שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
391
נעם שואל/ת: פעם למדתי שנכון לומר "קניתי אותו השולחן" ולא "קניתי את אותו השולחן". מה הכלל?
רוביק עונה:
על "את אותו" נערכו קרבות בין בלשנים. הוא נפסל בטענה שיש כאן כפילות, אך הניתוח הלשוני מראה שאין כאן כל כפילות. "את" היא מילת יחס המציינת מושא, "אותו" היא כינוי רמז ("אותו שולחן" פירושו "השולחן ההוא"). במקורות אפשר למצוא כמה וכמה פעמים את הצירוף "את אותו", בעיקר בתלמוד הירושלמי וגם בתוספתא, למשל: "במי דברים אמורים? בזמן שהניח ובא ומצא את אותו המין שהניח". "את אותו" מפריע לנו מסיבות אסתטיות, אבל גם משפט כמו "קניתי אותו השולחן" נשמע רע ואפילו מבלבל.
392
עטל בוחנק שואל/ת: איך נכון לומר: "מבלי שוב" או "לבלי שוב"?
רוביק עונה:
על פי המקרא יש לומר 'לבלי שוב': בלי שתהיה שיבה, 'לבלי חוק' (ישעיהו) או 'עשוי לבלי חת' (איוב). 'מבלי' משמש בהוראת סיבה: "לכן גלה עמי מבלי דעת" (ישעיהו): משום שאין לו דעת. גם 'בבלי' קיימת, והיא זהה במשמעותה ל'בלי'.
393
עידו שואל/ת: שמעתי פרסומת בגלי צה"ל: "מדריך לָאי סדר החברתי הישראלי". האם לא צריך לומר "אי הסדר"? נתקלתי בדוגמא נוספת בספר "השקרן מאומבריה" מאת ביארנה רויטר, בתרגום של דנה כספי: "אהב את צורתו הנעימה של האי שקט". האם זו טעות או אני סתם מפגר?
רוביק עונה:
אתה ודאי לא מפגר, אבל יש לא מעט מקרים של סמיכות בהם ניתן להציב ה' הידיעה לפני הנסמך (המילה הראשונה בסמיכות) ולא כרגיל לפני הסומך (שהיא המילה השנייה), ויש לכך בסיס גם במקורות. כך בצירופי סמיכות כמו "יושב ראש" ו"יוצא דופן". כך זה בוודאי ב"דו שיח", שבו נכון לומר רק "הדו שיח". במקרים כמו "אי סדר" ו"אי שקט" שתי הצורות נכונות.
394
עמית נאור שואל/ת: בהקשר לסערת מנויי הכדורגל שצצה לאחרונה. איך נכון לומר, "מָנוי" או "מִינוי"?
רוביק עונה:
הצורה הנכונה היא מָנוי, כלומר, אדם שמונים אותו בין האנשים הזכאים להיכנס למופע ספורט או תיאטרון, לקבל בקביעות עיתון וכדומה. מינוי הוא אדם שנקבע לתפקיד כלשהו, כלומר מי שממנים אותו לתפקיד, והוא קשור לסערות מסוג אחר, באזורי השחיתות הפוליטית.
395
צביקה שואל/ת: אנו נוטים להשתמש בביטוי היום יומי במילים "יושן.. יושנת", בעוד יש לבטא "ישן... ישנה". מנין השוני הזה? אם מבטאים יושבת, מדוע לא יושנת?
רוביק עונה:
בזמן ההווה (הבינוני) יש בעברית שלוש קבוצות. הנפוצה, במשקל פועל: הולך, עומד, יושב. שתיים נוספות הן משקל פָעֵל (ישן, גדל) ומשקל פעוֹל (יכול). תופעה דומה מצויה בערבית. "יושן" היא לשון דיבור לא תקנית, שהתפשטה בהשפעת הצורה הנפוצה יותר.
396
רונן שואל/ת: כיצד יש לומר - "לעלות על איילון" או "לרדת לאיילון"?
רוביק עונה:
הצורה המקובלת יותר היא "לעלות על..". זאת במסגרת מילת היחס "על", הרווחת ביותר בענייני כבישים: "על הכביש", "עלה על הכביש" וכדומה. זאת גם בהשפעת המקובל באנגלית: on the road/motorway. הביטוי "לרדת לאיילון" (או לכבישים מהירים אחרים) נובע מטעמים גיאוגרפיים, כאשר הכביש ממנו נכנסים נמצא מעל לדרך המהירה אליה נכנסים. שתי הצורות הן בלשון הדיבור, ושתיהן לגיטימיות.
397
שואל/ת: איך נכון לומר, "רב תודות" או "רוב תודות"?
רוביק עונה:
"רוב תודות" פירושו "הרבה תודות", כנראה בהשפעת הגרמנית, והוא מתאים למשמעות הברכה. "רב תודות" פירושו מי שמרבה בתודות, כפי ש"רב פעלים" הוא מי שמרבים לפעול, "רבגוני" הוא בעל גוונים רבים, ועוד, וזו אינה כוונת הברכה. מילון הנימוס הישראלי (ההופך להיות דק מאוד עם השנים), הוציא מהמחזור את שני הביטויים.
398
שגיא מירושלים שואל/ת: ויכוח ניטש כבר זמן רב ביני ובין זוגתי. היא טוענת כי כותבים 'לנסוע' בלי להשמיט את האות נון, ובדיבור אפשר לומר 'לִסוע'. אני, טוען כי יש לומר ולכתוב באותה הצורה, והצורה הנכונה היא 'לִסוע'. מי צודק?
רוביק עונה:
זוגתך צודקת. הצורה התקנית היא 'לנסוע', כמו 'לנסוק'. האות נ' נוהגת בשם הפועל בגזרת פ"נ בצורה מבלבלת. לפעמים היא נופלת, כמו ב'ליפול', אך גם כאן נמצא את הצורה 'מט לנפול'. לפעמים היא נשארת, כמו ב'לנקום'. היא יכולה גם להופיע במקביל באותו שורש במשמעויות שונות, כמו 'להביט' מול 'להנביט'. במקרה של 'לנסוע' הבלבול רב עוד יותר, כי בעתיד נאמר 'יִסע' ולא 'ינסע', אבל 'ינסוק' ולא 'יסוק'.
399
שחר שפי שואל/ת: האם נכון להגיד "לתקתק בדלת" ?
רוביק עונה:
מסתבר שהביטוי מקובל בשפת הדיבור. כך למשל מעיד אתיופי במשפט שבו תבע נהג שקרא לו "כושי": "אני מתקתק בדלת (של האוטובוס) והנתבע לא פתח". בגירסת מעריצים להארי פוטר נכתב: "הארי תקתק בדלת ופטוניה פתחה אותה".
400
שני מגבת שואל/ת: השדרנים בגלגל"צ אומרים בדיווחי תנועה "ליאת תזמנה 30 דקות מהרצליה". האם זהו שימוש נכון?
רוביק עונה:
פירושו המקורי של תזמן הוא "תיאם זמנים". השימוש החדש שנולד בשידורי רדיו פירושו "מדד זמן". לטעמי אין לראות בכך שגיאה אלא הרחבה לגיטימית של משמעות הפועל.
401
שואל/ת: איך נכון לומר, נַצֶּרֶת או נָצְרַת?
רוביק עונה:
נכון לומר נָצְרַת, בקמץ גדול. הצורה הזו מצויה בברית החדשה, נשענת על הצורה היוונית הקדומה ומופיעה גם בכתבים יהודיים החל מהמאה השמינית. נַצֶּרֶת היא חיקוי מסורבל של הצורה האנגלית nazareth.
402
שואל/ת: איך נכון לומר: "כולם אומרים" או "הכול אומרים"?
רוביק עונה:
"ודייק" נחרץ. "אמור: "הכול נוהרים לאי", אל תאמר "כולם נוהרים לאי" (עמ' 200). "הכול" מתייחס לכלל הציבור, בעוד "כולם", לטענת "ודייק", תקף רק כאשר דיברנו קודם על ציבור מסוים, ולכן "פועלי המפעל רצו להשתתף בטיסה לאילת, אך לא כולם השתתפו". זו הבחנה מלאכותית. כשאנחנו אומרים "כולם" מובלעת ההנחה שאנחנו יודעים במי מדובר, גם אם לא הזכרנו זאת קודם. "כולם אומרים שאני שיכור", כלומר, כל מי שרואה אותי ברגע זה. "כולם יודעים שכדור הארץ עגול", פירושו, כלל בני האדם הסבירים.
403
שואל/ת: אני נפגש שוב ושוב בצורות "מחָרב" ו"חירב". האם זה תקין?
רוביק עונה:
חר"ב בבניין פיעל מופיע בלשון ימי הביניים. בבניין פוּעל הוא מופיע גם במקרא. בעברית החדשה הוא מופיע בבניין פיעל רק בלשון הדיבור, ועל כך נאמר: תקין, אבל לא בבית ספרנו.
404
שואל/ת: אנשים רבים אומרים "נראָה לי" במשמעות "אני חושב" ("נראָה לי שהיום יהיה גשם"), במקום "נראֶה לי". מה הצורה הנכונה?
רוביק עונה:
"נראָה לי" בעבר מופיע כמה פעמים במקרא במשמעות "נגלה לי", כמו בירמיהו: "מרחוק יהוה נראה לי". בתלמוד "נראֶה" פירושו גם "נכון, מתאים". "נראֶה לי" במשמעות "אני חושב" הוא צירוף חדש יחד עם "נדמה לי" (או לך, או לנו), "נשמע לי", וניכרת כאן השפעה אנגלית: it seems to me"". הביטוי נאמר באנגלית ובעברית בלשון הווה, שהרי הדובר משמיע את חוות דעתו העכשווית ולכן הדרך הנכונה היא נראֶה לי. נראָה לי שדווקא השיבוש התפשט כמו יבלית.
405
שואל/ת: באחרונה קיים שימוש רווח והולך במילה "להכווין" במקום "לכוון". האם יש שוני בין כיוון תנועה לבין הכוונתה?
רוביק עונה:
שם הפעולה "הכוונה" מקובל בעברית בעיקר בהקשרים של קידום מקצועי והדרכה. השימוש בפועל "הכווין" בא בעקבותיו. רצוי להשתמש בו רק בהקשרים של הדרכה וקידום מקצועי, ואת התנועה להמשיך ולכוון.
< הקודם ... 26 27 28 29 30  ... הבא >