שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
181
אלון כץ שואל/ת: האם נכון להגיד לִשְכַּב? אם כן, למה מילה זו לא על משקל לרכוב, לכתוב וכו?
רוביק עונה:
לשכַב, פתח בע' הפועל, היא צורה נדירה של שם הפועל בבניין קל. היא מופיעה שבע פעמים בתנ"ך, וכך נשמרת עד היום. צורת שם הפועל מתאימה גם לצורות העתיד והציווי: ישכַב, שכַב, שכנראה השפיעו על צורת שם הפועל. הצורה 'לכתוב' מייצגת את הדרך הרווחת של שם הפועל, בחולם בע' הפועל: לשמור, לפתור, וגם כאן באנלוגיה לצורות הציווי והעתיד: ישמור, שְמור. התהייה היא לגבי שורשים שבהם אין התאמה בין צורות העתיד והציווי לשם הפועל. למשל ינהַג/לנהוֹג; ירכַב/לרכוֹב. אי ההתאמה קיימת כבר בתנ"ך, והנוהג הוא שאין משנים צורות קדומות. עם זאת הצורה לרכַב רווחת מאוד, גם בהשפעת ישכַב, והמאבק נגדה מוגזם. אין סיבה לא לקבל כאן שתי צורות: עתיקה וחדשה.
182
אלמוג שואל/ת: מה נכון לומר לבחורה... האמיני לי או תאמיני לי?
רוביק עונה:
מה שבא לך, ומה שמתאים לבחורה. החילופים בעברית בין צורות ציווי לעתיד נפוצים מאוד כבר בעברית הקדומה. הציווי נועד לפקודות, לזירוז, לבקשה ועוד, אך את כל הפעולות האלה אפשר לבצע גם בעתיד, וזו הדרך המקובלת יותר. שימוש בציווי מעיד על שפה גבוהה יותר.
183
שדמה שואל/ת: האם השמטת שין השעבוד במשפטים כמו: "ההנחה לפיה..." או "העניין בו.." או "הדבר אותו..." וכו' (עניין שרווח מאוד בכתיבה) היא תקינה בעיניך?
רוביק עונה:
הכלל אומר שיש לשלב שין שעבוד במשפטים במבנה הזה. ההשמטה של ש' נפוצה למדי, ובעיני איננה שיבוש שראוי להתעכב עליו, אלא התפתחות טבעית של השפה.
184
רני שואל/ת: יש הפוסלים את "מאז ש". מה הבעיה בצירוף? מדוע פוסלים אותו?
רוביק עונה:
'מאז' משמשת כבר במקרא במשמעות 'מן הזמן שבו התרחש דבר מה', כמו בספר שמות: "לא היתה כמוהו בארץ מצרים מאז היתה לגוי". אחרי 'מאז' יבואו לפעמים שם עצם (מאז חודש ינואר) ולפעמים פסוקית שעבוד כמו בפסוק משמות. בדרך כלל נהוג להציב לפני פסוקית שעבוד את המילית ש..., ולכן נוצר המבנה 'מאז ש...' למרות שבמקורות הוא אינו נדרש, ואין לראות בו בשום אופן שימוש לא תקין.
185
ריקי שפי ורד שואל/ת: ורד ״לנו יש אותך״ זה משפט תקין בעברית?
רוביק עונה:
לא ממש. מבנה "יש לי את X" המוכר ממשפטים כמו "יש לי את הספר" אינו תקין, אך אין רואים בו שגיאה אלא נוהג לשוני לגיטימי. ואולם במשפט באותו מבנה, "לנו יש אותך" אי-התקינות בולטת יותר. עדיף: "אנחנו יכולים להיעזר בך", "אתה אתנו" וכדומה.
186
גיורא שנר שואל/ת: איני בטוח שנכון לכתוב כך: "המבנה הארגוני מהודק, ובנובע מכך מצומצם המשאב האנושי". האם נכון לומר "בנובע מכך"? או שיש לומר "הנובע מכך", או רק "נובע מכך"?
רוביק עונה:
'בנובע מכך' היא מוטציה תחבירית שנולדה בטקסטים בירוקרטיים, ומדיפה ריח של מסמך צבאי נוסח 'בכפוף ל...'. במקרים כאלה עדיף לפתוח את המשפט באמצעות מילה או שתיים: "המבנה האנושי מהודק, ומכאן נובע שהמשאב האנושי מצומצם". ומדוע לא בפשטות: "המבנה האנושי מהודק, ועל כן המשאב האנושי מצומצם".
187
עודד שואל/ת: 'שרד ב', או 'שרד את'? מן 'הספריה החדשה' כתבו לי: 'זו אינה שגיאת לשון אלא בחירה מכוונת. כך, יש הבדל בין "לשרוד את השואה" לבין "לשרוד בשואה". מודה, אינני יודע מה ההבדל. סברתי שנכון לומר 'שרד ב'. בציבור נפוץ מאד 'שרד את'. במילון אבן שושן לא מצויינת היחסה הנחוצה.
רוביק עונה:
הספרייה החדשה צודקת. יש הבדל בין 'שרד את השואה' לבין 'שרד בשואה', ולכן מדובר בבחירה ביו חלופות לגיטימיות. 'שרד בשואה' מתייחס לתקופת השואה עצמה, ולמה שעובר על האדם במהלכה. 'שרד את השואה' מתייחס למעמדו של אדם בתקופה שלאחר השואה, ומעיד שיצא ממנה בחיים. התוצאה זהה: האדם לא נספה בשואה, אבל הדגש התכני שונה.
188
רות שואל/ת: כיצד ניתן לדעת מהו השימוש הנכון במילת היחס? למשל, האם אוכלים במזלג או עם מזלג? נוסעים ברכבת או עם רכבת? כותבים בעט? עם עט?
רוביק עונה:
השימוש התקני בקבוצת המילים המשמשות אותנו, כמו מכשירים, מכונות וכלי רכב, הוא במילית היחס ב-, וזאת בעקבות המקרא, כמו בפסוק בירמיהו יז: "חַטַּאת יְהוּדָה כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר". השימוש במילת היחס 'עם' במקרים אלה הוא דיבורי, ומקורו בגרמנית, שבה משמשת במקרים אלה מילת היחס mit.
189
חדוה דריאנגל שואל/ת: איך אומרים: 'תמשיכו לשאוף' או 'המשיכו לשאוף'?
רוביק עונה:
על פי הגיון השפה הפשוט יש לומר 'המשיכו לשאוף', בציווי, צורת פועל שנועדה לענייני הוראה, הנחיה או בקשה. ואולם בעברית מאז ימי המקרא ולאורך הרבדים השונים של השפה משמשת גם צורת העתיד לצורכי בקשה או הנחיה, ומחליפה את הציווי. אין כל פסול ב'תמשיכו לשאוף', אף כי היא נשמעת בעלת אופי דיבורי יותר מ'המשיכו לשאוף'.
190
עודד שואל/ת: השדרית קרן נויבך אמרה בשידור: 'נדבר על איך הגעת למצב...' הביטוי נראה שגוי ועילג בעיני. האמנם? 1. היחסה 'על' דורשת שם. לכן 'נדבר על האופן בו / הדרך בה הגעת...'. האפשר אחרת? 2. האם הפועל 'נדבר' מחייב 'על' ? למשל: 'נדבר שלום'.
רוביק עונה:
המשפט שהשמיעה על פי הציטוט קרן אכן אינו הולם את התקן הלשוני, אם כי הוא נשמע בשפת הדיבור. 'נדבר' מצריך 'על' כאשר המושא הוא עניין כלשהו, המיוצג בשם עצם כללי או פרטי: נדבר על שלום, נדבר על המצב, נדבר על ביבי, וכדומה. במשפט המצוטט המושא אינו שם עצם אלא משפט שאלה: הניסוח הנכון היה אמור להיות: "נדבר על המצב שאליו הגעת".
191
אריאל שואל/ת: לפני כניסת החג שלחתי לכל מכרי ברכה באמצעות מסרון, והתלבטתי האם עלי לרשום 'אברכם בחג שמח' או 'אברככם בחג שמח'.
רוביק עונה:
'אברכְכֶם' היא המילה הנכונה לאנשים שאליהם אתה פונה, בעוד 'אברְכֶם' מתייחס לאנשים שאינך פונה אליהם. עדיף להשתמש בצורה הנפרדת: 'אברך אתכם', 'ברצוני לברך אתכם' וכדומה.
192
אדר שואל/ת: מה נכון יותר לומר, "בהכרָח" או "בהכרֵחַ"?
רוביק עונה:
הצורה המקורית, שנטבעה בימי הביניים, היא הֶכְרֵחַ. הכרַח היא צורת הסמיכות, ואולם השימוש בה התגבר גם בצורות שאינן סמיכות, והיום אין לראות בכך שגיאה.
193
אריאל שואל/ת: : במשך שנים רבות יש לנו ויכוח משפחתי איך יש להגות את המילה שעועית. האם שומעים את האות עין הראשונה או לא? כלומר, האם יש להגות "שעועית" או "שועית"?
רוביק עונה:
ההגייה היפה והתקנית היא כמובן שעועית – she-u-it. ההגייה שועית (shu-it) נפוצה מאוד ויש לכך סיבות פונטיות של נוחות הגייה. בלשון הדיבור היומיומית ההקפדה אינה נדרשת, אבל בשימוש פורמלי יותר כדאי לנסות ולהגות את הע' הראשונה ולא רק את השנייה.
194
אלי שואל/ת: כיצד נכון לומר ו/או מה ההבדלים בין המשפטים 'אין עוד מתנה כזאת לפסח', או 'אין עוד מתנה כזו לפסח'?
רוביק עונה:
אין במקורות, וגם בעברית של היום, הבדל בשימוש ובמשמעות בין 'זו' ל'זאת', שתי המילים כשרות בכל שימוש, והדבר תקף גם לגבי 'כזו' ו'כזאת'.
195
רועי שואל/ת: לי ולחבריי היה ויכוח סוער בשאלה האם יש לומר "רוחש כבוד" או רוכש כבוד". נודה לך את תיישב את הסוגיה, ותחזיר את כבודו האבוד של חלקנו...
רוביק עונה:
הבלבול בין 'רוכש כבוד' ל'רוחש כבוד' מוכר ורבים טועים בו. בתנ"ך רחש פירושו הביע, אמר דבר מה בלחישה, ומכאן הצירוף רחש-לחש. בעברית החדשה הפועל הרחיב את משמעותו ל'הרגיש', וזאת בהשפעת הפסוק "רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב" (תהלים מה 2). מכאן התפתח גם אצל סופרים בעברית החדשה הביטוי 'רוחש כבוד'. 'רוכש כבוד' אינו עומד במבחן המשמעות, הרי איננו 'רוכשים' את הכבוד ממישהו אלא מעניקים אותו לאדם אחר, אלא אם כן מדובר באדם הקונה בכספו תואר של כבוד באחת האוניברסיטאות.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >