שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
241
שמעון חזנולד שואל/ת: עד שהזכירה ד"ר צביה ולדן בדברי ההספד שלה את הביטוי "ימי שני חיי" (מבראשית) חשבתי שאני יודע שלא נכון להשתמש ברצף של סמיכויות, וכי במקום 'ילדי ליצני הקרקס' יש לומר 'ילדי הליצנים של הקרקס' או 'הילדים של ליצני הקרקס'. אז נכון או לא להשתמש ברצף? ובאותו הקשר: כלבי וחתולי הקיבוץ זה נכון, או צ"ל כלבי הקיבוץ וחתוליו?
רוביק עונה:
מקור הביטוי "ימי שני חייו" בכמה וכמה הופעות במקרא, ומכאן שהמבנה הזה בוודאי לגיטימי. אין כל מניעה בשרשרת סמיכות. הצורה המפורקת כמו "ילדי הליצנים של הקרקס" פשוטה יותר, אך זו הכרעה סגנונית ולא דקדוקית, מה גם שייתכנו דווקא בצורה המפורקת אי הבנות. במקרה זה, למשל לא נדע האם מדובר בילדי הליצנים או בילדי הקרקס (הילדים המשתתפים בהופעות הקרקס). באשר ל"כלבי וחתולי הקיבוץ", גם כאן אין כל מניעה דקדוקית, ההחלטה היא סגנונית.
242
לזרו גן שואל/ת: בביטוי בלשון הַמְעטה, האם במילה הַמְעטה יש לבטא את שתי האותיות הראשונות, הא ומם, כהברה אחת כבמשקל החלטה, או בשתי הברות?
רוביק עונה:
המעטה היא שם הפעולה של הפועל המעיט, כפי שהחלטה היא שם הפעולה החליט. משום מה נוטים דוברי העברית להשמיע את המילה במסגרת הצירוף 'בלשון המעטה' כאילו מדובר בה' הידיעה+מעטה. אין לכך בסיס כלשהו.
243
שואל/ת: כיצד יש לומר: כלל מס' שתיים או כלל מס' שניים?
רוביק עונה:
יש לומר כלל מס' שתיים, כפי שיש לומר אוטובוס מס' שתיים או ערוץ שתיים. בכל המקרים האלה המספר אינו מונה את השם (כלל, אוטובוס, ערוץ) אלא את הגדרתו או מקומו בתחום מסוים, ולכן יש לראות בו מספר סתמי, שיבוא תמיד בנקבה.
244
צליל שואל/ת: איך אומרים: 'ליד' או 'על יד'?
רוביק עונה:
גם וגם. בספר שמואל נכתב "וַאֲנִי אֵצֵא וְעָמַדְתִּי לְיַד־אָבִי בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר אַתּה שָׁם". במופעים לא מעטים במקרא מופיע צירוף היחס על-יד, באותה משמעות ממש.
245
גורי פלטר שואל/ת: הישראלים שוגים בהגיית המילים תְמָנוּן והוגים תַמְנוּן, וקְטָלָב הנהגית קַטְלָב. גם נַפּאלְ"ם מבוטאת בטעות נפְּלא"ם.
רוביק עונה:
לשיבושי ההגייה בשאלה יש סיבות פונטיות. המילים תְמָנון וקְטָלָב קשות להגייה הן מבחינת התנועות (שווא נע+קמץ) וגם עקב סמיכות העיצורים המסוימים, והנטייה הטבעית היא ליצור בין שני העיצורים תנועה שלמה. נפאלם הופך לנאפלָם כיוון שבעברית אין אפשרות להגות שני שוואית בסוף מילה. בכל מקרה, אלה אינן מסוג הטעויות המאיימות על עתידה של השפה העברית. במקרים לא מעטים הגייה נוחה יותר משתלטת ומתקבלת, ופה ושם אף זוכה לתו תקן.
246
רן שואל/ת: איך צריך לומר, "יחד" או "ביחד"?
