שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
361
אתי פליקס שואל/ת: בתי שבכיתה ז' הציגה שאלה חשובה: למה אומרים "גר בפתח תקווה" בפ' לא דגושה, אבל אומרים "יש חמאה בפופקורן" בפ' דגושה?
רוביק עונה:
בעברית פ' דגושה ו-פ' רפה מתחלפות ביניהן לפי כללים קבועים, ולכן נאמר "שנה חדשה בַפֶּתח', אבל 'נסעתי לְפֶתח תקווה'. הכלל הזה לא חל על מילים לועזיות, שם f ו-p מייצגות עיצורים נפרדים ועצמאיים, ולכן אין לשנות אותן. פּופקורן יהיה תמיד בפ' דגושה, פנטזיה וגם פֶסטיבל, תמיד בפ' רפה.
362
דנה שואל/ת: בני נבחן בלשון על תבניות ומשקלים, ויש לי הרגשה שפסלו לו תשובות לא בצדק: האם תבנית המילה ״מקדח״ זהה לתבנית המילה ״מסמר״? האם תבניות המילים ״בררן״ ודאגן״ זהות לתבנית המילה ״שקדן״? משה שמואלי שואל באותו עניין: מדוע אומרים צלבנים בב' רפויה ולא צלבָּנים בב' דגושה?
רוביק עונה:
'מקדח' ו'מסמר' הן כמובן באותו משקל, המאפיין מכשירי: מַקְטֵל. 'בררן', 'צלבן' ו'דאגן' שייכות למשקל המתעתע קַטְלָן (או פַעֲלָן). במשקל הזה ע' הפועל היא לעיתים בחצי תנועה (דאגן ובררן) ולעיתים באפס תנועה, כמו שקדן. רינה בן שחר מוסיפה כי בעבר הבדילו בין מילים במשקל זה המבוססות על בניין פיעל כמו קַבְּלָן, דַבְּרן, וַכְּחן, ניקדו דגש חזק בעיצור השני (ע’ הפועל), והשווא נחשב לשווא נע; לבין מילים במשקל זה המבוססות על בניין קל: קַבְרן, צַרְכָן, או על שם עצם כגון ‘צְלָב’, שאין סיבה להדגיש את העיצור השלישי שלו. לימים החליטה האקדמיה ללשון להאחיד את המשקל ולהימנע מסימון דגש בע’ הפועל: ‘סַדְרָן’, שדרן’, אבל השאירו את ההיגוי הדגוש המורגל של ‘וכּחן’, ‘קבּלן’, ‘דבּרן’ ועוד כמה.
363
עדנה שואל/ת: מה נכון לומר: להעז או להעיז?
רוביק עונה:
כאשר מדובר במהלך הדורש אומץ וחוצפה, הצורה הנכונה היא להעֵז, וכן הֵעֵז, מעֵז ויעֵז, שכן השורש הוא כפול: עז"ז. אנו אומרים, למשל, להסֵב משורש סב"ב ולא להסִיב. להעיז משורש עו"ז פירושו לאסוף ולכנס, והשימוש בו נדיר. מן השורש הזה נוצרה המילה מָעוז.
364
אבשלום בן השבע שואל/ת: שואל: איך אומרים, חמישה מטבעות או חמש מטבעות?
רוביק עונה:
אבשלום, שאלה נהדרת, מפני ש'מטבע' היא מילה מעניינת: היא גם זכר, וגם נקבה. לכן שתי הצורות נכונות: חמישה מטבעות (בזכר), חמש מטבעות (בנקבה). בדרך כלל נאמר 'חמש מטבעות', גם מפני שהסיום של המילה מטבעות הוא סיום של נקבה.
365
עמירה הגני שואל/ת: איך נכון לומר: מילגות או מלָגות?
רוביק עונה:
על פי הנחיות האקדמיה הצורה הנכונה היא מְלָגות, ויש גם צורה משנית: מִלגאות. עם זאת, מילים במשקל הזה ודומיו נהגות יותר ויותר בעקבות צורת היחיד, כמו קַסְדָה/קַסְדות (ולא על פי התקן, קְסָדות) ויש לראות ב'מִלגות' צורה נהוגה גם אם לא תקנית, עדיין.
