שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
226
צליל שואל/ת: איך אומרים: 'ליד' או 'על יד'?
רוביק עונה:
גם וגם. בספר שמואל נכתב "וַאֲנִי אֵצֵא וְעָמַדְתִּי לְיַד־אָבִי בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר אַתּה שָׁם". במופעים לא מעטים במקרא מופיע צירוף היחס על-יד, באותה משמעות ממש.
227
גורי פלטר שואל/ת: הישראלים שוגים בהגיית המילים תְמָנוּן והוגים תַמְנוּן, וקְטָלָב הנהגית קַטְלָב. גם נַפּאלְ"ם מבוטאת בטעות נפְּלא"ם.
רוביק עונה:
לשיבושי ההגייה בשאלה יש סיבות פונטיות. המילים תְמָנון וקְטָלָב קשות להגייה הן מבחינת התנועות (שווא נע+קמץ) וגם עקב סמיכות העיצורים המסוימים, והנטייה הטבעית היא ליצור בין שני העיצורים תנועה שלמה. נפאלם הופך לנאפלָם כיוון שבעברית אין אפשרות להגות שני שוואית בסוף מילה. בכל מקרה, אלה אינן מסוג הטעויות המאיימות על עתידה של השפה העברית. במקרים לא מעטים הגייה נוחה יותר משתלטת ומתקבלת, ופה ושם אף זוכה לתו תקן.
228
רן שואל/ת: איך צריך לומר, "יחד" או "ביחד"?
רוביק עונה:
הצורה המקורית בעברית הקלסית היא 'יחד'. הצורה 'ביחד' אינה מוסיפה משמעות, ויש לראות בה נוהג דיבורי. עם זאת הנוהג מושרש מאוד ואין לראות בו שגיאה.
229
ראובן שואל/ת: במאמרו של ליאור דגן בבמת אורח נאמר "שני תלמידים בגילאים שונים". האם נכון להשתמש כאן ב"גילאים"? האם לא נכון יותר לומר "שני תלמידים בגילים שונים"?
רוביק עונה:
גילאי הוא בן גיל, והשימוש יהיה תמיד ברבים בהתייחסות לבני קבוצת גיל: "התוכנית מכוונת לגילאי 50-60". מכאן שאין לפסול את "תלמידים בגילאים שונים", שמשמעותו תלמידים בקבוצות גיל שונות. הנוסח הזה עדיף על "שני תלמידי בגילים שונים", כשעדיף היה הנוסח "שני תלמידים בגיל שונה".
230
משה שמואלי שואל/ת: אם "יש לי את" נחשב לשגיאה, איך צריך לומר "יש לי אותו ספר כמוך"? לפי מה שהבנתי צריך לומר "יש לי הוא ספר כמוך", אבל זה לא נשמע טוב. יש דרך טובה יותר? וגם, איך יכול להיות שאין בעברית פועל כמו have? למה דוברי העברית הקדומים לא היו זקוקים לו?
רוביק עונה:
"יש לי את" אינו נחשב לשגיאה של ממש, ובוודאי אין לתקן מי שמשתמש בה. מי שרוצה להימנע אמור לומר "יש לי הספר". אין לכך קשר ל"יש לי אותו ספר". 'אותו' משמשת כאן לא כהרחבה של מילת המושא 'את' אלא משמעותה דומה או זהה. אין בעיה בנוסח "יש לי ולך (או לנו) אותו ספר" או "הספר שיש לי זהה לספר שיש לך". לגבי Have, מערכת הזמנים והפעלים בשפות השמיות שונה בתכלית מהמערכת הלטינית. מילת הקיום 'יש', ומולה 'אין' הן פתרון מספק בהחלט.
231
נח שלו שואל/ת: מוכרים לי שני ביטויים: 'אני רואה בך אחראי למצב', ו'אני רואה אותך כאחראי למצב'. מזה זמן רב אני שומע עירוב של שניהם, שלאוזניי צורם מאד: 'אני רואה בך כאחראי'. זו רק אוזני הטהרנית?!
רוביק עונה:
הבעיה נעוצה כבר באחד משני הנוסחים: "אני רואה אותך כ..." אינו ניסוח ראוי. גם כאן המילית כ' מיותרת. תפקידה של הכ' הוא דימוי או קירוב, ופה אין בכך צורך.
232
רחל שואל/ת: איך נכון לומר: 'תפנה ימינה' או 'פנה ימינה'? 'תדבר איתי' או 'דבר איתי'? 'כנס עכשיו' או 'תיכנס עכשיו'?
רוביק עונה:
שתי הדוגמאות הראשונות מציגות חלופה בין עתיד לציווי. שימוש בצורות עתיד לצורך פקודה, הוראה או בקשה נפוץ מאוד בעברית מאז ומתמיד. ככל שהסיטואציה פורמלית יותר עדיף להשתמש בצורת הציווי, בלשון הדיבור עדיפה צורת העתיד. בדוגמה השלישית 'כנס' הוא קיצור של 'היכנס', כך ששתי הצורות דיבוריות. הצורה הפורמלית היא: 'היכנס עכשיו'.
233
R שואל/ת: איך נכון לומר: "למנוע פתיחה באופן בלתי מבוקר", או "למנוע פתיחה באופן בלתי רצוי" (לגבי עבודת חשמלאי בארון חשמל)?
רוביק עונה:
המשמעויות שונות. 'בלתי מבוקר' מתייחס למצב שבו יש כללי זהירות ופיקוח ידועים, ואי התחשבות בהם עלולה ליצור מצב מסוכן. זהו גם המצב המתאים לעבודת החשמלאי. 'בלתי רצוי' הוא ביטוי כללי יותר, הוא מרמז לתוצאה שלילית כלשהי ואינו מתאים למקרה הנדון.