רוביק עונה:
הצורה המקורית בעברית הקלסית היא 'יחד'. הצורה 'ביחד' אינה מוסיפה משמעות, ויש לראות בה נוהג דיבורי. עם זאת הנוהג מושרש מאוד ואין לראות בו שגיאה.
247
ראובן שואל/ת: במאמרו של ליאור דגן בבמת אורח נאמר "שני תלמידים בגילאים שונים". האם נכון להשתמש כאן ב"גילאים"? האם לא נכון יותר לומר "שני תלמידים בגילים שונים"?
רוביק עונה:
גילאי הוא בן גיל, והשימוש יהיה תמיד ברבים בהתייחסות לבני קבוצת גיל: "התוכנית מכוונת לגילאי 50-60". מכאן שאין לפסול את "תלמידים בגילאים שונים", שמשמעותו תלמידים בקבוצות גיל שונות. הנוסח הזה עדיף על "שני תלמידי בגילים שונים", כשעדיף היה הנוסח "שני תלמידים בגיל שונה".
248
משה שמואלי שואל/ת: אם "יש לי את" נחשב לשגיאה, איך צריך לומר "יש לי אותו ספר כמוך"? לפי מה שהבנתי צריך לומר "יש לי הוא ספר כמוך", אבל זה לא נשמע טוב. יש דרך טובה יותר? וגם, איך יכול להיות שאין בעברית פועל כמו have? למה דוברי העברית הקדומים לא היו זקוקים לו?
רוביק עונה:
"יש לי את" אינו נחשב לשגיאה של ממש, ובוודאי אין לתקן מי שמשתמש בה. מי שרוצה להימנע אמור לומר "יש לי הספר". אין לכך קשר ל"יש לי אותו ספר". 'אותו' משמשת כאן לא כהרחבה של מילת המושא 'את' אלא משמעותה דומה או זהה. אין בעיה בנוסח "יש לי ולך (או לנו) אותו ספר" או "הספר שיש לי זהה לספר שיש לך". לגבי Have, מערכת הזמנים והפעלים בשפות השמיות שונה בתכלית מהמערכת הלטינית. מילת הקיום 'יש', ומולה 'אין' הן פתרון מספק בהחלט.
249
נח שלו שואל/ת: מוכרים לי שני ביטויים: 'אני רואה בך אחראי למצב', ו'אני רואה אותך כאחראי למצב'. מזה זמן רב אני שומע עירוב של שניהם, שלאוזניי צורם מאד: 'אני רואה בך כאחראי'. זו רק אוזני הטהרנית?!
רוביק עונה:
הבעיה נעוצה כבר באחד משני הנוסחים: "אני רואה אותך כ..." אינו ניסוח ראוי. גם כאן המילית כ' מיותרת. תפקידה של הכ' הוא דימוי או קירוב, ופה אין בכך צורך.
250
רחל שואל/ת: איך נכון לומר: 'תפנה ימינה' או 'פנה ימינה'? 'תדבר איתי' או 'דבר איתי'? 'כנס עכשיו' או 'תיכנס עכשיו'?
רוביק עונה:
שתי הדוגמאות הראשונות מציגות חלופה בין עתיד לציווי. שימוש בצורות עתיד לצורך פקודה, הוראה או בקשה נפוץ מאוד בעברית מאז ומתמיד. ככל שהסיטואציה פורמלית יותר עדיף להשתמש בצורת הציווי, בלשון הדיבור עדיפה צורת העתיד. בדוגמה השלישית 'כנס' הוא קיצור של 'היכנס', כך ששתי הצורות דיבוריות. הצורה הפורמלית היא: 'היכנס עכשיו'.
251
R שואל/ת: איך נכון לומר: "למנוע פתיחה באופן בלתי מבוקר", או "למנוע פתיחה באופן בלתי רצוי" (לגבי עבודת חשמלאי בארון חשמל)?
רוביק עונה:
המשמעויות שונות. 'בלתי מבוקר' מתייחס למצב שבו יש כללי זהירות ופיקוח ידועים, ואי התחשבות בהם עלולה ליצור מצב מסוכן. זהו גם המצב המתאים לעבודת החשמלאי. 'בלתי רצוי' הוא ביטוי כללי יותר, הוא מרמז לתוצאה שלילית כלשהי ואינו מתאים למקרה הנדון.
252
אלכס שפי שואל/ת: אין וויכוח על כך שההטעמה בשמות העמים בצורת הרבים שלהלן היא מלרע: ישראלים; ערבים; אנגלים; צרפתים; ספרדים; איטלקים; גרמנים; רוסים ועוד. אבל, לפחות בשפה המדוברת, ההטעמה בשמות העמים הבאים היא מלעיל: כורדים; בדואים; סעודים; מרוקאים; אלג'יראים; ניגרים; בֶּרְבֶּרִים; אינדונזים; מלזים; אוקראינים; שוויצרים; אירים ועוד. שאלתי היא: האם בשפה התקנית יש לבטא במלרע את כל שמות העמים ללא יוצא מהכלל, או שישנם חריגים?
רוביק עונה:
שמות תושבי עמים שונים הם שילוב של מילה לועזית עם צורנים עבריים, במקרה זה, צורן הרבים. בנטיית המילים האלה יש אי סדירות במקום הטעם, ולא ניתן להצביע על נוסחה. במקרה של צרפתים, ספרדים, יוונים ומצרים מדובר בשמות עבריים-תנ"כיים במקור, וכאן מובן מדוע ההגייה מלרעית. ברוב המקרים הטעם המלעילי נשאר על ההברה המוטעמת במילה לפני הריבוי: שוויצריה, אירלנד, ניגריה וכו'. במקרי ביניים יש נדידה חלקית, כמו מרוקאים (נדידה מ'רו' ל'ק'), כדי למנוע הטעמה קדם-מלעילית. בכל מקרה, הנוהג הוא הקובע, ואין להגות את השמות האלה במלרע.
253
גילי שואל/ת: איך נכון לומר: "להעיר את תשומת ליבי", או "להאיר את תשומת לבי"?
רוביק עונה:
במקרה זה נכון יותר להשתמש ב'להעיר', אך המילים 'הערה' ו'הארה' קרובות היום מאוד במשמעות ובשימוש כשמדובר בהתייחסות לטקסט או להפניה לעניין כלשהו.
254
עדנה שואל/ת: כיצד יש לומר לטלפן: בפא דגושה או רפויה?
רוביק עונה:
מאחר שהפועל לטלפן זכה לתו תקן עברי, הדרך הנכונה היא בפ' דגושה: לְטַלְפֵּן. בלשון הדיבור הנטייה היא לפ' רפה: לטלפֵן, באסוציאציה למקור הפועל – טלפון, שבו הפ' רפה.
255
חי שואל/ת: חברתי עולה חדשה מצרפת. לפני ימים מספר היא אמרה לי "אני רוצה לראות אותך לרקוד". אמרתי לה שעליה להגיד "אני רוצה לראות אותך רוקד". היא שאלה אותי, אם נכון לומר "אני רוצה לראות", ונכון לומר "אני רוצה לרקוד", מדוע לא נכון לומר "אני רוצה לראות אותך לרקוד".
רוביק עונה:
לפעלים 'לראות ולרקוד' מעמד שונה במבנה המשפט. 'לראות' הוא חלק ממבנה של פועל עזר+פועל: 'רוצה לראות', כמו 'מבקש לדבר', 'עומד ללכת', 'מנסה להקשיב' ואפשר גם 'רוצה לרקוד'. 'אותך רוקד' הוא בדוגמה צורה מקוצרת של פסוקית מושאית משועבדת: 'אני רוצה לראות שאתה רוקד', וכאן אין דרך להמיר את 'רוקד' ב'לרקוד'.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >