שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
421
שואל/ת: בהארץ מצאנו כותרת "בוש: ננצח את המלחמה". גם בשידורי הספורט נשמע לעתים תכופות הצרוף "לנצח את המשחק". לאן נעלמה ה"ב" (לנצח במלחמה, במשחק וכו')?
רוביק עונה:
הדוגמאות המובאות כאן הן אמריקניזם טיפוסי: win the game, או win the war שהם תקינים באנגלית ועילגים בעברית. "לנצח את המלחמה" נולד בהשפעת "לנצח את האויב" בכלל או יריב ספציפי כלשהו, בעוד באנגלית אין משתמשים לצורך זה ב”win”– אלא בפעלים אחרים כמו ”beat the enemy”. יובס "לנצח את המלחמה", ולאלתר.
422
שואל/ת: בליל הסדר נתגלע ויכוח בקרב המסובים איך להגות את "כמה שנאמר" בהגדה של פסח. האם "מה" בקמץ גדול, בתנועת A (במשמעות כמו מה שנאמר), או "מה" בקמץ קטן, בתנועת O (במשמעות כמו שנאמר)?
רוביק עונה:
הביטוי התלמודי "כמה שנאמר" פירושו כמו שנאמר (גם הוא ביטוי תלמודי), אבל יש להגות את "כמה" בתנועת A, שכן היא גלגול של המילה הארמית "כמא", המקבילה ל"כמו".
423
שואל/ת: בעבודתי כמורה לעברית לזרים דוברי אנגלית, מופנית אלי שאלה פעמים רבות: האם יש לומר "הוא לא עובד כאן יותר", או "הוא כבר לא עובד כאן". היש הבדל? שניהם נכונים?
רוביק עונה:
"כבר" הוא תואר פועל מבלבל, מפני שהוא משנה משמעות והקשר על פי הזמנים. "הוא כבר הלך" בעבר (ולעתים בבינוני, "הוא כבר יודע") פירושו "לפני כן", already; בציווי ועתיד כמו ב"לך כבר" או "תסתום כבר", וכן ב"אני כבר בא" פירושו "מיד", Immediately. בבינוני ("הוא כבר לא עובד כאן"), "כבר לא" פירושו "לא עוד", not anymore. כל השימושים תקינים ובעלי אופי דיבורי. המשפט המושלם בדוגמה שהבאת יהיה "הוא לא עובד כאן עוד", אבל איפה שומעים משפטי זהב כאלה?
424
שואל/ת: בציבור נפוץ הביטוי "מגרד לי". האם זה תקין?
רוביק עונה:
"מגרד לי" הוא ביטוי בלשון הדיבור. "מגרד" הוא מה שקרוי פועל יוצא, מי שחורץ או משפשף בציפורניו דבר מה בחוזקה. "מגרד לי" הופך כאן לפועל עומד: "אני חש גירוד". הצורה נולדה, כמו במקרים דומים, באמצעות אנלוגיה. "כואב לי": אני חש כאב. "מגרד לי": אני חש גירוד.
425
שואל/ת: בתקופת מלחמת לבנון השניה דיברו אנשי חיל האויר על מטרות ש"נתקפו", ואני סברתי כי יש לומר "הותקפו". מה נכון?
רוביק עונה:
השימוש ב"נתקפו" היא הצורה הסבילה לצורת הפעיל בבניין קל "תקפו" ("כוחותינו תקפו יעדים"). הצורה בבניין הפעיל, "התקיפו", נתפסת היום דיבורית יותר, ובעקבותיה צורת הסביל "הותקפו".
426
שואל/ת: האם אין טעות בביטוי "דירה להשכיר"? האם לא היה נכון לכתוב "דירה לשכירה"? .
רוביק עונה:
"דירה להשכיר" הוא ביטוי מקוצר שפירושו "דירה שאני מבקש להשכיר". הקיצור הזה לגיטימי, ועם זאת הוא אחד ממקורות הבלבול הנפוץ בין "להשכיר" ו"לשכור". כשצעיר תל-אביבי אומר "השכרתי דירה באבן גבירול", הוא מתכוון בדרך כלל לכך שהוא שכר אותה
427
שואל/ת: האם השם "שבט משוטטֵי בכרמל" של תנועת הצופים נכון?
רוביק עונה:
"שבט משוטטי בכרמל" חגג לא מכבר יום הולדת 80. את שם השבט קבע מייסדו אריה כרוך. הצורה הזו מיוחדת: הנסמך בסמיכות מופיע ברבים, ואחריו מילת יחס המפרידה בינו לבין הסומך. היא מופיעה כמה וכמה פעמים במקרא. הבלשנית מאיה פרוכטמן מביאה בספרה "דקדוקי פיוט" כמה דוגמאות כאלה, שעליהן הצביע כבר במאה ה-13 המפרש האשכנזי אברהם בן עזריאל. ביניהן: "גמולֵי מחלב עתיקֵי משדיים" (ישעיהו כח 9), "יושבֵי על מידין והולכֵי על דרך שיחו" (שופטים ה 11), וכן הפסוק המפורסם מישעיהו ה 11: "הוי משכימֵי בבוקר שֵכר ירדופו, מאחרֵי בנשף יין ידליקם". בן עזריאל אינו סבור שזו סמיכות, אלא צורה קדומה של ריבוי. היום מקובל לראות בצירופים האלה סמיכות, במעין צורת כלאיים.
428
שואל/ת: האם יש להגות את שמה של העיר נתניה natanya, או שמא ההגייה הנוכחית netanya היא הנכונה? כמדומני שהעיר קרויה על שמו של נתן שטראוס?
רוביק עונה:
נתניה נקראת אכן על שם נתן שטראוס, אך השם הנכון הוא נְתניה במלרע. כאשר עיצור בקמץ נסוג להברה השנייה מן הסוף הוא נחטף. כפי ש"שָמר" הופך "שְמרתם", כך נָתן+יה הפך נְתניה. נָתניה במלעיל היא צורה עממית, במסגרת הנוהג להפוך שמות פרטיים למילעיליים. המגמה הזו הפילה שמות ערים רבות שהפכו מלעיליות, כמו בת ים, חיפה, גדרה, יפו, עכו, וכמובן ראשון לציון שהפכה ל"רישון".
429
שואל/ת: האם יש לומר סַכֶּרֶת או סוכרת?
רוביק עונה:
השם התקני הוא סוכרת, והוא מחבר את "סוכר" עם משקל המחלות. בהשפעת משקל המחלות הפכה המחלה בלשון הדיבור לסכרת. בשנים האחרונות, בין היתר בעקבות הקמת "ארגון חולי סוכרת בישראל", חוזרת ומתשתרשת הצורה התקנית.
430
שואל/ת: האם נכון לומר "לטוס אל על"?
רוביק עונה:
"לטוס אל על" היא המצאה פרסומאית הקושרת את משמעות הצירוף "אל על" למותג, על ידי טשטוש משמעות בין "לטוס מעלה לשמיים", ו"לטוס במטוס השייך לחברת אל על". תופעה דומה אפשר למצוא בשפת הבחירות כאשר הדרך שהשתרשה היא "הצביעו ש"ס" (במקום הצביעו עבור ש"ס), או "בחרת שרון בחרת ליברמן" (במקום בחרת בשרון וכו'). מותגים הם מקצרי דרך לשוניים. המותג מזוהה בתודעתנו עם המוצר, ולכן אין צורך להזכיר את המוצר. לכן תאמר "שמתי שלמה ארצי" במקום "שמתי במערכת תקליטור של שלמה ארצי", או "בוא נאכל מקדונלד" במקום "נאכל המבורגר של מקדונלד" או "נאכל במקדונלד".
431
שואל/ת: האם נכון לומר "פעלנו לפי המצופה"? האם מצופה אינו חטיף שמוכרים בשקם? האם לא נכון יותר "לפי הצפוי"?
רוביק עונה:
לשורש צפ"ה בבניינים פיעל ופועל שתי משמעויות, שאין ביניהם קשר. "ציפה" פירושו גם חיכה וגם עטף, ומכאן "מצופה" פירושו גם מה שמחכים לו, וגם עטוף. הכפילות הזו אינה קיימת בבניין קל, אך "צפוי" ו"מצופה" אינן זהות. "צפוי" פירושו: משהו שניתן היה לצפות שיקרה, "מצופה" פירושו: משהו שהוגדר כציפייה, ועל פי השאלה: "פעלנו לפי מה שציפו מאתנו".