234
אלכס שפי שואל/ת: אין וויכוח על כך שההטעמה בשמות העמים בצורת הרבים שלהלן היא מלרע: ישראלים; ערבים; אנגלים; צרפתים; ספרדים; איטלקים; גרמנים; רוסים ועוד. אבל, לפחות בשפה המדוברת, ההטעמה בשמות העמים הבאים היא מלעיל: כורדים; בדואים; סעודים; מרוקאים; אלג'יראים; ניגרים; בֶּרְבֶּרִים; אינדונזים; מלזים; אוקראינים; שוויצרים; אירים ועוד. שאלתי היא: האם בשפה התקנית יש לבטא במלרע את כל שמות העמים ללא יוצא מהכלל, או שישנם חריגים?
רוביק עונה:
שמות תושבי עמים שונים הם שילוב של מילה לועזית עם צורנים עבריים, במקרה זה, צורן הרבים. בנטיית המילים האלה יש אי סדירות במקום הטעם, ולא ניתן להצביע על נוסחה. במקרה של צרפתים, ספרדים, יוונים ומצרים מדובר בשמות עבריים-תנ"כיים במקור, וכאן מובן מדוע ההגייה מלרעית. ברוב המקרים הטעם המלעילי נשאר על ההברה המוטעמת במילה לפני הריבוי: שוויצריה, אירלנד, ניגריה וכו'. במקרי ביניים יש נדידה חלקית, כמו מרוקאים (נדידה מ'רו' ל'ק'), כדי למנוע הטעמה קדם-מלעילית. בכל מקרה, הנוהג הוא הקובע, ואין להגות את השמות האלה במלרע.
235
גילי שואל/ת: איך נכון לומר: "להעיר את תשומת ליבי", או "להאיר את תשומת לבי"?
רוביק עונה:
במקרה זה נכון יותר להשתמש ב'להעיר', אך המילים 'הערה' ו'הארה' קרובות היום מאוד במשמעות ובשימוש כשמדובר בהתייחסות לטקסט או להפניה לעניין כלשהו.
236
עדנה שואל/ת: כיצד יש לומר לטלפן: בפא דגושה או רפויה?
רוביק עונה:
מאחר שהפועל לטלפן זכה לתו תקן עברי, הדרך הנכונה היא בפ' דגושה: לְטַלְפֵּן. בלשון הדיבור הנטייה היא לפ' רפה: לטלפֵן, באסוציאציה למקור הפועל – טלפון, שבו הפ' רפה.
237
חי שואל/ת: חברתי עולה חדשה מצרפת. לפני ימים מספר היא אמרה לי "אני רוצה לראות אותך לרקוד". אמרתי לה שעליה להגיד "אני רוצה לראות אותך רוקד". היא שאלה אותי, אם נכון לומר "אני רוצה לראות", ונכון לומר "אני רוצה לרקוד", מדוע לא נכון לומר "אני רוצה לראות אותך לרקוד".
רוביק עונה:
לפעלים 'לראות ולרקוד' מעמד שונה במבנה המשפט. 'לראות' הוא חלק ממבנה של פועל עזר+פועל: 'רוצה לראות', כמו 'מבקש לדבר', 'עומד ללכת', 'מנסה להקשיב' ואפשר גם 'רוצה לרקוד'. 'אותך רוקד' הוא בדוגמה צורה מקוצרת של פסוקית מושאית משועבדת: 'אני רוצה לראות שאתה רוקד', וכאן אין דרך להמיר את 'רוקד' ב'לרקוד'.
238
מיכל רוזנהיים שואל/ת: נתקלתי במשפט הבא: 'במידה והשליח יגיע לפני השעה שש בבוקר, אנו מבקשים לפתוח לו הדלת ולקבל העיתון'. האם נכון לוותר על 'את' (את הדלת, את העיתון)?
רוביק עונה:
מילת היחס 'את' הנפוצה מאוד במקרא אינה חיונית ליצירת משפט מושאי, ועובדה שאין לה מקבילות בשפות המוכרות לנו. עם זאת כשהיא נעדרת אנו חשים אי נוחות מחמת ההרגל. בן גוריון כזכור שנא את 'את' ולא השתמש בה, אבל לא הצליח להכחידה מן השפה.
239
אילנה שואל/ת: מה נכון? שָם או שָמָה?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות ושתיהן מופיעות בתנ"ך. הצורה הרווחת אז והיום היא 'שָם', כלומר, במקום ההוא. למילה 'שָמָה' שני שימושים. האחד: מילת נרדפת ל'שָם'. השנייה: מילת כיוון: לך שָמָה – לך למקום ההוא, בדומה ל'לך קדימה', או 'לך אחורה'. 'לך לשמה' היא צורת דיבורית המכילה עודפות, שהרי שָמָה מכילה כבר את הוראת הכיוון, ועדיף לומר כמו בשיר, "לך לשם".
240
בהנגכ שואל/ת: האם נכון לומר "מאיפה", או שזו טעות?
רוביק עונה:
'מאיפה' בוודאי אינה טעות. בספר ישעיהו נכתב: "וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד־לִי אֶת־אֵלֶּה, וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה, גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל? הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי! אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם?" רד"ק מסביר ביחס למילה איפה – "מאיפה, כלומר מאיזה מקום באו". היום יש בידול בין 'מהיכן' הנתפסת כמילה גבוהה יחסית, לבין 'מאיפה' המשויכת לשפת הדיבור, אך זו ודאי אינה טעות.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >