי השבר: ארבעה ורבע אחוזים, שלושה וחצי שקלים. לכן 'עשרים מטר וחצי' תקין, וגם 'עשרים וחצי מטר', ובעיני עדיף במקרה זה. בכל מקרה אין משמעות ל'חצי מעשרים', מפני שאז היינו אומרים פשוט עשר. המקרה של 'חמישה מיליון וחצי שונה', שכן יש כאן רצף של שני מספרים. שוב, אין משמעות ל'חצי מחמשה', אבל 'חצי' יכול לשמש גם כחצי ממיליון, וגם כחצי מאחד. לכן כאן יש לומר במקרה הראשון "חמישה וחצי מיליון שקלים", ובמקרה השני, הנדיר יותר, "חמישה מיליון שקלים וחצי שקל".
233
אלכס שפי שואל/ת: מה הריבוי הנכון של הצירוף תת-מקלע? באינטרנט רווחים בשימוש שלושה ריבויים: 'תת-מקלעים'; 'תתי מקלעים'; 'תתי מקלע'; האם יש לנהוג כאן על משקל תתי-שרים?
רוביק עונה:
אכן אין הכרעה בנושא, ולהלן ציטוט מאתר האקדמיה: "בישיבה ריז החליטה האקדמיה לדחות הצעה לכללי יידוע וריבוי של צירופים בעלי תחיליות (ולפיהם היידוע יהיה בראש הצירוף והריבוי יהיה בסופו). השתמעות ההחלטה היא שאין האקדמיה קובעת עמדה בשאלת היידוע והריבוי של צירופים בעלי תחיליות כגון 'תת־אלוף' ('התת־אלוף' / 'תת־האלוף'; 'תת־אלופים' / 'תתי־אלופים' וכיו"ב)". החלטת האקדמיה נראית לי ראויה. אפשר לחיות בשלום עם שלוש החלופות שהוזכרו בשאלה. טעמי האישי הוא שריבוי שני חלקי הצירוף במקרים אלה עדיף: 'תתי-מקלעים', 'רבי-סרנים', וכאמור, 'תתי שרים'. במקרים מסוימים ניתן לרבות רק את התחילית: 'רבי מכר', 'תתי אדם'.
234
נתאי שואל/ת: באלו מילים נוספות בשפה העברית נמצא יחס בין יחיד לרבים כמו היחס בין תאטרון לתאטראות?
רוביק עונה:
'תאטרון' היא מילה בלשון חז"ל שמקורה יווני, וכמוה צורת הריבוי 'תאטראות'. במדרש פסיקתא זוטרתא נכתב בהתייחסות לפסוק מקהלת "ולב כסילים בבית שמחה": "אלו בתי תאטראות וקרקסאות". סיומת –אות למילים לועזיות נהוגה גם במקרה של אוניברסיטה-אוניברסיטאות, אכסדרה-אכסדראות ועוד. דוגמה נוספת לריבוי סיומת -ון היא הצורה וילאות למילה וילון שמקורה יווני. צורה זו מופיעה בתלמוד, והיא משמשת כצורה ספרותית, בעוד הצורה המקובלת היום היא וילונות.
235
רות חורש שואל/ת: מדוע אומרים עיר-ערים ולא עירים, כמו למשל ניר-נירים, גיל-גילים וכדומה. האם האות ע' קשורה בזה? אם כן כיצד? אגב זו שאלה שנשאלה ע"י ילד בן 9 בעל צרכים מיוחדים.
רוביק עונה:
בעברית שמות עצם רבים בני שני עיצורים שביניהם תנועה. התנועה יכולה להשתנות. במקרה של מילים כמו דג, ים וכו' צורת הרבים היא ימים ודגים. במקרה של המילה יום הריבוי הוא ימים, אבל במקרה של חול – חולות. צורות הריבוי האלה נעוצות בשלבים קדומים של התפתחות השפה, ולא תמיד אפשר למצוא בהן חוקיות. בכל מקרה, בצורות המקבילות ל'עיר' בשפות שמיות אחרות הצורה היא ככל הנראה בתנועת a – עָר, והדבר מסביר את הצורה ברבים.
236
נורית שואל/ת: האם נכון להגיד 'מרוקנית' או 'מרוקאית'; 'כורדייה' כמו 'כורדית'?
רוביק עונה:
חלקה הראשון של השאלה נשאל גם על ידי יפה אייזיק. אין הכרעה בין הצורות מרוקאי/מרוקני, כמו גם בין אמריקאי/אמריקני, ועוד, וכך גם בצורות הנקבה והרבים. בעניין 'כורדייה,' כאן השמות מתפצלים. מחד: צרפתייה, יהודייה ורוסייה, מאידך: סינית, סורית, כורדית. בדרך כלל מה שמבחין בין שתי הצורות הוא ההטעמה של צורת היחיד-זכר. כשהיחיד זכר במלרע (צרפתי, רוסי), הסיומת של הנקבה תהיה –ִיָה: רוסייה, צרפתייה וכדומה. כאשר השם ביחיד זכר במלעיל, הסיומת תהיה –ִית: סורית, כורדית. בשמות התואר הרגילים הסיומת תהיה תמיד –ִית: הרוסייה אוהבת ספרות רוסית, והאיטלקייה – מוזיקה איטלקית.
237
רותה שואל/ת: האם המילה 'פות' היא זכר או נקבה?
רוביק עונה:
מינה של המילה פות הוא נקבה, הדבר נקבע על פי פרשנויות והופעות שונות של המילה, המופיעה פעם אחת במקרא, וגם על משמעותה יש ויכוח.
238
דני שואל/ת: אשמח לשמוע את דעתך בעניין השימוש בביטוי 'משטרות' - משטרה ברבים. האם זה תקין?
רוביק עונה:
בין שמות העצם יש כמה קבוצות שנהוג לטעון שלא ניתן להציג אותן ברבים. אלה בעיקר שמות קיבוציים, מילים ביחיד המייצגות קבוצה של רבים כמו 'אוכלוסייה'; מילים מופשטות כמו 'איכות', ושמות המתייחסים למה שאין אפשרות לספור אותו, כמו למשל 'דלק'. אלא שהעיקרון הזה אינו עומד במבחן המציאות הלשונית, ולמעשה אנחנו יכולים ליצור צורת רבים היום כמעט לכל שם עצם, הן באמצעות הדקדוק והן מבחינת המשמעות. 'אוכלוסייה' היא שם קיבוצי, אבל אוכלוסיות הן קבוצות אנשים שונות. 'איכות' היא מילה מופשטת, 'איכויות' הן תכונות של אדם או קבוצה. 'דלק' אינו ניתן לספירה, אבל מנות דלק או פעולות תדלוק ניתנות לספירה, ולכן נכנסה באמצעות השפה הצבאית הצורה 'דלקים'. 'משטרה' יכולה להיתפס כסוג של שם קיבוצי, כלומר, שם כולל לכל השוטרים, או כשם כללי למוסד השיטור. ואולם היא יכולה להיתפס גם כזרוע משטרתית או כתחנת משטרה וכדומה, ולכן אין כל בעיה לתת לה צורת רבים, ממש כמו ש'צבא' מופיע גם בצורת הרבים 'צבאות'.
239
יעקב שואל/ת: נקלעתי לוויכוח לשוני עם חבר, ואנחנו לא מצליחים למצוא תשובה. התייעצנו כל אחד עם מורתו לעברית מהתיכון, אך גם הן חלוקות בדעתן! השאלה היא איך צריך לומר: רָשות נחשבת מקום בו... או רָשות נחשב מקום בו...
רוביק עונה:
המילה 'נחשבת' משמשת כמעין אוגד במשפט שמני: 'רָשות' נושא, 'מקום בו... וכו'' נשוא, שיש בהמשכו פסוקית משועבדת. שאלת התאם המין של האוגד מעסיקה את מנסחי כללי התחביר, והתשובה אינה חד משמעית. בדרך כלל האוגד מותאם לנושא, אך יש מקרים שבהם ההתאמה היא לנשוא, בעיקר כאשר האוגד הוא 'זה' או 'זאת'. במקרה שלנו אין שאלה. האוגד יהיה מותאם לנושא: "העיר תל אביב נחשבת מרכז הכלכלה והתקשורת", ולא 'העיר תל אביב נחשב...', וכך בדוגמאות שבשאלה.
240
רפאל שואל/ת: ביחיד אומרים 'מקום חניה', האם ברבים ניתן לומר 'חניות', או שמא רק 'מקומות חניה'?
רוביק עונה:
'חניות' הוא מה שקרוי בשפת הבלשנים אליפסה או השמט, והוא לגיטימי בשפת הדיבור. בשפה רשמית יותר עדיף 'מקומות חניה'.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >