שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
391
ירום מאזור המרכז שואל/ת: רבים אומרים "יש כאן 5 ילדים", "כמה אנשים יש פה?" וכו'. אני לרוב מקפיד לומר "ישנם" או "ישנן" במקרים אלה. מה הצורה הנכונה?
רוביק עונה:
"יש" במסגרת משפטי קיום היא הצורה המובילה במקורות כולל במקרא, אך לצידה מופיעות גם הצורות המורחבות "ישנו", "ישכם" ועוד. בעברית החדשה נוצר בידול. כאשר הנושא אינו מיודע יופיע בדרך כלל "יש" ("יש מקום אחד אי שם"), אבל נשמע גם את הצורה המקבילה ("אומרים ישנה ארץ"). הצורה המקובלת כאשר הנושא מיודע היא שם העצם המיודע+ישנו: "הספר ישנו" (ולא "הספר יש" או "יש הספר"). כך גם ב"אין" ו"אינם" ("אין מורה היום", "המורה איננו היום").
392
ליאור שואל/ת: כיצד יש לומר, העז או העיז? בגמרא כתוב: "אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו". האם חז"ל דברו עברית קלוקלת?
רוביק עונה:
הצורה הדקדוקית היא הֵעֵז, שכן השורש הוא עז"ז, כמו הֵסֵב, מן השורש סב"ב, ועוד רבים. במקרא מופיע הפועל פעמיים, בספר משלי, בצורה הדקדוקית המקובלת. 'העיז' השגויה (אם כי יש העיז במשמעות אחרת, הקשורה בניהול הצאן), משקפת ככל הנראה הגייה מקובלת בתקופת התלמוד, שגלשה גם לצורת הדיבור היום. על כך נאמר, 'שבשתא כיוון דעל על', דהיינו, אין רואים שיבושים בסטיות דקדוקיות במקורות, והן רבות מאוד, אבל מקפידים על הכללים בעברית החדשה.
393
ליאור שפיגלר שואל/ת: "האם אני משקר ל-... או משקר את...? ומדוע קיימים שני נוסחים לעניין מהותי כמו שקר?
רוביק עונה:
הצורה התקנית היא "משקר ל…", וזאת בעקבות ספר בראשית, שם הפועל מופיע דווקא בבניין קל: "אם תשקור לי ולניני ולנכדי". כך גם בשפות זרות כמו אנגלית: don't lie to me!. בספר ויקרא מופיעה הצורה "לשַקֵר ב...": "ולא תשקרו איש בעמיתו". נראה ש"משקר את" נובע מאנלוגיה לפעלים קרובים כמו רימה, הונה וכדומה, שם יש לאמר "רימה את", "הונה את".
394
ליאת מור מרמת גן שואל/ת: במקום עבודתי התעורר ויכוח האם יש לומר חדר עיסקאות, או חדר עסקות. מה נכון?
רוביק עונה:
בשורה התחתונה: גם וגם, אך עדיף לומר עיסקאות. מדובר במילים שמקורן ארמי ולכן בצורת היחיד הן מסתיימות בדרך הארמית באות א', ובדרך העברית באות ה': דוגמא/דוגמה, קופסא/קופסה, עיסקא/עיסקה. צורת הריבוי לפי העברית צריכה להיות עסקות וקופסות, אבל הא' הארמית נשמרת, ומכאן קופסאות, דוגמאות ועיסקאות. בעברית החדשה חל פיצול. הצורה ביחיד לפי הדרך העברית (דוגמה, עיסקה) נפוצה הרבה יותר מהארמית. ברבים הצורה המושפעת מארמית נפוצה הרבה יותר. במקורות שתי הצורות אפשריות, ביחיד וברבים. בלשון חז"ל אפשר למצוא "אין לוקחים מן הצבא לא אותו ולא דוגמאות", אבל אצל רש"י נמצא "כל דבריו דוגמות ומשלים משל התורה". "עסקא" היא הצורה הנפוצה בתלמוד, אבל בשולחן ערוך נכתב "עיסקות". עיסקאות מצוי רק בעברית המודרנית, וכאמור, בתפוצה רחבה.
395
מוטי ג'קובסון שואל/ת: ראיתי את השלט 'זהירות! הסדרי תנועה חדשים בצומת'. האם לא נכון לומר "סדרי תנועה"?
רוביק עונה:
התשובה היא גם וגם, אך בהסתייגות. "הסדר" משמשת בעברית בעיקר להסכמה על הדרך בה דברים צריכים להתנהל במערכות פוליטיות ומשפטיות, והיא קצת גדולה על עבודות בצומת. עדיף "סדרי תנועה".
396
מירב מאילת שואל/ת: איך נכון לומר, ראש עיר או ראש עירייה?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות. "ראש עירייה" הוא המונח הרשמי והנחשב מדויק יותר. הוא מקביל ל"ראש ממשלה", "ראש מועצה מקומית" ועוד. "ראש עיר" הוא ביטוי בעל אופי מטפורי, והוא מצוי במדרש תנחומא: "וכיוון שהיו נכנסין, מוצאין כל בני העיר מטפלים עם ראש העיר".
397
מנחם שואל/ת: "במאמר באחד המדורים הספרותיים קראתי על "סגולות טרומיות" של סופר. האם אין כאן טעות?
רוביק עונה:
הצורה הנכונה היא תרומי, מילה חדשה שהתגלגלה משימושים בתלמוד. טרומי פירושה מוקדם, בעקבות טרום, צורת משה של "טרם". הטעות, יש לומר, נפוצה למדי.
398
מני פשיטיצקי שואל/ת: תוקף החלטה זו 'יפוג' או 'יתפוגג'? ההחלטה 'התקבלה' או 'נתקבלה'? 'נסיבות אלו' או 'נסיבות אלה'?
רוביק עונה:
'יפוג' מתאים יותר מאחר שיש לו תוקף רשמי בעוד 'יתפוגג' הוא בעל אופי מטאפורי. 'נתקבלה' בבניין נתפעל היא צורה תלמודית תקינה, אך אינה נפוצה בעברית החדשה. 'אלו' ו'אלה' זהים בכל היבט שהוא, לזכר ולנקבה.
399
מני פשיטיצקי שואל/ת: כיצד יש לומר: "תענה על השאלות" או "תענה לשאלות"?
רוביק עונה:
יש לומר שאין סיבה להכריע בין שתי האפשרויות. מילות יחס משתנות באופן חופשי בין שפות ובין תקופות, ובתנ"ך יש אפילו "לַעֲנות את". "ענה על שאלות" נפוץ מאוד, אך "ענה לשאלות" אלגנטי יותר.
400
מרים מהצפון שואל/ת: בזמן האחרון כולם, כולל שדרנים ברדיו ובטלוויזיה לוקים בתופעה מרגיזה: זביבה במקום סביבה גְביש במקום כביש, דְבֶריה במקום טבריה' וכו'. מה ההסבר לכך?
רוביק עונה:
התופעה מוכרת ובהחלט אינה חדשה. יש לה סיבות שונות הנובעות מנוחות, ויש אומרים עצלות פונטית. בלי להיכנס להגדרות מסובכות, בכל הדוגמאות שלמעלה הב' הרפה "מושכת" אחריה את העיצור שלפניה לכיוונה, כך שיהיה קרוב לתכונות מסוימות שלה. וכך הופכת כ' דגושה לג', ס' לז' ועוד. יש מקרים בהם שינוי מסוג זה מביא לשינוי קבוע בשפה, כמו בפועל להזדמן (במקום להזתמן), שבו האות ז' בשורש זמ"נ מושכת את הת' שאחריה והופכת אותה לד'. לתופעה זו קוראים הידמות (אסימילציה). בדוגמאות שמביאה מרים מדובר בשינויים דיבוריים לא נורמטיביים.
401
משה ברנט שואל/ת: לא פעם מודיעים "הנני שמח להודיע על נישואי בני". האם אין לומר "אני שמח", שהרי "הנני" מצביע על תכונה, כגון "הנני העני ממעש"?
רוביק עונה:
"הנני" היא צורה מליצית של "אני", והיא קיצור של "הנה אני". כבר במקרא היא משמשת גם למשפטים פעליים בבינוני כגון "הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד" (שמות ט 18).
402
משה מאלעד שואל/ת: האם ניתן, במקרים מסוימים לשים פסיק (,) לפני ו' החיבור, או שזו דרך לא תקנית?
רוביק עונה:
הכללים בתחום הפיסוק רחוקים להיות תקנות לשוניות מחייבות, וטוב שכך. הפיסוק חייב להישען על הקצב הפנימי של הטקסט, והדבר נכון בעיקר כשמדובר בפסיקים. בכל מקרה, ו' החיבור הפותחת משפט בתוך משפט מחובר צריכה בדרך כלל פסיק לפניה. ו' החיבור לפני חלק של משפט פשוט אינה צריכה בדרך כלל פסיק.
403
משה מירושלים שואל/ת: באחד הפורומים האינטרנטיים בהם אני משתתף, כתב מישהו: "אמש בבוקר". כמה העירו לו ש"אמש" פירושו "אתמול בערב". מי צודק?
רוביק עונה:
בתנ"ך "אמש" פירושה אתמול בערב. הדבר גם תואם את השפות השמיות השונות וקשור למילה הערבית מסא שפירושה ערב. בתלמוד "אמש" פירושה בדרך כלל יום אתמול. בעברית החדשה הכוונה לרוב לערב של אתמול כמו בתנ"ך, אבל המשמעות התלמודית תקינה.
404
נטלי שואל/ת: שמעתי משפט: "אני מוכן וגם מחכה לתגובות, חיוביות וביקורתיות כאחד". האם יש לומר "כאחת"? מה נכון?
רוביק עונה:
התשובה, כמו במקרים לא מעטים בעברית, היא גם וגם. "כאחד" הוא ביטוי מקראי, "כאחת" הוא ביטוי תלמודי נפוץ, ושניהם מבטאים אותו רעיון: יחד, במשותף, כאילו היו אחד, או אחת. בישעיהו פרק סה נכתב: "זאב וטלה ירעו כאחד, ואריה כבקר יאכל תבן". במסכת ברכות במשנה כתוב, למשל: "שלושה שאכלו כאחת חייבין לזמן".
405
שואל/ת: איך יש לומר, "להקליד" או "לקלוד"?
רוביק עונה:
"להקליד" היא מילה שראשיתה בנגינה בפסנתר, משם עברה אל מכונת הכתיבה ומשם למחשב. פירושה "להפעיל קליד", ומכאן צורת ההפעיל. אין דבר כזה "לקלוד".
< הקודם ... 26 27 28 29 30  ... הבא >