שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
376
ד"ר אלישע פרוינד שואל/ת: "מחלת האנטרקס נקראת בעברית גַחֶלֶת, אבל בפרסומי משרד החקלאות היא נקראת גַמֶרֶת. מקור המילה ברור אבל לא ברור מי טבע את הערך הזה למחלה אצל בעלי החיים, לעומת הגחלת אצל בני אדם".
רוביק עונה:
מקור המילה צריך הסבר. גַמֶּרֶת היא מן השורש גמ"ר שפירושו הקטיר קטורת והוא אכן קרוב במשמעותו לגחלת, הגחלילית למשל נקראה גם "גומרת הלילה". גַמֶרֶת היא אכן השם הנפוץ בין החקלאים לאנטרקס של בעלי החיים. הגולשים מוזמנים לתרום לשאלתו של ד"ר פרוינד (שאינו וטרינר אלא אורטופד דווקא), מי טבע את השם "גַמֶרֶת"?
377
אליסיה סיסו רז שואל/ת: השימוש במילה 'כנסו' כשהכוונה היא ל'היכנסו' תופס לו אחיזה גם בעיתונים. מה עושים?
רוביק עונה:
כנסו' בוודאי אינו תקין, אבל בזכות 'כנסו כנסו' האינטרנטי הוא מטפס במעלות" העברית המקובלת ומכאן הדרך לעיתון קצרה. הוא אופייני לקיצורי ציווי בבניינים נפעל והתפעל כמו למשל 'סתלק מכאן' במקום הסתלק.
378
אמיר שואל/ת: בתקשורת שומעים לא מעט 'אני מֵכּיר' במקום 'אני מַכּיר', וכך גם 'אני מֵצִיע' במקום 'מַצִיע'. האם זה הנכון?
רוביק עונה:
נכון לומר מַכּיר, אבל אפילו מחברי תמלילים לשירים נפלו כאן. הטעות נולדה באנאלוגיה לצורות תקינות במשקלן כמו 'מֵבין', 'מֵרים' וכדומה.
379
מיקי כהן שואל/ת: מה דעתך על השימוש הנרחב במילה מרוויח? כאשר המדובר בעובדים שכירים, חובה לדעתי לומר משתכר.
רוביק עונה:
מיקי צודק, אבל לא לגמרי. הרוויח פירושו כבר בתלמוד זכה ברווח כתוצאה מהשקעה. אדם שם כסף, והכסף מניב רווח. זה אינו המצב כאשר אדם מקבל משכורת תמורת עבודתו. המשקיע או המעביד מרוויח – או מפסיד, השכיר משתכר. במקרה הזה, כמו ברבים אחרים, המשמעות בעיקר בלשון המדוברת התרחבה, וכל מי שמקבל כסף בדרך כל שהיא "מרוויח". "כמה אתה מרוויח בחודש?" לא הכי אלגנטי, אבל בהחלט לגיטימי.
380
שואל/ת: פרשני הכדורגל מרבים להשתמש בפועל "יָכַל", יכול בצורת עבר. נתקלתי בהתקוממות הטוענת שיש לומר "יכול היה". מי צודק?
רוביק עונה:
הפרשנים טועים מאוד, המתקוממים טועים במידה חלקית. הפועל בעבר הוא יָכֹל (בכתיב מלא: יכול), והוא מופיע באופן עצמאי במקרא "ולא יָכֹל להשיבה אליו". "יכול" הוא גם המקור ("יכול אוכל") וגם צורת הבינוני, המופיעה גם בצירוף הלגיטימי "היה יכול". השיבוש העילג והמעצבן יָכַל נולד בהשפעת צורת הנסתרת והנסתרים: יכלה, יכלו, באנלוגיה לצורה הנפוצה עָמַד, הָלַך וכדומה.
381
שואל/ת: אותי לימדו בכיתה י' בשיעור לשון שבמילה התדיינות חלה היבלעות, והיא הופכת להידיינות. ביקור באתר של האקדמיה ללשון, לעומת זאת, חשף את התדיינות כמילה הנכונה. האמנם טעה המורה המיתולוגי שלי?
רוביק עונה:
המורה לא טועה, ת' הבניין של התפעל נבלעה בד' במילה "הידיינות" מסיבות של נוחות הדיבור. כך גם ב"הידרדרות" ואחרות, אך ניתן לומר ולכתוב גם "התדיינות" ו"התדרדרות". האקדמיה קובעת כי שתי הצורות נכונות.
382
שואל/ת: האם נכון לומר "המסיבה המשיכה" ולא "נמשכה"?
רוביק עונה:
"המסיבה המשיכה", "המגמה במשק תמשיך", הן שגיאות, ולמרבה הצער נפוצות למדי. "המשיך", בניין הפעיל, הוא מהלך אקטיבי של מבצעי הפעולה או יוצרי האירוע, בדרך כלל כפועל עזר. כך במשפטים כמו "החוגגים המשיכו לרקוד", "המפגינים ימשיכו במחאתם". "נמשך", הסביל, חל על אירוע או תהליך, שאין לו כושר פעולה משלו. מגמה אינה יכולה להמשיך, כמו שמסיבה אינה יכולה לרקוד. נכון ש"הפעיל" משמש גם למצבים של מעין סבילות כמו "החיטה הבשילה" או "החולה החלים", אבל לא במקרה של "המשיך".
383
שחר בצלאל שואל/ת: "בדרך כלל אומרים "סע יְמינה", ביו"ד שואית. לדעתי יש לומר יָמינה, ביו"ד קמוצה, כמו "צפונה, דרומה, קדימה"?
רוביק עונה:
בשפת הדיבור נפוצה "יְמינה", בעיקר בהשפעת נטיות כמו "יד יְמינו" או "תשכח יְמיני", אך יש לומר כמובן יָמינה. אגב, בעניין "קדימה" שהזכרת נפוצה שגיאה הפוכה: "זכות קָדימה" (במלעיל), במקום הצורה הנכונה "זכות קְדימה" (במלרע).
384
שואל/ת: בעקבות האזנה לדיווחי התנועה בגלגל"צ, שבהם מדווח על עומס בסִבּוּב (sibuv) מוצא, רציתי לשאול: איך נכון לומר - סִבּוּב או סִיבוּב (sivuv)?
רוביק עונה:
בעניין זה מתחבטת האקדמיה ללשון כבר יותר מארבעים שנה, ועל פי הגדרת רונית גדיש, המזכירה המדעית של האקדמיה, מתרוצצות כאן שתי גישות. על פי הגישה התיאורטית יש לומר "סיבוב", ב' רפה, מאחר שהפועל הוא "לסובב" – כלומר, כאן וכאן יש תנועה לפני ע' הפועל. הגישה השנייה היא גישה מסורתית האומרת שאין משקל כזה, "פיעול" ללא דגש, ויש ללכת על פי שם הפעולה המסורתי והנפוץ של בניין פיעל, עם דגש. ב-1958 התקבלה הגישה התיאורטית שהוביל פרופ' טור סיני, והוחלט על "סיבוב", אבל כאבי הבטן הרבים הובילו לדיון נוסף באקדמיה בעניין לפני כעשר שנים. הגישה הכללית בדיון המאוחר היתה ש"סִבּוּב" עדיף, אבל הוחלט לא לשנות החלטה ותיקה. במקרה קרוב, בשורש דב"ב, נוצר דווקא בידול: לדובב פירושו לגרום למישהו לדבר, ולכן שם הפעולה הוא דיבוב. לדַבֵּב פירושו להביא גירסה קולית עברית לסרט בשפה זרה, ולכן שם הפעולה הוא דִבּוּב.
385
יעל שואל/ת: המילים יתְרון, דמְיון, פְריט, צְמיג (כשם העצם ולא כשם התואר) נשמעות ברדיו, בטלוויזיה ולא רק בפי עמך, בקמץ במקום בשווא. האם זה מקובל כתקני?
רוביק עונה:
המעבר לקמץ במילים שיש בהן בצורה התקנית שווא נהוג במילים לא מעטות. הסיבות לכך הן לעיתים נוחות הגייה, ובדרך כלל אנאלוגיה לצורה נפוצה יותר. יתְרון ופתְרון נאמרות לעיתים בקמץ בדומה לחיסָרון, צימָאון ודיכָאון. במילה דמְיון כמעט אין מוסיפים קמץ. לתקנים שנקבעו סיבות שונות, בדרך כלל היסטוריות, אבל בשפה החיה אין לראות, למשל, במילה כמו יתָרון שגיאה, ודאי לא קטגורית, מה גם שהיא מקבילה לניגוד שלה, חיסָרון.
386
יפעת מחיפה שואל/ת: האם תקני לומר כמו שאומרים בחדשות ברדיו: "פִצְצַת מרגמה?" האם לא נכון לומר "פְצָצַת מרגמה?"
רוביק עונה:
עד לפני כעשור היתה הצורה התקנית היחידה פִצְצַת מרגמה. כיוון שהצורה השנייה, פְצָצַת, היתה נפוצה יותר ונוחה יותר בהגייה, זכתה גם היא לתו תקן, ובא לציון גואל.
387
יצחק ארגמן טורונטו שואל/ת: בעבר הרחוק אני זוכר שהיינו אומרים "גנב ממני" ו"שיקר לי". בימים אלה אני שומע יותר ויותר "גנב אותי", "שיקר אותי". מהי הצורה הנכונה?
רוביק עונה:
בשפת הדיבור אכן קיימות הצורות שמזכיר יצחק. בדרך כלל הן נולדו כאנלוגיה לפעלים קרובים: "גנב אותי" בעקבות "שדד אותי"; "שיקר אותי" בעקבות "רימה אותי". לעיתים אפשר להצביע על השפעות של שפות זרות, כמו בצירוף "ניצח את המשחק". הצורה החדשה יחסית "שיקר עלי" מקורה בערבית.
388
ירום מאזור המרכז שואל/ת: רבים אומרים "יש כאן 5 ילדים", "כמה אנשים יש פה?" וכו'. אני לרוב מקפיד לומר "ישנם" או "ישנן" במקרים אלה. מה הצורה הנכונה?
רוביק עונה:
"יש" במסגרת משפטי קיום היא הצורה המובילה במקורות כולל במקרא, אך לצידה מופיעות גם הצורות המורחבות "ישנו", "ישכם" ועוד. בעברית החדשה נוצר בידול. כאשר הנושא אינו מיודע יופיע בדרך כלל "יש" ("יש מקום אחד אי שם"), אבל נשמע גם את הצורה המקבילה ("אומרים ישנה ארץ"). הצורה המקובלת כאשר הנושא מיודע היא שם העצם המיודע+ישנו: "הספר ישנו" (ולא "הספר יש" או "יש הספר"). כך גם ב"אין" ו"אינם" ("אין מורה היום", "המורה איננו היום").
389
ליאור שואל/ת: כיצד יש לומר, העז או העיז? בגמרא כתוב: "אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו". האם חז"ל דברו עברית קלוקלת?
רוביק עונה:
הצורה הדקדוקית היא הֵעֵז, שכן השורש הוא עז"ז, כמו הֵסֵב, מן השורש סב"ב, ועוד רבים. במקרא מופיע הפועל פעמיים, בספר משלי, בצורה הדקדוקית המקובלת. 'העיז' השגויה (אם כי יש העיז במשמעות אחרת, הקשורה בניהול הצאן), משקפת ככל הנראה הגייה מקובלת בתקופת התלמוד, שגלשה גם לצורת הדיבור היום. על כך נאמר, 'שבשתא כיוון דעל על', דהיינו, אין רואים שיבושים בסטיות דקדוקיות במקורות, והן רבות מאוד, אבל מקפידים על הכללים בעברית החדשה.
390
ליאור שפיגלר שואל/ת: "האם אני משקר ל-... או משקר את...? ומדוע קיימים שני נוסחים לעניין מהותי כמו שקר?
רוביק עונה:
הצורה התקנית היא "משקר ל…", וזאת בעקבות ספר בראשית, שם הפועל מופיע דווקא בבניין קל: "אם תשקור לי ולניני ולנכדי". כך גם בשפות זרות כמו אנגלית: don't lie to me!. בספר ויקרא מופיעה הצורה "לשַקֵר ב...": "ולא תשקרו איש בעמיתו". נראה ש"משקר את" נובע מאנלוגיה לפעלים קרובים כמו רימה, הונה וכדומה, שם יש לאמר "רימה את", "הונה את".
< הקודם ... 26 27 28 29 30  ... הבא >