432
שואל/ת: האם נכון לכתוב "כותבי ודוברי העברית..." או שיש לכתוב "כותבי העברית ודובריה"?
רוביק עונה:
הדרך המומלצת במקרה של שני נסמכים היא אכן "כותבי העברית ודובריה", אבל אין לראות בצורה "כותבי ודוברי העברית" שגיאה, ובשיחה יומיומית היא אף נשמעת טבעית יותר. יצחק אבינרי מביא כמה דוגמאות מן המקורות כמו "מבחר וטוב לבנון" (יחזקאל) או "אהבת ושנאת הבעל" (תוספות יבמות כג), וכן מרש"י ולשון התפילה. פרשן המקרא רד"ק הוטרד מן הסוגיה ובדיון בפסוק מיחזקאל הוא קורא לתופעה "סמוך על סמוך" ונותן לה דוגמאות נוספות כמו "וייתן יואב את מספר מפקד העם" (שמואל ב). בשנת 1912 התעורר בעניין ויכוח גדול בוועד הלשון, כאשר ד"ר מזיא בכבודו ובעצמו כתב באחד המאמרים "תיקון וקיום העובדות". מזיא הביא להגנתו דוגמאות רבות, גם מלשון ההשכלה. הוויכוח שב והתעורר בשנות החמישים, וועד הלשון קבע שאין להשתמש בגירסת "דוברי וכותבי העברית". אבינרי תמה על כך, ומסביר כי לעיתים הדרך השנייה עשויה לגרום לאי הבנה כמו במשפט "תלמידי המורה וחבריו", שבו לא ברור אם מדובר ב"תלמידי המורה ותלמידי חבריו", או ב"תלמידי המורה וחברי המורה". ביאליק כתב באחד ממאמריו "ראשית ואחרית הכל" ותיקן מאוחר יותר "ראשית הכל ואחרית הכל", דרך אלגנטית לפתור את הבעיה.
433
שואל/ת: האם צריך לומר דוח (דין וחשבון) בפתח, על משקל תפוח, רוח ולקוח, או שמא ההגיה המקובלת ברחוב על משקל הלוך, ברוך ומחוך היא הנכונה?
רוביק עונה:
דוּחַ מתחרז עם רוח. מילה המסתיימת באות ח' תהיה תמיד בפתח גנובה, אלא אם כן התנועה לפניה היא A.
434
שואל/ת: המורה שלי להתעמלות נוהגת לומר לנו לקחת מזרָנים. איך נכון לומר? מזרון, מזרן, או שניהם?
רוביק עונה:
מזרָן היא הצורה המקורית, מקורה בתלמוד והיא גם קיבלה את אישור התקינות של האקדמיה ללשון, מה שאין לומר על מזרון. מזרון היא צורת הגייה שהתפשטה בעברית החדשה. היא מופיעה לא רק בשפת הדיבור אלא גם בספרות ובתקשורת. שתי הצורות חיות בשלום ובתפוצה רחבה זו ליד זו. גורל דומה יש לצמד סינָר (הצורה התלמודית והתקנית) לצד סינור (הצורה הנפוצה).
435
שואל/ת: ויכוח נוקב פרץ במקומותינו: ניכוס - בכף רפה או בכף דגושה? יהיה לנו נוח יותר להגות את המילה בכף רפה, כפי שמציע גם מילון רב מלים, למרות שההיגיון והדקדוק אומרים לנו שלא זו הדרך הנכונה?
רוביק עונה:
"ניכוס" בכ' רפה היא אכן צורה "בלתי דקדוקית", אבל בהשפעת המילה הנפוצה "נכס" היא הדרך הנפוצה. שגיאה? סלנג? מה זה חשוב, בעצם. על מי שאומר באופן דקדוקי "לְכַכֵּב" או "כִּכּוּב" נאמר שהוא אולי צודק, אבל לא בהכרח חכם.
< הקודם ... 26 27 28 29 30  ... הבא >