שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
301
עמירם חן שואל/ת: מה נכון, 'ילדים מספר' או 'מספר ילדים', או שתי הצורות?
רוביק עונה:
המילה 'מספר' בדיבור רגיל במשמעות כמות לא מוגדרת, קטנה בדרך כלל, תבוא לפני שם העצם אליו היא מתייחסת. יש 'שני ילדים', ויש 'מספר ילדים'. עם זאת היא יכולה לבוא אחרי שם העצם, וזאת בעקבות המקרא. בספר במדבר (ט 20) נכתב: וְישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶֽעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל־הַמִּשְׁכָּן". השימוש בצורה זו נחשב ספרותי.
302
מיקי שואל/ת: כידוע, בעברית היום-יומית, הטיית הפועל בזמן עתיד בגוף נסתרות נעלמה כמעט לחלוטין, ונהוג לומר 'הן ידברו' במקום 'הן תדברנה'. ברצוני לשאול, האם זו עדיין נחשבת טעות, או שמא העובדה שזו השפה המדוברת היום הופכת שימוש זה לתקני?
רוביק עונה:
אין מדובר בעברית היומיומית או בשיבוש של שפת הדיבור אלא בתקנה ותיקה מאוד של האקדמיה ללשון, הנשענת על השימושים השונים במקורות. 'ידברו' ו'תדברנה' הן שתי חלופות תקניות.
303
לירון שואל/ת: מה נכון: 'תחמושתם' או 'תחמושותיהם'?
רוביק עונה:
'תחמושת' היא שם קיבוצי, כלומר, מילה ביחיד המייצגת ריבוי, ולכן אין צורך בריבוי כפול, ודי לומר 'תחמושתם'.
304
עידן רפופורט שואל/ת: האם נכון לומר 'עוד לא' כשהכוונה היא ל'עדיין לא'? לדוגמא: "עוד לא אבדה תקוותנו" – האם אין לומר "עדיין לא אבדה תקוותנו"? .
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות. המילים 'עוד' ו'עדיין' מציינות הוספה והתמשכות. 'עדיין' היא מילה תלמודית המתייחסת לזמן, והיא מתייחסת למילה המקראית במשמעות דומה עָדֶן. משמעותה: הדברים נמשכים, עדיין יש תקווה, או בשלילה: עדיין לא, הזמן לדבר מה לא הגיע. 'עוד' היא מילה מקראית שפירושה בדרך כלל 'דבר נוסף', אך כאשר היא מתייחסת לזמן היא מילה נרדפת ל'עדיין' המאוחרת ממנה: "העוד אבי חי?", האם חייו של אבי נמשכים?; "עוד לא אכלנו שום דבר": לא הגיע זמן האכילה.
305
אירית שואל/ת: כיצד יש להגות: פְּרָטֵי פְּרָטִים, או פִרְטֵי פְּרָטִים?
רוביק עונה:
הצורה הנכונה היא פְרָטֵי פרטים, וכך פְרָטֵי המקרה, ועוד. מילים במשקל קְטָל כמו כְפָר, פְרָס וכדומה שומרים על תנועת a בסמיכות רבים.
306
מירי קציר שואל/ת: בבתי הספר רווח לאחרונה השימוש בסמיכות שכבת ו', שכבת ה'. האם הצירוף תקין?
רוביק עונה:
באופן תקין יש לכתוב כמובן שכבה ה', שכבה ו'. צורת הסמיכות מעידה שיש כאן קיצור סמוי: "שכבת כיתות ה'", "שכבת כיתות ו'".
307
אנה שואל/ת: איך נכון לומר בעברית, 'הולידה אותו' או 'ילדה אותו'?
רוביק עונה:
האבחנה הרצויה היא בין הגבר המוליד, כלומר, גורם ללידה להתרחש, והאשה היולדת. זו גם ההבחנה המקובלת בתנ"ך. בשפת הדיבור אפשר לשמוע את 'הולידה', אך הצורה הזו מנוגדת להיגיון הלשוני ורצוי להימנע ממנה.
308
מאיר ברוכים שואל/ת: מה נכון יותר לומר - אנו או אנחנו?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות. 'אנחנו' נהוג במקרא, 'אנו' בלשון חז"ל. 'אנו' משמש בעיקר בשפה הבינונית-גבוהה: 'אנו נושאים לפידים', 'אנו אנו הפלמ"ח' וכדומה.
309
שמואל גואטה שואל/ת: בנערותי מנהל בית הספר התיכון שבו למדתי היה מר יצחק שבטיאל ז״ל, חבר האקדמיה ללשון העברית. הוא לימד אותנו שלא משתמשים במילה 'בטח' אלא במילה 'בוודאי', ויש הבדל בין ביטחון (כמו בביטוי ״עם ישראל ישב לבטח״) לבין ודאות. מאידך, אני עד לכך שבשנים האחרונות יותר ויותר אנשים משתמשים במילה 'בטח' במשמעות בוודאי, וזה כולל עיתונאים, כתבים, חברי כנסת ואפילו סופרים. והשאלה שלי היא מה נכון יותר.
רוביק עונה:
לא רק בשנים האחרונות אלא מאז תחיית העברית, ובעיקר בשפת הדיבור. אנשי תקשורת משתמשים בה יותר מאחר שהתקשורת נוטה גם היא יותר ויותר לשפת דיבור. עם זאת, עצם השימוש במילה 'בטח' הוא סביר שהרי כוונתו: "אני בטוח שהדבר נכון", או "אני בטוח שזה מה שהתרחש או יתרחש".
310
אברהם דובדבני שואל/ת: אנשים רבים מבטאים את שם העיר חוֹלוֹן בשורוק-חולם: חוּלֹון. לאחרונה שמעתי גם קריינים בטלוויזיה מבטאים כך, ובמקום כלשהו ראיתי גם שלט הכוונה לחולון המכוון באותיות לטיניות אל hulon. למיטב ידיעתי שם העיר נגזר מן החוֹל שהיא נבנתה עליו, ועל כן שם העיר אמור להיות בשני חולמים: חוֹלוֹן. נדמה לי שזו תופעה כללית, ושלדוברי עברית נוח יותר לבטא את הצירוף שורוק-חולם מאשר חולם-חולם או חולם-שורוק. למשל: רבים קוראים למכונית היפנית סוּבָּרוֹ ולא סוּבָּרוּ. גם תשבץ המספרים סוּדוֹקוּ מבוטא לרוב סוֹדוּקוֹ. האמנם זו תופעה ייחודית לישראלים?
רוביק עונה:
קשה להצביע על חוקים בשיבושים פונטיים. דווקא בדוגמה סודוקו הישראלים מבטאים את שתי ההברות הראשונות של המילה בחולם-שורוק במקום בשורוק-חולם. יש מילים רבות בעברית בשני חולמים שאין אתן בעיה, כמו יומון, או בלועזית מוטור. יתכן שההגייה השגויה חוּלוֹן נולדה ממִלעול שם העיר בשפת הדיבור, ובכל מקרה היא מבטאת תופעה פונטית רווחת הקרויה דיסימילציה, התבדלות תנועות או עיצורים. בהגייה המלעילית יש נוחות מסוימת במעבר מהתנועה המכווצת u לתנועה הפתוחה יותר o.
311
אברהם שרון שואל/ת: בתי, נטלי, מתלבטת מה נכון יותר, אם בכלל, לכתוב: חרטה על דגלה או חרתה על דגלה. ככל שחיפשתי, כל אחת משתי החולפות קבילה, תקינה ואפשרית. מה דעתך?
רוביק עונה:
לא רק ששתי הצורות תקינות, לשתיהן אותה משמעות, דוגמה לא יחידה לחילופי ת' וט' כבר במקורות. היום נוהגים לכתוב בת' בהתייחסות לעניינים חגיגיים וסמליים (חרתה על דגלה, חָרות על הלוחות), ובחרטה בפעולת החריטה, אך זה אינו נגזר מהמשמעות הבסיסית של המילה.
312
דליה שואל/ת: האם יש לומר אדם 'גאה' או אדם 'גא'? האם לומר 'גאה' נחשב שגיאה?
רוביק עונה:
בשום פנים לא. שתי הצורות מופיעות במקרא, 'גא' פעם אחת, 'גאה' ארבע פעמים. שתיהן תקינות, וכל הנטיות שלהן זהות: גאה, גאים, גאות. 'גא' נדירה יחסית היום לעומת 'גאה', כמו במקרא.
313
אלכס שפי שואל/ת: מה נכון יותר לומר: 'החפצת האישה' או 'חיפצון האישה', במובן של התייחסות אליה כמו לחפץ? באינטרנט שני המונחים רווחים בשימוש. שאלה אחרת היא מה המקור האנגלי: objectification או reification?
רוביק עונה:
המילה התקינה שאף אושרה על ידי האקדמיה היא 'החפצה'. 'חפצון' מצויה בשימוש, אך קשה לראות הצדקה לאות נ' המצטרפת לשורש. באשר לאנגלית, על פי מילון אוקספורד המילה המתאימה היא objectification, בעוד reification פירושה שונה – הפיכת המופשט למוחש.
314
גאולה לפיד שואל/ת: המילה מְחַיֶּה מוכרת בצירוף 'מחיה נשמות' ואחרים. לאחרונה, בשיר שחובר במקומותינו לכבוד אירוע חגיגי, כתב המחבר את הצירוף "נשמתה מַחְיֶה". התעורר ויכוח בינינו על הגיית המילה, והיות והשיר אמור להיות מושמע באירוע פומבי, חגיגי, חשוב לי שיהיה נכון וללא שיבושים. אשמח לפסיקתך.
רוביק עונה:
מְחַיֶּה הוא בבניין פיעל, מַחְיֶה הוא בבניין הפעיל. מבחינת המשמעות אין בין שתי הצורות הבדל, בשני המקרים הכוונה היא 'הביא חיים', או 'החזיר לחיים'. מְחַיֶּה בפיעל הוא במשלב גבוה מעט יותר, וגם מושפע מיידיש, ומהביטוי הנפלא "א-מחיֶה". אם מדובר בטקסט שירי, עדיפה הצורה הזו.
315
יוסי אבידור שואל/ת: שלחתי הודעה במייל, בזו הלשון: "מיכל ביקשה אותי לומר לך כי.... ". מקבלת ההודעה הודתה לי, אבל העירה לי כי אין אומרים "ביקשה אותי", אלא צריך לכתוב "ביקשה ממני". אני טוען שהצורה שאני השתמשתי בה נכונה, אולי יותר ספרותית. מי צודק?
רוביק עונה:
מקבלת ההודעה צודקת, אם כי גם אתה אינך טועה לגמרי. 'ביקשתי ממנו' היא הצורה המקובלת יותר, ומקורה במקרא, כלומר, היא לא רק יומיומית אלא גם ספרותית. במקרא נפוץ מאוד 'ביקשתי את מישהו', אך פירושו הוא 'חיפשתי את מישהו'. נראה שבהשפעת השימוש הזה במקרא חדר 'ביקשתי את' במשמעות 'רציתי משהו ממישהו' לשפת הדיבור, ואין לראות בה שגיאה אלא גירסה רווחת.
< הקודם ... 21 22 23 24 25  ... הבא >