שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
421
שואל/ת: האם נכון לכתוב "כותבי ודוברי העברית..." או שיש לכתוב "כותבי העברית ודובריה"?
רוביק עונה:
הדרך המומלצת במקרה של שני נסמכים היא אכן "כותבי העברית ודובריה", אבל אין לראות בצורה "כותבי ודוברי העברית" שגיאה, ובשיחה יומיומית היא אף נשמעת טבעית יותר. יצחק אבינרי מביא כמה דוגמאות מן המקורות כמו "מבחר וטוב לבנון" (יחזקאל) או "אהבת ושנאת הבעל" (תוספות יבמות כג), וכן מרש"י ולשון התפילה. פרשן המקרא רד"ק הוטרד מן הסוגיה ובדיון בפסוק מיחזקאל הוא קורא לתופעה "סמוך על סמוך" ונותן לה דוגמאות נוספות כמו "וייתן יואב את מספר מפקד העם" (שמואל ב). בשנת 1912 התעורר בעניין ויכוח גדול בוועד הלשון, כאשר ד"ר מזיא בכבודו ובעצמו כתב באחד המאמרים "תיקון וקיום העובדות". מזיא הביא להגנתו דוגמאות רבות, גם מלשון ההשכלה. הוויכוח שב והתעורר בשנות החמישים, וועד הלשון קבע שאין להשתמש בגירסת "דוברי וכותבי העברית". אבינרי תמה על כך, ומסביר כי לעיתים הדרך השנייה עשויה לגרום לאי הבנה כמו במשפט "תלמידי המורה וחבריו", שבו לא ברור אם מדובר ב"תלמידי המורה ותלמידי חבריו", או ב"תלמידי המורה וחברי המורה". ביאליק כתב באחד ממאמריו "ראשית ואחרית הכל" ותיקן מאוחר יותר "ראשית הכל ואחרית הכל", דרך אלגנטית לפתור את הבעיה.
422
שואל/ת: האם צריך לומר דוח (דין וחשבון) בפתח, על משקל תפוח, רוח ולקוח, או שמא ההגיה המקובלת ברחוב על משקל הלוך, ברוך ומחוך היא הנכונה?
רוביק עונה:
דוּחַ מתחרז עם רוח. מילה המסתיימת באות ח' תהיה תמיד בפתח גנובה, אלא אם כן התנועה לפניה היא A.
423
שואל/ת: המורה שלי להתעמלות נוהגת לומר לנו לקחת מזרָנים. איך נכון לומר? מזרון, מזרן, או שניהם?
רוביק עונה:
מזרָן היא הצורה המקורית, מקורה בתלמוד והיא גם קיבלה את אישור התקינות של האקדמיה ללשון, מה שאין לומר על מזרון. מזרון היא צורת הגייה שהתפשטה בעברית החדשה. היא מופיעה לא רק בשפת הדיבור אלא גם בספרות ובתקשורת. שתי הצורות חיות בשלום ובתפוצה רחבה זו ליד זו. גורל דומה יש לצמד סינָר (הצורה התלמודית והתקנית) לצד סינור (הצורה הנפוצה).
424
שואל/ת: ויכוח נוקב פרץ במקומותינו: ניכוס - בכף רפה או בכף דגושה? יהיה לנו נוח יותר להגות את המילה בכף רפה, כפי שמציע גם מילון רב מלים, למרות שההיגיון והדקדוק אומרים לנו שלא זו הדרך הנכונה?
רוביק עונה:
"ניכוס" בכ' רפה היא אכן צורה "בלתי דקדוקית", אבל בהשפעת המילה הנפוצה "נכס" היא הדרך הנפוצה. שגיאה? סלנג? מה זה חשוב, בעצם. על מי שאומר באופן דקדוקי "לְכַכֵּב" או "כִּכּוּב" נאמר שהוא אולי צודק, אבל לא בהכרח חכם.
425
שואל/ת: חלק מפרסי ישראל הם בנושאים כמו "חקר הקרימינולוגיה", "חקר הסוציולוגיה" וכו'. האם זהו ניסוח נכון?
רוביק עונה:
אכן, מדובר בטעות ממלכתית מביכה. "חקר הסוציולוגיה" (וגם "חקר הביולוגיה", ואפילו "חקר מדע המדינה") הוא משובט, שכן הסוציולוגיה עצמה היא "חקר" או מדע, והזוכה המאושר אינו חוקר את הסוציולוגיה, אלא את החברה.
426
שואל/ת: ידוע כי נכון יותר לומר "להכחיש" בכ' לא דגושה, אך האם זו בהכרח טעות לומר זאת בכ' דגושה?
רוביק עונה:
הבעיה חלה גם על "הכחיל" "הכחיד", "מכחול" ועוד. הבלשן יצחק אבינרי התייחס לכך כבר לפני יותר מחמישים שנה: "יש להתיר כאן את הכף הדגושה, בניגוד לדקדוק, כי כף שוואית רפה לפני ח' קשה מאוד בדיבור". אבינרי מזכיר שכבר במקרא מופיע דגש במקרים דומים כמו במילה "להצּפינו" (שמות ב', סיפור משה בתיבה) הקרויים "דגש לתפארת הקריאה", ומוסיף: "לא אדע תפארתם מהי, אך דגש קל על להכּחיש ולהכּחיל – באמת לתפארת הוא, להקלת הדיבור". אבינרי מביא גם את המילה "כמכּחיל" בתפילות, המילה מכּחול במשניות ועוד. כלי התקשורת מחמירים עם הקריינים, והאקדמיה לא דנה בנושא. המדור הולך עם אבינרי, וכך קהיליית דוברי העברית.
427
שואל/ת: כמעט תמיד שמעתי את המילה סַפרות בפתח, ולא בחיריק כמו במילונים. מה נכון?
רוביק עונה:
יש עדיין פה ושם התעקשות נורמטיבית על סִפרות בחיריק, בהשפעת נטיית המילה "ספר": סִפרי בחיריק, אבל גם במילה מרד, למשל, אומרים "מִרדי" בחיריק ו"מַרדות" בפתח. בארמית אומרים "סַפרותא", בפתח. "סַפרות" ו"סַפרותי" בפתח הן צורות נפוצות ותקינות. במילונים החדשים כבר ניתנות שתי הצורות.
428
שואל/ת: לא מזמן אמרתי לחבר על מישהו שהוא "נאבד" בת"א. הוא תיקן אותי ואמר לי שאומרים "אבד". האם צדק?
רוביק עונה:
חברך טעה וצדק: "נאבד" במשמעות "אבד" קיים כבר בתלמוד, בעיקר במשמעות החמורה של משהו שכלה ונעלם, אבל גם במשמעות "הלך לאיבוד" (על השור נאמר "נשבה או נגנב או נאבד"). בעברית החדשה "נאבד" מאפיינת ילדים, ולכן היא נשמעת טעות בסביבת דיבור רגילה.
429
שואל/ת: למה נכון להגיד "מפחד" בהווה, ולא נכון להגיד "פיחד" בעבר?
רוביק עונה:
במקרא יש חלוקה שאין לה הסבר. "מפחד" בפיעל היא הצורה הבלעדית של ההווה, בעוד "פחד" בבניין קל היא הצורה הבלעדית של העבר. היום אומרים גם "פוחד". "פיחד" בעבר אולי נכון תיאורטית, אבל נשמע בעיקר בין ילדים.
430
שואל/ת: מאוד צורם לי באוזן כשאני שומעת קריינים וכתבי כלכלה בטלוויזיה אומרים "מדד הדאו-ג'ונס". בשביל מה ה" הידיעה? המדד נקרא ע"ש שני אנשים בשם דאו וג'ונס, כמו שיטת באדר-עופר או מונה גייגר-מילר. הוא צריך להיקרא פשוט "מדד דאו-ג'ונס"?
רוביק עונה:
ועל כך נאמר, שאלה יפה, והתשובה כלולה בתוכה. "דאו-ג"ונס" הוא שם פרטי, ולשם פרטי אין מוסיפים בדרך כלל יידוע, דומה ל"מדד תל אביב". לעומת זאת "מדד המעו"ף" מתייחס לראשי התיבות "מכשירים עתידיים ופיננסיים", ולכן ה' הידיעה תקינה. יש לציין כאן שבקבוצת מילים בעברית ניתן להציב ה' הידיעה לפני שם פרטי, שהפכה חלק משמם: נהר הירדן, אגם הכנרת, הרי הגליל, מורדות החרמון, חצי המנשה ועוד.
431
שואל/ת: מדוע אומרים "הוא יינמק בכלא עוד כמה שנים"? הרי צורת נפעל מן השורש מק"ק היא יִמַק, כמו "הגלידה תִמַס בחום"?
רוביק עונה:
השורש מק"ק בבניין נפעל עבר הוא נָמַק. עם השנים נתפסה נ' הנפעל כאות שורש עקב דמיון הצורה ביחיד לבניין קל (נָמַק כמו נָפַש), אם כי לא זכתה למעמד של שורש תנייני. מכאן נגזרו למשל נֶמֶק, נָמֵק, וכן הצורה הלא תקנית אך מקובלת בעתיד נפעל: יינָמֵק (בדומה ל-יינָפֵש).
432
שואל/ת: מדוע אומרים "לרכל" בכ"ף רפה. האם זו טעות?
רוביק עונה:
על פי התקן יש לומר לרכל בכ' דגושה, אך צורה זו אינה בשימוש, והצורה הדיבורית היא הבלעדית. משפיעות על כך המלים הנפוצות רכילות והליכת רכיל, בהן הכ"ף רפה. במקורות מקובל רכל בבניין קל.
433
שואל/ת: מה הצורה הנכונה: לנגוע, ליגוע או לגעת?
רוביק עונה:
הצורה "לגעת" מופיעה פעם אחת במקרא: "ולא יוסיף עוד לגעת בך" (שמואל ב' יד). הצורה "לנגוע" מופיעה במקרא שלוש פעמים. תופעה דומה אפשר למצוא בכמה שורשים באותה גיזרה (חסרי פ"נ), כמו "לטעת" לצד "לנטוע". בלשון חכמים "לנגוע" מופיעה בתפוצה רחבה יותר, אך בעברית החדשה הצורה הבולטת היא "לגעת". "ליגוע" היא צורה לא תקינה האופיינית לשפת ילדים, והיא נולדה בהקבלה לפעלים אחרים בגיזרה כמו "ליפול", "ליטול" ואחרות.
434
שואל/ת: מה נכון לומר, "סכנת חיים" או "סכנת מוות"?
רוביק עונה:
"סכנת מוות" הוא ביטוי תלמודי. "סכנת חיים" הוא ביטוי בעברית החדשה, והצלע השלישית, "סכנת נפשות", הוא מלשון ימי הביניים. כל הביטויים הם צירופי סמיכות כשרים ונפוצים.
435
שואל/ת: מה נכון לומר: "נחל בהכנות" או "נתחיל בהכנות"?
רוביק עונה:
החל (מן השורש חל"ל) היא הצורה המקראית. "התחיל" היא צורה תניינית תלמודית שנגזרה מ"תחילה". שתיהן נכונות ונאות, אך יש נטייה בעברית החדשה להשתמש ב"התחיל" במשלבים נפוצים וב"החל" במשלבים גבוהים.
< הקודם ... 26 27 28 29 30  ... הבא >