שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
אורלי מנדל שואל/ת: פעמים רבות אני נתקלת בצירוף "מי ש". צירוף זה מופיע גם בספר החוקים של מדינת ישראל. לדוגמא: לא יכהן כחבר הועד או כחבר ועדת הבקורת מי שאינו חבר העמותה. הצירוף הזה צורם לי, ונראה ונשמע לי כשיבוש, משום היות המילה "מי" מילת שאלה. אני מעדיפה את הצירופים - "האדם ש...", "האנשים ש...", "הקוראים", "המאזינים", הנוכחים" וכו'. האם הצירוף "מי ש" הוא אכן שיבוש או עברית תקנית?
רוביק עונה:
'מי' וכמוה 'מה' הן אמנם מילות שאלה, אבל משמשות גם במעמד כינוי גוף כבר מן העברית הקדומה. 'מי' עומדת כנגד אדם, 'מה' כנגד חפץ או עניין. שימושי 'מי' כאלה רבים מאוד בתנ"ך ובלשון חז"ל, גם בצירוף מילית הזיקה שֶ- או אשר: "מי אשר חטא לי", "כל מי שלא ראה את שמחת בית השואבה" ועוד ועוד. 'מישהו' הוא הלחם: מי+ש+הוא. לא רק שאין כאן שיבוש, השימוש הזה נטוע ביסודות השפה העברית.
2
יוחנן שואל/ת: הסיפור *ה*משמש תפאורה או *ש*משמש תפאורה? העכבר *ש*גר בעלית הגג שלנו או העכבר *ה*גר שם? כתבתי טקסט ועורכת לשונית המירה את כל השי"נים שלי בה"אים. האם היא צודקת?
רוביק עונה:
בהופעות רבות במקורות, כולל במקרא, מילית הזיקה לפני צורות הבינוני היא ה-, בעוד שלפני עבר ועתיד היא תמיד אשר או ש-. בתנ"ך אין כמעט הופעות של ש-. בלשון חז"ל השימוש כבר מעורבב. למשל: 'הנהר השלישי חדקל הוא ההולך קדמת אשור', לעומת 'ישראל שהולך ליריד לוקחין ממנו'. מבחינת התקנות ניתן להשתמש בשתי מיליות הזיקה לפני בינוני (בתנאים מסוימים), אבל לטעמה של העורכת שבשאלה, וגם לטעמי, השימוש בה' הזיקה אלגנטי יותר ויש להעדיפו.
3
יוחנן שואל/ת: השולחן עשוי עץ או עשוי מעץ? המנורה עשויה זהב או עשויה מזהב?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות. ב'עשוי עץ' הדגש הוא על השולחן, המזוהה עם החומר. 'עשוי מעץ' מדגיש את החומר. אבל זו אינה הבחנה מובהקת.
4
יוחנן שואל/ת: "נשמח שתבואו", "אשמח שתענה לי" - חוקי? או שבכל הנוגע לעתיד יש לומר "אשמח אם תענה", "נשמח בבואכם", ולא לשמוח שמשהו עומד לקרות כשהוא טרם קרה.
רוביק עונה:
'נשמח שתבואו' הוא ביטוי בלשון הדיבור. הוא תוצר של תופעה בשימושים הלשוניים שבה אנחנו ממירים מרכיב במשפט במרכיב חלופי, אבל משאירים את מילת היחס מהנוסח המקורי. במקרה זה הנוסח המקורי הוא "אנו מקווים שתבואו", "אנו מביעים שמחה כלפי האפשרות שתבואו" וכאן ש' הזיקה תקנית למהדרין. בלשון הדיבור אין בשימושים בנוסח 'נשמח שתבואו' כל פסול.
5
עמי שואל/ת: מה יותר נכון לאמר "מאיפה" או "מאין"? האם שתי הצורות תקניות? מה ההבדל ביניהן?
רוביק עונה:
שתי הצורות תקניות, ומופיעות בתנ"ך. 'מאין' מופיעה 17 פעמים, 'איפה' 10 פעמים, 'מאיפה' מופיעה בלשון ימי הביניים. צורה שלישית שמקורה במשנה היא 'מהיכן', לצד 'היכן'. מקובל להשתמש היום ב'מאיפה' בעיקר בלשון הדיבור, אך יש לה מעמד נכבד במקורות.
6
רחל גרשוני שואל/ת: האם נכון להגיד "בטרם"? האם נכון להגיד "לנוכח", או שיותר נכון לומר "נוכח"?
רוביק עונה:
'בטרם' היא צורה מקראית נפוצה, מופיעה 35 פעמים במקרא, בפעם הראשונה בסיפור ברכת יעקב: "תברכך נפשי בטרם אמות". הצורה 'טרם' מופיעה 13 פעמים. השימוש בהן מתבדל. 'טרם' מתייחסת למה שאמור לקרות אך לא קרה עדיין, כמו בסיפור הבריאה: "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ". "בטרם" מתייחס בדרך כלל במשמעות 'לפני ש...', בהתייחסות למה שכבר קרה: "בטרם אצורך מבטן ידעתיך". 'לנוכח' מופיעה במקרא 3 פעמים במשמעות 'מול'. השימוש ב'נוכח' במשמעות מול מאוחר יותר, ומופיע במשנה ובספרות חז"ל.
7
משה שואל/ת: "יש לו די הרבה אפשרויות". "דֵי הרבה" או "דַי הרבה"?
רוביק עונה:
'דֵי' היא צורת הסמיכות של 'דַי'. מכאן שנכון יותר לומר 'דֵי הרבה', כלומר, הרבה באופן מספיק, כשהכוונה הנסתרת בביטוי היא שאפשר להכיל כמות נוספת. 'דַי הרבה' נכון פחות מבחינה דקדוקית, אבל אפשר להשתמש בו ללא פקפוק.
8
דליה חנין שואל/ת: האם אפשר להשתמש בצורה עומלת או רק עמלה?
רוביק עונה:
הצורה הדקדוקית התקינה היא עֲמֵלָה. עם זאת יש שימוש רב יחסית ב'עומלת' כאנלוגיה לצורות הבינוני הרגילות, ולא הייתי רץ לתקן כל מי שמשתמש בה. זה אינו המצב לגבי 'יושנת' ו'גודלת', המשדרות עילגות.
9
אורלי צרפתי שואל/ת: כיצד יש לומר: הקורס ידון על או ידון ב...?
רוביק עונה:
אין לפסול את 'ידון על', אך 'ידון ב..' אלגנטי יותר, ורצוי להשתמש בו.
10
חיים פרזנטה שואל/ת: באוטובוסים רבים יש שילוט חיצוני, המודיע ש "באוטובוס זה עולים מכל הדלתות". לדעתי, עולים "לאוטובוס" ולא "באוטובוס". אבל אולי ההצהרה מיועדת להכריז ש"כאן" - כלומר באוטובוס זה, עולים...וגו' . אם זו באמת הכוונה, הייתי מכריז "באוטובוס זה העליה ... וגו'.
רוביק עונה:
התיבה 'באוטובוס' מתייחסת לאוטובוס כאל מוסד, מערכת שהיא גם פיזית וטכנית וגם מכילה כללי התנהגות. התיבה 'לאוטובוס' מתייחסת רק לאקט העלייה. אין כל בעיה בשימוש בכל אחת מהגירסאות, וכן אין הבדל בין 'באוטובוס זה עולים..' ל'באוטובוס זה העלייה...'
11
מעיין כהן שואל/ת: האם תקין להגיד "רציתי לדעת" או "הייתי רוצה לדעת" במקום "אני רוצה לדעת" במובן של שאלת התעניינות.
רוביק עונה:
תקין בהחלט. נכון שיש כאן שימוש בלשון עבר לגבי אמירה שהיא בהווה, אבל חילופי זמנים כאלה מקובלים בעברית במצבים רבים. ב'הייתי רוצה' יש גם עידון מסוים, לעומת 'אני רוצה'.‬‬‬‬
12
אביב שואל/ת: איך נכון לומר שמישהי השלימה את מילוי הסקר? האם היא מילאה את הסקר?
רוביק עונה:
'מילאה את הסקר' אינו ביטוי מוצלח. עדיף פשוט: ענתה על הסקר, השלימה את התשובות לסקר.
13
נחמה שלו שואל/ת: האם נכון לומר: אתה לא מחליט עלי?
רוביק עונה:
בלשון הדיבור נכון לומר כל מה שיוצר שקיפות ומשרת את התקשורת. עם זאת זהו ביטוי דיבורי מובהק. בשימוש עברי תקין למהדרין יש לומר 'אתה לא מחליט עבורי', 'אתה לא מחליט בענייני', אבל הביטויים הנכונים האלה אינם מעבירים את ההתרסה של הדובר נגד ניסיון של מישהו לשלוט בו. המקור לשימוש במילת היחס 'על' הוא כנראה גלגול של 'אתה לא אחראי עלי', או 'אתה לא שולט עלי'.
14
נילי אור שואל/ת: אני שומעת לאחרונה את הביטוי "אחד את השנייה" אחרי פעלים כמו: פגשנו, שאלנו וכו'. משום מה נשמע לי לא תקין. בעבר המושג היה "אחד את השני", אלא אם דובר על שתי נשים. התקין?
רוביק עונה:
תקין בוודאי כאשר מדובר בגבר ואשה, וקשור לניסיון לקדם שימושים שוויוניים ולא גבריים בלבד בשפה. מכאן גם "אהבנו זה את זו וזו את זה".
15
רן שואל/ת: מהי הצורה הנכונה: התרמת דם או תרומת דם?
רוביק עונה:
מבחינת המשמעות שתי הצורות לגיטימיות. ההתרמה מתייחסת לפעולת מארגני התרומה, התרומה – לתורם. המונח שהתקבל הוא תרומת דם, ובעיני אכן נאה יותר להדגיש את מעשהו של התורם ולא את המארגנים.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >