שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
יודוביץ שואל/ת: שאלה בתחביר. מה יותר נכון: הפגין בבירור... או: בבירור הפגין. מניסיוני, תואר הפועל יבוא אחרי הפועל ולא לפניו. האם זו ממש טעות לכתוב אותו לפני הפועל? ואם לא, באילו מקרים משתמשים בסדר הזה?
רוביק עונה:
הנוהג בעברית הוא אכן שתואר הפועל יבוא אחרי הפועל: הלכתי מהר, הוא דיבר בהחלטיות וכדומה. הקדמת תואר הפועל היא בהשפעת שפות אירופה שבהן תואר הפועל (וגם תואר השם) קודמים לפועל או לשם. תואר השם יבוא תמיד אחרי השם, אבל תואר הפועל יכול להופיע לעיתים לפני הפועל לצרכים סגנוניים, כגון הדגשה, וצריכה להיות לו הנמקה סגנונית ברורה.
2
אילן ספיר שואל/ת: איך יש לשלב מילות יחס במשפט מחובר: "תכניות התחדשות עירונית נועדו להתמודד (עם?) ולפתור את המצוקה בשטחי ציבור" . "עם" ו"את". מה הניסוח הראוי?
רוביק עונה:
הדרך הנכונה, הנאה והפשוטה היא ליצור הפרדה במשפט: "התוכניות נועדו להתמודד עם המצוקה בשטחי הציבור ולפתור אותה". כל פתרון אחר יוצר אי בהירות ואינו אסתטי.
3
יעקב בורנשטין שואל/ת: אדם נכבד ויודע ספר, כותב: "אודה לך אם תואיל, ו........", ולא: " אודה לך אם תואיל ל......". לענ"ד, הנוסח השני הוא הנכון. האמנם? והסימוכין? ומדוע נוסח זה אינו רווח?
רוביק עונה:
על פי השאלה האפשרויות הם "תואיל ותעשה דבר מה', לעומת 'אם תואיל לעשות דבר מה'. משמעות 'הואיל' היא התרצה, ושתי האפשרויות תקינות ומופיעות במקרא. 'הואל נא ולין וייטב ליבך' בשופטים, 'כי הואיל ה' לעשות אתכם לעם' בשמואל. במקרה השני 'הואיל' מתפקד כפועל עזר, אך זה אינו פוסל את מעמדו כפועל עצמאי במקרה הראשון.
4
מרק בוים שואל/ת: היום קראתי באתר (או דף פייסבוק) "העברית שלנו" שאין לומר "אינני" (כמו "אינני אשם") אלה "איני", שכן "אינני" הוא ההפך מ"הנני", כלומר - איני במקום, איני נמצא (כאן). זה לא כל כך נראה לי אבל אינני לשונאי. האם זה נכון?
רוביק עונה:
אינני מכיר את כותבי האתר או הדף, אבל הם נכשלים במקום שבו נכשלים מתקני תקנות מיותרות בכל אתר של העברית. במקרה זה התקנה לא רק מיותרת אלא גם שגויה, ונשענת על אי הכרת המקורות. 'איננו' משמשת במקרא בשתי דרכים, שתיהן בתפוצה רחבה. האחת: 'אינו נמצא', והשנייה, בהתניות תחביריות מסוימות, 'אין הוא', באותה משמעות של 'אינו'. במשנה ובלשון חז"ל יש עדיפות לצורות 'איני' ו'אינו', אבל כבר במשנה מצאנו 'איננו שומע בקולנו'. 'אינני' מופיע בתנ"ך בדרך כלל במשמעות 'אין אני', וכן פעמים רבות בלשון חז"ל.
5
צבי שואל/ת: איך נכון לומר: מה ההבדל בין זה לזה, או מה ההבדל בין זה וזה?
רוביק עונה:
הצורה הנכונה והמדויקת ביותר היא 'בין זה לבין זה'. עם זאת 'בין זה לזה' אפשרי ותקין. 'בין זה וזה' היא האפשרות הפחות רצויה, ובמידה רבה בלתי תקינה.
6
ראם בנטל שואל/ת: אני זוכר שבבית הספר חונכתי על כך שאין להתחיל משפט בצירוף ״גם אם״ מסיבה כלשהי שנשגבת מבינתי, ובמקום עלינו לכתוב ״גם במקרה ש...״. האם הדבר נכון? אם כן מדוע?
רוביק עונה:
דוגמה נוספת לתקנות מיותרות ושגויות. מכל מקום קהלת ממש מסתייג מהתקנה: "גם אם ישכבו שניים וחם להם".
7
אסנת פרידמן שואל/ת: שאלה תחבירית. הבת שלי קיבלה שני משפטים למבחן: 1. לא משנה מה תכולת כל טבלה, אף פירוק לא משמר מידע. 2. לא משנה מה תכולת כל טבלה, כל פירוק משמר מידע. אני טוענת ששני המשפטים אותו הדבר. אם זה שני שלילי במשפט - הרי שזה צריך להיות מובן כ"כל פירוק משמר מידע?"
רוביק עונה:
המשפטים אינם זהים אלא משמעותם הפוכה. 'אף.. לא' אינו שלילה כפולה אלא שלילה רגילה, המוציאה את כל הפירוקים משימוש המידע. 'כל פירוק' היא צורת חיוב, המכלילה את כל הפירוקים. השאלה האמיתית היא מי הוגה משפטים מופרכים כאלה בעבודות בתחביר.
8
הילה יוסף שואל/ת: מה הדרך הנכונה לומר: מתפטרת מהחפצים או נפטרת מהחפצים?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות וזהות במשמעות. 'מתפטרת' משדרת נחישות רבה יותר.
9
חדוה אשל דניאלי שואל/ת: האם המשפט: "יקנעם, זוכת פרס החינוך הארצי", תקני? או יש לומר "...זוכת הפרס הארצי לחינוך"?
רוביק עונה:
הסוגיה כאן היא של סמיכות מורכבת, סמיכות בתוך סמיכות. הסמיכות 'פרס החינוך' היא הסומך של 'זוכת'. זה תקין, אך החלופה 'זוכת הפרס הארצי לחינוך' עדיפה כי היא מייתרת את הצורך בסמיכות המורכבת.
10
רונית נוי שואל/ת: איזה צירוף הוא הנכון: טעונה שיפור או טעונת שיפור?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות, אם כי המשמעות אינה לגמרי זהה. כדי להמחיש זאת אפשר להתייחס לביטוי הידוע 'טעוני טיפוח', צירוף סמיכות שנועד להגדיר קבוצה מסוימת של אנשים. לעומת זאת 'רעיונות אלה אלה טעונים טיפוח', או 'המצגת טעונה שיפור' מתייחס למצבים נקודתיים יותר, כאשר 'טעונה' משמש כנשוא במשפט ו'שיפור' כעין מושא.
11
זוהר שואל/ת: האם נכון לומר "קורס לדוברי עברית כשפה שנייה" או שמא יש לומר "קורס לדוברי עברית שפה שנייה"? השאלה היא אם צריכה להיות שם "כ" לפני "שפה שנייה".
רוביק עונה:
כ' השימוש נדרשת כאן בהחלט. היא מייצגת את האיפיון הנבדל של העברית, או הדימוי שלה: היא אינה השפה הראשונה, היא השפה השנייה.
12
יאיר שואל/ת: רציתי לדעת האם נכון לומר "נורית אכלה התפוח" או "את התפוח" (מבחינה דקדוקית כמובן)?
רוביק עונה:
'את' היא מילת יחס הבאה לפני מושא ישיר מיודע. היא אופיינית לעברית וכמעט אין לה מקבילות בשפות העולם, פרט לדמיון מה בארמית העתיקה. עקרונית היא אינה דרושה למימוש המשפט, ולכן מלחמתו של בן גוריון ב'את'. עם זאת היא המילה הנפוצה ביותר בתנ"ך, ואין סיבה לוותר עליה. אני מעריך ש"נורית אכלה התפוח" אומץ על ידי מרים ילן שטקליס מטעמי מקצב.
13
שרית שואל/ת: האם אפשר לומר את המשפט הבא: אדם חייב למסור נפש עבור המצוות, והקדוש ברוך הוא עוזר לו, כי כשאדם משתדל על דבר מצווה יש לו סייעתא דשמיא. לפי הבנתי שאומרים "כש" זה תיאור זמן, והמילה "כי" זה תיאור זמן. וכאן יש את שניהם במשפט. האם זה תקני, וכן בניתוח תחבירי איך מנתחים משפט שכזה?
רוביק עונה:
'כי' אינה מתייחסת לזמן אלא ליחסי סיבה ומסובב. אלוהים עוזר (מפני ש) האדם משתדל. לטעמי יש לראות בפסוקית השנייה משפט קיום (יש לו סייעתא דשמיא) שיש לו פסוקית תנאי (כשאדם משתדל), והפסוקית כולה מתייחסת למשפט השלם כתיאור סיבה או תנאי. אני מסייג את הדברים כיוון שניתוח תחבירי אינו מדע מדויק, ובכלל, חשוב יותר להבין את המשפט מאשר לנתח אותו לגורמים.
14
יהודה שואל/ת: איך אומרים: כיסיתי את עצמי או כיסיתי אותי? מה הכלל בזה?
רוביק עונה:
כאשר אדם עושה פעולה על עצמו השימוש התקני הוא ב'עצמי', 'כיסיתי את עצמי', וכך גם ברבים: לימדנו את עצמנו. השימוש ב'כיסיתי אותי' וכדומה מאפיין שפת ילדים, כמו בשירו של יונתן גפן "אני אוהב", המסתיים ב"הכי הכי הרבה אני אוהב אותי".
15
ראם בנטל שואל/ת: אני אשמח להכרעה, האם מותר לכתוב (לפי חוקי הלשון) את צירוף הסיבה, בגלל שֶ?
רוביק עונה:
אין כל בעיה עם 'בגלל ש-'. 'בגלל' במשמעות בשביל, עבור מופיע במקרא כעשר פעמים לפני שמות עצם או מושא ישיר: 'בגלל יוסף'. ברבדים מאוחרים יותר הוא משמש כסיבה, כאשר 'בגלל שֶ-' יופיע לפני פסוקית במשמעות הסיבה: "בגלל שהלכתי לפני הזמן כעסו עלי".
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >