שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
אופיר תמרי שואל/ת: האם נכון להגיד גרושתי? היי, אם היא גרושה, היא לא שלי!
רוביק עונה:
אופיר היקר, האשה שממנה התגרשת תהיה גרושתך לכל ימי חייך. היא אינה אשתך, אבל אתם מוגדרים מעשית ומשפטית וגם לשונית באמצעות קשר משפחתי.
2
יעקב בורנשטין שואל/ת: כל פעם או בכל פעם?
רוביק עונה:
שתי הצורות תקינות ומצויות בלשון חז"ל. בעברית החדשה נהוגה יותר הצורה 'בכל פעם'.
3
מוטי דריאל שואל/ת: האם נכון לפתוח משפט כך: באשר לשאלה שנשאלה ... או אשר לשאלה שנשאלה...
רוביק עונה:
שתי הצורות עומדות במבחן הנורמה הלשונית. 'באשר ל...' קרובה יותר למשמעות שבמשפט: ביחס ל... בעניין. 'אשר ל...' מופיעה בתנ"ך במשמעות 'שייך ל..' ועקב הקרבה המסוימת היא מופיעה לעיתים לצד 'באשר ל...'
4
רותי שואל/ת: מתי יש לחזור על מילות היחס במשפטים? לדוגמה: 'הוא מאופיין בחוסר וידע או השכלה באופן כללי', או 'הוא מאופיין בחוסר ידע ובחוסר השכלה באופן כללי'. מה החוק לגבי זה?
רוביק עונה:
אין חוקים מחייבים בסוגיה הזו. רצוי לעיתים לחזור על מילת היחס, אך במקרים מסוימים החזרה מסרבלת ומיותרת. כאשר המשפט מובן וברור בלי החזרה עדיף להימנע ממנה.
5
אודי שואל/ת: : במדורך האחרון של "שאל את רוביק" גינית את הנטייה בשפה המדוברת והכתובה לחבר "של" עם שם פועל, כמו במשפט שהובא בשאלה אליך: "הוא לא רוצה לשמוע על הקושי של לחיות ללא חום ואהבה". האם אותו דין נוהג גם לגבי אותיות שימוש ושם פועל, דוגמת: "הוא לא רוצה לשמוע על הקושי שבלחיות ללא חום ואהבה" או: "אני יודע שלחשוב ככה זה תמים"?
רוביק עונה:
השאלה מתייחסת כאן למילית הזיקה ש-. מילית זו מגיעה במקרים אלה ואחרים לפני פסוקית זיקה. הדוגמאות בשאלה אינן דומות בסוגיית התקינות. 'הקושי שבלחיות' יכול בדוחק רב להיכנס לתחום התקינות ועדיף לא להשתמש בו. לעומת זאת אין כל פסול ב"אני יודע שלחשוב ככה זה תמים'. 'לחשוב ככה זה תמים' הוא פסוקית זיקה לגיטימית ולפניה מילית הזיקה ש- תקינה.
6
אילת שואל/ת: האם צורת הביטוי בכלליות היא נכונה. לדוגמה - בכלליות אפשר להגיד ש... משום מה זה צורם את אוזני ואני מעדיפה את באופן כללי, אך אשמח לדעת אם יש סימוכין לתחושתי.
רוביק עונה:
הצורה 'בִכלליות' אינה נהוגה אבל היא תקנית, כמו 'בִמהירות', 'בְסבלנות' ועוד ועוד. הצורה המיודעת בַכלליות היא הרחבה של דפוס תוארי פועל הנהוג בשפה הצבאית: בַכללי, בַמיידי, בַשוטף, בַמצטבר ועוד. אין עליה תו תקן, ועדיף שלא להשתמש בה. בוודאי ש'באופן כללי' עדיף.
7
חנה שהם שואל/ת: אם מישהו מת, ובנו חי. כשמדברים על הבן יש לומר "היה לו בן" או "יש לו בן"?
רוביק עונה:
עדיף 'בנו של...'. בוודאי לא 'היה לו בן', שממנו ניתן לחשוב שהבן הלך לעולמו לפני האב, שהרי הבן חי וקיים. 'יש לו בן' עשוי ליצור רושם שהאב חי עדיין.
8
לילך שואל/ת: מה נכון לומר: גרמה לי לכאב ראש או גרמה לי כאב ראש?
רוביק עונה:
שתי הצורות תקינות. 'גרמה לי כאב ראש' אלגנטי יותר.
9
נדיה שואל/ת: מה הנכון להגיד: הלכנו יחד או הלכנו ביחד.
רוביק עונה:
אין כל העדפה. המשמעות זהה, ואין שאלה של תקינות. אני מעדיף את 'הלכנו יחד', מאחר שלמילית ב' אין כאן תפקיד, שכן 'יחד' הוא תואר פועל עצמאי.
10
רותי שואל/ת: כמו שאני מבינה, זאת לא עברית תקנית לומר 'של' + שם פועל, למשל: הוא לא רוצה לשמוע על הקושי של לחיות ללא חום ואהבה. האם זה נכון? ואם כן, מה הדרך הטובה ביותר להביע את המשפט הנ"ל, ומהו החוק הדקדוקי?
רוביק עונה:
של+שם הפועל היא רעה חולה המתפשטת בשימוש בכתב ובעל פה, ובהחלט לא רק בתרגומים. מדובר בסמיכות פרודה, שבה הרכיב השני, הסומך, אינו שם עצם אלא פועל. סמיכות כזו אינה מוכרת בשום ספר דקדוק, ובצדק, סמיכות היא צירוף (בדרך כלל) של שני שמות עצם, ובוודאי לא של שם+פועל (אלא אם כן זה פועל בבינוני שהוא במעמד שם עצם). לדוגמה שבשאלה יש תשובה פשוטה ויפה: 'הוא לא רוצה לשמוע על הקושי של חיים (או 'בחיים', או ‘הטמון בחיים') ללא חום ואהבה'.
11
רינה שואל/ת: מה נכון יותר: "בדיוק הייתי מאכילה את התינוק", או "בדיוק האכלתי את התינוק?"
רוביק עונה:
הניסוח 'הייתי מאכילה' אופייני ללשון חז"ל. היום הוא מזוהה עם לשון עממית, אבל הוא נכון בהחלט.
12
ליפא שואל/ת: איך אומרים, קרץ לו או קרץ אליו?
רוביק עונה:
שתי הצורות תקינות, אך 'קרץ לו' עדיפה.
13
עידית לוי שואל/ת: רציתי לדעת האם זה תיקני להגיד "שהרי"? כלומר ש' השימוש לפני מילית יחס "הרי" לדוגמה: שהרי אם לא יאהב כך את....
רוביק עונה:
'שֶהֲרֵי' היא מילת קישור להסבר או נימוק, שיש לה תפוצה רחבה ביותר במקורות היהדות. ההופעות הראשונות הן במשנה, למשל במסכת עדויות: "ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה? ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו, שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם". השימוש העיקרי ב'שֶ' הוא כמילית שעבוד, אך יש לה תפקידים נוספים. אחד מהם הוא מילת נימוק, המקבילה ל'כי', וזה תפקידה ב'שהרי'.
14
רותי שואל/ת: האם זה נכון לומר למשל: 'הצהרה היא כשאתה אומר שמשהו הוא נכון'. נראה לי ש-'הוא' פה לא מתאים. אם אני טועה אנא תקן אותי ותפנה אותי לחוק התחבירי הנכון. האם המשפט הבא נכון יותר: 'הצהרה היא כשאתה אומר משהו שהוא נכון'.
רוביק עונה:
שתי הצורות תקינות, אבל 'אומר שמשהו הוא נכון' אלגנטי יותר מ'משהו שהוא נכון'. 'הוא' במקרה הראשון משמש כאוגד (הילד הוא יפה/משהו הוא נכון). במקרה השני 'הוא' משמש נושא בפסוקית משועבדת. המשפט כולו מוזר מעט. 'הצהרה' אינה בהגדרתה דבר 'נכון'. העולם הפוליטי והתקשורתי זרוע בהצהרות שקריות.
15
אורלי מנדל שואל/ת: פעמים רבות אני נתקלת בצירוף "מי ש". צירוף זה מופיע גם בספר החוקים של מדינת ישראל. לדוגמא: לא יכהן כחבר הועד או כחבר ועדת הבקורת מי שאינו חבר העמותה. הצירוף הזה צורם לי, ונראה ונשמע לי כשיבוש, משום היות המילה "מי" מילת שאלה. אני מעדיפה את הצירופים - "האדם ש...", "האנשים ש...", "הקוראים", "המאזינים", הנוכחים" וכו'. האם הצירוף "מי ש" הוא אכן שיבוש או עברית תקנית?
רוביק עונה:
'מי' וכמוה 'מה' הן אמנם מילות שאלה, אבל משמשות גם במעמד כינוי גוף כבר מן העברית הקדומה. 'מי' עומדת כנגד אדם, 'מה' כנגד חפץ או עניין. שימושי 'מי' כאלה רבים מאוד בתנ"ך ובלשון חז"ל, גם בצירוף מילית הזיקה שֶ- או אשר: "מי אשר חטא לי", "כל מי שלא ראה את שמחת בית השואבה" ועוד ועוד. 'מישהו' הוא הלחם: מי+ש+הוא. לא רק שאין כאן שיבוש, השימוש הזה נטוע ביסודות השפה העברית.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >