שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
271
ראובן שואל/ת: ראיתי במאמרים רבים שאין לכתוב ש' לאחר המילה "כנראה". לאחר מחשבות מספר על כך, הבנתי את העניין – המילה "כנראה" מחביאה בעצמה שתי מילים – "כמו שנראה", לכן לא סביר לכתוב "כנראה שדני...", כי אז יתקבל הצירוף "כמו שנראה שדני", בעוד רצינו לומר "כמו שנראה דני לא יצליח ל...". אם כך, מדוע השתמשת ב־"כנראה ש..." באחד ממאמריך? מדובר בשגיאת ניסוח או בהחלטה מכוונת?
רוביק עונה:
הקביעה לפיה "כנראה ש..." לפני פסוקית זיקה היא שגיאה היא מה שקרוי 'תקנת מדקדקים'. יש לתקנה זו נימוקים שונים, חלקם מפותלים, אך בשום פנים אין לראות בשימוש זה ב'כנראה ש....' שגיאה. התנגדות דומה יש לשימוש ב'כמובן ש...", אם כי שם ההנמקות שונות. במקרים אלה ודומים להם גובר הנוהג הלשוני על תקנות המדקדקים. דוגמאות לעודפות בשפה יש לרוב, וזו אינה סיבה לפסול נוהג לשוני שהשתרש. 'כנראה' הפכה למילה קפואה, ופירוקה לחלקיה כדי לפסול אותה אינו ממין העניין.
272
משה דרדיקמן שואל/ת: מה נכון לומר: 'להעיר תשומת הלב' או 'להאיר תשומת לב'?
רוביק עונה:
הקִרבה בין הפעלים 'להאיר' ו'להעיר' יוצרת מעין נדידת משמעות בין שני הפעלים. כך במשפט "האם למישהו יש הערות או הארות". לפעלים כאלה קראתי "הומופונים נודדים". מבחינת המשמעות נכונה יותר האפשרות הראשונה: תשומת הלב 'נרדמת', ומישהו מעורר אותה, אך 'להאיר תשומת לב' אינה אפשרות מופרכת.
273
גדליהו בורן שואל/ת: שמעתי ברדיו ובטלוידיה את המשפט "נפצע גבר בן חמישים וארבע קל". מה דעתך על המשפט הזה, שהוא רק דוגמה?
רוביק עונה:
המשפט אינו תקין. "נפצע קל" הוא צירוף שאין לפרק אותו. יש לומר "גבר בן חמישים וארבע נפצע קל", או "נפצע קל גבר בן חמישים וארבע". האפשרות השנייה הכרחית כאשר היא המשך של משפט: "בתאונה נפצע קל..." וכדומה.
274
מיכל רנון שואל/ת: כיצד נכון לומר בעברית: "באתי לחברה שלי" או "באתי אל חברה שלי"? "הלכתי לדני" או "הלכתי אל דני"?
רוביק עונה:
השימוש במילות יחס אינו נתון תמיד לכללים נוקשים, וחילופי 'אל' ו'ל' המשמשים לסימון כיוון הם לגיטימיים. בדרך כלל אנחנו נוטים להשתמש במילת היחס 'אל' כשאנו מתייחסים לבני אדם: באתי אל דני, ניגשתי אל האנשים, ובמילת היחס ל' כשאנו מתייחסים למקומות: נסעתי לתל אביב, טסתי לפריס.
275
אשר שואל/ת: כיצד נכון לומר: 'אני לא חש בטוב' או 'אני חש לא בטוב'?
רוביק עונה:
אין כאן שאלה של נכון לא נכון, ומשמעות המבעים זהה, אלא של בחירה סגנונית. 'אני לא חש בטוב' הוא ניסוח זורם יותר.
276
אפרת שואל/ת: עד כמה שידוע לי לא נכון להשתמש במילת התנאי "בְּאִם" אלא רק "אִם". אודה שתבהיר נושא זה.
רוביק עונה:
'באם' כחלופה של 'אם' מופיעה בספרות הרבנית, ויש לה שורשים גם בתלמוד הבבלי, בטקסטים ארמיים. בעברית החדשה היא אינה נחשבת שיבוש אלא סגנון לא ראוי, מאחר שאין ל'ב' תפקיד כלשהו המבחין בין 'אם' לבין 'באם'.
277
אלון ריבק שואל/ת: איך נכון לומר ברבים: תתי אלופים, תת אלופים או תתי אלוף? בתי כנסת או בתי כנסיות? בני מצוה או בני מצוות?
רוביק עונה:
דרך המלך בריבוי סמיכות היא ריבוי הנסמך: בתי כנסת, בני מצווה, בתי ספר וכדומה. בקבוצה קטנה של צירופי לשון, בעיקר מלשון חז"ל, נמצא ריבוי גם של הסומך, כמו 'בתי כנסיות' לצד 'בתי כנסת'. דוגמאות מן המקורות שאותם מביא אתר האקדמיה ללשון: בתי מדרשות, בעלי בתים, ראשי שנים, ערבי שבתות, מיני בשמים, דיני נפשות ועוד. גם בתנ"ך דוגמאות לריבוי כפול של הסמיכות, כמו לוחות אבנים, חרשי עצים, עמי ארצות ועוד. במקרה של תת-אלוף, הצירוף שייך לצירופים שבהם המרכיב הראשון הוא תחילית. בדרך כלל יחול כאן הכלל הרגיל: רבי-שיח, אבל יש גם נטייה לריבוי כפול שכאמור אינו פסול: תתי-אלופים, רבי-סרנים (אך לא תת-אלופים, תתי-אלוף, רב-סרנים, רבי-סרן), ולעיתים רק של הסומך, בעיקר כשיש בעיה פונטית בריבוי הנסמך: אי-ודאויות, תת-שפות.
278
ליהי שואל/ת: בעקבות דיון שהתפתח בעבודה לקראת פסטיבל מידברן (שרבים יכעסו עליי שאני מכנה אותו פסטיבל) - האם נכון לומר משהו כמו: ״נעשה את זה אחרי המידברן״, או שיש לומר ״נעשה את זה אחרי מידברן״? אני טוענת שאין צורך להוסיף את ה׳ הידיעה מאחר ומדובר בשם פרטי. הטיעון הנגדי הוא שמאחר שמדובר באירוע המתרחש כל שנה, זה בסדר להוסיף לו את ה׳ הידיעה כהדגשה לאירוע ספציפי. מי מאיתנו צודק?
רוביק עונה:
השימוש בה' הידיעה רחב מאוד ואינו חל רק על שמות כלליים, ויש לו תפקידים נוספים על היידוע. במקרה הזה, מכל מקום, חברייך צודקים. "נעשה זאת אחרי מידברן" אומר שיתכן שתעשו זאת בשנה הבאה, או עוד עשר שנים. "נעשה זאת אחרי המדברן" – כלומר, אחרי המדברן הקרוב. ככלל, צריך גם לחוש את השפה. למשל, "נקיים את האירוע אחרי עדלידע" נשמע כמו שיבוש של דובר רוסית (בלי לפגוע חלילה...) ולא כמשפט תקין.
279
גלית שואל/ת: איך נכון יותר לומר: 'השפעתו הייתה רבה' או 'השפעתו הייתה גדולה'?
רוביק עונה:
שתי המילים מתאימות, אך השימוש ב'רבה' מעיד על סגנון מלוטש יותר.
280
חי שואל/ת: שמתי לב שיוצאי ברית המועצות נוהגים להחליף מושא ישיר בעקיף. למשל: ישראלי יגיד: "מה אתה מזיין לי ת'שכל" (ת'-מושא ישיר). רוסי: "מה אתה מזיין לי בשכל" (ב-עקיף). מה מקור השגיאה?
רוביק עונה:
ההבחנה בין מושא ישיר ועקיף בעייתית מלכתחילה, למרות מה שלימדו אותנו בבית הספר התיכון, ויש מקרים רבים של מושא הנחשב ישיר שחוברת לו מילת יחס שאינה 'את'. בכל מקרה, בשפה הרוסית ה' הידיעה אינה קיימת, ועל כן משתמשים הרוסים בביטוי כדוגמת מה שהובא בשאלה במילות היחס הנהוגות ברוסית, ומתאימות למבנים התחביריים שלה.
281
משה כהן שואל/ת: האם נכון לומר "אנשים העוסקים בתחום החברה או התקשורת", או "בתחומי החברה או התקשורת"?
רוביק עונה:
מדובר במקרה זה בסמיכות מורכבת, שבה לנסמך (תחום) שני סומכים (החברה, התקשורת). ההיגיון התחבירי מחייב בדרך כלל שאם יש כמה סומכים, הנסמך יבוא ברבים, ולכן נאמר "בתחומי החברה ו/או התקשורת". אתר האקדמיה ללשון מביא דוגמאות לתופעה מן המקורות: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ" (בראשית ב, ד), "דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת" (אסתר ט, ל), "אַבְנֵי שֹׁהַם וּמִלּוּאִים" (דברי הימים א כט, ב, ז), ובימינו: 'בני הקיבוצים והמושבים'. דוגמה נוספת באתר היא "החלטת השר והמנכ"ל". כאן הכלל שונה, שכן מדובר בהחלטה אחת שאותה קיבלו יחד שר ומנכ"ל. אם היה מדובר בכמה החלטות שונות הניסוח הנכון היה: "החלטות השר והמנכ"ל".
282
חיה שואל/ת: איך אומרים נכון 'בְבַר המצווה', ב' רפה, או בְּבַּר המצווה, ב' דגושה?
רוביק עונה:
אחרי שווא נע או הברה פתוחה ב' תהיה תמיד רפה. לכן אחרי ב' של אותיות בכל"ם ב' דגושה שבראש המילה הופכת לרפה, ויש לומר בְּבַר המצווה.
283
שלי שואל/ת: האם נכון השימוש באיחול: "הרבה בהצלחה"? לי נראה שנכון לומר "הרבה הצלחה", או פשוט "בהצלחה".
רוביק עונה:
'הרבה בהצלחה' הוא ביטוי דיבורי המכיל אמירה מורכבת יותר: "אני מאחל או מאחלת לך מאוד את הברכה 'בהצלחה'". הביטוי נשמע עילג, אך הוא נולד כאנלוגיה לביטוי הנפוץ שאין בו בעיה דקדוקית: "הרבה תודה", כאשר 'תודה' נתפסת כברכה, כפי ש'בהצלחה' נתפסת כברכה.
284
עידית שואל/ת: איך אומרים נכון: חֶבְרוֹת או חֲבָרוֹת?
רוביק עונה:
הצורה הנבדלת היא חֲבָרוֹת, כדוגמה יְלָדוֹת, צורת הנסמך היא חֶבְרוֹת. חֲבָרוֹת אמריקניות; חֶבְרוֹת קש.
285
גוני טישלר שואל/ת: מה דעתך על תקינות הצירוף מסוג "ידיד שלי", כלומר - שם עצם בלתי מיודע + של בנפרד או בנטייה?
רוביק עונה:
אין כל מניעה בשימוש הזה. נכון ש'שלי' הוא כינוי קניין מיידע, אבל במקרה של 'ידיד' (וכן חבר, תלמיד, דוד ועוד ועוד) זהו יידוע חלקי, שכן לאדם יכולים להיות כמה ידידים, חברים, תלמידים או דודים. בצירוף "ידיד שלי" אני מיודע – הידיד לא. אם נאמר "הידיד שלי", ישתמע שיש לנו רק ידיד אחד.
< הקודם ... 16 17 18 19 20  ... הבא >