שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
16
זוהר שואל/ת: האם נכון לומר "קורס לדוברי עברית כשפה שנייה" או שמא יש לומר "קורס לדוברי עברית שפה שנייה"? השאלה היא אם צריכה להיות שם "כ" לפני "שפה שנייה".
רוביק עונה:
כ' השימוש נדרשת כאן בהחלט. היא מייצגת את האיפיון הנבדל של העברית, או הדימוי שלה: היא אינה השפה הראשונה, היא השפה השנייה.
17
יאיר שואל/ת: רציתי לדעת האם נכון לומר "נורית אכלה התפוח" או "את התפוח" (מבחינה דקדוקית כמובן)?
רוביק עונה:
'את' היא מילת יחס הבאה לפני מושא ישיר מיודע. היא אופיינית לעברית וכמעט אין לה מקבילות בשפות העולם, פרט לדמיון מה בארמית העתיקה. עקרונית היא אינה דרושה למימוש המשפט, ולכן מלחמתו של בן גוריון ב'את'. עם זאת היא המילה הנפוצה ביותר בתנ"ך, ואין סיבה לוותר עליה. אני מעריך ש"נורית אכלה התפוח" אומץ על ידי מרים ילן שטקליס מטעמי מקצב.
18
שרית שואל/ת: האם אפשר לומר את המשפט הבא: אדם חייב למסור נפש עבור המצוות, והקדוש ברוך הוא עוזר לו, כי כשאדם משתדל על דבר מצווה יש לו סייעתא דשמיא. לפי הבנתי שאומרים "כש" זה תיאור זמן, והמילה "כי" זה תיאור זמן. וכאן יש את שניהם במשפט. האם זה תקני, וכן בניתוח תחבירי איך מנתחים משפט שכזה?
רוביק עונה:
'כי' אינה מתייחסת לזמן אלא ליחסי סיבה ומסובב. אלוהים עוזר (מפני ש) האדם משתדל. לטעמי יש לראות בפסוקית השנייה משפט קיום (יש לו סייעתא דשמיא) שיש לו פסוקית תנאי (כשאדם משתדל), והפסוקית כולה מתייחסת למשפט השלם כתיאור סיבה או תנאי. אני מסייג את הדברים כיוון שניתוח תחבירי אינו מדע מדויק, ובכלל, חשוב יותר להבין את המשפט מאשר לנתח אותו לגורמים.
19
יהודה שואל/ת: איך אומרים: כיסיתי את עצמי או כיסיתי אותי? מה הכלל בזה?
רוביק עונה:
כאשר אדם עושה פעולה על עצמו השימוש התקני הוא ב'עצמי', 'כיסיתי את עצמי', וכך גם ברבים: לימדנו את עצמנו. השימוש ב'כיסיתי אותי' וכדומה מאפיין שפת ילדים, כמו בשירו של יונתן גפן "אני אוהב", המסתיים ב"הכי הכי הרבה אני אוהב אותי".
20
ראם בנטל שואל/ת: אני אשמח להכרעה, האם מותר לכתוב (לפי חוקי הלשון) את צירוף הסיבה, בגלל שֶ?
רוביק עונה:
אין כל בעיה עם 'בגלל ש-'. 'בגלל' במשמעות בשביל, עבור מופיע במקרא כעשר פעמים לפני שמות עצם או מושא ישיר: 'בגלל יוסף'. ברבדים מאוחרים יותר הוא משמש כסיבה, כאשר 'בגלל שֶ-' יופיע לפני פסוקית במשמעות הסיבה: "בגלל שהלכתי לפני הזמן כעסו עלי".
21
גדי יחזקאל הכט שואל/ת: איך נכון לומר בלשון עתיד, ימוזגו או יתמזגו?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות אך אינן זהות במשמעות. מוּזַג או ממוזג בבניין פועל הוא מה שערבבו בו שני יסודות, בדרך כלל נוזל או גז. זו צורת הסביל של מיזֵג, שהיא פעולה אקטיבית. התמזג מייצג פעולה משותפת של שני היסודות, בין אם אקטיבית (שתי החברות התמזגו לאחת) או לא רצונית (ריח הבושם התמזג עם ריחות המזון).
22
יאיר שואל/ת: האם ניתן להגיד: "כל כך קצת"?
רוביק עונה:
מבחינה תחבירית השימוש הזה אפשרי. מילות העצמה יכולות להתייחס גם לכמויות קטנות, ולכן 'כל כך מעט' או 'הרבה פחות', 'מאוד קטן' וכדומה תקינים. עם זאת, 'כל כך קצת' אולי נכון, אך נשמע עילג ואינו מקובל.
23
עומר שואל/ת: האם אומרים ״אני מתחיל להיות קצת מודאג״, או ״אני מתחיל להיות מודאג קצת״?
רוביק עונה:
'קצת' הוא תואר פועל שנועד להמעיט. תארי פועל כאלה נהוגים בעברית לאחר הפועל, ובכל מקרה עדיף 'מודאג במקצת'. עם זאת בהשפעת שפות זרות תואר הפועל המייצג כמות עשוי להופיע גם לפני הפועל, ובמקורות מופיע 'קצת' לפני שם עצם, ולכן שתי הצורות לגיטימיות.
24
מרק שואל/ת: מה בא אחרי המילה "בהקשר"? האם אומרים: 'הנחיות בהקשר לנגיף הקורונה', 'הנחיות בהקשר של נגיף הקורונה', או 'הנחיות בהקשר נגיף הקורונה'?
רוביק עונה:
המילה הֶקְשֵׁר פירושה קונטקסט, וכאשר זו המשמעות יש לומר 'בהקשר נגיף הקורונה' או בהרחבה ב'הקשר של נגיף הקורונה'. ואולם, השימוש הנפוץ של 'בהקשר' הוא הרחבה של 'בקשר', למרות ש'הקשר' ו'קשר' אינן מילים נרדפות. לכן רווח 'בהקשר ל...' בעקבות 'בקשר ל...', שהוא הביטוי הרצוי והמדויק יותר.
25
מאיר מינדל שואל/ת: האם אוכל לומר כי "מכון איילון" ניזום ע"י יוסף אבידר, 1945?
רוביק עונה:
שורש יז"ם בבניין נפעל קיים, אך צורתו שונה: נוֹזַם.
26
מוטי כהן שואל/ת: האם הצורה "מאצלכם" תקינה? למשל: הפועלים שלנו שחזרו מאצלכם.
רוביק עונה:
בתנ"ך מופיעים ביטויים כמו 'וילך מאצלו', 'ויסוב מאצלו', בדרך האופיינית להרכבת מילות יחס במקרא. זה אם כן בוודאי שימוש תקין, למרות שהוא נתפס היום כלשון דיבור בלתי תקינה לכאורה.
27
אהרן אטון שואל/ת: ככל שאני יודע, יש ליידע סמיכות בצמוד לסיפא; אי הסדר, אי השקט וכד'. והנה, יורם מלצר, בתרגום לספרו של פרננדו פסואה, מכתירו "ספר האי נחת" מה נכון? אנא הושענא.
רוביק עונה:
צירופים רבים בעברית בנויים במתכונת תחילית+שם עצם, כמו רב-לאומי, דו-קרב, תת-אלוף, אי-נחת וכדומה. אלה אינם צירופי סמיכות, למרות שהם דמויי-סמיכות. בספרי "מדברים צהלית" אני מכנה אותם צירופי הרכב. ככאלה הם נתפסים כיחידה אחת, אך עם זאת הם אינם שמות במובן הרגיל, ולכן ניתן ליידע אותם בראש הצירוף (האי-נחת) או באמצעו (אי-הנחת). במקרים רבים אין היגיון ליידע באמצע הצירוף (רב-הלאומי, דו-הקרב) וברור שהיידוע יעמוד בראש הצירוף: הדו-קרב, הרב-לאומי. במקרים אחרים שתי האפשרויות תקינות: 'אי-הנחת' לצד 'האי-נחת'. האקדמיה ללשון, יש לומר, החליטה שלא לקבוע מסמרות או הנחיות בעניין.
28
מאיר מינדל שואל/ת: חזי לסקלי בשירו "שתיקה" כותב- ודם שיריי פלוט (palut). האם תוכל להתייחס לבניין זה? אדם שנקלט הוא אדם קלוט? האם יש בעל חיים ששיבטו אותו, והוא שבוט? עוף מרוט? מרוט נוצות?
רוביק עונה:
פלוט, קלוט ומרוט הן מילים בתצורת בינוני-פעול של בניין קל, שמשמעותה סביל: קָלוט, מה שקלטו אותו, בָנוי: מה שבנו אתו. פלָוט: מה שפלטו אותו. דקדוקית אפשר לגזור צורה כזו מכל פועל בבניין קל, אך במקרים רבים אין משתמשים באופציה הזו.
29
תמרה רובן שואל/ת: מעוניינת בהסבר דקדוקי מדוע נכון לומר: 'מדבר עברית בשטף' ולא 'מדבר עברית שוטפת'?
רוביק עונה:
אין פסול ב'עברית שוטפת'. נכון שדקדוקית 'בשטף' הוא תואר פועל המתייחס ל'מדבר', בעוד 'שוטפת' הוא שם תואר, והרי ה'עברית' אינה זו ששוטפת אלא דיבורו של האיש. כאן מסתתר לכאורה המשפט 'מדבר עברית בצורה שוטפת'. אבל בשימושים הלשוניים מקובלים קיצורי דרך וניסוחים מסוג זה על כל צעד ושעל, ומה שקובע הוא אם הניסוח ברור ומובן לשומע.
30
אבי שואל/ת: האם ניתן לומר "לא מותר" במקום "אסור"?
רוביק עונה:
'לא מותר' היא צורת ביטוי עילגת. ניתן לומר 'אינו מותר', אך עדיפה תמיד מילה אחת (אסור) על שתיים, אם הכוונה זהה.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >