שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
166
איציק שואל/ת: "הוא שבר לי את המחשב" או "הוא שבר את המחשב שלי"?
רוביק עונה:
'שבר' הוא פועל יוצא המחייב מושא, ולכן הצורה התקינה היא 'הוא שבר את המחשב שלי'. הצורה 'הוא שבר לי את המחשב' היא דיבורית, ומייצגת רגש של עלבון וכעס. כלשון דיבור היא לגיטימית בהחלט.
167
ירדן שואל/ת: רציתי לדעת אם ניתן לומר ״כמעט תמיד״, הרי ״תמיד״ הוא אבסולוטי, וברגע שאומרים ״כמעט תמיד״ זה בעצם מוציא את המשמעות של המילה ״תמיד״, ואז נראה לי שלא אפשרי להשתמש בה.
רוביק עונה:
אין כל בעיה בביטוי 'כמעט תמיד'. 'תמיד' שייכת לקבוצת מילים המייצגות מצב שלם ומוחלט, כמו סוף, הכל וכדומה. התוספת 'כמעט' אומרת שהמצב המוחלט לא הושלם עדיין, אך הוא קרוב להשלמה. לכן 'זה כמעט הסוף', 'זה כמעט הכל' או 'כמעט תמיד' הם ביטויים תקינים ומובנים.
168
ליאור שואל/ת: האם במשפט 'יש לנו בית' יש דגש ב-ב', או האם משמיטים את הדגש בגלל ההברה הקודמת?
רוביק עונה:
במסורת המקראית נהוג שכאשר לפני אותיות בגד כפ"ת מסתיימת מילה בתנועה, בג"ד כפ"ת יהיו רפות, שכן יש לראות בהן מעין המשך של המילה הקודמת. בעברית בת ימינו הכלל הזה אינו תקף, ואותיות בג"ד כפ"ת בראש מילה תהיינה תמיד דגושות.
169
אסתי שואל/ת: האם נכון להגיד 'פירות יבשים' או 'פירות מיובשים'?
רוביק עונה:
'פירות מיובשים' אינו בלתי נכון מבחינת התוכן, שהרי אלה פירוש שעברו תהליך ייבוש, אך הביטוי אינו מקובל ואין סיבה שלא להשתמש ב"פירות יבשים" שהפך למונח נפוץ ושקוף.
170
תומר שואל/ת: האם נכון להגיד "נולדת" (על משקל נושמת)? בספר הסוקר היסטוריה של אישה, היא כתוב "נולדת בשנת..."
רוביק עונה:
אין כל פגם דקדוקי ב'נולדת'. התחושה שזהו שימוש מוזר נובעת מכך שלידה היא אירוע קצר וכמעט אי אפשר לדבר עליו בלשון הווה. בצורת הזכר 'נולד' השימוש רב גם מפני שצורת הבינוני זהה לצורת העבר, וגם מפני שהבינוני הפך למעין שם תואר: 'הרך הנולד'. בטקסט המצוטט "האשה נולדת בשנת..." יש שימוש בלשון ההווה לתיאור אירועים מן העבר, סגנון לגיטימי אף כי הוא אינו אהוב עלי במיוחד.
171
גד סמואל שואל/ת: במייל האחרון שלך כתבת על פול אוגדן שהלך לעולמו, “אנחנו נחסר אותו”. האם לא צ”ל “הוא יחסר לנו”?
רוביק עונה:
שני השימושים תקינים. במשפט 'אנחנו נחסר אותו' 'אנחנו', אלה שחסר להם דבר מה, הוא הנושא, אותו (פול אוגדן) – מי שאיננו, הוא המושא. בספר תהילים נכתב על פי אותו מבנה: "ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב". במשפט 'הוא יחסר לנו' הנושא 'הוא' (פול אוגדן) הוא מה שחסר, ו'לנו' – המרגישים בחסר - מושא עקיף. גם השימוש הזה מקובל במקורות. בברכת המזון נאמר: "אל יחסר לנו מזון לעולם ועד". כאמור, שני המבנים נכונים, בהירים ומעידים על הגמישות הרבה של השפה העברית.
172
דליה שואל/ת: המילה לטייחְ.... האם מבטאים אותה כפי שהיא, או שמוסיפים א....לטייאח.. האם יש יוצא מן הכלל בפועל זה?
רוביק עונה:
הפועל לטיַיחַ מסתים בפתח גנובה, ממש כמו ריח, תפוח, מצליח וכדומה.
173
ויקי יאיר שואל/ת: תְמָנוּן או תַמְנוּן (ת' בשוא או בפתח?) ומדוע?
רוביק עונה:
המילה הנכונה היא תְמָנוּן. המילה חודשה כהלחם של שתי מילים בארמית: תְמָנְיָא (שמונה), נוּן (דג). ההגייה העברית תְמָנוּן שומרת על ההגייה הארמית המקורית.
174
יעקב רוזנראוך שואל/ת: מה היא ההגייה הנכונה של המלה מעין: מַעֲיָן או מַעְיָן? ולמה?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות מבחינת הדקדוק ואין לפסול אחת מהן. בהגיית הע' הגרונית הנטייה היום היא בדרך כלל להפוך שווא נח לאחד החטפים: נֶעֱלָם, מַעֲשִיר. ואולם, במילים רבות במקרא ע' מקבלת שווא נח, וביניהם המילה מַעְיָן, וככל הנראה זו גם דרך ההגייה המקורית. בעברית החדשה ע' שוואית זוכה לשתי הגיות. האחת היא היעלמות, ריכוך, כמו למשל בפועל שמעתי הנהגה shamati. במערכון חידון התנ"ך של לול יכולנו לשמוע את ההגייה השוואית של 'שמעתי' מפי חתן התנ"ך התימני, אך זו הגייה נדירה. השנייה היא חיטוף. על כן ע' במילה מַעֲיָין מקבלת תנועה a חטופה, והכתיב משקף זאת.
175
מרגלית שואל/ת: האם נכון לומר "אחוּב" מלשון אהיה חייב לך בעתיד?
רוביק עונה:
בהחלט. זהו הפועל הנכון. במסכת אבות נכתב: "חכמים היזהרו בדבריכם, שמא תחוּבו חובת גלות".
176
ציבי גפני שואל/ת: האם יש לומר "חַפּות" או "חָפות", הממונה "בפּועל" או "בפועל"?
רוביק עונה:
חפות היא מן השורש הכפול חפ"ף ולכן יש לומר חַפּות. הצורה השגויה חָפות הולכת בעקבות צורת היחיד – חַף. לגבי 'בפועל', כאשר הביטוי מיודע – בַפּועל, פ' תקבל דגש. כאשר אינו מיודע – בְפועל, פ' תהיה רפה.
177
ברוריה שואל/ת: איך אומרים וכותבים - רְחָבָה או רַחֲבָה?
רוביק עונה:
הצורה התקנית שמקורה בתלמוד היא רְחָבָה. היא גם משטח ציבורי פתוח, וכן יש לה שימוש במשחק הכדורגל: רחבת השער או רחבת השש-עשרה ורחבת החמש. מילה זו זהה גם לצורת הנקבה של שם התואר רָחָב. השימוש, הנפוץ למדי, בצורה רַחֲבָה נולד מצורת הסמיכות (רַחֲבַת-), אולי בהשפעת הכדורגל, שבו רוב השימושים הם בסמיכות.
178
יוליאנה שואל/ת: האם נכון לומר "הודעה שכזו", או שיש לומר הודעה כזו?
רוביק עונה:
תוספת המילית ש- לתיבות כזה, כזו, כאלה נועדה להדגשה ולהבעת התפעלות או רגש אחר. 'הודעה שכזו' מתאימה כאשר ההודעה היא ייחודית ומעוררת עניין והתרגשות.
179
אלברט חברוני שואל/ת: שמעתי מומחים ללשון העברית האומרים למראיינת "תשמעי".... האם אין לומר זאת בציווי "שמעי"?
רוביק עונה:
מעמדו של הציווי בעברית מעורער עוד מימי התנ"ך. שימוש בעתיד במקום בציווי אינו שגיאה, ובדרך כלל זהו הנוהג המקובל. במקרה של 'שמעי' דווקא לצורת הציווי כשהיא נאמרת במלעיל יש אופי דיבורי.
180
נוני שואל/ת: כמוהם או כמותם? בינם או ביניהם? דברם או דבריהם?
רוביק עונה:
במקרה של 'דבר' יש הבדל בין 'דברם': הדבר שלהם, לבין 'דבריהם' – הדברים שלהם. במקרים האחרים שתי הצורות נכונות. 'כמוהם' היא הצורה המקראית, 'כמותם' – הצורה התלמודית. 'ביניהם' היא הצורה המקראית, 'בינם' מופיעה במדרש, ואפשר גם בצורה הספרותית 'בינותם'.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >