שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
331
אמנון שואל/ת: מה נכון יותר, לחָרֵב או להחריב?
רוביק עונה:
חירב בפיעל היא צורה לגיטימית של השורש חר"ב, באותה משמעות של החריב, בבניין הפעיל. הצורה מופיעה בימי הביניים, וצורת הסביל חוֹרַב מופיעה במקרא. הצורה בהפעיל השתלטה, ואילו חֵירב או חִירב נדד לאזור שפת הילדים.
332
אלכס שפי שואל/ת: מה נכון לומר: 'אמריקה הצפונית' או 'צפון אמריקה'? 'גרמניה המערבית/המזרחית' או 'מערב/מזרח גרמניה'? ומה לגבי 'דרום אפריקה' ו'צפון אפריקה'?
רוביק עונה:
בדרך כלל שתי האפשרויות תקינות ושקופות. ההבדל הוא תחבירי: 'צפון אמריקה' הוא צירוף סמיכות, 'אמריקה הצפונית' הוא צירוף שם עצם+שם תואר. הבעיה נוצרת כאשר כל אחד משני הצירופים עשוי להתייחס לשתי ישויות גיאוגרפיות או גיאופוליטיות שאינן זהות. כך הדבר במקרה של 'דרום אפריקה', שהוא שם המדינה, לעומת 'אפריקה הדרומית' שהוא שם כולל לכל האזור הדרומי של יבשת אפריקה. בעיה כזו אינה קיימת בביטוי 'צפון אפריקה' שאינה מדינה אלא רק אזור. דוגמה נוספת היא 'הגליל המערבי' שהוא שם של אזור מוגדר ומתוחם, לעומת 'מערב הגליל' המתייחס באופן כללי לכל האזור שבצידו המערבי של הגליל. במקרה הראשון צירוף הסמיכות הוא המגדיר, במקרה השני הצירוף התיאורי הוא המגדיר. מכאן שאין בעניין זה כל נוסחה, אלא הרגלי שימוש.
333
ליאב שואל/ת: האם נכון לומר "המעשה גורר אחריו עונש", או שמדובר בייתור, ויש לומר "המעשה גורר עונש"?
רוביק עונה:
ייתור אינו רצוי כאשר אנו חוזרים על מילה או משתמשים במילה נרדפת. במקרה זה הייתור אינו שגיאה. נכון שבמשמעות 'גורר' מוטמע הרכיב 'אחרי', אך השפה אינה בנויה על דיוק מתמטי, וצמצום יתר אינו בהכרח יתרון.
334
רועי ב שואל/ת: בעקבות איחור של אחד הסוחרים אצלנו, התעוררה בחדר המסחר שלנו השאלה האם נכון לומר: "אני מגיע באיחור" (בהנחה שהמאחר כבר יצא לדרך ועל כן השימוש בלשון הווה), או שמא יש לומר "אגיע באיחור", והאם מותר להשתמש ב"אני אגיע באיחור", או שזהו כפל מיותר?
רוביק עונה:
בעברית משמש זמן הווה למצבים שונים ולא בהכרח למה שמתרחש עכשיו. למשל: 'אני מתייצב אצלו בתשע' יכול להתייחס לעבר (התייצבתי אצלו בשעה תשע) או בעתיד (אני מתכוון להתייצב אצלו בתשע), ואפילו בציווי (אתה מתייצב אצלי בתשע!). אנו מזהים את הזמן על פי ההקשר, והשימוש בהווה לא רק נהוג אלא הולך ומשתלט על אורח הדיבור שלנו. זו ודאי אינה שאלה של 'נכון לא נכון'. לגבי 'אני אגיע באיחור', יש כאן לכאורה ייתור, אבל הביטוי 'אגיע באיחור' עשוי להישמע פורמלי מדי. שפת הדיבור אוהבת ייתורים כאלה.
335
רונן שואל/ת: במקום העבודה התקיים דיון ער בנוגע לאופן הגיית המילה ״תה״. בעוד לי נשמע נכון להגות את המילה באמצעות צירה (בדומה לספרדית), אחרים טענו כי נכון לומר ״תיי״. לי זה נשמע כמו עיוות. עם מי הצדק?
רוביק עונה:
'תיי' היא דרך יידישאית ובצלצול סלאבי של המשקה הפופולרי, בעוד 'תה' היא אכן הצורה הספרדית, 'טי' היא הצורה האנגלית, צ'אי היא הצורה על גדול הגנגס ו'תההה' (בהארכה) היא הצורה הגרמנית. כפי שיש סוגים רבים של תה, יש גם דרכים מגוונות להגות את המילה.
336
צפי שואל/ת: מה נכון, מילָא או מילֶא?
רוביק עונה:
המילה המקורית היא ארמית, מילָא בקמץ, המופיעה בתלמוד רק בצירוף מילית היחס מִ: מִמילא, במשמעות מעצמו, מאליו, ובמלרע. בעברית החדשה, אולי בהשפעת יידיש היא מעין משיכת כתף, מילא, שיהיה, במלעיל. הנוסח הדיבורי-מלעילי גרר את תנועת e גם להברה האחרונה, ואפשר לשמוע את שתי ההגיות, בקמץ ובסגול.
337
אלון רותם שואל/ת: איך ומתי קרה ששיבוש הלשון 'נראָה' שנאמר בשפה המדוברת בזמן עבר גם כשמדובר בהווה נהיה נפוץ כל-כך?
רוביק עונה:
השיבוש ותיק מאוד ונפוץ מאוד. הסיבה הפשוטה לשיבוש היא שבבניין נפעל ברוב הגזרות יש זהות בין צורת העבר נסתר והבינוני יחיד: נשבר, נגמר וכדומה, אף כי יש הבדל בניקוד, שאין לו השלכה על ההגייה.
338
יוחאי בן שמואל שואל/ת: מה מבין האפשרויות הוא הנכון לכתוב: חברה המייצרת מקררים או שמייצרת מקררים? אדם שחשוד בדבר מה או אדם החשוד בדבר מה?
רוביק עונה:
הכלל הוותיק הוא שהַ' משמשת כמילית זיקה לפני בינוני, ושֶ לפני עבר ועתיד, ולכן יש לומר המייצר, הממוקמת וכדומה, לעומת שיצר, שיתמקם וכדומה. בכתיבה ובוודאי בדיבור היום השימוש בה' הזיקה הולך ופוחת, ואין לקרות בשימוש בשֶ- לפני בינוני שגיאה אלא נוהג משתרש. אישית אני אוהב את השימוש בהַ- ומשתדל לדבוק בו.
339
ליאורה אבידן שואל/ת: לצאת את הבית או לצאת מהבית, איך נכון להגיד?
רוביק עונה:
במאה ה-19 נכנסה הצורה 'לצאת את' (לצאת את הבית, לצאת את העיר וכדומה), אולי בהשפעת שפות אירופה, כגון באנגלית: leave the town. הצורה המקורית הקדומה והמקובלת היא 'לצאת מ' או 'לצאת מן', כגון בפסוק מספר שמואל: "וַיָּקָם דָּוִד אַחֲרֵי־כֵן וַיֵּצֵא מן־המערה" (ובקרי: מהמערה).
340
אסף שואל/ת: האם נכון להגיד "אני מסכים לך"? אם לא, האם יש לכך הסבר בלשני או דקדוקי משביע רצון?
רוביק עונה:
"אני מסכים לך" היא חלופה דיבורית ל"אני מרשה לך" (או בשפה גבוהה: "אני מתיר לך"). הגלגול הוא סמנטי: 'מסכים' פירושו מקבל, מאשר. "אני מסכים לך" פירושו: אני נותן לך את הסכמתי לעשות כך וכך. לצורה הדיבורית הזו יש אם כך היגיון, אבל היא אינה מקובלת כתקינה, כפי שקורה במקרים רבים אחרים. הדקדוק אינו חזות הכל, יש גם (ואולי בעיקר) נוהגים לשוניים מוסכמים.
341
גיא שואל/ת: האם ניתן לכתוב "הוא היה הולך..." או "הוא היה עושה...", או שהנוסח הנכון הוא "הוא הלך..."?
רוביק עונה:
לא רק ניתן או נכון, אלא נאה ונטוע במקורות. משפטי "הוא היה" הם דרך המלך בסגנון התלמודי. למשל: "ר' יונה, בשעה שרואה בן גדולים שירד מנכסיו והוא מתבייש ליקח, היה הולך אצלו". וכך בפעלים נוספים: היה אומר, היה נותן ועוד ועוד.
342
עידו שואל/ת: האם יש אפשרות וזה נכון להגיד 'המעיל התרטב'? או שמא אפשר לומר רק 'המעיל נרטב'?
רוביק עונה:
המעיל נתמיד נרטב. 'התרטב' היא פעולה חוזרת, כלומר, אדם מרטיב את עצמו. לפעמים אומרים גם על אדם שספג מכת מים 'התרטב', אך לא ראוי לומר זאת על חפצים.
343
ויק שואל/ת: איך אומרים: לחָרֵב את המגדל או להחריב? והאם בכלל המילה לחָרֵב נכונה?
רוביק עונה:
השימוש בבניין פיעל בשורש חר”ב במקורות קיים בלשון ימי הביניים: “אספסיאנוס שחֵרֵב את הבית”. בעברית החדשה שימוש זה מקובל רק בשפת הדיבור, והצורה המקובלת היא הצורה המקראית החריב.
344
מירב שואל/ת: לעתים קרובות נאמר "הוא שרד את השואה". האם לא נכון לומר "שרד בשואה"?
רוביק עונה:
לכאורה אין היגיון בביטוי "שרד את השואה", שהרי שרד הוא פועל עומד, אבל לא תמיד ההיגיון הקר מנחה את ההתפתחות הלשונית. כאשר אנחנו אומרים "שרד את השואה", וכן "שרד את הקור המקפיא" או "שרד את העינויים" אנו מעניקים להישרדות משמעות מעין אקטיבית של התגברות וניצחון, ולכן יש מקום למושא ישיר ולמילת היחס 'את'.
345
גיל שרעבי שואל/ת: פעם נהגו להבדיל בעברית בין subscription לבין appointment בהתאמה, מָנוי ומינוי. היום קוראים ברדיו ובטלוויזיה לשני הפירושים מינוי. מה נכון?
רוביק עונה:
בעבר היתה קיימת הבחנה תקנית בין מָנוי לתיאטרון, גם במשמעות בעל הכרטיס וגם במשמעות הכרטיס, לבין מינוי לתפקיד ציבורי. מנוי במשמעות האדם – subscriber - הוא הצעה של יצחק אבינרי, בעקבות שימוש כזה בתלמוד. האקדמיה קבעה לפני כ-15 שנה לאחר דיונים מעמיקים הבחנה נוספת. נקבע שהכרטיס הקבוע – subscription - ייקרא מינוי, כדי להבדילו מהאדם נושא הכרטיס, שהוא כאמור מָנוי. ההבחנה הזו יצרה עם זאת בלבול עם המשמעות השנייה של מינוי במשמעות קביעה לתפקיד - appointment. דעתי בעניין היא שמדובר בהחלטה שגויה. הקישור ואפילו הזיהוי הלשוני בין בעל הכרטיס לבין כרטיסו הוא טבעי, וחבל שנוצרה ביניהם הבחנה שהגבירה את הבלבול.
< הקודם ... 21 22 23 24 25  ... הבא >