366
ד"ר אלישע פרוינד שואל/ת: "מחלת האנטרקס נקראת בעברית גַחֶלֶת, אבל בפרסומי משרד החקלאות היא נקראת גַמֶרֶת. מקור המילה ברור אבל לא ברור מי טבע את הערך הזה למחלה אצל בעלי החיים, לעומת הגחלת אצל בני אדם".
רוביק עונה:
מקור המילה צריך הסבר. גַמֶּרֶת היא מן השורש גמ"ר שפירושו הקטיר קטורת והוא אכן קרוב במשמעותו לגחלת, הגחלילית למשל נקראה גם "גומרת הלילה". גַמֶרֶת היא אכן השם הנפוץ בין החקלאים לאנטרקס של בעלי החיים. הגולשים מוזמנים לתרום לשאלתו של ד"ר פרוינד (שאינו וטרינר אלא אורטופד דווקא), מי טבע את השם "גַמֶרֶת"?
367
אליסיה סיסו רז שואל/ת: השימוש במילה 'כנסו' כשהכוונה היא ל'היכנסו' תופס לו אחיזה גם בעיתונים. מה עושים?
רוביק עונה:
כנסו' בוודאי אינו תקין, אבל בזכות 'כנסו כנסו' האינטרנטי הוא מטפס במעלות" העברית המקובלת ומכאן הדרך לעיתון קצרה. הוא אופייני לקיצורי ציווי בבניינים נפעל והתפעל כמו למשל 'סתלק מכאן' במקום הסתלק.
368
אמיר שואל/ת: בתקשורת שומעים לא מעט 'אני מֵכּיר' במקום 'אני מַכּיר', וכך גם 'אני מֵצִיע' במקום 'מַצִיע'. האם זה הנכון?
רוביק עונה:
נכון לומר מַכּיר, אבל אפילו מחברי תמלילים לשירים נפלו כאן. הטעות נולדה באנאלוגיה לצורות תקינות במשקלן כמו 'מֵבין', 'מֵרים' וכדומה.
369
מיקי כהן שואל/ת: מה דעתך על השימוש הנרחב במילה מרוויח? כאשר המדובר בעובדים שכירים, חובה לדעתי לומר משתכר.
רוביק עונה:
מיקי צודק, אבל לא לגמרי. הרוויח פירושו כבר בתלמוד זכה ברווח כתוצאה מהשקעה. אדם שם כסף, והכסף מניב רווח. זה אינו המצב כאשר אדם מקבל משכורת תמורת עבודתו. המשקיע או המעביד מרוויח – או מפסיד, השכיר משתכר. במקרה הזה, כמו ברבים אחרים, המשמעות בעיקר בלשון המדוברת התרחבה, וכל מי שמקבל כסף בדרך כל שהיא "מרוויח". "כמה אתה מרוויח בחודש?" לא הכי אלגנטי, אבל בהחלט לגיטימי.
370
שואל/ת: פרשני הכדורגל מרבים להשתמש בפועל "יָכַל", יכול בצורת עבר. נתקלתי בהתקוממות הטוענת שיש לומר "יכול היה". מי צודק?
רוביק עונה:
הפרשנים טועים מאוד, המתקוממים טועים במידה חלקית. הפועל בעבר הוא יָכֹל (בכתיב מלא: יכול), והוא מופיע באופן עצמאי במקרא "ולא יָכֹל להשיבה אליו". "יכול" הוא גם המקור ("יכול אוכל") וגם צורת הבינוני, המופיעה גם בצירוף הלגיטימי "היה יכול". השיבוש העילג והמעצבן יָכַל נולד בהשפעת צורת הנסתרת והנסתרים: יכלה, יכלו, באנלוגיה לצורה הנפוצה עָמַד, הָלַך וכדומה.
371
שואל/ת: אותי לימדו בכיתה י' בשיעור לשון שבמילה התדיינות חלה היבלעות, והיא הופכת להידיינות. ביקור באתר של האקדמיה ללשון, לעומת זאת, חשף את התדיינות כמילה הנכונה. האמנם טעה המורה המיתולוגי שלי?
רוביק עונה:
המורה לא טועה, ת' הבניין של התפעל נבלעה בד' במילה "הידיינות" מסיבות של נוחות הדיבור. כך גם ב"הידרדרות" ואחרות, אך ניתן לומר ולכתוב גם "התדיינות" ו"התדרדרות". האקדמיה קובעת כי שתי הצורות נכונות.
372
שואל/ת: האם נכון לומר "המסיבה המשיכה" ולא "נמשכה"?
רוביק עונה:
"המסיבה המשיכה", "המגמה במשק תמשיך", הן שגיאות, ולמרבה הצער נפוצות למדי. "המשיך", בניין הפעיל, הוא מהלך אקטיבי של מבצעי הפעולה או יוצרי האירוע, בדרך כלל כפועל עזר. כך במשפטים כמו "החוגגים המשיכו לרקוד", "המפגינים ימשיכו במחאתם". "נמשך", הסביל, חל על אירוע או תהליך, שאין לו כושר פעולה משלו. מגמה אינה יכולה להמשיך, כמו שמסיבה אינה יכולה לרקוד. נכון ש"הפעיל" משמש גם למצבים של מעין סבילות כמו "החיטה הבשילה" או "החולה החלים", אבל לא במקרה של "המשיך".
373
שחר בצלאל שואל/ת: "בדרך כלל אומרים "סע יְמינה", ביו"ד שואית. לדעתי יש לומר יָמינה, ביו"ד קמוצה, כמו "צפונה, דרומה, קדימה"?
רוביק עונה:
בשפת הדיבור נפוצה "יְמינה", בעיקר בהשפעת נטיות כמו "יד יְמינו" או "תשכח יְמיני", אך יש לומר כמובן יָמינה. אגב, בעניין "קדימה" שהזכרת נפוצה שגיאה הפוכה: "זכות קָדימה" (במלעיל), במקום הצורה הנכונה "זכות קְדימה" (במלרע).
374
שואל/ת: בעקבות האזנה לדיווחי התנועה בגלגל"צ, שבהם מדווח על עומס בסִבּוּב (sibuv) מוצא, רציתי לשאול: איך נכון לומר - סִבּוּב או סִיבוּב (sivuv)?
רוביק עונה:
בעניין זה מתחבטת האקדמיה ללשון כבר יותר מארבעים שנה, ועל פי הגדרת רונית גדיש, המזכירה המדעית של האקדמיה, מתרוצצות כאן שתי גישות. על פי הגישה התיאורטית יש לומר "סיבוב", ב' רפה, מאחר שהפועל הוא "לסובב" – כלומר, כאן וכאן יש תנועה לפני ע' הפועל. הגישה השנייה היא גישה מסורתית האומרת שאין משקל כזה, "פיעול" ללא דגש, ויש ללכת על פי שם הפעולה המסורתי והנפוץ של בניין פיעל, עם דגש. ב-1958 התקבלה הגישה התיאורטית שהוביל פרופ' טור סיני, והוחלט על "סיבוב", אבל כאבי הבטן הרבים הובילו לדיון נוסף באקדמיה בעניין לפני כעשר שנים. הגישה הכללית בדיון המאוחר היתה ש"סִבּוּב" עדיף, אבל הוחלט לא לשנות החלטה ותיקה. במקרה קרוב, בשורש דב"ב, נוצר דווקא בידול: לדובב פירושו לגרום למישהו לדבר, ולכן שם הפעולה הוא דיבוב. לדַבֵּב פירושו להביא גירסה קולית עברית לסרט בשפה זרה, ולכן שם הפעולה הוא דִבּוּב.
375
יעל שואל/ת: המילים יתְרון, דמְיון, פְריט, צְמיג (כשם העצם ולא כשם התואר) נשמעות ברדיו, בטלוויזיה ולא רק בפי עמך, בקמץ במקום בשווא. האם זה מקובל כתקני?
רוביק עונה:
המעבר לקמץ במילים שיש בהן בצורה התקנית שווא נהוג במילים לא מעטות. הסיבות לכך הן לעיתים נוחות הגייה, ובדרך כלל אנאלוגיה לצורה נפוצה יותר. יתְרון ופתְרון נאמרות לעיתים בקמץ בדומה לחיסָרון, צימָאון ודיכָאון. במילה דמְיון כמעט אין מוסיפים קמץ. לתקנים שנקבעו סיבות שונות, בדרך כלל היסטוריות, אבל בשפה החיה אין לראות, למשל, במילה כמו יתָרון שגיאה, ודאי לא קטגורית, מה גם שהיא מקבילה לניגוד שלה, חיסָרון.
< הקודם ... 21 22 23 24 25  ... הבא >